קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

נימלר ידוע בזכות שירו "לא הרמתי את קולי", שמוחה כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם לנוכח התחזקות הנאציזם. לשיר גרסאות רבות‏‏[1], ולהלן המפורסמת שבהן:

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ‏ ‏ מקורו המדויק של השיר אינו ידוע. הוא ככל הנראה התגבש מתוך מספר נאומים שנשא נימלר בשנת 1946. התיעוד הראשון לשיר מופיע בספרו של מילטון מאייר מ-1955, "They Thought They Were Free". מאז עבר השיר כמה וכמה שינויים. השינוי העיקרי מתבטא באנשים שנלקחו על ידי הנאצים. בגרסת הנאומים דובר על הקומוניסטים, החולים, היהודים ותושבי המדינות הכבושות, בגרסת הספר מסופר גם על העיתונאים, הסוציאליסטים ובתי הספר, ואפילו בגרסה חדשה שנימלר הפיץ ב-1976 מופיעות קבוצות אחרות בסדר שונה, וכך גם בגרסה של יד ושם - [1]. מסיבות אלה לא ניתן לקבוע בוודאות שהגרסה שמופיעה לעיל אכן נכתבה על ידי נימלר ולא עברה עיבוד, למרות שחשוב לציין שכל הגרסאות שומרות על רוח הדברים המקורית. (מקור - מאמרו של פרופ' הארולד מרקוס).
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.