משנה מסכת ברכות פרק שמיני

צילם:Crzrussian ויקישיתוף

המשך מ:פרק שביעי

לעילוי נשמת יצחק בן גבריאל פויכטונגר - נפטר י"ד אב תשע"א
מישניות אלה נאמר גם לעילוי נשמת חותני חיים אריה כהנא בן צבי הירש - נפטר י"ב מנחם-אב תשס"ב

הפרק דן בנושאים השנויים במחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל בנושאי ברכות על הסעודה.

משנה א':אֵלוּ דְבָרִים שְׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבַית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן."

ויקיטקסט

"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם (יֵשׁ אוֹמְרִים: כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשֶׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:"

ויקיטקסט

בליל שבת נהוגות שתי ברכות: על היין ועל קידוש היום (ראו מסגרת משמאל)ונחקלו איזה אומרים ראשונה.

משנה : אֵלוּ דְבָרִים שְׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבַית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרַךְ עַל הַיּוֹם (על שבת או על יום טוב) וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרַךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם:(שתי סיבות: הסיבה לקידוש היא על היום, היום נכנס קודם לשתיית היין - בית שמאי אומר בזכות היין יש קדיש, תמיר יותר היין)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• אלו דברים - מברך על היום. בתחלה קדוש היום ואח"כ מברך על היין בורא פרי הגפן, שתחלה קדש היום, ואחר כך, בא היין על השלחן בשביל היום, וכשם שקדם לכניסה\ כך קודם לברכה :
• מברך על היין - תחלה, וה"ה למקדש על הפת, שהיין או הפת גורמים לקדוש היום שאם אין לו יין או פת לא יקדש:

משנה ב'::בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַים , וְאֲחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס

השאלה היא היא נטילת ידים יש לבצע לפני שתיית יין (פירות וכ"ו) או רק בטרם בציעת הלחם.

משנה (משנה קשה) :בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַים , וְאֲחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאֲחַר כָּךְ נוֹטְלִין לְיָּדַים:(המחלוקת נובעת ממקור אחר שהוא מסובב מחלוקת אחרת שלפי אסור להשתמש בכלי שאחריו טמאות - סתם ידים "שניות בטומאה" - גם אם זה חל רק על הכהנים מ"סבך כהונה" - אם תמזוג את הכוס לפני נטילת ידים - אם קצת משקים יותזו אחרי הכוס, הידים יגעו באחורי הכוס ואז אתה אוכל ידים טמאות בית הלל חולקים בהנחת היסוד ש"אחורי הכלי" אינו מטמא)

רבי עובדיה מברטנורא פירש : בית שמאי נוטלין לידים ואחר כד מוזגין את הכוס - שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה, גזרה שמא יטמאו משקים שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים. שהידים קודם נטילה - תורת שני לטומאה יש להן ומטמאים את המשקים להיות תחלה, ויחזרו המשקים ויטמאו את אחורי הכוס, שהמשקים שנטמאו מטמאים כלים מדרבנן , אלא שהקילו בטומאה זו שכלי שנטמאו אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו.

וסברי בית שמאי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות אע"פ שלא נטמא תוכו, גזרה שמא ינתזו נצוצות מתוכו על אחורי הכוס ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמאו את הידים. וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס, כדי שלא יקבלו המשקים שאחורי הכלי טומאה מחמת ידים ונמצאו אחורי הכלי טמאים מחמת אותן משקים ומשתמש בו באיסור.

ובית הלל סברי אין אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות , הלכך מוזגים את הכוס תחלה ושותים אותו ואח"כ נוטלין לידים, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגים את הכוס גזירה שמא יהיו אחורי הכוס טמאים, שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, ולא יהיו ידיו נגובות יפה ויטמאו אחורי הכלי המשקין שבידיו, ואותן משקין שנעשו תחלה יחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות:

משנה ג':בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְקַנֵחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִיחָה עַל הַשּׁוּלְחָן

השאלה היא היכן להניח את המגבת וזאת מחשש לטומאה.

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְקַנֵחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִיחָה עַל הַשּׁוּלְחָן.וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַל הַכֶּסֶת:(איפוא להניח את המגבת - בעצם המחלוקת היא על שולחן. אם טהור - שים עליה את המגבת. על הכסת - היא ראשון לטומאה - המגבת מעט רטובה - בפעם הבאה אתה אוכל עם "ידים שניות" - אם הקסת יכולה להיות תקלה. בית הלל, עדיף על הקסת, על ידים שניים מאשר שהאוכל יהיה טמא אם המגבת תהיה על השולחן)

רבי עובדיה מברטנורא פירש : מקנח ידיו במפה - מנטילת מים ראשונים, ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל, ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה, גזירה שמא יהיה הכסת ראשון לטומאה ויהיה משקה טופח במפה מחמת נגוב הידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון (לטומאה). דלעולם המשקים נעשות תחלה וחוזר ומטמא את הידים כשמקנח בה תמיד בתוך הסעודה. אבל בשלחן ליכא למגזר הכי שאסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה. ובית הלל סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה, הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקים שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלים, ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כי אם שמא יטמאו ידיו, מוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה, דאין נטילת ידים לחולין מן התורה , ולא יטמאו אוכלים שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה:

משנה ד':בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּית וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לְיָּדַים

השאלה האם קודם מנקים את הפירורים ואחר כך נוטלים "מים אחרונים".

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּית וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לְיָּדַים. וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לְיָּדַים וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּית:(על מים אחרונים גם זה מבוסס על המחלוקת הקדומה כמו שתי הפרקים הקודמים)

רבי עובדיה מברטנורא פירש : בית שמאי אומרים מכבדין את הבית - מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואח"כ נוטלים לידים מים אחרונים. דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפירורים שיש בהם כזית, ואם אתה אומר נוטלים לידים תחלה נמצא אתה מפסיד את האוכלים שמים אחרונים נתזים עליהם ונמאסים. ובית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ, ושמש תלמיד חכם אינו מניח פירורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם, ואם נתזים המים על גבי פירורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דפירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד. והלכה כבית שמאי בזה שמותר להשתמש בשמש עם הארץ :

משנה ה': בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֵר וּמָזוֹן וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה

המשנה עוסקת בסדר הברכות של ההבדלה: האם ברכת הבשמים נאמרת אחרי ברכת המזון או בצמוד לברכת הנר.

משנה : בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֵר וּמָזוֹן וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:(כאשא יש לעשות הבדלה וגם לברך ברכת המזון לסעודה שלישית - רוצים את על כוס יין אחד לצאת ידי חובה גם סעודה וגם הבדלה. בית שמאי מקדימים מזון כי ברכת מזון התחייבת כבר. לפי בית הלל - אנינחו במוצאי שבת ולכן חשוב מצוות הבדלה קודם כל - על נוסח הברכה: "ברא" - בעבר על הגוונים "מאורי" בלשון רבים. בית שמאי - יותר שממי)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• נר ומזון - מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא שיעור [כוס] אחד. בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה. דכולי עלמא הבדלה בסוף, דאפוקי יומא מאחרינן ליה כי היכי דלא ליהוי עליה כמשאוי. לא נחלקו אלא על הנר ועל הבשמים, דבית שמאי אומרים נר ומזון ואח"כ בשמים, ובית הלל אומרים נר ובשמים כי הדדי, דברכות שאנו יכולים לעשותם דלא מיחזי כמשאוי כגון נר ובשמים מקדמינן להו לברכת המזון:
• בית שמאי אומרים שברא מאור האש - שברא דמשמע לשעבר ולא בורא דמשמע להבא. מאור האש ולא מאורי האש, דחדא נהורא איכא בנורא:
• ובית הלל אומרים בורא - נמי משמע לשעבר :
• מאורי האש - שהרבה גוונים יש בשלהבת, אדומה לבנה וירקרוקת

משנה ו':אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים

המשנה דנה בנר ובבשמים שאין לברך עליהם.

משנה:אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל נָכְרִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שְׁלִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֵין מְבָרְכִין עֲל הַנֵּר עַד שְׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ:(מדובר על מסיבה של גויים - מסיבה סתם היא של עבודה זרה : בשמים לעביר את הריח, אפשר לברך על הנר אם ניתן להנות ממנו)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים - נר משום דלא שבת שהעובד כוכבים עשה מלאכה לאורו וקיימא לן אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה. ובשמים של עובדי כוכבים בבשמים שהם במסבה שעובדי כוכבים מסובים בה לסעודה מיירי. והא דתנן בסיפא ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודת כוכבים, מה טעם קאמר, מה טעם אין מברכין על בשמים של עובדי כוכבים לפי שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודת כוכבים ואין מברכין על בשמים של עבודת כוכבים:
• ולא על הנר של מתים - דלא אתעביד לאורה אלא לכבוד בעלמא:
• ולא על בשמים של מתים - דלעבורי ריחא עבידי:
• ולא על נר ובשמים - דעבודת כוכבים, לפי שאסורין בהנאה:
• עד שיאותו לאורו - שיהנו מאורו , ולא שיהנו ממש אלא שקרוב לו כל כך שיוכל ליהנות אם ירצה:

משנה ז':מִי שְׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ

דין מי ששכח לברך ברכת המזון. הזמן שנקבע לסיום הברכה, עד שיהיה רעב שוב.

משנה:מִי שְׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וְיִבָרֵךְ. וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִבָרֵךְ בִּמְקוֹם שְׁנִזְכַּר. עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ? עֲד כְּדֵי שְׁיִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו:(לברך היכן שאכלת - אם שכך - יחזור למקום. המחלוקת היא רק במקרה של שוגג. במזיד הוא חוזר תמיד. "התעכל" - לפי ההרגשה. מורגל להגיד 72 דקות - אם שבע אפשר יותר מזה).

רבי עובדיה מברטנורא פירש : שיתעכל המזון שבמעיו - כל זמן שאינו רעב מחמת אותה האכילה הוא סימן שלא נתעכל המזון. ודוקא בשכח אמרי בית הלל דאינו חוזר, אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך:

משנה ח': בָּא לָהֶם יַיִן לְאֲחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָא אוֹתוֹ הַכּוֹס

האם ברכת המזון מחייבת גם ברכה על כוס יין.

משנה:בָּא לָהֶם יַיִן לְאֲחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָא אוֹתוֹ הַכּוֹס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וּבַית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַמָזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֶל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִּי הַמְבָרֵךְ, עַד שְׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה:(אפשר לברך על היין ורק אחר כך יברך ברכת המזון - בית שמאי לא מחייב לברך על הכוס. על הכותי - בגלל שהיו מעורבבים. עד שלא שומעים את כל הברכה - צריך לשמוע את כל הברכה ויודע למי הכוונה יכול לברך)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

• מברך על היין ואחר כר מברד על המזון - שאין ברכת המזון טעונה כוס . וב"ה סברי ברכת המזון טעונה כוס:
• עונין אמן אחר ישראל המברך - ואף על פי שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים ברך:
• אלא אם כן שמע כל הברכה - שמא ברך להר גריזים:

לקט תמונות

כוס יין צילם:Crzrussian ויקישיתוף

בורא מיני בשמים

בורא מאורי האש

מקורות

• ויקיטקסט
• פנחס קהתי, משניות מבוארות, סדר זרעים, מסכת ברכות. הדפסת תשנ"ב
• שיעור מפי הרב איתמר ליברמן, - אתר ישיבת בית אל - פרטים מהשיחה הובאו בתוכן המשניות בסוגריים.

תפילה על הנפטר אחרי הלימוד

אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל וּגְמוֹל נָא עִמּוֹ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לוֹ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתוֹ מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לוֹ זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ מִנִּשְׁמָתוֹ לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתוֹ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן. אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור] http://www.prog.co.il/archive/index.php?t-9867.html]

הערות שוליים

• הקש להמשך:פרק תשיעי