Family Wiki
Advertisement

לעילוי נשמת שרה גרוס בת ר' מאיר הירש - נפטרה כ"ג אלול תשע"א
הפרק השני במסכת סוכה נקרא בשם הפסוק הפותח:הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻּכָּה.

בונים סוכות, קרקוב 1937

הפרק דן בחובת האדם לגבי הסוכה:אכילה, שתייה ולינה. ומתחיל בלינה, אפילו אם אין מקום לכולם בסוכה אין לישון מתחת למיטה גבוה שכן היא כמו אוהל. על הסוכה להיות יציבה ובעלת סכך במידה שישאר רושלם הארעי. אפשר להקים סוכה במקומות מיוחדים. בו בזמן, הוזכרו כל אלה הפטורים מסוכה ועוד מנהגים לגבי חובת הישיבה בסוכה.

משנה א: הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻּכָּה[]

המשנה דנה במקרה שבין באי הבית יש מי שישן בסוכה - תחת המיטה - אולי היה כך היה המנהג בימי קדם כאשר הגיעו ימי הגשמים. ברם, אין לנהוג כן בסוכות. יש גובה תיקני למבנה, ומכאן למקום השינה שהוא הגובה הנדרש לסוכה - עשר אמות.
הסיפור על מנהגו של העבד טבי בא לשבחו ולא בכדי ללמד, שכן ידוע שעבדים פטורים מסוכה.

הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻּכָּה - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נוֹהֲגִין הָיִינוּ שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָּבָר.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַעֲשֶׂה בְּטָבִי, עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים: רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי שֶׁהוּא תַלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה - לְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא תַחַת הַמִּטָּה.
וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

היושן מתחת המיטה, שגובהה מעל 10 טפחים, ולכן היא כמו אהל ולכן לא יצא ידי חובה. ר' יהודה סבר כי למרות שזה "אהל ארעי" היא מבנה קבע. (הרב איתמר ליברמן) רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • הישן - לא יצא ידי חובתו. ובלבד שתהא המטה גבוה עשרה טפחים, דאז היא חשובה אהל ונמצא אהל מפסיק בינו לבין הסוכה. ועיקר מצות סוכה אכילה שתיה שינה:
  • נוהגים היינו כו' - דקסבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ואין הלכה כרבי יהודה:
  • עבדים פטורים מן הסוכה - דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה :
  • ולפי דרכנו למדנו - אע"פ שלא אמר אלא לשיחת חולין בעלמא, שהיה משתבח בעבדו. למדנו שהישן תחת המטה כו':

משנה ב: הַסּוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה כְּשֵׁרָה (צולם בנאות קדומים)[]

צילם:Ori229 הויקיפדיה העברית - לא צויין מקום הצילום

המשנה דנה בתכונות הסוכה: יציבותה וצורת שיכוב הקנים על הגג.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ פְּסוּלָה
סֻכָּה הַמְּדֻבְלֶלֶת וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחֲמָתָהּ כְּשֵׁרָה הַמְּעֻבֶּה כְּמִין בַּיִת אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ כְּשֵׁרָה:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה - רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר' יהודה:
  • מדובללת - שלא השכיב הקנים יחד זה אצל זה , אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה, ואשמעינן מתניתין דאמרינן רואים כאילו היו מושכבים בשוה ואם אז צלתה מרובה כשרה

מדובר במן מיטה גבוה, מעל 10 טפחים, היום - כמיטה קומותיים ואינה קבועה.
"מדוללת" - יש די סכך אך הפיזור אינו נכון , אנו רואים כאלו הם מפוזרים ולכן "צלתה מרובה כשרה".
אם מרוב סכך לא רואים אפילו ניצוצי האור - בדיעבד היא כשרה. (הרב איתמר ליברמן)

משנה ג: הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה[]

המשנה דנה במקרים שמנסים לבנות סוכה על בסיס נע אך יציב דיו.

בעת שחכמי יבנה נסעו לרומא לשם ביטול גזרות הם בנו סוכה באוניה ועל כך דנו התלמוד - במקום אחר גם דנו בלולב.

  • "מני מתניתין (כשיטת מי משנתנו) - רבי עקיבא היא. דתניא: העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה. עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה. למחר נשבה רוח ועקרתה. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא ! היכן סוכתך ? (כלומר מעיקרה לא הייתה זו סוכה כשרה) אמר אביי: דכולי עלמא (לדעת הכל), היכא (במקום, היכן) דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה (של) דיבשה (שרוח מפילה אותה)- לא כלום היא (שודאי אין זו דירה ואין זו סוכה כלל), יכולה לעמוד (אפילו ברוח) בשאינה מצויה דיבשה - כ"ע לא פליגי דכשרה (הכל אינם חלוקים). כי פליגי (כאשר נחלקו)- בדיכולה לעמוד (שיכולה לעמוד) ברוח מצויה דיבשה, ואינה יכולה לעמוד <ברוח שאינה מצויה דיבשה> (שהיא רוח מצויה בים). רבן גמליאל סבר: סוכה דירת קבע בעינן (צריכים אנו), וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים - לא כלום היא (ומעיקרה אינה סוכה). רבי עקיבא סבר סוכה דירת עראי בעינן (צריכים אנו), וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה - כשרה (אף שאינה עומדת ברוח מצויה שבים): [1]
  • "מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה ולא נמצא לולב כי אם ביד רבן גמליאל בלבד" [2]

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה כְּשֵׁרָה
וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָּמָל כְּשֵׁרָה
וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְיוֹם טוֹב שְׁתַּיִם בְּאִילָן
וְאַחַת בִּידֵי אָדָם אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בְּאִילָן כְּשֵׁרָה
וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְיוֹם טוֹב שָׁלֹשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בְּאִילָן כְּשֵׁרָה
וְעוֹלִין לָהּ בְיוֹם טוֹב
זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁנִּטַּל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּשֵׁרָה וְעוֹלִין לָהּ בְיוֹם טוֹב:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • בראש העגלה - אע"ג דמטלטלה ולא קביעי:
  • בראש הספינה - שבים, שהרוח שולטת שם ועוקרתה:
  • כשירה - דדירה קרינא ביה. והוא שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה:
  • ועולין לה ביום טוב - איידי דבעי למתני סיפא אין עולין, תנא רישא עולין:
  • בראש האילן - תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך:
  • כשרה - בחולו של מועד:
  • ואין עולין לה ביו"ט - דגזור רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:
  • שתים באילן - סמך קרקע הסוכה רובה באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי דפנות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן שעשה בארץ, והגביה הדופן ממנה ומעלה עשרה:
  • או שתים בידי אדם ואחת באילן - הואיל ואם ינטל תפול קרקעית הסוכה, שאין יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ, אין עולין לה ביום טוב, דמשתמש באילן:

בראש עגלה ובראש ספינה, אפשר לעשות סוכה למרות שהיא מטלטלת. לפי התלמוד, בספינה הסוכה כשרה אם עומדת ברוח מצויה ביבשה (לא בהכרח גם בים).
בשבת ויום טוב אסןר לעלות על אילן כי יש חשש לקטוף ולכן גם אסור לעלות על בהמה.
אם בונה הסוכה בנה דופן שלישי על האילן או על בהמה - אסור. כל קיום הסוכה הוא מבוסס על האילן או על הבהמה. ולסיכום, "זה הכלל" ולכן אם שלוש דפנות יציבות - ללא הכרח שהיא תלויה באילן או בבהמה - היא כשרה. (הרב איתמר ליברמן)

משנה ד: הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת[]

אם הדפנות יציבים, הסוכה כשרה.
אגב, המשנה הביא את אלו הפטורים מסוכה.

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה.
שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה.
חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה.
'אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • והאילנות דפנות לה כשירה - והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:
  • שלוחי מצוה פטורים - שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו.
  • חולין ומשמשיהן פטורים - ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב {[3] בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה:
  • אוכלים ושותים עראי - דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן:

דוגמא למבנה סוכה, בתוך אילנות, יכולות להיוץ דפנות: בתנאי שהם חזקים וכן צפופים
ועכשיו, מי חייב לשבת בסוכה. זה כלל לכל מקרה "העוסק במצוה פטור מן המצוה" - יש חילוקי דעות ב"ראשונים" אתה פטור מאחת המצוות גם אם אם אתה יכול לעשות ביחד את שתי המצוות. אשר ל"חולה" - במקרה זה לא חולה מסוכן - די בחולי כל שהוא
רק אכילת קבח חייבים יש הגבלה על כמות. (הרב איתמר ליברמן)

משנה ה: מַּעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל[]

המשנה דנה בגודלו של התבשיל המחייב לאכול אותו בסוכה.

מַּעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כּוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מָיִם, וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה.
וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אָכַל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בְּמַפָּה וְאָכְלוּ חוּץ לַסֻּכָּה וְלֹא בֵּרֵךְ אַחֲרָיו:
רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • ואמרו העלום לסוכה - ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, הרי זה משובח:
  • אוכל פחות מכביצה [נטלו במפה] - משום נטילת ידים , ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה. דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:

מעשים של חכמים איך התנהגו באופן מעשי הביאו מקרים שפטורים מסוכה ובכל זאת בקשו "לעלות לסוכה". מדובר בחומרה. רבי צדוק לא החמיר ונקט בשלוש צעדים לקולה: נטלו במפה ולא נטל ידים, האכילה פחות מזית מחוץ לסוכה, וסעד שיעור שאינו חייב בברכת המזון. אנמם האדם חייב להחמיר על עצמו אך יש מקרא שניתן להקל.

משנה ו: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֲשָׂרָה סְעֻדּוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה[]

המשנה מונה את הסעודות שחובה לערוך בסוכה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֲשָׂרָה סְעֻדּוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֹאמַר [4] מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • ארבע עשרה סעודות - ב' סעודות בכל יום לז' הימים:
  • אין לדבר קצבה - אם רצה לאכול לא יאכל חוץ לסוכה. רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו:
  • חוץ מלילי יום טוב הראשון - דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה אכילת מצה לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות , אף סוכה כן:
  • ישלים בלילי יו"ט האחרון - בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר"א בשתיהן:

"תשבו מעין תדורו" - חייבים כמו בבית שני סעודות ביום. ויש שהוגדר כתנאי - אם לאכול - אז בסןכה (כמו ציצית - אם יש ארבע כנפות אתא חייב).
גזירה שווה מפסח - חובה לאכול מצה ולכן בליל יום טוב ראשון חייבים. אין ההלכה כרבי אליעזר. (הרב איתמר ליברמן)

משנה ז: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה[]

מי שיש ברשותו סוכה קטנה, כמו במבנה משותף בעיר, יקפיד שראשו, רובו ושולחנו - כולם בתוך הסוכה.

מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, מַעֲשֶׂה, שֶּׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחֹרֹנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה, אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • ב"ש פוסלין - והלכה כב"ש. בין בסוכה גדולה והוא יושב על פתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית, בין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, הכל אסור, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:

חילוקי הדעות בשני נושאים: הגודל המינימלי של הסוכה ואז אין מקום בסוכה לשולחנו, הוא בוחר לשבת מחוץ לסוכה למרות שיש מקום. המחלוקת הראשונה: הדיון על הסוכה ולא על האדם - השאלה האם הסוכה כשרה, השנייה - שהסוכה די גדולה אך אדם ישב בחוץ - זה המקרה של יוֹחָנָן בֶּן הַחֹרֹנִי. (הרב איתמר ליברמן)

משנה ח: נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה[]

המשנה חוזרת לדון בפטורים מסוכה ועוסקת בפטור של הקטן.

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, חַיָּב בַּסֻּכָּה.
מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • נשים ועבדים וקטנים כו' - דאמר קרא כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים , דאע"ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג:
  • קטן שאינו צריד לאמו - כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א"צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא

העבדים - כמובן ה"כנענים". למרות הכלל שהן פטורות שהזמן גרמם הובא הפסוק ש"כל אזרח" לא חל על האישה. אחרת, היינו לומדים מפסח "חמש עשרה" שווה ל"חמש עשרה".
המשנה קובעת גם מתי תינוק אינו זקוק לאמא - זה מקרה מתי יש צורך בחינוך. שמאי סבר שחינוך התחיל גם לפני המצוות - אין ההלכה כמוהו (הרב איתמר ליברמן)

משנה ט: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי[]

למרות שהסוכה נחשבת לבית קבע, כאשר היא גורמת טרחה ניתן לשוב הביתה.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי.
יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לִפָּנוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה.
מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • סוכתו קבע - שאם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה
  • משתסרח המקפה - משתקלקל המקפה. כל תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה. ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה, ובמעט מים מתקלקל לגמרי. ומקפה של גריסין של פול היא ממהרת להתקלקל בגשמים יותר משאר מקפות, ואם ירדו גשמים עד שאילו היה לפניו מקפה של גריסין היתה מתקלקלת, מותר לפנות מיד :
  • ושפד לו - רבו קיתון על פניו של עבד, כלומר אי אפשי בשמושך. אף כאן גשמים הללו מראין שאין הקב"ה מקבל מעשיהם ברצון:

הסוכה הופכת להיות המקום הקבוע שלך. כלומר, הכוונה לשבת קבע במקום הארעי. הבית יהיה אתר ארעי. "המקפה" - אוכל בינוני - התקלקל אפשר לצאת. זה סותר מעט את "המצער" היוצא מסוכה וכן שאר הגורמים לעזיבת מקום לינה. הכוונה, כאשר האדם יושב וסועד בסוכה, יתאפק קצת וישאר בסוכה.
ירידת גשם בסוכות הוא סימן קללה ואדוננו אומר אני זורק אתכם מהסוכה. (הרב איתמר ליברמן)

מקורות[]

נוסח התפילה אחר לימוד משניות לעילוי נשמת[]

אָנָּא ה' מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת שרה בת מאיר וּגְמוֹל נָא עִמּה בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לה שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתה בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לה מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכה וּלְהוֹשִׁיבה תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתה מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לה עַל כָּל פְּשָׁעָיה כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לה זְכֻיּוֹתָיה וְצִדְקוֹתָיה אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לה מִנִּשְׁמָתה לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיה בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתה תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת שרה בת מאיר שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמה, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתה, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתה. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהה בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתה, ה' הוּא נַחֲלָתה, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבה בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור


הערות שוליים[]

  1. לפי הרב עדין שטינזלץכ"ג,א'
  2. תורת כהנים. אמור,פט"ז, ק"ב ע"ג
  3. ויקרא כ"ג
  4. קהלת א', ט"ו

להמשך - פרק שלישי[]

Advertisement