Family Wiki
Advertisement

בית הכנסת העתיק במוצא - מבט כללי מהכביש הראשי - בקרבתו המעיין ומקור הערבות שהביאו לבית המקדש -צילם: אבישי טייכר המקור הויקיפדיה העברית

לעילוי נשמת שרה גרוס בת ר' מאיר הירש - נפטרה כ"ג אלול תשע"א
הפרק הרביעי של המשניות נקרא "לולב וערבה" לפי תחילתו. במרכזו תיאור הטקסים של חג הסוכות כפי שנעשו כאשר בית המקדש היה קיים: ההקפה של ארבעת המינים בבית המקדש, העלאת הערבות וניסוך המים. איזכור המספרים מאפשר לשנן ולזכור את מנהגי העבודה בבית המקדש.

ובבסוף הפרק, האירוע ההיסטורי הקשור בניסוך המים ורגימת האתרוגים. יוספוס מספר כי היהודים פגעו בינאי בעמדו על המזבח להקריב. הספור מתאים לאמור במסכת סוכה על הצדוקי שניסך את המים על רגליו, כי הצדוקים לא היו מודים בניסוך המים, ורגמוהו כל העם באתרוגיהם [1]. ינאי שלח נגדם את החיילים הנכרים שתחת פיקודו, שהרגו ביום ההוא אנשים רבים לאלפים [2]

משנה א':לוּלָב וַעֲרָבָה, שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה[]

בדיקת לולב - כל התמונות צולמו בשוק ארבעת המינים בקדומים של יואב מרדכי

סקירה לנוהלי סוכות בשיטה מתודית מעולה. כמה פעמים מתבצעים המעשים המקובלים בחג הסוכות: שמונה, חמישה ולרוב - ששה או שבעה.
לוּלָב וַעֲרָבָה, שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה.
הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה, שְׁמֹנָה.
סֻכָּה וְנִסּוּךְ הַמַּיִם, שִׁבְעָה.
וְהֶחָלִיל, חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • לולב וערבה - לולב לנטילה וערבה להקיף המזבח:
  • ששה ושבעה - לפי שפעמים דוחים את השבת והוו להו שבעה, ופעמים שאין דוחין ולא הוו אלא ששה. ולקמן מפרש להו ואזיל:
  • וההלל - לגמור כל שמונה, מה שאין כן בפסח לפי שימות החג חלוקים בקרבנותיהן:
  • והשמחה - לאכול בשר שלמים בזמן המקדש, דכתיב [3]

ושמחת בחגך, ואין שמחה בזמן המקדש אלא בבשר שלמים דכתיב [4] וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת:

  • סוכה - לישב בסוכה:
  • ונסור המים - בתמידי החג שחרית:
  • החליל - בשמחת בית השואבה היו שמחים בחג לכבוד שאיבת ניסוך המים, ומנגנים בחלילים וכנורות. ואותו חליל אינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:

משנה ב' : לוּלָב שִׁבְעָה כֵּיצַד[]

לולבים באריזה

המשנה דנה במספר הימים שנוטלים לולב. בימי בית המקדש שבעה, בזמן הזה רק ששה - היות ובשבת לא נוטלים.
לוּלָב שִׁבְעָה כֵּיצַד , יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת לוּלָב שִׁבְעָה :וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים שִׁשָּׁה.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • לולב שבעה - דיום ראשון דוחה שבת משום דאית ליה עיקר מן התורה בגבולים דכתיב {[5] ולקחתם לכם ביום הראשון :
  • ושאר כל הימים - אם חל יו"ט ראשון בשאר ימי החול, ונמצאת שבת בחול המועד, לא דחי. ואע"ג דכל שבעה הוא מן התורה במקדש, העמידו חכמים גזירתם בשאר ימי החג הואיל ואין להם עיקר מן התורה בגבולים. ובדין היה דאפילו בזמן הזה יהיה לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון של חג, אלא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא, ושמא אין זה יו"ט ראשון הלכך לא דחינן שבת מספיקא. וטעמא דגזרו שלא ליטול לולב בשבת, והרי אין בנטילתו שום מלאכה אלא טלטול בעלמא, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד הברכה או סדר הנענועים ויעבירנו ד' אמות ברה"ר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה :

משנה ג' : עֲרָבָה שִׁבְעָה כֵּיצַד[]

שיח ערבה "מפואר"

כמו לולב - שבעה או ששה ימים.
עֲרָבָה שִׁבְעָה כֵּיצַד, יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, עֲרָבָה שִׁבְעָה :וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים שִׁשָּׁה.

רבי עובדיה מברטנורא פירש : יום שביעי של ערבה כו' - דעבוד הכירא לדעת שהיא דאורייתא , כלומר הלכה למשה מסיני. ומשום האי הכירא תקון דשביעי שלה דוחה שבת במקדש, שבערבה היו מקיפים את המזבח. והאידנא אינה אלא מנהג נביאים שהנהיגו את העם ליטול ערבה בשביעי חוץ מערבה שבלולב, ואין מברכין עליה:

משנה ד': מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד[]

המשנה המפורטת ביותר ומתארת את ביצוע מצות הלולב בבית המקדש
מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד, (יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת),
מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת, :
וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטַבָּא, :
וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בַּלִּשְׁכָּה. וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר, כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְּמַתָּנָה.
לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם.
וְהֵן מְחַטְפִין וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ.
וּכְשֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מוליכין את לולביהן להר הבית - יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע"ש:
  • החזנים - שמשים שהיו שם לצרכי צבור:
  • על גב האצטבא - רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים:
  • והזקנים - הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:
  • ומלמדין - ב"ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:

משנה ה': מִצְוַת עֲרָבָה כֵיצַד[]

מבט על מוצא תחתית - מקור הערבות

משנה נוספת המתארת את ביצוע מצות הערבה כאשר בית המקדש היה קיים.
מִצְוַת עֲרָבָה כֵיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא.
יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ .
בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא.
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים.
בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וְלָךְ, מִזְבֵּחַ.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • נקרא מוצא' - בגמרא אומר ששמו קלני"א. ועוד היום כך שמו, והערבה מצויה שם, והמקום רחוק מירושלים מעט. ופירוש קלני"א חפשי ממס. ולפיכך נקרא מוצא שהיה מוצא ממס המלך בשביל הערבה שלוקחים משם:
  • מרביות - ענפים גדולים גבוהים י"א אמה , ומניחים אותם על יסוד המזבח וראשיהן זקופים ומוטין על המזבח אמה:
  • אני והו - בגימטריא אנא ה'. ועוד הם שני שמות שבשם ע"ב . פירוש אחר מי שאני והוא בצרה, על דרך עמו אנכי בצרה, הושיעה נא:



משנה ו' :כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת[]

עצי דקלים בגן הנדיב בזכרון יעקב

הסבר נוסף למנהג בזמן שבית המקדש היה קיים.
כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיוֹת שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, חֲרָיוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין וְחוֹבְטִין אוֹתָן בְּקַרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרָיוֹת.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • גיגיות - כלים של זהב מלאים מים, כדי שלא יכמשו עליהן:
  • חריות - ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת, ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן, אחת ללולב ואחת למזבח . ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא:

משנה ז' : מִיַּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן[]

אתרוג העומד לבחינה

המנהג היה שנעשה שימוש בלולבים ובאתרוגים.
מִיַּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • התינוקות שומטים את לולביהן - הגדולים שומטים לולבי התינוקות מידן של תינוקות:
  • ואוכלים - הגדולים אתרוגיהן של תינוקות. ואין בדבר משום גזל שכך נהגו משום שמחה. פירוש אחר התינוקות משליכים לולביהן מידם ואוכלים אתרוגיהן בשביעי. אבל הגדולים אין אוכלים אתרוגיהן כל אותו היום, דכיון שהוקצה למצוה למקצת היום הוקצה לכולו:

משנה ח' : הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה כֵּיצַד[]

ובסיום הטקס הגיעו לשמחה.
הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה כֵּיצַד, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב אָדָם בְּהַלֵּל וּבְשִׂמְחָה וּבִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג.
סֻכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד, גָּמַר מִלֶּאֱכֹל, לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ, אֲבָל מוֹרִיד אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, מִפְּנֵי כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. {[ברטנורא}}

  • לא יתיר' - אגד שלה לסתרה. דהא כל היום חובתה:
  • אבל מוריד - הוא ממנה הכלים נאים ומצעות נאות שהעלה לתוכה:
  • מפני כבוד יו"ט - שיראה כמכין לקראתו [למקום] שיסעוד בו הלילה:

משנה ט': נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד[]

מעיין הגיחון - מוצא נקבת השילוח - באיור של דייוויד רוברטס

מנהג נוסף מתואר של ניסוך המים.
נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד , צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ.
הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ, שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיַּיִן.
וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת.
מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן.
עֵרָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן, וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם, יָצָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר , בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמוֹנָה.
וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ, הַגְבֵּהַּ יָדֶךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מן השלוח - הוא מעיין הסמוך לירושלים:
  • מחזקת ג' לוגין - [זהו] פחות שבנסכים, רביעית ההין לכבש:
  • שער המים - אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שבו מכניסין צלוחית של מים דנסוך החג:
  • תקעו והריעו - משום שנאמר [6] ושאבתם מים בששון:
  • עלה בכבש - שהיה בדרומו של מזבח:
  • ופנה לשמאלו - שנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:
  • שהיו משחירים פניהן - מחמת היין, ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:
  • כמין שני חוטמין דקין - חוטם אחד בספל אחד ונקב אחד בחוטמו. והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחימ ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח, ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד:
  • אחד מעובה ואחד דק - אחד מהנקבים עבה. והוא אותו של יין, ואחד דק אותו של מים. כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת. שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין עב יותר ומאחר לצאת, לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלין בבת אחת:
  • ה"ג מערבי של מים, מזרחי של יין - הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה, זה לפני זה, אחד לצד מערב ואחד לפנים ממנו דהיינו למזרח:
  • ר' יהודה אומר כו' - בתרתי פליג, אג' לוגין פליג ואז' דקאמר תנא קמא, ואתא ר' יהודה למימר אף בשמיני מנסכים. ואין הלכה כרבי יהודה:
  • הגבה את ידר - כדי שנראה אם תתן מים בספל. לפי שצדוקים אין מודים בנסוך המים:
  • שפעם אחת נסר - צדוקי אחד את המים על רגליו:

משנה י': כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַּשַּׁבָּת[]

עיר_דוד_תעלת_הניקוז_הגדולה_בדרך_עולי_הרגל

עיר דוד תעלת הניקוז הגדולה בדרך עולי הרגל

דרך הולכי הרגל מהשילוח להר הבית - זה עתה נחשפה

כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת מִן הַשִּׁילוֹחַ, וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה.
נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה, הָיָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר, שֶׁהַיַּיִן וְהַמַּיִם הַמְּגֻלִּין, פְּסוּלִים לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • שאינה מקודשת - שלא נתחנכה לעבודת מזבח. דאי הוי מייתי במקודשת אפסילו להו בלינה שכלי שרת מקדשים כדכתיב [7] כל הנוגע בהם יקדש, וכל הקדוש קדושת הגוף נפסל בלינה:
  • היה ממלא מן הכיור - ואע"פ שהכיור הוקדש לכלי שרת ומקדש את מימיו, לא היו נפסלים בלינה, לפי שהיו משקיעים אותו מבערב בבור כדאמר ביומא [פ"ג] אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה:
  • שהמים והיין המגולין - היינו טעמא דנתגלה ממלא מן הכיור ולא היה מנסך [מהן], שהמים [והיין] המגולין פסולים לגבי המזבח:

מקורות[]

  • פינחס קהתי, מסכת סוכה, דפוס חמד, 1992 ירושלים
  • ויקיטקסט


נוסח התפילה אחר לימוד משניות לעילוי נשמת[]

אָנָּא ה' מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת שרה בת מאיר וּגְמוֹל נָא עִמּה בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לה שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתה בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לה מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכה וּלְהוֹשִׁיבה תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתה מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לה עַל כָּל פְּשָׁעָיה כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לה זְכֻיּוֹתָיה וְצִדְקוֹתָיה אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לה מִנִּשְׁמָתה לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיה בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתה תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת שרה בת מאיר שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמה, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתה, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתה. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהה בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתה, ה' הוּא נַחֲלָתה, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבה בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור


הערות שוליים[]

  1. סוכה מ"ח
  2. קדמוניות סי"ג פי"ג סי' 5.
  3. דברים י"ז
  4. שם כו
  5. ויקרא כג
  6. ישעיהו יב
  7. [שמות ל

להמשך - פרק חמישי ואחרון[]

Advertisement