ב-1902 היה מעורב אחד מבניה של משפחת רוק הנוצרית, אלפרד, בתגרה שבמהלכה נרצח איכר מראשון לציון בשם יעקב אברמוביץ. כדי להיחלץ מעונש מוות, נמלט רוק מהארץ. משפחתו ניסתה להגיע להסדר של פיצוי כספי עם אנשי ראשון לציון, והדעות חלוקות באשר לטיבו של הסדר זה. על פי גרסה אחת, מכרה המשפחה לאיכרים את אחד מפרדסיה. על פי גרסה אחרת, הוצע לפרנסי ראשון לציון פיצוי בסך 10 אלפים פרנק, אך תושבי המושבה העדיפו להשקיעם בקרן לטובת בתו של אברמוביץ', ולאחר שזו מתה, הושקעו כספי הקרן בהקמת מרפאה.
אלפרד רוק חזר מאוחר יותר לארץ ישראל והיה למקורבו של המופתי אמין אל-חוסייני, כיהן כסגן נשיא המפלגה הערבית הפלסטינית וכחבר הוועד הערבי העליון מטעם החוסיינים, התנגד לציונות ולמכירת קרקעות ליהודים. ולמרות זאת, גם הוא וגם משפחתו מכרו קרקעות ליהודים.
בית רוק
בית רוק הוא בית באר מהמאה ה-19, המצוי כיום ברחוב השומרון בשטח התחנה המרכזית הישנה של תל אביב.
הבית הוקם במאה ה-19, בלב הפרדסים של משפחת רוק, משפחה ערבית-נוצרית אמידה שהגיעה ליפו מעין כרם. הבאר הופעלה בתחילה באמצעות אנטיליה, ומאוחר יותר באמצעות מנוע דיזל. בדומה לבתי באר אחרים, שנבנו בהדרגה, קומת הקרקע, שנועדה לשרת את עבודת הבאר, הייתה פשוטה יחסית, וקורתה בקמרונות צולבים. קומת המגורים השנייה, שנוספה בהמשך, הייתה מפוארת יותר, וכללה תקרה גבוהה, רצפת שיש, חלונות מקומרים בחזיתות המזרחית והמערבית וגג רעפים. ב'בית רוק' עצמו, לימים בפאתי התחנה המרכזית, התגורו באותה העת משפחות יהודיות בדמי מפתח. בקומת קרקע פעלו בעלי מלאכה שונים, ובהם מפרזל סוסים, פסל, רתך, משתלה ומפעל למוזאיקה. הבאר נאטמה בידי הדיירים, אך שרידיה עדיין קיימים.
במרוצת השנים עזבו את הבית הדיירים, ונותרו בו רק בתי מלאכה ובתי עסק שונים. הוא סובל מהזנחה רבה, קירותיו נסדקו, חלקם סובלים מרטיבות, ותוספות בנייה שונות שנועדו לשרת את בתי העסק הפועלים בו פגעו במראהו. עם זאת, המבנה בעל גג הרעפים עדיין חריג במראהו ביחס לבנייה העירונית שבסביבתו.
משפחת רוק המשיכה להתגורר ביפו עד 1948.
מכירת קרקעות ליהודים
רוק, עצמו, מכר 600 דונם של אדמת 'בוכריה' שלגדות הירקון בקרבת המושבה פתח תקווה לקבוצת רוכשים יהודים ובהם הפרדסנים שמעון רוקח ופרץ פסקל עליהן ניטע ב-1905 פרדס בחר-יה ששנים רבות נחשב לפרדס הגדול בארץ[1]. ומשפחת רוק, בשנות ה-20, ככל הנראה לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים, מכרה את 'בית רוק' והפרדס סביבו למשפחות קליין ושפיר משכונת נווה שאנן הסמוכה. לפי גרסה אחרת, בתחילה התגוררו בבית מיסיונרים פרוטסטנטים, ומהם עבר לידיים יהודיות. בשנים 1927, 1929 ו-1932 נערך יריד המזרח על אדמות הפרדס, שנעקר בינתיים. ב-1937 תרמו המשפחות את הקרקע לעיריית תל אביב, לשם בניית התחנה המרכזית, מתוך מחשבה שהתחנה תעלה את ערכיהם של נכסים נוספים בהן החזיקו.
משפחת רוק גם השכירה את המבנה המרכזי של בית החלוץ ביפו ל'ועד הצירים' של התנועה הציונית, שסייע לעולים בימיהם הראשונים בארץ.
הערות שוליים
- ↑ יצחק רוקח, פרדסים מספרים, הוצאת מסדה, 1970, ע"מ 110-111
קישורים חיצוניים
- מירב גזית, עמית עמיהוד, יונתן שטיין, בית משפחת רוק באתר בתי הבאר
- דליה קרפל, זוהי יפו, ילדה, באתר הארץ, 6.2.2008
- אלי אלון, בית הבאר ההיסטורי "בית רוק":יהרס ללא טיפול משמר