ארבעת המינים - ויקיפדי צילם:יוניבסט

לעילוי נשמת שרה גרוס בת ר' מאיר הירש - נפטרה כ"ג אלול תשע"א

פרק שלישי במשנה סוכה נקרא :לולב גזול, על-שם תחילתו. הפרק עוסק כולו בארבעת המינים. תחילה הוא בוחן כל אחד מן המינים לפי המקור ופוסל למשל מינים גזולים. עובר לבחון מבינת טיבם ופוסל הלקויים במראם. ממשיך בתיאור אופן שילובם ביחד. ולבסוף, כיצד נעשה בהם שימוש בתפילה ואפילו איך לנהוג בהם בעת שיבה הביתה.

תוכן עניינים

משנה א': לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבחר לולבים בשוק ארבעת המינים בקדומים

בדיקת לולב בשוק ארבעת המינים בקדומים

המשנה עוסקת בתכונות הדרושות ללולב על מנת שיהיה כשר: תכונות במהות (לא גזל ולא עבודה זרה} ותכונות פיזיות (כמו אורך לפחות 3 טפחים)
לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל.
שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל.
נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו, פָּסוּל.
נִפְרְדוּ עָלָיו, כָּשֵׁר. :רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְאַגְּדֶנּוּ מִלְמַעְלָה.
צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל, כְּשֵׁרוֹת.
לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ, כָּשֵׁר:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • לולב הגזול פסול' - דכתיב ולקחתם לכם, משלכם. ולאחר יאוש בעלים נהי דשלו הוא שקונה אותו ביאוש, מכל מקום הוי מצוה הבאה בעבירה :
  • והיבש פסול - דבכולהו בעינן הדר וליכא:
  • ושל עיר הנדחת פסול - דלשרפה קאי. ולולב בעי שיעור, והני כיון דלשריפה קיימי אין שיעורן קיים :
  • נקטם ראשו פסול - דלא הוי הדר:
  • נפרצו עליו - ואינן מחוברין אלא ע"י אגידה }:
  • נפרדו עליו - מחוברים הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן:
  • יאגדנו מלמעלה - אם נפרדו עליו יאגדם שיהיו עולים עם השדרה כשאר לולבים. ואין הלכה כר"י:
  • ציני הר הברזל - יש דקלים שלולבין שלהן עליהן קצרים מאד ואין עולין על אורך השדרה. אם הן ארוכין כל כך עד שראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה כשרים:
  • כל לולב שיש בו שלשה טפחים - כנגד אורך ההדס וטפח יותר, כדי לנענע בו, דלולב בעי לנענועי כדלקמן:
  • כדי לנענע בו - תני, וכדי לנענע בו, דהיינו טפח יותר על שלשה טפחים:


משנה ב': הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל[עריכה | עריכת קוד מקור]

הדס (Myrtus communis) בשוק ארבעת המינים בבני ברק 2007 צילם:Aviad2001 הויקיפדיה העברית

המשנה הציגה את המקרים שבהם ההדס אינו כשר לשימוש הן בשל מקורו:גזל והן מצבו: יבש.

הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל.
שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל.
נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרֻבּוֹת מֵעָלָיו, פָּסוּל.
:וְאִם מִעֲטָן, כָּשֵׁר.
וְאֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • נקטם ראשו פסול' - ולית הלכתא כסתם מתניתין, אלא כרבי טרפון דאמר לקמן אפילו שלשתן קטומין כשרים:
  • ענביו - פרי. יש בו שדומה לענבים:
  • מרובות מעליו פסול - לא שנו אלא שחורות או אדומות, אבל ירוקות מינא דהדס הוא וכשר:
  • ואין ממעטין אותן ביום טוב - דה"ל מתקן. פינחס קהתי כתב:"אסור לתלוש ענבים מהדס ביום טוב, לפי שנראה כמתקן כלי ביום טוב."

ראו ערך מורחב: הדס

משנה ג': עֲרָבָה גְּזוּלָה. וִיבֵשָׁה, פְּסוּלָה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערבי נחל (Salix alba leaves) צילם:MPF הויקיפדיה העברית

כמו בשתי המשניות הקודמות, נאסר השימוש בערבה עקב מקורה (גזל) או עקב מצבה (קטועה למשל)
עֲרָבָה גְּזוּלָה. וִיבֵשָׁה, פְּסוּלָה.
שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פְּסוּלָה.
נִקְטַם רֹאשָׁהּ, נִפְרְצוּ עָלֶיהָ, וְהַצַּפְצָפָה, פְּסוּלָה.
כְּמוּשָׁה, וְשֶׁנָּשְׁרוּ מִקְצָת עָלֶיהָ, וְשֶׁל בַּעַל, כְּשֵׁרָה:

{{ברטנורא}]

  • נקטם ראשה פסולה - אף זו אינה הלכה :
  • צפצפה - מין ערבה ועלה שלה עגול:
  • ושל בעל - שגדלה בשדה ולא בנחל, כשרה. לא נאמר ערבי נחל אלא שדבר הכתוב בהווה

משנה ד': שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד[עריכה | עריכת קוד מקור]

ארבעת המינים - פירוט צילם:Shirley הויקיפדיה העברית

המשנה דנה בכמויות שיש ליטול מכל אחד מן המרכיבים של ארבעת המינים.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד,
אֲפִלּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אַחַת:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • אפילו שנים קטומין' - אהדסים קאי. ובגמרא פריך אי קטום פסול והוא מצריך שלשה ליבעי כולהו שלמים, ואי קטום כשר ליכשר שלשתן קטומים. ומסיק דחזר בו רבי ישמעאל מתחלת דבריו שהיה מצריך שלשה הדסים ומכשיר אפילו שנים קטומין. והוא הדין אי לא מייתי להו כלל דקטומין כמאן דליתנהו דמי:
  • אפילו שלשתן קטומין - דלא בעי הדר בהדס. והלכה כרבי טרפון:

משנה ה':אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל[עריכה | עריכת קוד מקור]

אתרוגי קלבריה - צילם:Yankelowitz המקור:הויקיפדיה האנגלית

כמו במשניות קודמות, הפעם על האתרוג והעיקר הוא שהמקור יהיה תקין.
אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל.
שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל.
שֶׁל עָרְלָה, פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה, פָּסוּל.
שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, לֹא יִטּוֹל. וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר.
שֶׁל דְּמַאי, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא יִטּוֹל. וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • של ערלה ושל תרומה טמאה פסול - דאמר קרא [1] "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל" שיהיה ראוי לכם :
  • ואם נטל כשר - שהרי יש בה היתר אכילה:
  • בירושלים כו' - אבל חוץ לירושלים לא, דבעינן לכם שיהא ראוי לכם

על אתרוגים ראו עוד:

משנה ו': עָלְתָה חֲזָזִית עַל רֻבּוֹ[עריכה | עריכת קוד מקור]

אתרוג בצבע שחור (אולי "כושי"

המשנה דנה בליקויים המופיעים באתרוג בדרך הטבע.

עָלְתָה חֲזָזִית עַל רֻבּוֹ, נִטְּלָה פִטְמָתוֹ, נִקְלַף, נִסְדַּק, נִקַּב וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל.
עָלְתָה חֲזָזִית עַל מִעוּטוֹ, נִטַּל עֻקְצוֹ, נִקַּב וְלֹא חָסֵר כָּל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר.
אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי, פָּסוּל.
וְהַיָּרֹק כְּכַרְתִי (ירוק כחציר - קהתי), רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • עלתה חזזית - כמין אבעבועות דקות :
  • על רובו (של האתרוג - לפי קהתי) - במקום אחד הוא דבעינן רובו, אבל בב' או בג' מקומות אפילו על מיעוטו פסול. ועל פטמתו אפילו כל שהוא פסול, ששם הוא נראה יותר מבשאר מקומות:
  • פטמתו(גבעול העץ שבראש האתרוג - קהתי) - הדד שבראשו. כמו פטמא של רמון:
  • נקלף פסול(שהוסרה ממנו קליפתו הדקה - קהתי) - ודוקא שנקלף כולו, אבל מקצתו כשר. ואית דאמרי איפכא נקלף מקצתו פסול, דמיחזי כמנומר, אבל נקלף כולו כשר. והאי נקלף לאו שהוסרה הקליפה עד שנראה הלבנונית
  • ניקב - נקב מפולש מעבר אל עבר אפילו בכל שהוא פסול . ושאינו מפולש ואינו חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה, אם הנקב רחב כאיסר פסול, פחות מכאן כשר. והיינו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר, דתנינן לקמן שאינו מפולש ואינו רחב כאיסר:
  • אתרוג הכושי - שגדל כאן והוא שחור, פסול. אבל כושי שגדל בארץ כוש אורחיה הוא וכשר:
  • ורבי יהודה פוסל - והלכה כרבי יהודה. וכל הני פסולים ביו"ט ראשון, אבל ביו"ט שני עם שאר הימים הכל כשר

משנה ז': שִׁעוּר אֶתְרוֹג הַקָּטָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֶּאֱגוֹז[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד תכונות הנדרשות מאתרוג והפעם לגבי הגודל.
שִׁעוּר אֶתְרוֹג הַקָּטָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֶּאֱגוֹז.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּבֵיצָה. וּבַגָּדוֹל, כְּדֵי שֶׁיֹּאחֵז שְׁנַיִם בְּיָדוֹ אַחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • רבי יהודה אומר כביצה - והלכה כר"י דפחות מכביצה פסול:
  • ר"י אומר אפילו בשתי ידיו - והלכה כר' יוסי:

משנה ח': אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה עוסקת בחומרים שבהם ניתן לאגוד את המינים מסביב ללולב.
אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בִּמְשִׁיחָה.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב.
אָמְרוּ לוֹ, בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • בגימוניות של זהב - חוטי זהב כפופין כגימון, כמו הלכוף כאגמון [2] וסובבין האגודה:
  • במינו היו אוגדין אותו למטה - לקיים מצות אגד. וזה לנוי בעלמא הוה . ורבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד, הלכך אי אגיד ליה שלא במינו הוו להו ה' מינין. ואנן קיי"ל דלולב א"צ אגד הלכך בהא הלכה כר"מ:

ועל האגודה נאמר:

  • ועניין האגודה משום "זה אלי ואנווהו". לא אגדם - כשר כל זמן שאוחזן בידו ביחד. ואפילו אם מונחים כולן לפניו, ולקחן זה אחר זה, יצא. ואין אוגדין אותו אלא במינו (סוכה ל"ו).
  • יאגוד ההדס גבוה יותר מהערבה. ונוהגים לעשות שלוש אגודות בלולב עצמו כדי שלא יתפזרו עליו לכאן ולכאן, ושלוש כנגד שלושה אבות (מטה משה ח"ה סי' תתקכ"ו).

המקור:אנציקלופדיה יהודית דעת

משנה ט':וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעְנְעִין, בְּהוֹדוּ לַה' תְּחִלָּה וְסוֹף, וּבְאָנָא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה עוברת לדון בשימוש שנעשה בארבעת המינים בתפילה

וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעְנְעִין, בְּהוֹדוּ לַה' תְּחִלָּה וְסוֹף, וּבְאָנָא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף בְּאָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, צוֹפֶה הָיִיתִי בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁכָּל הָעָם הָיוּ מְנַעְנְעִים אֶת לוּלְבֵיהֶן, וְהֵן לֹא נִעְנְעוּ אֶלָּא בְּאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא.
מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה בְיָדוֹ לוּלָב לִטֹּל, לִכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ יִטּוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ.
לֹא נָטַל שַׁחֲרִית, יִטּוֹל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַלּוּלָב:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • והיכן היו מנענעין - השתא מהדר תנא להא דתנינן לעיל, כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע, אלמא מצוה בנענוע, והיכן מנענעים:
  • בהודו לה' תחלה - תחלת המקרא:
  • וסוף - סוף המקרא, כי לעולם חסדו. ואית דמפרשי תחלה הודו ראשון. וסוף, הודו אחרון שבסוף ההלל. והכי מסתברא. וכיצד מנענע, מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות , מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. ובהולכה מנענע שלשה פעמים וכן בהבאה וכן בעליה וכן בירידה, על כל אחת ואחת שלשה פעמים:
  • והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד - ואין כך הלכה { אלא כדברי ב"ה:
  • יטול על שלחנו - אם שכח ולא נטל לולב קודם אכילה יפסיק סעודתו ויטול על שלחנו:

כיצד מברכים על הלולב לפי אתר חב"ד

משנה י': מִי, שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה ממשיכה בהלכות תפילה
מִי, שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶׁהֵן אוֹמְרִין, וּתְהִי לוֹ מְאֵרָה.
אִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֵא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו הַלְלוּיָה:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מי שהיה עבד או אשה או קטן וכו'' - מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. לכך צריך שיענה אחריו מלה במלה מה שהוא אומר:
  • ותהא לו מארה - שלא למד:
  • עונה אחריו הללויה - על כל דבר שהוא אומר, שכך היו רגילין לענות אחר מקרא את ההלל על כל דבר ודבר הללויה:

משנה י"א : מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל, יִכְפֹּל. לִפְשֹׁט, יִפְשֹׁט[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשך הלכות תפילה.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל, יִכְפֹּל. לִפְשֹׁט, יִפְשֹׁט.
לְבָרֵךְ (אַחֲרָיו), יְבָרֵךְ (אַחֲרָיו) הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵחֲבֵרוֹ בַּשְּׁבִיעִית, נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה, לְפִי שֶּׁאֵין רַשַּׁאי לְלָקְחוֹ בַּשְּׁבִיעִית:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מקום שנהגו לכפול - כל פסוק ופסוק מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים, לפי שכל אותו הפרק מהודו לה' כי טוב עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא, ומאודך ולמטה אינו כפול, לכך נהגו לכפול המקראות הללו:
  • לברך אחריו - הכל כמנהג המדינה. אבל ברכת הלל לפניו מצוה היא בכל מקום ואינו תלוי במנהג:
  • הלוקח לולב מחבירו - עם הארץ :
  • בשביעית - שעם הארץ חשוד על השביעית. ונהי דדמי לולב יכול ליתן לו לפי שלולב עץ בעלמא הוא ואין בו קדושת שביעית, דמי אתרוג אינו יכול ליתן לו, שפירות שביעית צריכין להתבער בשביעית הן ודמיהן, הלכך צריך שיקח ממנו האתרוג במתנה ולא יתן לו דמיו, שמא לא יבערם עם הארץ בקדושת שביעית:

משנה י"ב : רִאשׁוֹנָה הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד[עריכה | עריכת קוד מקור]

המועד שהיו נוטלים לולב בעבר לעומת הנוהג היום
בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד.
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִטַּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה, זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.
וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֵּף כֻּלּוֹ אָסוּר:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • במקדש שבעה - כדדרשינן לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, ולא בגבולין שבעת ימים:
  • במדינה - בירושלים, שאף היא כגבולים לענין זה:
  • ושיהא יום הנף - של עומר, דהיינו יום ט"ז בניסן כולו אסור. ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב [3] וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם. וכשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח, דאמרינן כתוב אחד אומר (שם) עד עצם היום הזה, דמשמע משהאיר המזרח, וכתוב אחד אומר עד הביאכם, הא כיצד, בזמן דאיכא עומר עד הביאכם, בזמן דליכא עומר עד עצם היום. ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול:

משנה י"ג: יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה דנה במקרה וחג ראשון של סוכות חל בשבת. {{ש}] יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, כָּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
לַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ, וְנוֹטְלוֹ.
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
וּשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג, אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • יום טוב ראשון וכו' - דאמרינן לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביו"ט ראשון לבדו, לפיכך היו מוליכין שם לולביהן מערב שבת :
  • אין אדם יוצא וכו' - דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, לכם משלכם. ואם נתנו לו חברו במתנה אפילו על מנת להחזיר שמה מתנה, ונוטלו ויוצא בו ואח"כ מחזירו. ואם לא החזירו אגלאי מלתא למפרע דגזול היה בידו מעיקרא ולא יצא ידי חובתו:

משנה י"ד: רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד באותו נושא.
רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּרְשׁוּת:

רבי עובדיה מברטנורא פירש : פטור מפני שהוציאו ברשות' - וכגון שלא יצא ידי חובת נטילה בשעה שהוציאו. אבל יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו חייב, דלא טריד מהשתא במצוה לעשותה. והיכי משכחת דלא יצא י"ח נטילה קודם שהוציאו דהא מדאגבהיה נפק ביה, משכחת ליה כגון שהפכו , שכל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר [4] עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתן. אי נמי שהוציאן בכלי דלקיחה על ידי דבר אחר דרך בזיון לאו שמה לקיחה. והלכה כרבי יוסי

משנה ט"ו: מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה מִיַּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעְלָהּ וּמַחֲזִירַתּוּ לַמַּיִם בַּשַּׁבָּת[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד בנוהגי שבת בבית.{{ש}] מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה מִיַּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעְלָהּ וּמַחֲזִירַתּוּ לַמַּיִם בַּשַּׁבָּת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּשַּׁבָּת מַחֲזִירִין, בְּיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין, וּבַמּוֹעֵד מַחְלִיפִין.
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ, חַיָּב בַּלּוּלָב:

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מקבלת אשה - את הלולב, ולא אמרינן דמטלטלת מידי דלא חזי לה:
  • ומחזרת למים - שלא יכמושו:
  • בשבת מחזירים - שהרי מהם נטלום היום. אבל לא מוסיפים וכ"ש שאין מחליפין:
  • וביום טוב מוסיפין - אבל לא מחליפים, לשפוך אלו ולתת צוננין מהן, דטרח לתקן מנא:
  • ובמועד - בחול המועד מצוה להחליף. והלכה כר"י:
  • חייב בלולב - לחנכו מדברי סופרים:

מדריך לנטילת לולב (וידאו)[עריכה | עריכת קוד מקור]

נטילת_לולב

נטילת לולב

מדריך מעשי לנטילת ארבעת המינים

הרב_ניסים_פרץ_-_נטילת_לולב_סוכות_תשע

הרב ניסים פרץ - נטילת לולב סוכות תשע

הרב ניסים פרץ - נטילת לולב סוכות תשע

מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • פינחס קהתי, מסכת סוכה, דפוס חמד, 1992 ירושלים
  • ויקיטקסט


נוסח התפילה אחר לימוד משניות לעילוי נשמת[עריכת קוד מקור]

אָנָּא ה' מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת שרה בת מאיר וּגְמוֹל נָא עִמּה בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לה שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתה בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לה מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכה וּלְהוֹשִׁיבה תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתה מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לה עַל כָּל פְּשָׁעָיה כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לה זְכֻיּוֹתָיה וְצִדְקוֹתָיה אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לה מִנִּשְׁמָתה לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיה בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתה תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת שרה בת מאיר שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמה, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתה, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתה. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהה בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתה, ה' הוּא נַחֲלָתה, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבה בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור


הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ויקרא, כ"ג,מ'
  2. ישעיהו נח
  3. ויקרא כ"ג, י"ד
  4. שמות כ"ו

להמשך - פרק רביעי[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.