Family Wiki
Advertisement

באתר ערוץ שבע נכתב עליו ביום 7 במאי 2009 :"עו"ד משה סימון, פעיל מרכזי בתנועת 'גוש אמונים' בגוש דן ומראשוני הישוב קדומים, הלך לעולמו. דניאלה ויס, ראש מועצת קדומים לשעבר, סיפרה לערוץ 7 כי סימון הצטרף לישוב קדומים עוד בימים שהישוב מנה מספר משפחות מועט שהתגוררו בקראוונים ולא היו מחוברים למים וחשמל. "משה היה תמיד מעורב בפעילות ההסברתית של גוש אמונים, והיה מהדמויות הבולטות בשלבים של ראשית ההתישבות היהודית ביהודה ושומרון", הוסיפה וייס.

חבל על דאבדין ולא משתכחין

לזכרו - מפי בנו אלישיב[]

משה סימון מברך את בנו בחתונה

אנחנו היהודים משתדלים, כשאפשר, להיתלות באילנות גדולים. "ראיתי בספר פלוני ...", מצאתי אלמוני שכתב ..." וכו', מה שיותר רחוק יותר גבוה ויותר חזק. יש כאלה שזוכים להיתלות גם על עצם שלהם, האילן שעליו גדלו אבי מורי מבוגר ממני ב-35 שנה, אך לעניין היתלות באילנות הוא רחוק ממני כמה וכמה דורות. רוב הכישרונות, רוחב ההשכלה, כח הזיכרון הנדיר, החשיבה המעמיקה, יצר הדעת והמודעות הרעיונית, כל אלה מרחיבים את המרחק הכרונולוגי ומצמיחים עבורי גזע עץ מפואר שתמיד נתליתי עליו. בחינת בלוט קטן בקליפתו על אלון עתיק עב גזע. אבא הוא איש הדעה והרעיון המובהק והוא איש העשייה וההוצאה אל הפועל. ספרא וסייפא. למדן וידען, איש הגות ומחשבה, מורה ומחנך פורמאלי ובלתי פורמאלי והוא גם פרקליט, תעשיין, קבלן ויזם. הכל לבד ב-10 אצבעותיו, ללא עכבות וללא היסוסים עם כח החלטה והכרעה כובשים. יוזם ומחליט ועושה. אדם שלא בנקל תרפה את ידיו. איש שלא יברח ממאבק, גם יתמיד וגם ינצח.


תולדות חייו[]

משה סימון (ת"ש – תשס"ט) אבא נולד באביב 1940, אסרו חג של פסח ת"ש בתל אביב. אביו חלוץ שהיה פה כבר ב-1920 לבד בגיל 16. סלל את הכביש הראשון (בארץ) ובנה את הבית הראשון ברח' בן יהודה בת"א. אמו באה מוילנה לאחר מכן.

סיפורי ילדותו של אבא הם סיפורי תל אביב הקטנה של שנות ה-40 וה-50, זיכרונות הגנה וכלניות, בי"ס בילו, אהל שם, צייטלין ... וגם התפלחויות לקולנוע ומעשי קונדס עירוניים.

בית הוריו חסר כל. והחוסר הזה יוצק בו כח רצון חסר פשרות. כישרונותיו של אבא מתגלים כבר בגיל צעיר. מכיתה א' הוא עובר ישר ל-ג'. בכיתה ד' הוא כבר יודע ישר והפוך את 'גרץ' ובוחן אחרים בתולדות עם ישראל. גם את תולדות דברי העמים הוא יודע היטב. כבר מילדות מתבלט אבא כאוטודידקט במלוא מובן המילה.

תמיד השתוממנו על כך. אם הזכיר מישהו משהו הקשור בימי בית שני, יוון העתיקה או רומי, מסעי הצלב, רנסנס או המהפכה הצרפתית, מזרח ומערב, אבא יעמיד דברים על דיוקם והוא גם יסביר את המציאות הגיאו-פוליטית של התקופה. הדברים נשמעים מפיו חיים כאילו נכח בזמן ובמקום כאילו חווה בעצמו את המאורעות והוא מעיד עליהן.

במחיצתו של הצדיק - הסבא חיים[]

הילד משה סימון בלימוד עם סבא ניסן וסלובסקי (אבי אימו)

בגיל 10 בערך עובר אבא כמעט להתגורר עם הסבא חיים זצוק"ל – אבי אביו. אדם שהיה מהלך בינינו, אך לפי עדותו של אבא היה שייך לעולם אחר. אדם שלא נהנה מהעולם הזה כלום יתר על הדרוש ללימוד תורה. דורש ציון בכל מהותו, איש תנועת המוסר שהתחנך בסלבודקה ונובהארדוק איש שלא החשיב מאומה בעולם הזה שחייו היו פרוזדור לטרקלין בפשט.

יום יום היה מגיע אבא אליו ובדירת חדר וחצי היו לומדים 4-5 שעות גמרא. כמעט 10 שנים יצק אבא מים על ידיו. בערוב ימיו של הסבא היה אבא קורא מהגמרא והסבא בע"פ. מעולם אבא לא סגר את הגמרא. הסבא היה אומר לו (ביידיש) "די להיום מישלה". אבא הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. גירסתא דינקותא זו שלו נצרבת במוחו, בנפשו. עשרות שנים אח"כ אבא יכול לצטט גמרות ומדרשי חז"ל כלשונם, לציין דף ועמוד, דברים שלמד פעם אחת בלבד כנער עם הסבא.

אבא היה מספר לנו בהתרגשות על הסבא חיים, על הרגלי החיים שלו, על חיי קדושה ופרישות טוטאליים, על לימוד תורה תמידי ובלתי פוסק. תקופה זו והשהייה בסמיכות אינטנסיבית כזו אל הדמות הפנטסטית של הצדיק, הסבא חיים, עיצבה את אישיותו והשקפותיו של אבא יותר מכל וקבעה בה את אהבת התורה ומרכזיותה כיסוד לכל הבאות.

אני יודע שבכל צעד שעשה אבא בחיים, שנים לאחר הסתלקותו של הסבא, ראה הוא נגד עיניו את הסבא חיים. כל אימת שהיה נזכר בו היו מתקשרות עיניו בדמעות. בחינת מורה שהוא אב ואב שהוא מורה. רעיונות שאמר אבא בשם הסבא היו הרעיונות המרכזיים והחשובים ביותר. הניסיון, ההשכלה והפרספקטיבה שבאה עם שנות החיים הוסיפו רבדים אך המעיין השופע נבע תמיד ממקור דמותו של הסבא. אני זוכר שתמיד כילד הייתי עסוק בחישובים מה אני צריך להספיק ללמוד כדי לעמוד בסטנדרטים של אבא. כמה זמן יש לי עד ה'בר-מצווה' כדי להיבחן על שלושת ה'בבות' בבלי וכמה מסכתאות עלי לסיים כדי להשלים שני שליש מהש"ס עד גיל עשרים. כמובן שאלה סטנדרטים של אילנות גדולים ולא של בלוטים.

לימודי משפטים[]

אבא נרשם ללימודי משפטים בירושלים בשנת 1958 לאחר שבגיל 17.5 כבר הספיק להיות מורה ומחנך כיתה. אבא רגיל לשאת דברים בפני קהל. אבא משכלל את כישרונו הרטורי מגיל צעיר ולפיכך עולם המשפט הוא מגרש טבעי לו. עם גיוסו לצה"ל משמש אבא כפרקליט צבאי. אבא כטיפוס אינדיבידואלי, מתנגד מטבעו לכל מרות וכפיפת ראש.

עם שחרורו משירות צבאי אבא ואמא נישאים ומקימים את ביתם ברמת גן. אבא משלים את חוק לימודיו בשנת 1964 ועובר את מבחני ההסמכה ללשכת עורכי הדין. בשנים שלאחר מכן אבא עובד קשה למחייתו ופרנסת ביתו כמלמד לבר מצווה וכפרקליט. למרות גילו הצעיר נוהג אבא להעביר שיעורים בפרשת השבוע בבית הכנסת.

בסביבה טעונת מתח אידיאולוגי[]

מגיל ינקות היה אבא נתון בסביבה טעונת מתח אידיאולוגי חריף ובלתי פוסק. התקופה מאופיינת בקוטביות פוליטית חריפה ובאירועים קיצוניים. הביקורת על התנהלות ההנהגה הציונית בשנות מלחמת העולם וחוסר המעש בהגשת סיוע מעשי ומדיני ליהדות אירופה המושמדת, רדיפת אנשי אצ"ל ולח"י 'סזון' ואלטלנה, יוצקים בליבו של אבא, הנער הצעיר, התנגדות עזה לשלטון המפאייניקים. אבא נוהה אחר הרביזיוניסטים ותנועת החירות ומנהיגה מנחם בגין. אבא הילד והנער מפתח זהות פוליטית ברורה ויוקדת גם בהשוואה לבני גילו. ויכוחים עם אביו איש ההגנה לא אחרו לבוא. עד היום אינני יודע אם האות ח' הצלוקה על בוהן ידו של אבא, אותה היה מראה בגאווה, היא בדיחה פרטית או סמלה של תנועת החירות. ראוי לציין שעל אף שעיקר עולמו, השקפותיו ודעותיו של אבא עוצבו מתוך העולם האמוני ממנו בא, את המסגרת הפוליטית המשרתת את השקפותיו הוא רואה בתנועת החירות ומנהיגה בגין. מלחמת ששת הימים מזעזעת את ההוויה הישראלית ומחייה בציבור כולו את המודעות והזיקה לארץ ישראל. לתקופה קצרה חובר אבא לרב כהנא, מנהיג צעיר שבא מארה"ב המציג משנה סדורה ביחס לזיקתו של העם לשטחי הארץ כולה ועמדתו לסכסוך עם הערבים.


גוש אמונים ופעילות ההסברה[]

הנחת אבן הפינה ל"קלעת מוסא" - בית האבנים בקדומים - בשנת 1984 - לידו בנו אלישיב ניסן

לאחר מלחמת ששת הימים ובעיקר לאחר מלחמת יוה"כ הפנה אבא את מרצו ואונו למאבק על ארץ ישראל. יסודותיו של 'גוש אמונים' נטועים בישיבת מרכז הרב ומקימיו הם תלמידי הרב קוק זצ"ל. אבא בא מרקע קצת שונה. משנתו של אבא הייתה אמונית וכל כולה בגאולת ישראל ואולם מחוסנת הייתה בהיבט ריאלי מעשי מודגש. מצוות יישוב הארץ בשלמותה הוא יסוד הכרחי לקיומנו כעם ישראל מעצם הגדרתו. מעשה ההתנחלות בארץ הוא תנאי לקיומנו ולא שלב בתהליך הגאולה בלבד. כשם שללא שבת אין עם ישראל כך גם ללא ארץ ישראל אין עם ישראל. גם אם משיח צדקנו מתמהמה יש לנו לנחול את הארץ כי זוהי הגדרתו של עם ישראל העם שהולך לארצו.

אבא רתם את כל כישרונותיו הרטוריים ואת השכלתו החובקת לטובת מערך ההסברה. עוד קודם שבאתי אני לאוויר העולם, עבר אבא בכל תיכון בארץ ועשה נפשות לרעיון. אבא היה שש אלי קרב ובמיוחד אהב עימותים פומביים עם אנשי השמאל. סגנונו ושפתו של אבא חריפים וישירים ואולם תמיד ליבון הרעיון וצחצוחו הם אלו שמנחים את קו הטיעון.

אבא פונה אל הכרעתם השכלית של מאזיניו. הטיעון נשען על לוגיקה פשוטה ומחייב את מאזיניו, דתיים כחילוניים, להתמודדות והתייחסות. הדינאמיקה חותרת לבירור שכלי רציונאלי ומשתדל לנטרל מרכיבים רגשיים חולפים. הדיון עוסק בדברים המשותפים לכולנו ולפיכך מתנהל במגרש הביתי של כל אחד ואחד. המאזין אינו יכול להפקיע עצמו מן הדיון ואינו חש כי הדיון לא כולל אותו. תוקפם של הדברים נוגע לכל יהודי, לכל ציוני, לכל ישראלי ללא כל מסך או מחיצה בין חובשי כיפה לאלה שאינם. אבא כמובן מצוי היטב בכל תולדות הציונות על כל זרמיה וגווניה. הוא יודע על פה את משנתם הפוליטית של חוזי הציונות ומנהיגי הזרמים השונים בעשייה הציונית. לא פחות מכך חי אבא את ההוויה הפוליטית הישראלית ומגייס את ההתרחשויות הקונקרטיות לטיעוני ההסברה.

השאלות הנוגעות לשורש קיומנו והגדרתנו מנותחות ביושר אינטלקטואלי, בפשטות. ההסברה נמנעת משימוש במדרשי חז"ל שניתן לדרוש בהם דרשות של דופי ומעל לכל ניתוח יסודי וקר של ההבדל המהותי שבין עם ישראל לאומות.

ההכרה כי עם ישראל נוצר לצורך הגשמת רעיון. קודם היה רעיון ולשם הגשמתו נוצר עם. כי בתודעתנו הלאומית ובזיכרון העובר מדור לדור חונכנו שיש מטרה לעם ישראל. כל העמים נוצרו בגלל ואנו נוצרנו למען הגשמת תכלית. זה נשמע פשוט ומסודר אך זה קשה ועמוק מיני ים.

החובה הגזרת מוטלת עלינו פה היום לא פחות משהייתה מוטלת על דוד המלך או על ר' עקיבא. אנחנו פה לא בגלל שאנחנו אוהבים את ארץ ישראל, לא בגלל הקשר הסנטימנטאלי הנעוץ בעבר, כי זה קשר טבעי, חילוני וטפל. אנחנו פה למען הגשמת יעודנו מתוך שמחת מצווה שהקב"ה ציווה אותנו. אין לנו זכויות ואנו לא מבקשים אותן במשפט העמים. אנו חייבים בפני בורא עולם יתברך וממילא לא ניתן לסחור בכך, אי אפשר לשאת ולתת, זה לא שלנו. זהו יעודנו והגדרתנו.

מעת לעת אני מאזין להקלטות מאותם ימים ומפליא כמה שהן רלבנטיות להיום באותה מידה. אני מודה לה' יתברך שנפלה בחלקי הזכות להסתכל על הדברים דרך עיניו של אבא ומתוך התובנות אותן הוא משתדל להעביר לשומעיו.

איש המחשבה וההגות[]

חידושים מאלפים ומרוממים שמענו מאבא לאורך השנים. שיטתו של אבא בהבנת המקורות מאופיינת בניתוח רציונאלי של הדמויות והאירועים. בסיפור המקראי קיים רעיון מרכזי המצוי בד"כ בפשט הכתוב. אבא מעולם לא אמר "פשטלך" כלשונו. למרות זאת, מעולם לא ראינוהו מכין "דבר תורה". כפי שכתב באריכות אחי אלחנן, אבא היה כמעיין נובע השופע ושופע ללא גבול. בכל עת ובכל שעה, בכל פרשת שבוע בכל חג ומועד היה באמתחתו רעיון מבריק הנוגע תמיד ליסוד ועיקר בעולם האמונה. לאחר שמיעת הדברים משתאה היית כיצד לא עלה הדבר בדעתך אתה. רעיונות מאלפים מקוריים השמיע ביחס לראש השנה, משמעות יום הכיפורים, בניתוח ספר יונה, הבנת הסוכה, השבתת החמץ-המצה-והעומר, דמותיהם של אבותינו הקדושים, חטאם של משה ואהרן ועוד ועוד לצערי הרב לא היה סיפק בידיו להעלותם על הכתב. ביותר העסיקה את אבא עקידת יצחק. המעמד הזה הפעים ומילא אותו. אבא נהג לומר כי זו פסגת עמידתו של אדם לפני א-לוקיו, כי זו סתירה לכפירה ולרציונאליות השפינוזאית והתבשם בדברי הקדמונים כי זו כל קרן ישראל. את עיקר רעיונותיו בעניין זה העלה אבא על הכתב בחוברת קצרה שהוציא לפני מספר שנים. היינו מתבדחים ואומרים שכל דרשה של אבא, יהא נושאה אשר יהא, תסתיים במעמד העקידה. כמה אהבתי את אהבתו של אבא לרמב"ם. כמה נפעם ממנו, מהשקט האמוני שהוא משרה, מרוח הקודש האופפת את חיבוריו. כמה נהניתי לשמוע את התפעלותו, אותה הקריאה החוזרת ונשנית במורה שלא מש מידיו ואליו חזר תמיד.

כל חייו סבל אבא מבעיות בריאותיות רבות. רופאים היו משתאים נוכח גיליון המחלות 'המפואר' שלו. המחלות והבעיות הרבות כרסמו בגופו של אבא ולבסוף לא יכל להן. אבא נקרא לבית עולמו ב-יב' באייר תשס"ט והוא בן 69 שנה בלבד. אבא שלנו, אילן מפואר שלנו, הנה נקראת לבית עולמך, שם וודאי מקבל את פניך הסבא חיים זצוק"ל ועושה לך ראיון קבלה, מנופח מגאווה, הגאווה שברח ממנה כל חייו פה. הנה בא גם רבינו משה בן מימון לקבל אחד שמבין עניין. הנה בא יהושע בן נון מפקד כיבוש הארץ, כמפקד המצרף את פקודו. הנה בא אברהם אבינו, מייסד האמונה בכבודו ואיתם כל צדיקי עולם ומהנהנים בראשם ואומרים ברוך הבא, ברוך הבא. אנו שוטחים תחינתנו לפניך, אבא, שכנע שם את מי שצריך אתה הרי יודע לעשות זאת טוב מכולם. הרעם בקולך והכה על הבמה שיאמר למלאך הרף שעת גאולה היא לישראל.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ותעמוד לגורלך לקץ הימין. אמן.


תמונות מהתיישבות[]

Advertisement