משתמש דניאל ונטורה 26 בינואר 2014

מספר הצפיות בדף עד 24 בינואר 2014 - 1446 כמו ביום אחד ב: wikia הפרטית שלי - זו התוצאה של חסימת האתר בפני מנועי החיפוש

תוכן עניינים

פריחה ראשונה של השקד - קדומים שבט תשע"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

שקד מצוי

חנוכת לוט זכרון במושב נחלים בגליל - היום קיבוץ הגושרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכ"ה כסלו תשע"ג, יום ראשון של חנוכה, (9 בדצמבר 2012) הגיעו כ-400 מתושבי נחלים, בשמונה אוטובוסים, לקיבוץ הגושרים ב"אצבע הגליל" שם היה מושב נחלים בין השנים 1944-1948. התושבים הדתיים של המושב נטשו אותו לאחר הצקות רבות מצד ישובי הסביבה. היה זה מעין "מסע פיום של תושבי נחלים לקיבוץ הגושרים בגליל". בביקור נחשף לוט זכרון, המספר את תולדות מושב נחלים בגליל.

הלוט הוצב מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל . בטקס התנצל נציג הקיבוץ על כך שחברי המושב הדתי נאלצו לנטוש את המקום ולהקים מושב חדש ליד פתח תקווה

חורבות מפעל האשלג בצפון ים המלח[עריכה | עריכת קוד מקור]


סוגיות ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מעשה מחכם ותם[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיעורו של הרב מוטי אלון מעשה מחכם ותם

(כפי שכותב ר´ נחמן מברסלב- העולם אומר שסיפורים עוזרים לשינה, אך יש המספרים סיפורים כדי לעורר אנשים משנתם - הלימוד היה בשעה 23:00)

מעשה שני בעלי בתים היו בעיר אחת, והיו גדולים בעשירות, והיה להם בתים גדולים, והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד, ולמדו שניהם בחדר אחד. ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, והאחד היה תם (לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך). ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד; אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומחו היה נמוך, אף על פי כן אהבו זה את זה מאד:

לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד, וירדו מטה מטה, עד שאבדו הכל ונעשו אביונים, ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם. והבנים התחילו להתגדל. אמרו האבות הנ"ל להבנים: אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם; עשו לכם מה שתעשו. הלך התם ולמד מלאכת רצען:

הקטע הקלאסי

Cquote2.svg התם הנ"ל למד מלאכת רצענות, ומחמת שהיה תם, למד הרבה עד שקבל, ולא היה בקי

בהאמנות בשלמות. ונשא אשה, והיה מתפרנס מן המלאכה, ומחמת שהיה תם, ולא היה בקי בהמלאכה כל כך על כן היה פרנסתו בדחק גדול ובצמצום, ולא היה לו פנאי אפלו לאכל כי היה צריך תמיד לעסק במלאכה מחמת שלא היה יכול האומנות בשלמות, רק בשעת המלאכה, בשעה שהיה נוקב במרצע והיה מכניס ומוציא החוט העב של התפירה כדרך הרצענים, אז היה נושך חתיכת לחם ואוכל:

ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאד, והיה רק מלא שמחה תמיד. והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים. והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכל! והיתה נותנת לו חתיכת לחם ואכל. אחר כך היה אומר: תן לי הרטב עם קטנית! והיתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל. והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאד הרטב הזה! וכן היה מצוה לתן לו הבשר ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובעד כל מאכל ומאכל היתה נותנת לו חתיכת לחם, והוא היה מתענג מאד מזה ושבח מאד את אותו המאכל, כמה הוא מתוקן וטוב, כאלו היה אוכל אותו המאכל ממש. ובאמת היה מרגיש באכילתו הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה:

וכן היה מצוה: אשתי, 'תן לי שכר לשתות! ונתנה לו מים. והיה משבח כמה יפה השכר הזה. תן לי דבש! ונתנה לו מים, והיה משבח גם כן כנ"ל. תן לי יין וכו' כיוצא בזה! ונתנה לו מים, והיה מתענג ומשבח אותו המשקה כאלו הוא שותה אותה ממש:

וכן במלבושים היה להם בשותפות, לו ולאשתו פעלץ אחד. והיה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ! כשהיה צריך ללבש פעלץ, כגון לילך לשוק. והיתה נותנת לו. כשהיה צריך ללבש טוליפ לילך בין אנשים, היה אומר: אשתי, תן לי הטוליפ! והיתה נותנת לו הפעלץ, והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה! כשהיה צריך לקאפטין, כגון לילך לבית הכנסת, היה מצוה ואומר: אשתי, תן לי הקאפטין! והיתה נותנת לו הפעלץ, והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקאפטין הזה! וכן כשהיה צריך ללבש יופא, היתה נותנת לו גם כן הפעלץ, והיה משבח ומתענג גם כן: כמה יפה ונאה היופא הזאת, כנ"ל, וכן בכיוצא בזה. והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד:

כשהיה גומר המנעל ומן הסתם היה לו שלש קצוות, כי לא היה יכול האמנות בשלמות, כנ"ל היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו מאד, והיה מתענג מאד ממנו והיה אומר: אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה! כמה מנעל של דבש וצוקיר המנעל הזה!

והיתה שואלת אותו: אם כן מפני מה שארי רצענים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק חצי טאלער (הינו זהוב וחצי)? השיב לה: מה לי בזה? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!, ועוד: למה לנו לדבר מאחרים? הלא נתחיל לחשב כמה וכמה אני מרויח במנעל זה מיד ליד: העור הוא בכך, הזפת והחוטים וכו' בכך, ושארי דברים כיוצא בזה בכך, לאפקיס בכך; ועתה אני מרויח מיד ליד עשרה גדולים, ומה אכפת לי רוח כזה מיד ליד?! והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד:

Cquote1.svg

לקריאת הסיפור במלואו - הקש בקישור להלן

"ויש מחמירים לעשות שני ימים יום הכיפורים"[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעקבות לימוד הדף היומי, "מאורות הדף היומי - עלון שבועי ללומדי הדף היומי" - דן בנושא הקישור הוא משנת תשס"ו (המחזור הקודם של הלימוד) אך הופיע גם בכ"ח שבט תשע"ד (המחזור הנוכחי
יסודה של הבעיה הוא בקביעת מועד ראש החודש וכך כתב מנשה אלישיב בדף השבועי בהוצאת אוניברסיטת בר אילן

Cquote2.svg בעשירי לחודש תשרי חל יום כיפור, ולשליחים נותרו

רק שבעה ימים להגיע לגולה, כי הם לא רכבו ביום ראש השנה ובשבת שלאחריו. לכאורה, בני הגולה היו צריכים להחמיר ולנהוג יומיים של צום כיפור מפני ספיקא דיומא, שכן איסורי יום כיפור חמורים מאיסורי יום טוב. האוכל או העושה מלאכה ביום כיפור נענש בעונש כרת (ויק כג, כט), שלא כמו העושה מלאכה ביום טוב שנענש בעונש מלקות

Cquote1.svg

עלון מאורות מעיר כי רבים סברו ש"אין לנהוג בחומרא זו, משום דיש לחוש שיבוא לידי סכנה". ובכל זאת נהגו ביום שני לקיים כל מנהגי יום הכיפורים, כולל תפילות וקריאה בתורה.

"כנגד מנהג זה יצאו גדולים רבים, הרא"ש וגדולי הדורות מחו בתוקף נגד אלה שהתפללו ביום זה תפילות וקראו קריאת התורה של יום הכיפורים, ואסרו זאת אפילו יש מניין לעצמם."

לסיכום, כתב המחבר של העלון:"כי כבר בתקופתם (של האחרונים לפני מאות בשנים), לא ראו ולא שמעו על אדם הנוהג להתענות גם ביום שאחרי יום הכיפורים"

מנשה אלישיב הוסיף:

Cquote2.svg למרות שהאחרונים כתבו שלמעשה לא ראינו ולא שמענו

(או"ח תרכ"ד ובמפרשים), עלה הנושא שוב לפני ששים שנה, אך מסיבה שונה. במאמץ להציל יהודים ממזרח אירופה בתקופת השואה, קיבלו כמה אלפי יהודים אשרות יציאה ליפן....רוב הפליטים הקדימו את יציאתם מיפן לסין לפני יום כיפור כדי שלא יסתבכו במחלוקת הפוסקים, ואלו שנשארו ביפן החמירו לעשות שני ימי כיפור: החזקים ביניהם צמו יומיים, ומי שלא יכול היה לצום יומיים, אכל "שיעורים", וכדעת הרא"ש הם התפללו ביום השני תפילה של חול וגם הניחו תפילין.

Cquote1.svg

- ראו מקורות המאמר המקורי

"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ – בן אדם עם רגשות"[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפרשת השבוע - פרשת יתרו
אברהם גוטליב בדף השבועי בהוצאת אוניברסיטת בר אילן עסק בשמחה שחש יתרו, כאשר שמע על יציאת מצרים.
מקובל עלינו מדרש האגדה כדברי שמואל במסכת סנהדרין:
נעשה בשרו חידודין חידודין (=קמטין קמטין, כפי שמבאר רש"י בגמרא) מיצר (=מצטער מאוד) על אבוד (=מפלת) מצרים, היינו דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי (= זה מה שאומרים אנשים) גִּיּוֹרָא עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי (גֵר עד עשרה דורות) לֹא תְּבַזֵי אֲרַמָאה בְּאַפֵּיה (=לא תבזה גוי, נוכרי בפניו, כי עדיין יש לו רגש וסימפטיה לגויים כגוי לשעבר).

המאמר עסק בהיבט הפסיכולוגי:"ייתכן שיתרו גם הצטער על מפלת מצרים בגלל עברו ואפילו על כורחו, אבל תגובת גופו כאן מביעה שמחה מתפרצת באימפולסיביות מתוך דחף, נתפעם לבו וצומרר גופו מהתרגשות עצומה ומתפרצת של חוויית השמחה אשר בקעה החוצה מעמקי לבו ורגשותיו למצפונו הנקי והטהור. שמחה רגעית ועמוקה מעֵין זו אבל אמיתית עשויה להתפתח לאושר המתמשך לאורך זמן. "

ומסיים:"החשש ל"איבוד המסגרת" קיים בשמחה האוניברסלית הכללית שאינה קשורה לדת ולאמונה. תכליתה פוּרקן לנפש – צבירת אנרגיות: "מילוי מצברים" – הטענת הגוף בכוחות מחודשים. אבל לעתים בלי סוף כאשר "השמים הם הגבול", כלומר ללא גבול, שהרי הפורקן מוּפרז, מוגזם וחסר טעם, באה היהדות ומעניקה לשמחה ממד דתי של מצווה, שמהותה חוויה חיובית רגשית עמוקה, מוגדרת ומתוחמת.

כך הרגיש גם יתרו. הוא מתרגש וגופו רועד מתוך שמחה הנובעת מיראת ה', אבל הוא "מחזיק את עצמו" ולא "נסחף" אלא מיישם את הכרת הטוב. הוא מוקיר בקול את הקב"ה ומקריב לפניו קרבן לאות הוקרה והערכה, תוצר של אנושיות ברוּכה מצד בן אדם עם רגשות!

קדומים: הצמחיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרחים בקדומים - שבט תשע"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

שנת פריחה ו"תן טל ומטר על פני האדמה"

בטרם פריחה - תשע"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

תמונות מהאלבום[עריכה | עריכת קוד מקור]

"כי האדם הוא עץ השדה" - עצים במתחם התחנה - תחנת הרכבת יפו לט"ו בשבט[עריכה | עריכת קוד מקור]


קלמנטינות בפרדס במושב נחלים - שבט תשע"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

מוזיאון הרכבת בחיפה: מצבת הזכרון[עריכה | עריכת קוד מקור]

יצירה לדוגמא - חבל שלא יהיו כאלה יותר[עריכה | עריכת קוד מקור]

יצר: משתמש:ליז'אנסק - משתמש חסום ?

מפת מסילות ארץ ישראל, 1924

מפה בשפה הגרמנית של רשת מסילות הרכבת בפלשתינה-ארץ ישראל בסוף הרבע הראשון של המאה ה-20 - בצד המפה ישנו פירוט אורכי המסילות השונות לפי סוגיהן, שסכומם מגיע לכדי 1,100 ק"מ (שנת 1924)

Cquote2.svg
מסילות ברוחב תקני (143.5 ס"מ): מסילות ברוחב צר (105 ס"מ):
קנטרה - לוד - חיפה 415 ק"מ חיפה - צמח 87 ק"מ
רפיח - באר שבע 60 ק"מ חיפה - עכו 22.5 ק"מ
יפו - ירושלים 88 ק"מ עפולה - שכם 78 ק"מ
ראס אל עין (ראש העין) - פתח תקווה 6.5 ק"מ מסעודייה - טול כרם 20 ק"מ
נסיבּ - מען 323 ק"מ
Cquote1.svg

עדכוני זוטא[עריכה | עריכת קוד מקור]

אתר טיולי העץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

פקיד היערות בחר ב-72 עצים מצפון הארץ ועד לדרומה, עצים מיוחדים בנופם ובעלי סיפורים היסטוריים, אישיים וותיקים הראויים לביקור ולשימור. בתוך המפה תוכלו למצוא את תעודת הזהות של כל עץ, המשפחה אליה הוא משתייך, מקום הנטיעה, גילו, ממדיו ודרך ההגעה אליו.

מתוך העצים שנבחרו למפת הטיולים, פיקוס השקמה באום חאלד בנתניה - אחד העצים הוותיקים ביותר בישראל, שגילו על פי ההערכות הינו לפחות כ-600 שנה, ויש המעריכים את גילו ב- 1,200 שנה. העץ נבחר כיוון שצויר על ידי וילסון במסעותיו בארץ במאה ה- 18. הצבא של נפוליאון חנה בצלו במסעותיו בשנת 1799, משה ויהודית מונטפיורי נחו בצלו בסיורם במושבות בשנת 1839 והגברת אום חאלד ישבה תחת העץ כשופטת. גובהו כ- 10 מטרים, קוטר צמרתו כ-25 מטרים והיקף הגזע שלו כ-8 מטרים.(ציטוט מהאתר)

פיקוס השקמה בנתניה

עוד עץ מהרשימה: אדנסוניה מאוצבעת מעין גדי[עריכה | עריכת קוד מקור]

קובץ:PikiWiki Israel 16906 Baobab tree in Ein Gedi botanical garden.JPG

באובב אדסוניה מאוצבעת בעין גדי

בָּאוֹבַּבּ או אדנסוניה מאוצבעת (שם מדעי: Adansonia digitata) הוא עץ מסדרת החלמיתאים. מקורו בסוואנות של אפריקה, והוא גדל באזורי סוואנה יבשים.

הבאובב נחשב לאחד מסוגי העצים הגדולים בעולם. גובהו יכול להגיע עד ל-25 מטרים (כגובה בניין בן 10 קומות), ורוחב גזעו עד ל-10 מטרים. גזעו הרחב משמש לאגירת מים במהלך עונות הגשם, בהם משתמשים במהלך עונות היובש.

פרחי הבאובב לבנים וגדולים (30-20 ס"מ), בעלי ריח מתקתק, נפתחים בלילה ומתים עד הזריחה. אחרי שהפרחים גדלים, הם מניבים פירות הדומים במראם למלפפונים. הפירות הם מאכל אהוב על קופים, ולכן זכה העץ לכינוי "עץ לחם הקופים"

חשבתי זה בטעות[עריכה | עריכת קוד מקור]

טיוטה של כתב אישום משנת 2004

חלקת הקבר של משפחת שרון מעל לאתר היסטורי ממלחמת העולם הראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המפות הטופוגרפיות של מרכז מיפוי ישראל, עליהן שורטט מסלול הרכבת משנת 1916-1917 (להלן), מראות כי המסלול החל מתחנת נחל שורק (שמה הנוכחי) והסתיים בשתי נקודות: בית חנון ובהוג' - משכן העורף של הצבא התורכי - היום לרגלי גבעת הכלניות - אחוזת הקבר של משפחת שרון

"תכנון צינור להולכת דם" - אגדה אורבנית[עריכה | עריכת קוד מקור]

מצאתי בפורום תפוז מפי יוסי רגב את הסיפור הבא

Cquote2.svg יום אחד, במסגרת ראיון בעיתון "הארץ", נשאל חנני (נשיא הטכניון) שאלה פרובוקטיבית: מה היו סטודנטים בטכניון עושים לו ניתנה להם המשימה לתכנן צינור של דם מחיפה לת"א? השיב חנני בלי היסוס: הסטודנטים היו מתיישבים לתכנן את צינור הדם - מבלי לשאול שאלות: למה? דם של מי? הדבר עורר מהומה. רוב הפרופסורים של הטכניון ראו בכך התקפה חמורה על המוסד ויצאו נגדו בכעס, אך הוא בשלו: אנחנו בטכניון מחנכים מהנדסים שאין להם אופקים, שרואים רק את עבודתם המקצועית ותו לא. Cquote1.svg

(נדמה לי שקטע קצר כזה מותר לצטט במסגרת "שימוש הוגן" (

100 שנה למלחמת העולם הראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנשיל פיפר כתב בעיתון הארץ ביום 10 בינואר 2014 על חזית חדשה במלחמת העולם הראשונה

Cquote2.svg אי-ההסכמה בבריטניה בנוגע להנצחת המלחמה נובעת בין השאר מהעובדה שגרמניה היא כיום בעלת ברית ושותפה מריסרית - או מלחמה למען שימור האימפריה הבריטית. אלה שגורסים בתשובה השנייה מאמינים כי שני הצדדים חולקים את האשם ושעל מזבח זה הקריבה האליטה הבריטית את חייהם של מיטב בניה, 886,939 חיילים, יותר מ-2% מאוכלוסיית הממלכה. Cquote1.svg

(נדמה לי כי במסגרת "שימוש הוגן מותר לצטט משפטים בודדים - אם לא, אנא העירו לי)

כזית באיחוד האירופי. דעות ההיסטוריונים הבריטים חלוקות בשאלה האם המלחמה היתה מאבק למען חופש ונגד שאיפות ההתפשטות של גרמניה הק נדמה לי כי הערך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה והנילווים אליו, שהיה לי הזכות לקחת חלק בכתיבתם, תומך באחת הגירסאות. Daniel Ventura - שיחה 10:56, 10 בינואר 2014 (IST)

ערכים מוכנים להעברה למרחב הערכים[עריכה | עריכת קוד מקור]

חסר רק מי שיעשה זאת - אם התוכן מוכר לך ונראה לך מתאים לויקיפדיה העברית , אנא אעבר את הערך

המסילה העות'מאנית מנחל שורק למבואות עזה 1917 - 1916[עריכה | עריכת קוד מקור]

המסילה העות'מאנית מ"תחנת הצומת" (תחנת הרכבת בנחל שורק) לגזרת עזה והשלוחה לכפר הערבי הוג נסללה במטרה לסייע לצבא העות'מאני בקרבות על עזה. המסילה פעלה זמן קצר עד לנפילת עזה בידי חיל המשלוח הבריטי במחצית הראשונה של שנת 1917.

המסלול[עריכה | עריכת קוד מקור]

תחנת הצומת - היום תחנת הרכבת נחל שורק היתה תחנת רכבת מרכזית במחצית השנייה של מלחמת העולם הראשונה. ממנו יצא מסילת הברזל לבאר-שבע וממנה נמשכה מסילה לעוג'ה אל חפיר - היום ניצנה והיה לה המשך אחד שהושלם לקוסיימה ושלוחה נוספת שלא יצא לפועל לצפון סיני, עד Maydaba. [1] על מעמדה של התחנה ניתן ללמוד משפע צילומי אויר של הטייסת הבווארית [2]

לקראת קרב עזה הראשון הוחלט לסלול מסילת ברזל מ"תחנת הצומת" עד "שערי עזה".

מסלול המסילה עבר במסלול המקביל לכביש 3 הנוכחי, ממחלף שורק עד לצומת הודיה ומשם באלכסון עד דרומית לקיבוץ יד מרדכי.
בחלק מהדרך מצויים שרידים עד היום:

  • גשר מצפון לקריית מלאכי. הגשר עדיין תקין ונצפה עליו רכב כבד.
  • קטע מסילה ליד מושב משואות יצחק (היום חלק מגן ציבורי) בקרבת תחנת הרכבת ליד הכפר הערבי סוויאפיר.

מסילת הברזל הגיע עד לתחנת הרכבת בדיר סניד: ממנה הגיע שלוחה דרומה עד בית חנון. שלוחה אחרת באורך 12 ק"מ נמשכה מזרחה לכפר הערבי הוג'. המסילה עברה בגשר מעל נחל שקמה, שרידי פסי רכבת נמצאו ליד קיבוץ אור הנר וכן הכביש הנוכחי לניר-עם מצוי בחציבה ברכס הכורכר שבוצע למעבר המסילה.

שיטת העבודה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אפרים דינארד בספרו "מלחמת תורגמה בארץישראל" תיאר את שיטת הבנייה של מסילות הברזל באותם הימים

Cquote2.svg פעם אחת הוגד לי, כי לא רחוק מביתי עובדות נערות קטנות לשפוך את העפר למסלה חדשה, ואצא לראות והנה אמת נכון הדבר. נערות ערביות מבנות העיר הובלו ביד חזקה, וביד כל אחת טנא קטן, ובידיה תאסוף את העפר מן השדה ותשפוך על המסלה, ובהן נערות בנות שבע ושמונה...ושפך העפר על המסלה נעשה בחפזון ובלי כל חזיון משני צדי המסלה, עד כי כאשר נסו להוליך עליה את המרכבות בפעם הראשונה, נפלו ונהפכו על פניהן. Cquote1.svg

- התיאור הוא על השתתפות בנות רמלה בבנית מסילת הברזל דרומה.


לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • אבי ששון "המסילה העות'מאנית מתחנת הצומת לגזרת עזה ושלוחת הוג ", בתוך אבי ששון (עורך) שדרות – נופ-אדם במרחב, ירושלים: הוצאת מקום

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. page 199 "meissner pasha and the construction of railways"- במפה זו הופיע גם מסילת הברזל הנדונה
  2. Bayerisches Hauptstaatsarchiv: Bildsammlung Palästina בתמונות מוגדלות, כמו של הכפר הערבי Sawaeif el-Rabije ניתן לצפות בסוללה של מסילת הברזל

נופי מולדת - מראות, סיורים ומידע[עריכה | עריכת קוד מקור]

באר טוביה - שבט תשע"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביקור ראשון בתל שכם מאז הסכמי אוסלו[עריכה | עריכת קוד מקור]

במוצאי ט"ו בשבט , נכנסה קבוצה של כ300 ישראלים בליווי הצבא לתל שכם, לביקור ראשון מאז פרוץ הסכמי אוסלו. התרגשות רבה נרשמה בקרב כל משתתפי ומארגני הביקור הנדיר באתר היהודי החשוב בשומרון .לפניכם קולות מהביקור

עוד תמונות כאן באתר התמונות של Zev Rothkoff


מה קרה לאוירה הפסטורלית של עמק שילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

]

טיול קבוצת "עמיתים לטיול" אל ראס חרובה (שמורת חרובה) וגלגל המקראית[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראס חרובה מצויה 400 מטר מעל בקעת הירדן, 200 מטר מעל פני הים וממנה תצפית לבקעת הירדן ומוצא נחל יבוק בעבר הירדן.
ביקור בשמורה יעשה רק בתיאום עם הצבא - חלקו "שטח אש"

תמונות נוספות באתר הצלם : http://zevrothkoff.com/ במדור: טיולים

על שמורת חרובה (עד שיהיה ערך בויקיפדיה העברית) ראו כאן טבע ונופים בישראל

תמונות מבקעת הירדן - 1990[עריכה | עריכת קוד מקור]

חודש שבט הגיע - עוד מעט תפרח השקדיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

'תמונות ממטעי השקדים בקעת ערד - גד"ש הרי חברון - צולמו בזמן הפריחה שנת תשנד

כנסים בידיעת הארץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

כנס הרכבות בדרום ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי[עריכה | עריכת קוד מקור]

כנס הרכבות בדרום ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ביוזמת העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה וחסות : המועצה לשימור אתרי מורשת ורכבת ישראל, ייתקיים ביום חמישי כ"ט בשבט תשע"ד, 30 בינואר 2014 בקיבוץ יד-מרדכי.

אפשר להגיע לכנס, ולחזור, דרך תחנת הרכבת החדשה בשדרות. ממנה תהיה הסעה הלוך וחזור. לתוכנית הכנס ופרטים על ההרשמה

הרכבת המנדטורית

חידושים בחקר ירושלים - מרכז רנרט - הכנס השנתי ה-19[עריכה | עריכת קוד מקור]

חידושים בחקר ירושלים - מרכז רנרט - הכנס השנתי ה-19 - יערך באוניברסיטת בר-אילן ביום חמישי, כ"ג בטבת תשע"ד, 26 בדצמבר 2013.

מבחר הרצאות

  • אברהם פאוסט - תהליך גידולה הטריטוריאלי והדמוגרפי של ירושלים בתקופת הברזל: מתי, כמה ולמה?
  • שון-זליג אסטר - מדוע לא כבש סנחרייב את ירושלים - מבט השוואתי לנוהג האשורי.

על מספר שערי העזרה והשערים שבסורג - מצב הידע והצעה חדשה[עריכה | עריכת קוד מקור]

צפה והאזן להרצאה מאת: פרופ' יוסף פטריק, האוניברסיטה העברית
בהרצאה הוצגו מפות המציגות את העזרה והסורג בספרות הפרשנית ובמחקר המודרני. לפיהן קיימות שתי גירסאות על ממספר השערים בעזרה:

  • שבעה, לפי משנה מידות א':ד-ה, משנת ר'אליעזר בן יעקב ובהתאם לשש מפות שפורסמו
  • שלושה עשר, לדברי אבא יוסי בן חנן בסיפא של משנה מידות ב:ו'.ובהתאם לחמש מפות שפורסמו.

נקודת המוצא היא שמקורות אלה משקפים עזרה שהתקיימה ופולחן שהתנהל בו.

  • ההרצאה כולה הובאה בספר הכנס: אייל ברוך ואברהם פאוסט (עורכים), "חידושים בחקר ירושלים" - הקובץ התשעה-עשר מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים, אוניברסיטת ב ר-אלן , רמת גן, תשע"ד .

ראו גם ערך מורחב:ה"סורג"

יהדות איטליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בית הכנסת העתיק באוסטיה - בעקבות ביקור ביוני 2012[עריכה | עריכת קוד מקור]

התוכן הועתק לערך אוסטיה (בית כנסת)

הקש וצפה בסרטון על סיור באתר ביוני 2012
בית הכנסת באוסטיה נחשב לבית הכנסת העתיק ביותר באיטליה: כנראה הוקם במאה השנייה (יש כתובת הקדשה לקיסרים הרומאיים) והנוכחי הוא שיפוץ מהמאה הרביעית. שרידיו נמצאו מחוץ לאוסטיה העתיקה - ביציאה מ"שער הים" (Porta Marina) קרוב לים ולשפך נהר הטיבר . אפשר להגיע לאתר בהליכה ברגל, יותר מק"מ, לכל כיוון.

נמצא בו עמוד עם חריטות של מנורה, לולב , אתרוג ושופר. לבית הכנסת ארבע מרחבים: כניסה, אולם כולל במה וארון קודש, מטבח וחדר אוכל ועוד.

האתר נחפר כבר 12 שנה על-ידי משלחת מטקסס ארה"ב. בסרטון לעיל הובא הסבר על האתר מפי ראש המשלחת: The University of Texas at Austin


תמונות היום[עריכה | עריכת קוד מקור]


ערכים שמצאתי עניין בהם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקש על התמונה ותגיע לערך

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.