משפחת מורפורגו היא משפחה עתיקה וידועה באיטליה, אשר שומרת על שושלת יוחסין החל בשנת 1585, ונטלה חלק חשוב בחיי התרבות והמדע באיטליה.

בשדה אליהו קיימת עמותה לזכר בני- המשפחה אשר הקימה בשנת 1974 סמוך לבית הכנסת בית התרבות: מבנה הכולל בתוכו בית מדרש, ספריה כללית, ספרית ילדים, חדרי עיון ואולם כנסים נושא השם "בית מורפורגו". היום המבנה הוא בתהליך של שיפוץ והרחבה.

על תולדות המשפחה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בבטאון קבוצת שדה אליהו נכתבו לזכרה של תרצה בן-יצחק לבית מורפורגו הדברים הבאים:
כבר מסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15 יש לנו עדויות רצופות על יהודים בעלי שם, שחיו במרבוג אשר בסטיריה. מהעיר מרבוג בא השם מורפורגו. הנודע שביניהם היה ר' ישראל איסרלין (בעל הספר "תרומת דשן"). אחר כך עברו הם לוינה, ומשם התפזרו לקהילות יהודיות בצפון איטליה: גרדיסקה, אודינה, פאדובה.

בדורות האחרונים התפרסמו כמה מורפורגו כרופאים, היסטוריונים, עורכי דין, יש רקטור באוניברסיטת פאדובה, יש סופרים ועוד. על אף מעורבות זו בחיי האינטליגנציה המקומית נשארה המשפחה דבקה למקורות היהדות וזה מה שמאפיין אותה על רקע ההתבוללות הכללית שחלה בחוגים אלה.

ביקור בבית המשפחה בפדובה[עריכה | עריכת קוד מקור]

(עוד מעלון קבוצת שדה אליהו)
אמא עשתה טיול באיטליה בשנת תשס"ג. ובשעת הבקור בפאדובה פרשה מהקבוצה שלה, ויחד עם אריאלה הלכה לבקר את ביתה בוִיא דֶל סַנְטו וכך היא כתבה
"זו היתה חוויה מרגשת לחזור לפאדובה, עיר הולדתי, ולו לכמה שעות. 51 שנים לא הייתי שם, הרבה זמן, ובכל זאת פחדתי מהמעמד. כמעט הלכנו והשכנה הציעה שנכנס לחצר האחורית שנשארה בדיוק כפי שזכרתי אותה. על קיר החצר שלט גדול... עליו חקוקים שמות ממשפחתי, משפחת מורפורגו, שגרו שם חמישה דורות ברציפות, מאב לבן, החל מהמאה ה-18. ואני הייתי האחרונה שגרה בבית זה. ובעלייתי ארצה השרשרת נותקה. משם, בביטחון גדול, הגעתי לבית הספר התיכון שם למדתי רק שנתיים. השער סגור, החצר ריקה. ברור, כעת החופש הגדול. אבל בשבילי הוא נעול מאז ספטמבר 1938 כשהיהודים, מורים ותלמידים, נזרקו מכל מוסדות החינוך. מבית הספר הדרך קצרה לגטו, אך יש שינוי, אין גשר, נעשו שינויים... ומיד אני עומדת עם בתי במקום של בית הכנסת הגדול שנשרף על ידי הפאשיסטים ב-1943. אני רואה את הלהבות ושומעת את רעש השריפה הגדולה. את זה לא ניתן למחוק.

בעמדי שם אני נזכרת בשיר של לאה גולדברג וחולקת עליה. לא! אין "שתי מולדות". בביתי - גויים, השער סגור, הגשר נעלם ובית הכנסת הגדול איננו עוד."

יהי זכרך ברוך

דן בן-יצחק

הקדשת "מחזור בני רומא[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחזור בני רומא יצא לאור בתמיכת בני המשפחה.

Maczor bne roma hakdasha.png

שמואל דוד לוצאטו - מבוא למחזור בני רומא
בצירוף ביאורים וסקירה על המנהג מאת דניאל גולדשמידט

וסידורי תפילה איטליאני מאת יוסף כהן


"מוסמכת לשחוט"[עריכה | עריכת קוד מקור]

Mantova dacument.jpg

"מוסמכת לשחוט" הוא שם מאמרה של הדסה אסולין, אשר נכתב בשיתוף פעולה עם הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי על אימיליה מורפורגו (ראו לעיל), אשר הוסמכה על-ידי רבם של יהדות פדובה לשחוט עופות.

לפי התעודה ביום ח' אייר תרצ"ג (1933) הרב גוסטבו קסטלבולונייזי הוציא אישור למורפורגו לשחוט עופות. באישור נכתב כי היא עברה הכנה מספקת בבדיקת סכין ובשחיטה כשרה של עופות, הן מצד ההלכות והן מבחינה מעשית. וכן הרב זכה ממנה להבטחה כי תעבור על דיני השחיטה כל חודשיים.

יצויין כי בקרב יהדות איטליה רבות היו הקהילות הקטנות והיו מקרים שבהם גרו יהודים בודדים בכל עיר. כך שלא היה זה יוצא דופן כי היו רבים שלמדו את הלכות השחיטה של עופות. תנועה זו גברה לאחר שנת 1938 עם ההצהרה הודות הגזע , אשר לפיה שחיטה כשרה כמעט וחדלה להתבצע בקרב הקהילות.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.