שמחת בית השואבה. ציור של האמנית דפנה לבנון העלה לויקיפדיה:משתמש:תמרה

לעילוי נשמת שרה גרוס בת ר' מאיר הירש - נפטרה כ"ג אלול תשע"א

הפרק החמישי האחרון במסכת סוכה עסק בשמחת בית השואבה עליה נאמר במשנה א':"כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו". על עצמתה של השמחה נאמר:"וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה."משנה ד' מביאה פירוט מלא של תהליך החגיגה.
יהי רצון ונזכה לראות את השמחה במהרה בימינו !

משנה א': הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה[עריכה | עריכת קוד מקור]

חליל - סופרנו צילם:Villanueva ויקישיתוף

דנה בחליל שנעשה בו שימוש בחגיגת בית השואבה.
הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה.
זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה , שֶׁאֵינוֹ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • החליל - הרבה מיני זמר היו שם, ועל שם שחליל קולו נשמע יותר מן האחרים נקראו כולם על שמו:
  • חמשה וששה - פעמים חמשה פעמים ששה. חל יו"ט ראשון להיות בשבת, החליל ששה. חל בשאר ימי החול החליל חמשה. לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:
  • שמחת בית השואבה - לפי שכל שמחה זו על שאיבת המים של ניסוך, קרו לה שמחת בית השואבה, על שם :"וּשְׁאַבְתֶּם-מַיִם, בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי, הַיְשׁוּעָה" [1]:

פינחס קהתי הוסיף באשר למקור השם:"ובירושלמי מפרשים, שמשם שואבים רוח הקודש. שהשכינה שורה מתוך שחחה כמו שכתוב אצל אלישע הנביא:"וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְה'"[2]

משנה ב': בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל ָחג[עריכה | עריכת קוד מקור]

עזרת הנשים בחזית המקדש. דגם בית המקדש השני מצוי במוזיאון ישראל - צילם:אבי דרור

המשנה מתארת את התאורה המיוחדת שהודלקה בעזרת הנשים בשמחת בית השואבה
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים (קהתי:כהנים ולויים מעזרה שלהם), וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל .
וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְּהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וְסֵפֶל.(קהתי הסבר: שלושים לוג לכל כד - כ15 ליטר)

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • תקון גדול - שהיו מקיפים אותה גזוזטראות ומושיבים הנשים למעלה והאנשים מלמטה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש :
  • בראשיהן - בראש כל מנורה:

משנה ג': מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה עוסקת בתיאור חומר הבערה וחוזק התאורה שיצאה מהשמחה.

מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • מבלאי מכנסי כהנים - ממכנסי כהנים הבלויות, ומאבנטיהן הישנים. תרגום אבנט המיינא:
  • היו מפקיעים - קורעים לעשות פתילות:
  • שלא היתה מאירה - לפי שהמנורות גבוהות חמישים אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר.

משנה ד': חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקום עזרת נשים בבית המקדש (בכחול)עזרת נשים – השטח המזרחי של חצר בית המקדש, בין החומה הפנימית לעזרה (השם הכולל לעזרת ישראל ועזרת כהנים - שירטט:Kordas

המשנה מתארת את מהלך השמחה
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה (קהתי הסביר:המדקדקים במצוות ומרבים במעשים טובים) הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.
וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבִּתְהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
קָרָא הַגֶּבֶר , תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
הִגִּיעוּ לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית , תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
הָיוּ תּוֹקְעִין וְהוֹלְכִין , עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.
הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ, אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשֶּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין, אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • באבוקות של אור - בארבע אבוקות או בשמונה, זורק זו ומקבל את זו:
  • דברי שירות ותשבחות - יש מהן שהיו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, אלו חסידים ואנשי מעשה. ויש שהיו אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו, אלו בעלי תשובה. ואלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ונמחל לו:
  • שעליהם הלוים עומדים בשיר - בשמחת בית השואבה. אבל דוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:
  • תקעו והריעו ותקעו - זה סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח:
  • הגיעו לעזרה - לקרקע עזרה של נשים:
  • הפכו פניהם למערב - לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:
  • שונין - כופלין לומר אנו ליה משתחוים ומודים על מה שעבר. וליה עינינו מיחלות להבא

בתוספתא הובא תיאור של השמחה:

  • "חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות ואומרים לפניהם דברי תשבחות."[3]

כדי להדגים עד כמה היו חשובי העם וגדולי התורה היו משתדלים בשמחה זו, מביאה התוספתא את תאור שמחתו של רבן שמעון בן גמליאל, שנדמה על פי המדרש כלוליין בקרקס המפזז עם לפידי אש -

"מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של אור, ולא היה אחד מהם נוגע בארץ. וכשהוא משתחווה - מניח אצבעו על גבי הרצפה, שוחה ונושק וזוקף מיד."

את המים ששאבו היו מביאים לחצר בית המקדש, ושם יצקו אותם על המזבח.
אמר רבי יהושע בן חנניא:
כל ימי שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה.
משכימים אנו ל"תמיד" של שחר; משם -לבית הכנסת;
משם - לבית המדרש; משם - לתפילת המוספין;
משם - לאכילה ושתייה; ומשם - לתפילת המנחה;
משם - ל"תמיד" של בין הערביים;
משם - לשמחת בית השואבה (וזו נמשכה כל הלילה).[4]


משנה ה': אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ[עריכה | עריכת קוד מקור]

קהתי מקדים למשנה את הדברים הבאים: כיוון ששנינו במשנה קודמת, שהיו תוקעים בחצוצרות בסיום שמחת בית השואבה, בשעה שהלכו לשילוח לשאוב מים לניסוך, וכן שנינו שהיו תוקעים בשעה שהגיעו, בחזרה מהשילוח, עם צלוחית המים לשער המים, מוסיפה משנתו ללמד בכלל על התקיעות שהיו בכל יום במקדש"

אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.
בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת (בַּמִּקְדָּשׁ), שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם.
וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע .
וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ, שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.
עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה, שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלֹשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלֹשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלֹשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם, וְשָׁלֹשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְתֵשַׁע לְמוּסָפִין, שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • שלש לפתיחת שערים - כשפותחים שערי העזרה היו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, וחשיב להו לג' תקיעות:
  • ותשע לתמיד של שחר - כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר. ושלשה פרקים היו מפסיקים בו, ועל כל פרק ופרק היו הכהנים תוקעים ג' תקיעות תקיעה תרועה תקיעה ומשתחוים העם [תר"ת חשיב להו לג'] הרי ט' תקיעות:
  • להבטיל העם ממלאכה - תקיעה ראשונה לבטל העם שבשדות, תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין את החמין והדליקו את הנרות:
  • ושלש להבדיל בין קודש לחול - לאחר התקיעות הראשונות שהה כדי לצלות דג קטן, ותוקע ומריע ותוקע. אלו ג' תקיעות אחרונות להודיע שקדש היום:
  • שלש לפתיחת שערים - של עזרה, שתוקעים בכל יום:
  • ושלש לשער העליון - כדאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשער העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:
  • ושלש לשער התחתון - דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון, כדתנן היו תוקעין והולכין עד שהגיעו לשער היוצא ממזרח, להכי קרי להו ג' של שער התחתון. וג' של מעלה עשירית לא קחשיב, דהאי ת"ק סבר כראב"י דאמר שלא היו תוקעים למעלה עשירית:
  • ושלש למילוי המים - לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים, תקעו והריעו ותקעו:
  • על גבי המזבח - דתנן בפ' לולב וערבה וזקפום על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. ותנא דידן לא מייתי הכא כשחל להיות ערב פסח בשבת שהפסח נשחט בשלש כתות ותקיעות טובא הוו התם, משום דלא שכיחא כולי האי שיבא ערב פסח בשבת. והא דתנן אין מוסיפין על מ"ח לאו דוקא, דבערב פסח שחל להיות בשבת זימנין דמוסיפים עד שבע וחמשים תקיעות

משנה ו': יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה דנה כיצד חילקו המשמרות (כ"ד במספר) את עבודת קרבנות המוסף שהיו מקריבים בחג הסוכות
יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד.
נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשֵּׁנִי, חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשְּׁלִישִׁי, אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בָּרְבִיעִי, שְׁלֹשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּחֲמִישִׁי, שְׁנַיִם מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשִּׁשִּׁי, אֶחָד מַקְרִיב שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשְּׁבִיעִי, כֻּלָּן שָׁוִין.
בַּשְּׁמִינִי, חָזְרוּ לְפַיֵּס כְּבָרְגָלִים.
אָמְרוּ, מִי שֶׁהִקְרִיב פָּרִים הַיּוֹם, לֹא יַקְרִיב לְמָחָר, אֶלָּא חוֹזְרִין חָלִילָה.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • יו"ט הראשון של חג וכו' - כ"ד משמרות של כהונה היו במקדש, וכולן עולות לרגל וזוכות בחובות הבאות מחמת הרגל, ושש עשרה משמרות מקריבים שש עשרה בהמות, שהם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד, נשארו ח' משמרות לי"ד כבשים, ששה משמרות מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחד מהם, הרי י"ב כבשים, והשאר שהם שני משמרות הנותרות מקריבות אחד אחד:
  • בשני - שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשע משמרות לי"ד כבשים. חמשה מהן היו מקריבין שנים שנים, הרי עשרה. והשאר שהם ארבע משמרות הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד:
  • בשלישי - שנתמעט עוד פר אחד מן הפרים, ונשארו עשר משמרות לי"ד כבשים. ארבע משמרות מקריבות שנים שנים, הוה להו שמנה. והשאר אחד אחד, ששה כבשים לששה משמרות:
  • בשביעי כולן שוין - המשמרות. ומקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחת, שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים שנים ושעיר אחד לעשר משמרות. נשתיירו ארבעה עשר כבשים, לי"ד משמרות:
  • בשמיני חוזרים לפייס כברגלים - פר אחד איל אחד ושבעה כבשים שקרבים בשמיני אין קרבים כסדר קרבנות החג לפי סדר המשמרות, אלא כל המשמרות באות ומפייסות עליהן, כמו שמפייסות בשאר רגלים. וסדר הפייס מפורש ביומא פרק בראשונה:
  • אמרו משמר שהקריבו פרים היום - לא היו מקריבים פרים למחר, שהמשמרות שהקריבו אתמול כבשים לא היו מניחים אותן אלא חוזרות חלילה:

משנה ז': בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלושת הרגלים, כל המשמרות היו שווים להקרבה ולקבלת מנות.

בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים, וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים .
בַּעֲצֶרֶת אוֹמְרִים לוֹ, הֵילָךְ מַצָּה הֵילָךְ חָמֵץ.
מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, הוּא מַקְרִיב תְּמִידִין , נְדָרִים וּנְדָבוֹת וּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וּמַקְרִיב אֶת הַכֹּל.
יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ, הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • באמורי הרגלים - במה שאמור ברגלים, כלומר בקרבנות האמורים ברגל היו כל המשמרות שוות, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד, ועולות של עולת ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות:
  • ובחלוק להם הפנים - כשאירע שבת ברגל. שבשבת מסלקין אותו ומסדרין אחר כדכתיב [5] ביום השבת יערכנו:
  • ובעצרת - כשאירע בשבת, ויש בו חילוק חמץ של שתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהיא מצה, אומרים לו לכל אחד כשנותנים לו חלקו בלחם הפניח הילך מצה, וכשנותנים לו חלקו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ. לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן, אלא מכל קרבן כל אחד נוטל חלקו, כדנפקא לן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו (שם ז</ref>, לפיכך מודיעין אותו שנותנים לו חלקו בין בחמץ בין במצה:
  • משמר שזמנו קבוע - לשמש בשבת זו שחל הרגל להיות בתוכה:
  • מקריב תמידין - שהרי אינן בשביל הרגל:
  • נדרים ונדבות - שנדרו ונדבו כל השנה והביאום ברגל:
  • וכל קרבנות צבור - לאתויי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים ששגגו ב"ד וטעו בהוראה ועשו רוב הקהל על פיהם. ואם אירע כן ברגל, משמר שזמנו קבוע מקריבין אותו:
  • מקריב את הכל - לאתויי קיץ המזבח, כשהוא בטל שכלתה הקרבת התמיד ואין מביאין שם נדר או נדבה, לוקחין ממעות המותרות משיירי הלשכה וקונין מהן קרבנות עולות ומקריבין אותן, והן נדבת צבור. ואף אלו אם קרבו ברגל משמר שזמנו קבוע מקריב אותן:
  • בין מלפניה בין מלאחריה - אם חל יו"ט לאחר השבת אע"ג דלא הוה ליה שבת בתוך החג, אפ"ה הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע"ש בשביל יו"ט שהרי בשבת לא יוכלו לבוא, חולקים בלחם הפנים. וכן אם חל שמיני לפניה בערב שבת, אע"פ שאין השבת בתוך החג, חולקים, הואיל ולא יוכלו ללכת

משנה ח': יוֹם אֶחָד לְהַפְסִיק[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה דנה בחלוקת "לחם הפנים".

חָל (לִהְיוֹת) יוֹם אֶחָד לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם, מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, הָיָה נוֹטֵל עֶשֶׂר חַלּוֹת, וְהַמִּתְעַכֵּב נוֹטֵל שְׁתַּיִם.
וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ, וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע, וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל חָמֵשׁ.
הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בַּצָּפוֹן, וְהַיּוֹצְאִין בַּדָּרוֹם.
בִּלְגָּה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם, וְטַבַּעְתָּהּ קְבוּעָה, וְחַלּוֹנָהּ סְתוּמָה.

רבי עובדיה מברטנורא פירש :

  • חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים - כגון שחל יו"ט ראשון בשני בשבת, שהיו יכולים לבוא באחד בשבת והן קדמו ובאו מערב שבת. או שחל יו"ט האחרון בה' בשבת, שהיו יכולין לילך בערב שבת ונתעכבו שם בשבת. כל המשמרות שנתעכבו שם אין נוטלין אלא שני חלות:
  • ומשמר שזמנו קבוע נוטל י' - וחולקין אותן בין משמר הנכנס ובין משמר היוצא כדרך כל שבתות השנה:
  • הנכנס נוטל שש כו' - שהמשמרות מתחלפות בשבת, זו עובדת שחרית וזו עובדת ערבית:
  • הנכנס נוטל שבע - נוטלים שתי חלות יתירות בשכר הגפת דלתות שהם נועלים הדלתות שפתחו המשמר היוצא בשחר . ואין הלכה כר' יהודה:
  • הנכנסים חולקים - ביניהן לחם המגיע לחלקם בצפון. כדי שייראה לכל שהן נכנסין, שהצפון עיקר, שהיא קבועה לשחיטת קדשי קדשים:
  • והיוצאים חולקים בדרום - כדי שייראה שהם יוצאים והולכים להם, לפיכך שינו מקומן אצל רוח שאינו עיקר:
  • בילגה - שם המשמרה:
  • וטבעתה קבועה - עשרים וארבע טבעות היו בעזרה במקום המטבחיים, לעשרים וארבע משמרות כהונה, וטבעות של כל המשמרות פתוחות צד אחד והופכה למעלה ומכניס צואר הבהמה לתוכה וחוזר והופך פתחה למטה לתוך הרצפה. וטבעת של בלגה קבועה ואינה נהפכת, וצריכה להשתמש בשל אחרים, וגנאי הוא לה:
  • וחלונה סתומה - חלונות היו בלשכת החליפות ששם גונזין את סכיניהם. וחלון של משמרת בלגה היתה סתומה, דקנסוה רבנן משום מעשה שהיה, שאשה אחת ממשמרת בלגה ומרים בת בלגה שמה נשתמדה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יונים, וכשנכנסו יונים להיכל הלכה וטפחה בסנדל ע"ג המזבח ואמרה, לוקוס לוקוס, פירוש זאב זאב בל' יוני. עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואין אתה עומד להן בשעת דוחקן. וכששמעו חכמים בדבר זה קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה של כל המשמרת כולה, כי אמרו אם לא ששמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה לא אמרה כן. ובשביל אביה קנסו כל המשפחה, דאוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו:

שמחת בית השואבה בזמן הזה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויז'ניץ_-_שמחת_בית_השואבה_תש

ויז'ניץ - שמחת בית השואבה תש

ויז'ניץ - שמחת בית השואבה

שמחת_בית_השואבה_תשעא_לעלוב_בית_שמש.

שמחת בית השואבה תשעא לעלוב בית שמש.

שמחת בית השואבה תשעא לעלוב בית שמש.

מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • פינחס קהתי, מסכת סוכה, דפוס חמד, 1992 ירושלים
  • ויקיטקסט


נוסח התפילה אחר לימוד משניות לעילוי נשמת[עריכת קוד מקור]

אָנָּא ה' מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת שרה בת מאיר וּגְמוֹל נָא עִמּה בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לה שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶדוְ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וּתְקַבֵּל אוֹתה בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה וּשְׁלַח לה מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכה וּלְהוֹשִׁיבה תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמַת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ לְהַשְׂבִּיעוֹ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בְּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם כְּדִכְתִיב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִּפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. וְתִשְׁמוֹר אוֹתה מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לה עַל כָּל פְּשָׁעָיה כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא וּזְכוֹר לה זְכֻיּוֹתָיה וְצִדְקוֹתָיה אֲשֶׁר עָשָׂה וְתַשְׁפִּיעַ לה מִנִּשְׁמָתה לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיה בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וּכְתִיב שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְיִשְׁכּוֹן בֶּטַח בָּדָד וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְנִּשְׁמָתה תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמֵן.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת שרה בת מאיר שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמה, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר יִתְּנוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתה, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתה. לָכֵן, בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהה בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתה, ה' הוּא נַחֲלָתה, וְיָנֽוּחַ עַל מִשְׁכָּבה בְּשָׁלוֹם, וְנֹאמַר אָמֵן:

המקור

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ישעיהו י"ב, ג'
  2. מלכים ב' ג' ט"ו
  3. תוספתא סוכה, פרק ד'
  4. תוספתא, סוכה פרק ד', הלכה ג'
  5. ויקרא כד
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.