Family Wiki
Advertisement

המשך מ:פרק שלישי

לעילוי נשמת יצחק בן גבריאל פויכטונגר - נפטר י"ד אב תשע"א
משניות אלה נאמרו גם לעילוי נשמת חותני חיים אריה כהנא בן צבי הירש - נפטר י"ב מנחם-אב תשס"ב

לאחר ששלושת הפרקים הקודמים עסקו בדיני קריאת שמע הפרק הרביעי דן בדיני תפילת שמונה-עשרה: זמני התפילה, "ברכת המינים", הכניסה לבית המדרש, דרך אמירת התפילה - עמידה וכיוון לבית המקדש ותפילת מוסף.

הרמב"ם כתב בהלכות תפילה:"וכיון שראה עזרא ובית דינו כך (שבני ישראל מדברים כל אחד בלשון אחרת בגולה), עמדו ותיקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר:
שלוש ראשונות, שבח לה'; ושלוש אחרונות, הודיה; ואמצעייות, יש בהן שאילת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש, ולצורכי הציבור, כולם--כדי שיהיו ערוכות בפי הכול, וילמדו אותם במהרה, ותהיה תפילת אלו העילגים תפילה שלמה, כתפילת בעל הלשון הצחה. ומפני עניין זה, תיקנו כל הברכות והתפילות הסדורות בפי כל ישראל כדי שיהא כל עניין ברכה, ערוך בפי העילג.

וכן, תיקנו שיהא מניין התפילות, כמניין הקרבנות שתי תפילות בכל יום, כנגד שני תמידין. וכל יום שיש בו קרבן מוסף, תיקנו בו תפילה שלישית כנגד קרבן מוסף. ותפילה שכנגד תמיד של בוקר, היא הנקראת תפילת השחר; ותפילה שכנגד תמיד של בין הערביים, היא הנקראת תפילת מנחה; ותפילה שכנגד המוספין, היא הנקראת תפילת המוספין.

וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפילה אחת בלילה, שהרי אברי תמיד של בין הערביים מתאכלין והולכין כל הלילה, שנאמר "היא העולה . . ." [1], כעניין שנאמר "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה; וַיִּשְׁמַע קוֹלִי." [2]. ואין תפילת ערבית חובה, כתפילת שחרית ומנחה; ואף על פי כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית, וקיבלוה עליהם כתפילת חובה.

מקורות[]

משנה א':תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת[]

המשנה דנה בזמני התפילות:שחרית, מנחה וערבית.
ראו למטה דוגמא של לוחות הזמנים
המשנה: תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת (שליש היום - כך גם ההלכה). תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, עַד הָעֶרֶב (עד השקיעה). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה (עד סוף היום - יש שעתיים וחצי - פלג הוא חצי כלומר שעה ורבע עד סוף היום - מתוך שתי-עשרה שעות זמניות). תְּפִלַּת הָעֶרֶב (אפשר למעשה מייד לאחר מכן - בתנאי שזה המנהג הקבוע - לא פעם כך ופעם אחרת - יש צורך בעקביות), אֵין לָהּ קֶבַע (אין זמן קבוע וגם מציין כי היא תפילת רשות). וְשֶׁל מוּסָפִין, כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת (אחרי שבע שעות אפשר אך נקרא "פושע"):

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • תפלת השחר עד חצות - שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן, ולר' יהודה אינו קרב אלא עד ארבע שעות ביום. ועד ד' שעות היינו עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום בזמן שהיום י"ב שעות, וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום לפי אורך הימים וקטנן כדכתבינן לעיל גבי ק"ש. והלכה כרבי יהודה:
  • תפלת המנחה עד הערב - עד שתחשך:
  • עד פלג המנחה - זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד הלילה, שהם שתי שעות ומחצה, נמצא פלג המנחה שהוא חצי שיעור זה שעה ורביע. ופסק ההלכה בזה, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והרוצה לעשות כדברי חכמים ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב יעשה, ובלבד שלא יתפלל ערבית בזמן זה, שכיון שמחשיב אותו יום לענין שמתפלל בו מנחה אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית. ואם בא לעשות כדברי רבי יהודה שלא להתפלל מנחה אלא עד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה עושה ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית:
  • אין לה קבע - זמנה כל הלילה. והא דתני אין לה קבע ולא קתני זמנה כל הלילה, לאשמעינן דתפלת ערבית רשות, לפי שהיא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקרבים כל הלילה, והנך רשות נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן אף על פי שנטמאו איברים ופדרים או שאבדו. ומיהו האידנא קבלוה עליהם כחובה:
  • ושל מוספין כל היום - אם אחרה אחר שבע יצא, אבל נקרא פושע וכן הלכה:

משנה ב':רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה[]

תפילה לפני הלימוד ולאחריו

בכניסתו יאמר: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא יֶאֲרַע דְּבַר תַּקָלָה עַל יָדִי וְלֹא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה וְיִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי וְלֹא אוֹמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְלֹא עַל טָהוֹר טָמֵא וְלֹא עַל מוּתָר אָסוּר וְלֹא עַל אָסוּר מוּתָר וְלֹא יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם. כִּי ה' יִתֵן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ:

וביציאתו יאמר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי שְׁשַׂמְתָּ חֵלְקִי מִיוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֵלְקִי מִיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תּוׁרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִים. אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׁכָר. אֲנִי רָץ וְהֵם רָצִים. אֲנִי רָץ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת שֶׁנֶּאֲמַר וְאַתָּה אֶלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אֲנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

מבית הכנסת היו נוהגים ללכת לבית המדרש - מקום תלמוד תורה ומושב תלמידי חכמים לפי שנאמר במסכת ברכות: "אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר [3] ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.:"יֵלְכוּ, מֵחַיִל אֶל-חָיִל; יֵרָאֶה אֶל-אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן" [4]וכן תיקנו תפילה בכניסה וביציאה.

המשנה: רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (היה מצווה שאחרי התפילה הולכים ללמוד בבית המדרש), וּבִיצִיאָתוֹ - תְּפִלָּה קְצָרָה אָמְרוּ לוֹ - מַה מָקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי - אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תְּאַרַע תַּקָּלָה עַל יָדִי. וּבִיצִיאָתִי - אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל חֶלְקִי (התפילות נפסקו להלכה ואומרים אותן - ראו שמאלה):

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מה מקום - כלומר מה טיבה:
  • שלא תארע תקלה - שלא יבא מכשול על ידי, כדמפרש בברייתא שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו חבירי, הרי רעה שתבא על ידי שאגרום להם שיענשו :
  • אני נותן הודיה על חלקי - מודה על הטובה שחלק לי ששם חלקי מיושבי בית המדרש. ושתי תפלות הללו בכניסתו לבית המדרש וביציאתו חובה על כל איש ואיש לאמרן, דהכי אמרינן בברייתא בכניסתו מה הוא אומר וביציאתו מהו אומר משמע דחובה למימרינהו :

משנה ג:רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר[]

נוסחי הברכה - הובא בויקיפדיה העברית

בשל רגישותה של הברכה, עבר נוסחה גלגולים רבים ושונים יותר מכל תפילה וברכה אחרת, הן פני חשש ממשי מתגובת הסביבה הלא-יהודית, והן מפני צנזורות של השלטונות.
בגניזה הקהירית התגלו נוסחי תפילה שלא עברו צנזור. בין נוסחאות אלו נמצא נוסח ארץ ישראל בו נכתב: "למשומדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר, והנוצרים והמינים ברגע יאבדו, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה' מכניע זדים".
הנוסחאות המקובלות כיום הן:

  • "נוסח הספרדים":לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים (נ"א: לַמַּלְשִׁינִים וְלַמִּינִים, נ"א: לַמַּלְשִׁינִים) אַל תְּהִי תִקְוָה, (יש מוסיפים: וְכָל הַמִּינִים) וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֶיךָ וְכָל שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה (נ"א: וְכָל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה), מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.(נ"א: מִינִים).
  • "נוסח ספרד":וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.
  • "נוסח אשכנז":וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד (נ"א: וְכָל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ), וְכָל אוֹיְבֶיךָ (נ"א: וְכֻלָּם) מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיע בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.
  • ה"נוסח התימני" הבלדי :לַמְּשֻׁמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה, כָּל הַמִּינִים וְהַמּוֹסְרִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ. וּמַלְכוּת זָדוֹן, תַּעֲקוֹר וְתִשְׁבּוֹר מְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.
  • נוסח איטליה: וְלַמַּלְשִׁינִים (וְלַמִּינִים) בַּל תְּהִי תִקְוָה, וְכֻלָּם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֶיךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְתַכְנִיע אוֹתָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

התפילה העיקרית של היום היא "שמונה-עשרה" למרות שרבן גמליאל דיבנה ובית דינו ברכה תשעה עשרה היא "ברכת המינים":ולמלשינים אל תהיה תקוה.

הרמב"ם ב"הלכות תפילה" כתב:" בימי רבן גמליאל, רבו המינים בישראל, והיו מצירין לישראל, ומסיתים אותם לשוב מאחרי ה'. וכיון שראה שזו גדולה מכל צורכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו, והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני ה' לאבד את המינים; וקבע אותה בתפילה, כדי שתהא ערוכה בפי הכול. ונמצאו הברכות שבתפילה, תשע עשרה ברכות.

משנה: (יש שלוש דעות) רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמֹנָה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמֹנָה עֶשְׂרֵה (להגיד כל ברכה בקיצור - כמו שאמרנו בפרק קודם על "בעל קרי" - יש אומרים ג' ראשונות וג' אחרונות ואחת באמצע הכוללת הכל)). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתוֹ בְּפִיו יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנָה עֶשְׂרֵה, וְאִם לָאו מֵעֵין שְׁמֹנָה עֶשְׂרֵה (פשרה - תלוי אם רגיל - היום יש סידורים אז היא שגורה אצל כולם - וזו ההלכה הקיצור אינו חל בימות הגשמים ומוצאי שבת שכן יש תוספות):

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מעין שמונה עשרה - אית דמפרשי בגמרא שאומר מכל ברכה וברכה מן האמצעיות בקוצר וחותם על כל אחת ואחת. ואית דאמרי, הביננו ה' אלהינו לדעת דרכך, שהיא ברכה אחת שיש בה מעין כל הברכות האמצעיות של שמונה עשרה, וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:
  • שגורה בפיו - שהוא למוד ורגיל בה . והלכה כרבי עקיבא שמי שאין תפלתו שגורה בפיו, או בשעת הדחק, מתפלל אדם שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו באמצע שהיא מעין כל האמצעיות, חוץ מימות הגשמים שאינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וחוץ ממוצאי שבתות וי"ט שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:

משנה ד':רַבִּי אֱלִיעֶזֶר[]

מהמשנה נלמד כי תפילה היא בקשת רחמים ולכן יש לומר אותה בכוונה ובדרך תחנונים ובשעת סכנה - בקצרה.

משנה:רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע - אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים (יש לומר מהלב - דין העומד מאחורי התפילה). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַמְּהַלֵּךְ בְּמָקוֹם סַכָּנָה - מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה (בהמשך לדעה קודמת במשנה קודמת אמר "מעין שמונה עשרה"). אוֹמֵר: הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר (אפילו שעושים עבירה) יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:(לפי ההלכה כאשר יוצא מסכנה, חייב לומר את התפילה ואז יגיד את כל התפילה)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • העושה תפלתו קבע - שתפלתו דומה עליו כמשאוי. ולשון קבע שאומר חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לצאת ממנה:
  • מתפלל תפלה קצרה - ומה היא תפלה קצרה, שאומר הושע ה' את עמך וגו':
  • בכל פרשת העבור - אפילו בשעה שהם פורשים לעבירה, יהיו צרכיהם גלוים לפניך לרחם עליהם. פרשת לשון פרישה, העבור של עבירה. ואין הלכה כרבי יהושע, אלא התפלה שמתפללים במקום סכנה היא צרכי עמך מרובים וכו'. ומתפלל אותה אדם כשהוא מהלך. ואינו מתפלל לא ג' ראשונות ולא ג' אחרונות. וכשיעבור מקום הסכנה ותתיישב דעתו צריך לחזור ולהתפלל תפלה כתקנה אם לא עברה עונתה:

משנה ה':הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר[]

בתפילת שמונה-עשרה יש לעמוד ולכוון פניו כנגד בית המקדש. אבל, יש מצב שהמתפלל אינו יכול לעשות כן. במסכת ברכות נאמר:"ת"ר סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשמים שנא' (מלכים א ח) והתפללו אל ה' היה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנא' (מלכים א ח) והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר [5] והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר [6] והתפללו אל הבית הזה היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר [7] והתפללו אל המקום הזה היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת [8]

משנה:הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר - יֵרֵד. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד (אינו יכול לעצור, התלמוד אומר בכל מקרה עדיף להתפלל על החמור שכן אינו יכול להתעלם מהחמור גם אם ירד ולכן עדיף שלא ירד ממילא) - יַחְזִיר אֵת פָּנָיו. וְאִם אֵינוֹ יָכֹל לְהַחְזִיר אֶת פָּנָיו (לפחות יכון את פניו)- יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים (אם גם אינו יכול- יש לכוון את הלב):

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • היה רוכב על החמור ירד - אין הלכה כסתם משנה זו, אלא בין יש לו מי שיאחוז חמורו בין אין לו מי שיאחוז חמורו לא ירד, מפני שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא יורד:
  • יחזיר את פניו - לצד ירושלים , שנאמר:"וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ, דֶּרֶךְ אַרְצָם" [9]:
  • יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים - שנא':"וְהִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה" [10]:

משנה ו':הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה[]

משנה זו המשך לקודמת וחלה על מי שאינו יכול לעמוד בתפילה ולכוון את פניו לבית המקדש.

משנה: הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בְּקָרוֹן, אוֹ בְּאַסְדָה (גם משטח על פני המים - עלול ליפול בכל רגע)- יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • באסדא - עצים הרבה קשורים ומהודקים יחד, ומשיטים אותם בנהר ובני אדם הולכים עליהם. ובלשון מקרא: קרוין"וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ [11]:

משנה ז':רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה[]

המשנה דנה בתפילת מוסף ונחלקים ב האם ניתן להתפלל בה רק בציבור. ההלכה כחכמים, התפילה חובה על היחיד גם כאשר אין היחיד מתפלל בציבור.

משנה: (שלוש דעות) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֹמֵר, אֵין תְּפִילַת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בֶּחֶבֶר עִיר (יחיד אינו חייב בתפילת מוסף ). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֶּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בֶּחֶבֶר עִיר (יחדי יהיה חייב). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ (חולק על תנא קמא - זו חובת הציבור ולא חובת היחיד), כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר - הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • אין תפלת המוספים אלא בחבר עיר - בחבורת העיר, כלומר בצבור ולא ביחיד:
  • בחבר עיר ושלא בחבר עיר - בין בצבור בין ביחיד:
  • רבי יהודה אומר משמו - של ר' אלעזר בן עזריה. ואיכא בין ת"ק לרבי יהודה יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה לת"ק אליבא דר' אלעזר דאמר לא תקנוה אלא בחבר עיר יחיד זה פטור, ולר"י אין יחיד פטור אלא כשהוא במקום עשרה שש"צ פוטרו. והלכה כחכמים

תפילה על הנפטר אחרי הלימוד[]

אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל וּגְמוֹל נָא עִמּוֹ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לוֹ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתוֹ מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לוֹ זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ מִנִּשְׁמָתוֹ לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתוֹ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור

נוסח התפילה על נפטר אחרי הלימוד.

לוח זמני התפילות כפי שמתפרסם כל שבוע ב"דבר מלכות"[]

זמני התפילה לשבוע פרשת שופטים תשע"א המקור:דבר מלכות - יוצא לאור על-ידי מערכת "אוצר חסידים" כפר חבד - הקש בריבוע מימין מתחת ללוח ותראה את הזמנים לכל עיר

הערות שוליים[]

  1. ספר ויקרא ו',ב'
  2. תהילים נ"ה,י"ח
  3. ספר תהילים, פ"ד,ח'
  4. ס"ד, א'
  5. מלכים א ח
  6. דברי הימים ב ו
  7. מלכים א ח
  8. ל',א' גמרא
  9. ספר מלכים,א',ח',מ"ח
  10. שם, ל"ה
  11. רברי הימים, ב', ט"ו
Advertisement