Family Wiki
Advertisement

שדה חיטה בעמק החולה. צילם:Aviad Bublil

המשך מ:פרק חמישי

לעילוי נשמת יצחק בן גבריאל פויכטונגר - נפטר י"ד אב תשע"א
מישניות אלה נאמר גם לעילוי נשמת חותני חיים אריה כהנא בן צבי הירש - נפטר י"ב מנחם-אב תשס"ב

הפרק דן בברכות על המזון ונלמד מכאן איזה ברכה יש לומר על כל סוג :פרות, יין, לחם, וירקות ועל השאר "שהכל". הקדימויות במאכלים ומכאן באמירת הברכות הראשונות והאחרונות.

פנחס קהתי הקדים למשנה את הגמרא הבא:
תנו רבנן : אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה (שהוא רכוש הקב"ה) בלא ברכה (מקודם, שהרי זה כאילו מעל בקדשים)- מעל (בקדשים). מאי תקנתיה - ילך אצל חכם. ילך אצל חכם - מאי עביד ליה ? הא עביד ליה איסורא (מה יעשה חכם אם כבר עבר על האיסור). אלא אמר רבא: ילך אצל חכם מעיקרא (עוד מימי ילדותו) וילמדנו ברכות, כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה - כאילו נהנה מקדשי שמים, שנא':"לה' הארץ ומלואה" [1]. ר' לוי רמי כתיב:" לה' הארץ ומלואה" וכתיב:" השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" [2]. לא קשיא(אינו קשה) כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה.

א"ר חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנא':" וֹזֵל, אָבִיו וְאִמּוֹ--וְאֹמֵר אֵין-פָּשַׁע: חָבֵר הוּא, לְאִישׁ מַשְׁחִית" [3], ואין אביו אלא הקב"ה שנא':"הלא הוא אביך קנך" [4] ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא':" שְׁמַע בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ; וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ" [5]. מאי חבר הוא לאיש משחית א"ר חנינא בר פפא: חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים: [6]

ברכות הנהנים נקראות בשם נהנים מפני שמברכים אותם על דברים שיש לאדם הנאה מהם. בתוך ברכות הנהנים יש את ה ברכות על האכילה ,כגון "בורא פרי הגפן". וברכה אחרונה "על הגפן ועל פרי הגפן" . על ה"יין" בברכות האכילה יש סדר לפי חשיבות האוכל שמרומז בראשי תיבות "מגע אש" ! וצריך אדם להקפיד לברך לפי סדר זה , פרט אם הוא תאוו למאכל אחר יותר, שאז לא חייב להקפיד על סדר זה . המקור

משנה א':כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת?[]

קיימות שש ברכות ראשונות וכל ברכה שייכת לסוג אחר של מזון, שש הברכות מתחילות במילים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם..." ולכל סוג של מזון יש סיומת אחרת. קיימים כללים הלכתיים שנועדו להגדיר איזו ברכה מברכים על כל מאכל.
מוציא: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ
בורא פרי הגפן: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן
בירא פרי העץ: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי העץ
מיני מזונות: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא מיני מזונות
בורא פרי האדמה: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי האדמה
שהכל: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל ניהיה בדברו

המשנה מלמדת איזה ברכות יש לומר על סוגי המזון. קהתי כתב כי הברכות הן "מדברי סופרים"
משנה - כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן - אֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן (בעקרון גם עליו היה צריך להגיד בורא פרי העץ" - אבל חריג בחשיבותו) , שֶׁעַל הַיַּיִן - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת (גם הוא יוצא מהכלל בגלל חשיבותו), שֶׁעַל הַפַּת אוֹמֵר - הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְּרָקוֹת - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • כיצד מברכין - חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו. וכן הפת:
  • בורא מיני דשאים - לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא, וזרעים כגון קטניות, ור' יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה. והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה, הני מילי ירקות שדרכן לאכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן מבושלים אבל אותן שדרכן לאכלן חיין ואכלן מבושלים או שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל. וירקות שאוכלין אותם בין חיין בין מבושלים מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלים:

סיכום[]

(מהויקיפדיה העברית)

ברכה על מה מברכים
"המוציא לחם מן הארץ" לחם העשוי מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיפון , כוסמת ושיבולת שועל.
"בורא מיני מזונות" מוצרי מזון העשוים מחמשת מיני דגן או מאורז [7] אך אם אוכלים דגנים אלו ללא עיבוד כלשהו, לדוגמה אדם הכוסס חיטה, מברכים "בורא פרי האדמה"
"בורא פרי הגפן" יין
"בורא פרי העץ" פרות-העץ
"בורא פרי האדמה" ירקות שלא גדלים על העץ, זרעים
"שהכל נהיה בדברו" כל יתר המאכלים והמשקאות, בין היתר בשר, דגים, גבינה, פטריות, מים ומיצים.

אם אדם רוצה לאכול שני מאכלים עליהם מברכים את אותה הברכה, לדוגמה, תפוח ואגס (שעל שניהם מברכים "בורא פרי העץ") כאשר מברך על הראשון מביניהם הוא פוטר גם את השני, ואם אכל קודם את התפוח אינו צריך לברך על האגס. כלל זה מתקיים רק כאשר ידע בזמן הברכה שהוא עתיד לאכול את שניהם, אבל אם בירך על תפוח כשהוא מתכוון לאכול אותו בלבד, ולאחר שכבר בירך על התפוח החליט שבכוונתו לאכול גם את האגס הברכה שבירך על התפוח לא פטרה את האגס והוא צריך לחזור ולברך גם על האגס.

אם אדם אוכל מאכל המורכב מסוגי מזונות שונים שעל כל אחד מהם מברכים ברכה שונה, מברך את הברכה של המאכל העיקרי מביניהם שכן "העיקר פוטר את הטפילה".

בדומה לכך, אם אדם אוכל לחם הברכה שהוא מברך על הלחם פוטרת את כל הדברים שרגילים לאכול בתוך סעודה ואינו מברך עליהם, לכן אם אכל לחם ולאחר מכן בשר או דגים אינו מברך על הבשר והדגים כי הם נחשבים חלק ממהלך הסעודה. אך אם אכל מאכלים שלא נחשבים חלק ממאכל הסעודה, לדוגמה ענבים שבאים רק כקינוח, ברכת המוציא לא פוטרת את אותם מאכלים וצריך לברך עליהם. כמו-כן אם אדם שותה יין ולאחריו משקאות נוספים, הברכה שמברך על היין פוטרת את יתר המשקאות ואינו צריך לברך עליהם.


לחם במרכול[]

(צולם במרכול "יש" בבני ברק - אלול תשע"א)

משנה ב':בֵּרַךְ עַל הַפֵּרוֹת[]

פירות האילן למרות שהם גדלים מהאדמה, כמו שאר גידולי האדמה, יש לומא עליהם ברכה מיוחדת:"בורא פרי העץ". וזאת, מפני חשיבותם כפי שנאמר בתלמוד הבבלי:"מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא"[8] ופירושו, לפי קהתי " אמרו כלל כדי להבחין בין "פרי העץ" ל"פרי האדמה": אם כשיינטל הפרי ישאר הענף והוא חוזר ומוציא פירות אחרים, הרי זה אילן, ומברכים על פירותיו "בורא פרי העץ"; אבל כל שכשיינטל הפרי, לא יישאר ענף שיחזור ויוצא פירות אחרים, אין מברכים על פירותיו "בורא פרי העץ", אלא "בורא פרי האדמה".

משנה (אחרי ההגדרה, בא דיון על הטעויות)- בֵּרַךְ עַל הַפֵּרוֹת - בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה - יָצָא וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ - בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ - לֹא יָצָא (הברכה היא טעות ולכן לא יצא) . עַל כֻּלָּם - אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל - יָצָא (כולל גם על הלחם ועל היין - הפתרון הוא רק בדיעבד - ולא אם אתה לא יודע):

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • בירר על פירות האילן וכו' - כל היכא דכי שקלי פירא איתיה לענף, ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פרי לשנה האחרת מקרי אילן, ומברכין על פירותיו בורא פרי העץ, אבל היכא דכי שקלת ליה לפרי לא ישאר ענף שיחזור ויוציא פרי לשנה האחרת אין מברכין על הפירות אלא בורא פרי האדמה:
  • ועל כולן אם אמר שהכל יצא - ואפילו על הפת ועל היין. ומיהו לכתחלה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע תחלה שיברך עליו ברכה הראויה לו:

משנה ג':עַל דָּבָר שֶּׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ[]

במשנה ב' נאמר (בדיעבד):"עַל כֻּלָּם - אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל - יָצָא". משנה זו עוסקת במזון שנאמר עליו "שֶׁהַכֹּל" מלכתחילה.

משנה (הכלל:מתי ברכת "הכל)- עַל דָּבָר שֶּׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת (נשרו מהעץ בטרם התבשלו) וְעַל הַגּוֹבַאי (חגבים) - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים - אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהִיא מִין קְלָלָה (דברים לא טובים כמו "עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת") - אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • נובלות - פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן:
  • גובאי - חגבים טהורים:
  • מין קללה - נובלות וגובאי ע"י קללה הן באים ואין הלכה כר"י:

משנה ד':הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה[]

שבעת המינים - המקור:רוליג ויקישיתוף

המשנה עוסקת בקדימויות של הברכות ו"שבעת המינים" שבהם התברכה ארץ ישראל יש להם זכות קדימה על שאר המינים.

משנה - הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה - רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה (שבעת המינים עדיפים) - מְבָרֵךְ עָלָיו וַחֲכָמִים אוֹמְרִים - מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה (תלוי איזה חביב עליו):

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מין שבעה - חטה ושעורה וגפן ותאינה ורמון זית ותמרים, דהני עדיפי הואיל ונשתבחה בהן א"י:
  • מברך על איזה מהם שירצה - דחביב עדיף. והלכה כחכמים:

משנה ה':בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן[]

המשנה דנה בהלכות סעודה. כאשר נאמרת ברכה אחת היא עשויה - במקרים מסויימת - לפטור מלהגיד ברכה אחרת ובמקרים אחרים - לא.

משנה (ברך על דבר אחד ופטר על האחר) - בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן (כמו היום בסעודות שבת) - פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת (היה מקובל אז לטעות משהו לפני הארוחה כדי ליצור תיאבון) שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן - פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת - פָּטַר אֶת (לאחר הסעודה -כמו היום "מנה אחרונה) הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת - לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת (הפת יותר חשובה). בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה (אינו פוטר על שאר המזונות בארוחה אפילו אם זו אותה ברכה "בורא מיני מזונות":

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • פטר את היין שלאחר המזון - הני מילי בשבתות וימים טובים שרגילים לקבוע על היין לאחר המזון, וכשברך על היין לפני המזון אדעתא דהכי ברך, אבל בשאר ימים שאין רגילים לקבוע עצמן על היין שלאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר היין שלאחר המזון. וכל לאחר המזון דתנן במתניתין היינו לאחר שסלקו ידיהם מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון:
  • פרפרת - כל דבר שמלפתים בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים קרויים פרפרת. ופעמים שהיו מביאים פרפראות קודם סעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת:
  • מעשה קדרה - כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן. ואית דמפרשי פרפרת דמתניתין פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכים עלה בורא מיני מזונות. והשתא ניחא דאיצטריך לאשמעינן ברך על הפרפרת לא פטר את הפת אף על גב דהיא נמי מין פת, אבל מעשה קדרה פטר. ובית שמאי סברי כשם שאם ברך על הפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה. ואין הלכה כב"ש:

משנה ו':הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל[]

אחרי הארוחה, יש לזמן וכאן על הלכות הזימון. בתלמוד הבבלי נאמר:"תנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן שלשה אין שנים לא התם חובה הכא רשות תא שמע שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן ואין רשאין ליחלק שלשה אין שנים לא שאני התם דקבעו להו בחובה מעיקרא תא שמע השמש שהיה משמש על השנים הרי זה אוכל עמהם אע"פ שלא נתנו לו רשות היה משמש על השלשה הרי זה אינו אוכל עמהם אלא אם כן נתנו לו רשות שאני התם [9] דהיינו, המברך התכוון להוציא את כולם, האחרים שמעו את הברכה כולה ויצכוונו לצאת ידי חובתם (לפח פנלס קהתי).

משנה (מתי אדם רגיל להוציא אחרים ידי חובה - כולל גם על הפת ולא רק על היין - יש עניין בכל הברכות - "ברוב עם הדרת מלך")- הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסַבּוּ (זה היה הנוהג הרגיל - כמו בליל הסדר היום) - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן - אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר -- אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָה (בסוף האוכל היו מבעירים בשמים - זה המגמר):

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • היו יושבים - בלא הסיבה, וסימן הוא שלא נתוועדו לאכול יחד. שרגילים היו כשמתוועדים חבורות אנשים לאכול, שהיו מסובים על המטות, ואוכלים ושותים בהסבת שמאל:
  • כל אחד מברד לעצמו - שלא היה להם קבע סעודה בלא הסיבה. ומיהו אם אמרו: ניזיל ניכול נהמא בדוכתא פלן, אף על פי שלא הסיבו - כהסיבו דמי, ואחד מברך לכולם, ומצטרפין נמי לזימון:
  • בא להם יין בתוד המזון כל אחד מברד לעצמו - הואיל ואין בית הבליעה פנוי, ואין לב המסובים פונה אל המברך, אלא לבלוע מה שבפיהם. אי נמי, חיישינן שמא יחנק כשבא לענות "אמן":
  • והוא אומר על המוגמר - המברך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר "בורא עצי בשמים". ואף על גב דאיכא דעדיף מיניה, אפילו הכי, כיוון דאתחיל בחדא - עביד לאידך:
  • לאחר הסעודה - לאחר ברכת המזון, דהשתא לאו מצרכי הסעודה הוא, אפילו הכי, כיוון שהתחיל בברכות אחרונות - גומרן:
  • מוגמר - רגילין היו להביא אחר הסעודה עצי בשמים במחתה על האש לריח טוב:

משנה ז':הֵבִיאוּ לְפָנָיו מְלִיחַ בַּתְּחִלָּה, וּפַת עִמּוֹ[]

למרות העדיפות של הברכה על הפת, יש והברכה על המליח עדיפה ומוציאה את הפת וזאת המקרה והמנה היא העיקר - במקרה שלנו "המליח".

משנה (טפל ועיקר - אם מה שהוא רוצה לאכול זה העיקרי)- הֵבִיאוּ לְפָנָיו מְלִיחַ (ההדגמה היא במקרה קיצוני, שאפילו פת יכולה להיות טפלה - כדי לעדן הוא נוטל מעט לחם - על הלחם אינו מברך - כי זה דבר טפל) בַּתְּחִלָּה, וּפַת עִמּוֹ - מְבָרֵךְ עַל הַמְּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא עִקָּר, וְעִמּוֹ טְפֵלָה - מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מליח - כל דבר מלוח:
  • שהפת טפלה לו - מי שאכל אכילה גסה מפירות מתוקים ביותר אוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב הפירות, ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל מן הפת עמו. אבל המליח לבדו עיקר והפת טפלה לו:

משנה ח':אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים[]

המשנה עוסקת בתוכן הברכות לאחר הסעודה "ברכת המזון". התלמוד הבבלי מתאר את מקורן של פרקי הברכה:"אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה: [10]

משנה (על מה מברכים ברכת המזון)- אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים (פירות משבעת המינים)- מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת (רק על הלחם - "שנאמר כי במסכנות תאכל בה לחם" לברכת המזון - אפילו שמדובר בבארבע ברכות - האחרונה היא מדאוריתא) דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים - בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁלוש (יש ברכה דרבנן "מעין שלוש - על המחייה).רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר - אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק, וְהוּא מְזוֹנוֹ - מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁלוש בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ - אוֹמֵר: שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר - בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מברד אחריהן ג' ברכות - דכל שהוא משבעת המינים מברך אחריו שלש ברכות, דסבירא ליה לרבן גמליאל דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא אכל ז' המינין המוזכרים לעיל בפרשה. ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי, וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג) ההר הטוב הזה:
  • וחכ"א ברכה אחת - מעין שלש ברכות אם ענבים תאנים רימונים זיתים ותמרים אכל, מברך על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה וכו', וחותם על הארץ ועל הפירות. ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה. וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן. ועל כל דבר הנעשה מחמשת מיני דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה :
  • אפילו אכל שלק - של ירק. והוא מזונו, שסומך עליו למזון מברך ג' ברכות דואכלת ושבעת אכל מאי דאכל קאי. והלכה כחכמים שאין מברכין שלש ברכות אלא אלחם, ועל שבעת המינין ברכה אחת מעין שלש, ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונן. פירוש חסרונן כמו לחם ומים שאי אפשר להתקיים בלא הם, על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים, ולא נבראו כי אם לתענוג ולתוספת טובה. ומפני שיש בברכה זו ב' ענינים הויא ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך, כדאיתא בירושלמי שחותמים בה ברוך אתה ה' חי העולמים:
  • השותה מים לצמאו - דוקא, מברך שהכל. אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך:
  • רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות - מברך לפני שתיית המים. ואין הלכה כר' טרפון, אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות:

ברכת המזון עפ"י נוסח ספרד

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יי, עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל ראשׁ שִׂמְחָתִי: זְכר יי לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָמַלְתְּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

אֲבָרְכָה אֶת-יי בְּכָל-עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת- מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם: תְּהִלַּת יי יְדַבֶּר פִּי. וִיבָרֵךְ כָּל-בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:

אם מברכים בזימון המברך אומר: רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ:
המסובים עונים: יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
המברך אומר: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
ומי שלא אכל עונה: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד. בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה: וְעַל הַכּל יי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֶם נָא ה' אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו: אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ יי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד: וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה'. בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה. אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה'. וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: יְראוּ אֶת ה' קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי ה' לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַה'י כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ: נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

המקור] http://www.ebirkon.com]

מקורות[]

תפילה על הנפטר אחרי הלימוד[]

אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל וּגְמוֹל נָא עִמּוֹ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לוֹ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכוֹ וּלְהוֹשִׁיבוֹ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתוֹ מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לוֹ זְכֻיּוֹתָיו וְצִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ מִנִּשְׁמָתוֹ לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתוֹ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתוֹ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת יצחק בֶּן גבריאל שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור] http://www.prog.co.il/archive/index.php?t-9867.html]

הערות שוליים[]

  1. תהילים כ"ד
  2. תהילים קט"ו
  3. משלי כ"ח, כ"ד
  4. דברים ל"ב
  5. משלי א',ח'
  6. תלמוד בבלי מסכת ברכות ל"ה א',ב' הפיסוק וההסבר של הרב עדין שטיינזלץ
  7. חלק מהפוסקים כוללים גם דוחן
  8. מסכת ברכות ,מ',א'
  9. מ"ה,ב'
  10. מ"ח,ב'
Advertisement