משנה מסכת ברכות פרק ראשון

לעילוי נשמת יצחק בן גבריאל פויכטונגר - נפטר י"ד אב תשע"א
מישניות אלה נאמרו גם לעילוי נשמת חותני חיים אריה כהנא בן צבי הירש - נפטר י"ב מנחם-אב תשס"ב

המסכת הראשונה של סדר זרעים ושל כל הש"ס. עוסקת בענייני ברכות. רבי, מסדר המשנה, התחיל במסכת ברכות, מפני שהחובה הראשונה של היהודי הוא לברך ולהודות. התחיל במשנה "מאימתי קורין את שמע בערבית", כי קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים.

הקדמת הרמב"ם

רמב"ם בהקדמתו לזרעים אומר: התחיל במסכת ברכות.והטעם שהצריכהו להתחיל בה, שהרופא הבקי, כשירצה לשמור בריאות הבריא, על תכונתה שהיא עומדת עליו, יקדים תיקון המזון בתחילת רפואותיו. ועל כן ראה החכם הזה להתחיל בברכות, שכל מי שאוכל, אין לו רשות לאכול עד שיברך, וראה לסדר בתחילת דבריו ברכות, כדי לתקן המזון תיקון שיש לו עניין. אחר כך ראה לתקן דבריו, כדי שלא יהיה חסר בעניין מן העניינים, ולפיכך דיבר על כלל הברכות שאדם חייב בהם, על המזונות ועל המצות. ואין לך מצווה שאדם חייב בה בכל יום, אלא קריאת שמע בלבד. ואין נכון לדבר בברכות ק"ש, קודם שידבר על ק"ש עצמה, לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע, וכל מה שנתחבר אליו, ואחר כך חזר לעניין הסדר, והוא לדבר במצות זרע הארץ..

1. הפרק הראשון של המסכת עוסק בזמן ק"ש ערבית ושחרית, ודרך קריאתה בשכיבה או בעמידה. בפרק דיני ברכות ק"ש בשחר ובערב, וקריאת פרשת יציאת מצרים בלילות.
2. פרק שני, בדיני כוונת קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה;
3. פרק שלישי, בדיני הפטורים מק"ש עקב טרדה, קיום מצוות ופטור כולל וטהרת הגוף: קרי, זב ונידה;
4. פרק רביעי, על תפילת "שמונה עשרה" : זמניה, "ברכת המינים", הכניסה לבית המדרש, דרך אמירת התפילה - עמידה וכיוון לבית המקדש ותפילת מוסף;
5. פרק חמישי, על התנהגות המתפלל בתפילת "שמונה-עשרה": לא יפסיק מפני מתן כבוד, בתפילה מקבולות הוספות לברכת גשמים, יש למנוע טעויות משליח ציבור וטעויות בברכת כוהנים.
6. פרק ששי, בברכות ההנאה ובקדימת הברכות;
7. פרק שביעי, מי חייב בזימון וכיצד מזמנים;
8. פרק שמיני, דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה;
9. פרק תשיעי, בברכות הודאה.

סיום המסכת עוסק בקדושת הר הבית, בחותמי ברכות שבמקדש, שאילת שלום בשם.

בסדר זרעים נמצא תלמוד בבלי רק על מסכת ברכות. חלק גדול ממסכת ברכות כולל דברי אגדה, משלים, עצות בדרך ארץ ושמירת הגוף. בעניני ההלכה אין בה שיטות עמוקות ומסובכות, ולכן החלו את הלימוד במסכת זו.

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

אנציקלופדיה יהודית

מקורות

• ויקיטקסט
• פנחס קהתי, משניות מבוארות, סדר זרעים, מסכת ברכות. הדפסת תשנ"ב
• שיעור מפי הרב איתמר ליברמן - אתר ישיבת בית אל

פרק ראשון

הפרק הראשון של המסכת עוסק בזמן ק"ש ערבית ושחרית, ודרך קריאתה בשכיבה או בעמידה. בפרק דיני ברכות ק"ש בשחר ובערב, וקריאת פרשת יציאת מצרים בלילות.

משנה א:'מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית

המשניות הראשונות עוסקות במועד קריאת שמע. בספר דברים נאמר:"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" . וכך נאמר במסכת הפותחה את המשנה:
המשנה:מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן (ממועד צאת הכוכבים המוקדם, שכן הם זריזים, שהוא המועד שחל על הכהנים על מנת לאכול תרומה), עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה – דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר (למעשה כל הלילה).

(יש שלוש דעות למה הכוונה "בשכבך" הם הזמן שבו הולכים לישון - זה הבסיס - אך יש הרחבה לפי הגירסאות האחרות)
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה (חתונה). אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִלְבַד: אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת" – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

(דינים דומים)
הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים (האברים של עולת התמיד של בין-הערבים - לכהנים וכן הקרבנות הנאכלים תוך יום אחד (חטאת, אשם וקרבן תודה לאדם פרטי) – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה

העקרון הבסיסי הוא כי התפילה קשורה להקרבת הקרבנות ולכן מועדה נקבע בהתאם למה שהיה מקובל בבית המקדש בהקרבת קרבן תמיד:"אֶת-הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם"

שלושה דברים יש לסיים עד חצות:

1. אמירת קריית שמע.
2. אברי עולת התמיד של בין-הערבים
3. קרבנות הנאכלים תוך יום אחד

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• מאימתי קורין - משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. כהנים שנטמאו וטבלו, אין יכולים לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן, דהיינו צאת הכוכבים... דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים.
• עד סוף האשמורה הראשונה - שליש הראשון של לילה, שהלילה נחלק לשלש משמרות. והמקדימים וקורים קריאת שמע של ערבית מבעוד יום,
• עד שיעלה עמוד השחר - דכל הלילה מקרי זמן שכיבה. והלכה כרבן גמליאל שגם חכמים מודים לו, ולא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
• מעשה שבאו בניו מבית המשתה - בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות,... והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה וחייבים אתם לקרות:
• הקטר חלבים - של קרבנות:
• ואברים - של עולת תמיד של בין הערבים שנזרק דמו ביום, מצוה להעלות הנתחים כל הלילה, דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר :
• וכל הנאכלין ליום אחד - כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהם שהם נאכלים ליום ולילה, זמן אכילתן עד שיעלה עמוד שחר והוא המביא לידי נותר:
• אם כן למה אמרו חכמים עד חצות - בק"ש ובאכילת קדשים, אבל בהקטר חלבים ואיברים לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל, ולא נקט ליה הכא אלא להודיע שכל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה :
• כדי להרחיק את האדם מן העבירה - שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת, וכן בק"ש שלא יאמר עדיין יש לי שהות ותעבור עונתה:

המקור wikisource

משנה ב:מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית?

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד. ה וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.

קריאת שמע - פרשה ראשונה - "שמע ישראל" (ספר דברים, ו',ד'-ט' - בצבע לבן

וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם--כִּימֵי הַשָּׁמַיִם, עַל-הָאָרֶץ.

קריאת שמע - פרשה שנייה - "והיה אם שמע" (ספר דברים, י"א,י"ג-כ"א - בצבע תכלת (תורכיז)

וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לח דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם

קריאת שמע - פרשה שלישית - "פרשת ציצית" (ספר במדבר, ט"ו,ל"ז-מ"א - בצבע כרתי (ירוק)

המשנה ממשיכה באותו נושא, מתי החיוב לומר קריאת שבע בבוקר.{{ש}] המשנה:מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן (לפי החוטים בציצית) .רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי (יותר מאוחר מהשיטה קודמת: מעט ירקרק - ראו בשמאל את הרקע) ,וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה (מוקדם מאד וזה לא מקובל). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: (הלכה כמותו) עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת (שעה זמנית ולא לפי השעון המקובל), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ – לֹא הִפְסִיד (אינו מקיים את מצוות קריאת שמע אבל יכול לקרוא כמו...) ,כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• בין תכלת ללבן - בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית. פירוש אחר, גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא נקלט הצבע יפה ונשאר לבן:
• בין תכלת לכרתי - צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי כרישין שקורין פורוש בלע"ז:
• עד שלש שעות - ביום, עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוים. ולעולם זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים. ..וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום, על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון. זו הבנתי מפירושי הרמב"ם ונתקבל לי. וטעמא דרבי יהושע דאמר עד שלש שעות ביום, שכן דרך בני מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך, עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכה כרבי יהושע , ומיהו לכתחלה צריך לכוין לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקים עושים:
• לא הפסיד - כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה, אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה:
• כאדם הקורא בתורה - אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה, יש לו קבול שכר כקורא בתורה:

משנה ג':בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ

בית שמאי ובית הלל נחלקים על דרך הקריאה.
המשנה:בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: (מדובר גם על הצורה שבה אומרים קריאת שמע) בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" . וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (שם).
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"? בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת (נשכב) כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחֹב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• יטו - על צדיהם, דכתיב בשכבך דרך שכיבה:
• יעמדו - דכתיב ובקומך דרך קימה:
• כדרכו - בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה:
• כדי היית - ראוי היית ליהרג, ואם היית מת היית מתחייב בנפשך:

משנה ד':בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ

המשנה דנה בברכות קריאת שמע שיש לומר לפני קריאת שמע ולאחריה.
המשנה:בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ ("יוצר אור" ו"אהבה רבה") וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ ("אמת ויציב") ,וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ ("מעריב ערבים" ו"אהבת עולם") וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ ("אמת ואמונה" ו"השכיבנו"), אַחַת אֲרֻכָּה (פותחת ומסיימת בברוך) וְאַחַת קְצָרָה (רק מסיימת בברוך - הסיבה - הברכות קרובות ואין צורך לחזור) . מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם.וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם (סתם ברכה שיש רק פתח אין מסיימים).

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• שתים לפניה - יוצר אור ואהבה:
• ואחת לאחריה - אמת ויציב:
• שתים לפניה - מעריב ערבים ואהבת עולם:
• ושתים לאחריה - אמת ואמונה והשכיבנו:
• אחת ארוכה ואחת קצרה - אשתים שלפניה קאי, יוצר אור ארוכה שפותחת בברוך וחותמת בברוך, וכן מעריב ערבים. אהבה קצרה, שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך:
• לחתום - בברוך:

משנה ה:מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת

סדר פסח אצל יהודים יוצאי פורטוגל - Bernard Picart 1733-1739

פנחס קהתי כתב כי משנה זו באה ללמד כי אומרים "פרשת ציצית" גם בלילה, למרות שמצוות ציצית אינה נהוגה בלילה, היות והפרשה הזכירה יציאת מצרים :" אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם" ובכך מקיימים גם מצווה להזכיר את יציאת מצרים

המשנה:מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי (מקור מוכח שמחייב להזכיר יציאת מצרים בלילות) שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" .

• "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָּמִים,
• "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַלֵּילוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים (אלה חולקים על בן זומא):

• "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הָעוֹלָם הַזֶּה,
• "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ (אז לא יזכירו יציאת מצרים וחכמים אומרים יזכיר בצורה זניחה כי יהיו ניסים חשובים יותר).

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• מזכירין יציאת מצרים בלילות - פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו, פרט לכסות לילה אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה:
• כבן שבעים שנה - הייתי נראה זקן. ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות , ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה :
• ולא זכיתי - לא נצחתי לחכמים. ודומה לו בש"ס בפרק בנות כותים [לח.] בהא זכנהו ר' אלעזר לרבנן כלומר נצחם:

תפילה על הנפטר אחרי הלימוד

אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל וּגְמוֹל נָא עִמּוֹ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לוֹ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתוֹ מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לוֹ זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ מִנִּשְׁמָתוֹ לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתוֹ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן. אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור] http://www.prog.co.il/archive/index.php?t-9867.html]

הערות שוליים

• הקש להמשך:פרק שני

מסכת_ברכות