Family Wiki
Register
Advertisement

נבואות חורבן ומצוקת הנביא - ספר ירמיהו י"ג- ט"ו (929
(בעקבות שיעורו של הרב יצחק בן שחר בכולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תמוז תשפ"א
הכותרות לפרקים נלקחו מפירוש דעת מקרא

סמלי האזוב והנבל ומשמעותם - י"ג : א'-י"ד[]

Pa,i 929


בעקבות הפשתן - רשות העתיקות (929)

ממה מופק הפשתן, למה הוא נועד, כיצד ייצרו ממנו סיבים לאריגים, וגם על ממצאים ארכאולוגים מאלפים מפשתן שהצליחו לשרוד
מסרק שנמצא במערות מורבעאת עליו מלופפים חוטי פשתן הקדומים ביותר שנמצאו עד כה, צילום: קלרה עמית , באדיבות רשות העתיקות
הפשתן המוזכר בנבואת ירמיהו הוא אחד מחומרי הגלם הקדומים ביותר בעולם העתיק אשר שימשו לתעשיית אריגים. הפשתן הופק מצמח הפשתה (Linum usitatissimum L), המתאפיין בסיב ארוך וגמיש, היכול להגיע ליותר ממטר אחד, ועל כן התאים לטוויית חוטים ולאריגה.
תהליך הפקת הסיב היה ארוך ונמשך מספר שבועות וכלל את קצירת הצמח, ייבושו בשמש, טבילתו בבריכות מים, ייבוש חוזר, הפרדת הסיבים, ניפוצם (סירוק) ורק אז התאים לטוויית חוטים ולאריגה. עדות למלאכות אלו נמצאה בציורי קיר בקבר בני חסן במצרים, בהם ניתן לראות את ההבדל בין אנשי כנען הלבושים כותנות צבעוניות לבין הלבוש המצרי שהוא לבן עשוי מפשתן.

הפשתן מוזכר במקורות היהודים פעמים רבות, ובתקופת המשנה הפך להיות גידול חקלאי משמעותי בארץ באזור הגליל, טבריה ובית-שאן.
על אף שאריגים נמנים עם החומרים האורגנים שלא שורדים זמן רב, כפי שעולה גם מהכתוב בירמיהו, נמצאו באזור מדבר יהודה והנגב אלפי פיסות אריגים ששרדו, הודות ליובש הקיצוני ומיעוט המשקעים.
חוטי הפשתן היו בשימוש כבר בתקופה הנאוליתית, והם נעשו לחומר גלם פופולרי בתעשיית האריגים ברחבי ארץ ישראל ובעולם כולו. העדות הארכאולוגית הראשונה בארץ ישראל לשימוש בפשתן כחומר לטוויה, מתוארכת מלפני 12,000 שנה ונמצאת על מסרק שנמצא בנחל מורבעאת שבמדבר יהודה (ראו תמונה).
מרבית אריגי הפשתן שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות אינם צבועים, ונותרו בגוונם הטבעי וזאת מכיוון שהסיב הצמחי לא מתאים לצביעה. אריגי הפשתן נועדו לשימושים שונים, כגון ללבוש, לעטיפות מגילה, כמפיות, תכריכים, כתחבושות ועוד.
בזכות מגעם הנעים עם הגוף, התאימו כלבוש תחתון, כמו האזור – החגורה המוזכרת בירמיהו. אחד הממצאים המאלפים שנמצאו במערת האגרות אשר במדבר יהודה, המתוארך למרד בר כוכבא (132-135/6), הוא כותנת פשתן של ילד שנמצאה בשלמותה (ראה תמונה). קצוות הכותונת נקשרו באזורים שונים ובתוכם נמצאו אבנים וזרעים וחומרים אחרים, אשר הוטמנו ככל הנראה כנגד עין הרע ולשמירה על הילד.

כתבה: נעמה סוקניק, אוצרת מחסן אורגני רשות העתיקות

מאתר "ספריא"

המקרא + ביאור עדין שטינזלץ
כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי: הָלוֹךְְְ וְְקָנִיתָ לְְּךָ אֵזוֹר פִּשְְְׁתִּים, חגורת פשתן, וְְשַׂמְְְתּוֹ, חגור אותו עַל־מָָתְְְנֶיךָ, וּבַמַּיִם לֹא תְְבִאֵהוּ. אל תכניס אותו למים, אל תרחץ אותו.
(ב) וָאֶקְנֶה אֶת־הָאֵזוֹר כִּדְבַר יְהוָה וָאָשִׂם עַל־מָתְנָי׃
(ג) וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר׃
(ד) קַח אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ, אֲשֶׁר עַל־מָָתְְְנֶיךָ, וְְקוּם לֵךְְְ עמו פְְּרָתָה, לפרת. כנראה אין זה הנהר המרוחק אלא נחל פרת שבסביבת ירושלים. וְְטָָמְְְנֵהוּ שָׁם בִּנְְְקִיק, חור, סדק הַסָּלַע.
(ה) וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אוֹתִי׃
(ו) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת־הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ־שָׁם׃
(ז) וָאֵלֵךְ פְּרָתָה וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת־הָאֵזוֹר מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּיו שָׁמָּה וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר לֹא יִצְלַח לַכֹּל׃
(ח) וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
(ט) כֹּה אָמַר יְהוָה כָּכָה אַשְׁחִית אֶת־גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת־גְּאוֹן יְרוּשָׁלִַם הָרָב׃
(י) הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים, הממאנים, המסרבים לִשְְְׁמוֹעַ אֶת־דְְּבָרַי, הַהֹלְְכִים בִּשְְְׁרִרוּת לִבָּם, ברצונם הפרוע, וַיֵּלְְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְְעָָבְְְדָם וּלְְְהִשְְְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וִיהִי העם בסופו של דבר כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא־יִצְְְלַח לַכֹּל.
(יא) כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְְְבַּק, ייצמד הָאֵזוֹר אֶל־מָָתְְְנֵי אִישׁ, והוא מלווה אותו בכל אשר ילך, כֵּן הִדְְְבַּקְְְתִּי אֵלַי אֶת־כָָּל־בֵּית יִשְְְׂרָאֵל וְְאֶת־כָָּל־בֵּית יְְהוּדָה, נְְאֻם־ה', לִהְְְיוֹת לִי לְְעָם וּלְְְשֵׁם, לגדולה וְְלִתְְְהִלָּה וּלְְְתִפְְְאָרֶת, כחגור המסמל עצמה ומעמד – וְְלֹא שָׁמֵעוּ. כיוון שהם לא רצו בקשר כזה, ניתק האזור מעל המותניים ונטמן באדמה, לא פלא שהוא נרקב ולא צלח לכלום. המשל הבא אינו מתבטא בפעולה אלא משמש להמחשת דברי הנביא בדרך מילולית:
(יב) וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם, לישראל, אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: כָָּל־נֵבֶל, כד חרס יִמָּלֵא יָיִן. וְְאָמְְרוּ אֵלֶיךָ: הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע, האם איננו יודעים כִּי כָָל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן?! ומה משמעות דבריך?
(יג) וְְאָמַרְְְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': הִנְְנִי מְְמַלֵּא אֶת־כָָּל־יֹשְְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְְאֶת־הַמְְּלָכִים הַיֹּשְְׁבִים לְְדָוִד עַל־כִּסְְְאוֹ, את מלכי יהודה , וְְאֶת־הַכֹּהֲנִים וְְאֶת־הַנְְּבִיאִים וְְאֵת כָָּל־יֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, שנמשלו לנבלי חרס שאין להם ערך, ב שִׁכָּרוֹן. הבלבול ימלא את כולם מרוב הצרות,
(יד) וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל־אָחִיו וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו נְאֻם־יְהוָה לֹא־אֶחְמוֹל וְלֹא־אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם׃
(שם. באור עדין שטינזלץ)

סוגיות נבחרות[]

  • הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים - ארבעים שנה חוץ משבטו של לוי שהן היו מלים את בניהם שנאמר ובריתך ינצורו (דברים ל"ג ט') זה ברית מילה באו ישראל לעבור בירדן והיו ערלים ושבטו של לוי מהולין והיו סובלין את הארון ובקשו מי הירדן לחנוק את ישראל מפני שהיו ערלים מיד עשה להן הקב"ה נסים באותה שעה כינס הקדוש ברוך הוא ששים ריבוא בין שני בדי ארון אצל הלוים כדי שיראו מי הירדן מילה ויברחו שנאמר הירדן יסב לאחור" (מדרש אגדת בראשית פרק י"ז).
  • הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים - ב"שיחות לאיכה" נאמר: ברגע שקבלו את הדין, לאחר שמקבלים יסורים. הם חוזרים להיות בסדר.
  • האזוב - שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה, התיק למה מצילין אותו וכי דברי תורה כתובים בתוכו אלא לפי שהוא דבוק לספר זכה להנצל עמו, אמר שלמה הולך את חכמים יחכם אוי להם ללרשעים ולדבקיהם ואשריהם לצדיקים (ילקוט שמעוני על נ"ך רצ״א:א׳) - מי שהולך עם צדיק הוא דומה לו.
  • כד חרס יִמָּלֵא יָיִן - מה הקשר לאזוב ? היין נותן עצמה לחיים. האזוב נותן לנו חיות. אם נשתה יותר מדי יין החיות מתנפצת.

קריאה לתשובה - ט"ו -י"ז[]

(ט"ו) שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
(ט"ז) תְּנוּ֩ לַיהֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת (ישית) [וְשִׁ֖ית] לַעֲרָפֶֽל׃
(י"ז)ואִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהֹוָֽה׃ {ס}   

סוגיות נבחרות[]

  • רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (ירמיה יג, טז): תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וגו', אֵימָתַי נִתְקַיֵּם לָהֶם הַמִּקְרָא הַזֶּה, בְּמִיתָתוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב לב, לג): וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ. מַה כָּבוֹד עָשׂוּ לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר בֵּית וַועַד בָּנוּ לְמַעְלָה מִקִּבְרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לְשָׁם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ לַמְּדֵנוּ. רַבִּי חָנִין אָמַר סֵפֶר תּוֹרָה נָתְנוּ לְמַעְלָה מִקִּבְרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ וְאָמְרוּ זֶה שֶׁהוּא מוּטָל בְּאָרוֹן זֶה, קִיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הִצִּיעוּ לוֹ טַפָּטִיּוֹת מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶם עַד קִבְרֵי בְּנֵי דָוִד, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְיַחֲפוּ רַגְלֵיהֶם. אַף עַל פִּי כֵן נִתְיַחֲפוּ רַגְלֵיהֶם. אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהִצַּעְתֶּם טַפָּטִיּוֹת מִפֶּתַח בָּתֵּיכֶם עַד קִבְרֵי בְּנֵי דָוִד נִתְיַחֲפוּ רַגְלֵיכֶם, לִכְשֶׁיִּתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נֶשֶׁף,(איכה רבתי כ"ג)
  • נאמר: "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" (ירמיהו יג, יז), אמר רב שמואל בר איניא משמיה [משמו] של רב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו, ושם הוא בוכה. מאי [מה פירוש] "מפני גוה"? אמר רב שמואל בר יצחק: "גוה" משמע גאוה, כלומר, מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לגויים. ר' שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים שניטלה.(חגיגה ה: עם באור הרב עדין שטיינזלץ)
  • בא וראה כמה רחמיו של הקב"ה מרובין על ישראל לעולם אפי' אם כל ימיהם היו עובדים ע"ז וכיון שהם עושין תשובה קלה הוא בוכה עליהם מיד. לפי דרכך אתה למד שבכל דור ודור שהקב"ה מוצא בני אדם צדיקים וחסידים הוא טופח שתי ידיו זו על זו ונותנן כנגד לבו ובוכה עליהן בין בסתר בין בגלוי ומפני מה הוא בוכה עליהן בסתר לפי שהוא גנאי לארי שיהא בוכה לפני השועל וגנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו וגנאי הוא לבעל הבית שיבכה לפני פועליו שנאמר (ירמיהו י״ג:י״ז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה (תנא דבי אליהו רבה ל')
  • וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה אַחַת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְאַחַת עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְאַחַת עַל יִשְׂרָאֵל (חגיגה ה׳ ב:י״ג)

גלות ביטול תורה סוף המלכות -י"ח- כ"ד[]

 
(י"ח) אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃
(יט )עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הׇגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הׇגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃ {ס}        
(כ) (שאי) [שְׂא֤וּ] עֵֽינֵיכֶם֙ (וראי) [וּרְא֔וּ] הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן אַיֵּ֗ה הָעֵ֙דֶר֙ נִתַּן־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃
(כא) מַה־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ וְ֠אַ֠תְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹֽאחֱז֔וּךְ כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃
(כב) וְכִ֤י תֹֽאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃
(כג) הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃
(כד) וַאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃
(כה) זֶ֣ה גוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת־מִדַּ֛יִךְ מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃
(כו) וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃
(כז) נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃ {ס}

סוגיות נבחרות[]

  • והחמישי כי הנכנע ממהר למעשה העבודה בחריצות ובזריזות איננו מתגאה בהם ולא בוזה שום דבר מהם כמו שאמרו רז״‎ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה והמתגאה בעצמו מתאחר מעשות העבודה לרום לבבו ולנסות רוחו ואיננו מרגיש עד אשר יפול וישפל כמו שאמר (ירמיהו י״ג:י״ח) אמור למלך ולגבירה השפילו שבו ואמר (משלי ו) שש הנה שנא ה׳ ‎‎ואמר (שם) עינים רמות וגו' (חובות הלבבות, שער שישי - שער הכניעה י׳:י׳)
  • בעא מיניה [שאל ממנו] לוי מרבי: מנין לחבורה שהיא מכה שאינה חוזרת? אמר לו, דכתיב [שכן נאמר]: "היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו" (ירמיהו יג, כג). ומסבירים: מאי [מה פירוש] "חברברתיו"? אילימא דקאי ריקמי ריקמי [אם תאמר שעומדים, שיש בו כתמי צבע בעור הנמר] — זה לא יתכן, שכן האי [לשון זה] "ונמר חברברתיו" אינו מתאים, אלא "נמר גווניו" מבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא, "חברבורותיו" משמעו — חבורותיו — פצעיו, וככושי; מה עורו של כושי אינה חוזרת ומשתנה ללבן, אף חבורה אינה חוזרת.(שבת ק״ז ב:ד׳ - ביאור שטיינזלץ)
  • לא תטהרי אחרי מתי עוד. לא תטהרי אחרי שנטמאת ואם תאמרי שתטהרי מתי עוד כיון שלא תטהרי קודם שתגלי ויונתן תרגם לא תדכן עוד כען ליך ארכא יומין סגיאין: (רד"ק)

פרק י"ד: על הבצרות (הבצורת)[]

ידמקראות גדולות

מקראות גדולות - כתר - בר אילן

סוגיות נבחרות[]

  • הנבואה השישית תחילתה אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות והיא עד הדבר אשר היה אל ירמיה מאת ה' לאמר קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי, ויש בנבואה הזאת י"ט פרשיות. האחד, אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות. הב', כה אמר ה' לעם הזה כן אהבו לי וגו'. הג', ויאמר ה' אלי אל תתפלל. הד', ויאמר ה' אלי שקר הנביאים נבאים. הה', לכן כה אמר ה' על הנביאים. הו', ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפני. הז', אוי לי אמי כי ילדתני. הח', אתה ידעת ה' זכרני ופקדני. הט', לכן כה אמר ה' אם תשוב ואשיבך. הי', ויאמר ה' אלי לאמר לא תקח לך אשה. הי"א, כי כה אמר ה' אל תבא בית מרזח. הי"ב, כי כה אמר ה' אלקי ישראל הנני משבית מן המקום הזה. הי"ג, לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה'. הי"ד, ה' עוזי ומעוזי. הט"ו, חטאת יהוד' כתוב'. הי"ו, כה אמ' ה' ארור האיש. הי"ז, קורא דגר. הי"ח, רפאני ה' וארפא. הי"ט, כה אמר ה' אלי הלוך ועמדת בשער בני העיר. והנני מעורר בדבר הנבואה הזאת ששת השאלות כדרכי: (רבי יצחק אברבנאל)

פרק ט"ו : משה ושמואל[]

 

(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י אִם־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּשְׁמוּאֵל֙ לְפָנַ֔י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖י אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵעַל־פָּנַ֖י וְיֵצֵֽאוּ׃
ב וְהָיָ֛ה כִּי־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֙וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֙רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָרָעָב֙ לָרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי׃
ג וּפָקַדְתִּ֨י עֲלֵיהֶ֜ם אַרְבַּ֤ע מִשְׁפָּחוֹת֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אֶת־הַחֶ֣רֶב לַהֲרֹ֔ג וְאֶת־הַכְּלָבִ֖ים לִסְחֹ֑ב וְאֶת־ע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם וְאֶת־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ לֶאֱכֹ֥ל וּלְהַשְׁחִֽית׃
ד וּנְתַתִּ֣ים (לזועה) [לְזַעֲוָ֔ה] לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בִּ֠גְלַ֠ל מְנַשֶּׁ֤ה בֶן־יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
ה כִּ֠י מִֽי־יַחְמֹ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וּמִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ וּמִ֣י יָס֔וּר לִשְׁאֹ֥ל לְשָׁלֹ֖ם לָֽךְ׃
ו אַ֣תְּ נָטַ֥שְׁתְּ אֹתִ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה אָח֣וֹר תֵּלֵ֑כִי וָאַ֨ט אֶת־יָדִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאַשְׁחִיתֵ֔ךְ נִלְאֵ֖יתִי הִנָּחֵֽם׃
ז וָאֶזְרֵ֥ם בְּמִזְרֶ֖ה בְּשַׁעֲרֵ֣י הָאָ֑רֶץ שִׁכַּ֤לְתִּי אִבַּ֙דְתִּי֙ אֶת־עַמִּ֔י מִדַּרְכֵיהֶ֖ם לוֹא־שָֽׁבוּ׃
ח עָֽצְמוּ־לִ֤י אַלְמְנוֹתָו֙ מֵח֣וֹל יַמִּ֔ים הֵבֵ֨אתִי לָהֶ֥ם עַל־אֵ֛ם בָּח֖וּר שֹׁדֵ֣ד בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם הִפַּ֤לְתִּי עָלֶ֙יהָ֙ פִּתְאֹ֔ם עִ֖יר וּבֶהָלֽוֹת׃
ט אֻמְלְלָ֞ה יֹלֶ֣דֶת הַשִּׁבְעָ֗ה נָפְחָ֥ה נַפְשָׁ֛הּ (באה) [בָּ֥א] שִׁמְשָׁ֛הּ בְּעֹ֥ד יוֹמָ֖ם בּ֣וֹשָׁה וְחָפֵ֑רָה וּשְׁאֵרִיתָ֗ם לַחֶ֧רֶב אֶתֵּ֛ן לִפְנֵ֥י אֹיְבֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}        

סוגיות נבחרות[]

  • אֻמְלְלָ֞ה יֹלֶ֣דֶת הַשִּׁבְעָ֗ה נָפְחָ֥ה נַפְשָׁ֛הּ - נפשות [נפשות] אני משלם [ליך] כי פקד ה' את חנה: ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות הרי חמשה ואנו מוצאים שאמרה בשירתה שילדה שבעה שנאמר שביעים בלחם נשכרו מהו נשכרו נשתכרו [ורעבים] חדלו מן [רעבונם] עד עקרה ילדה...שבעה זו חנה ורבת בנים אומללה זו פנינה ואם חמשה ילדה היאך אומרת ילדה שבעה רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין רבי יהודה אומר חמשה ילדה אלא ששמואל שקול כנגד משה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו וגו...' רבי נחמיה אומר חמשה ילדה [אלא] שראתה שני בניו של שמואל ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה ובני בנים כבנים לכך עד עקרה ילדה שבעה [ורבנין אמרין חמשה ילדה] אלא מה כתב ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפנינה...בני שנשתיירו לי באותה השעה נתפללה חנה לפני הקב"ה אמרה לפניו וותר לה את שני בניה שיחיו אמר לה הקדוש ברוך הוא חייך שהיו ראויים למות אלא הואיל שנתפללת עליהם שיחיו לשמך אני קורא אותם לפיכך הוא אומר עד עקרה ילדה...שבעה שנתחשבו לה שני בנים של פנינה: דבר אחר כי פקד ה' את חנה מה כתב למעלה מן העניין וכעסתה צרתה גם כעס שהיתה פנינה מכעסת [את] חנה כעס בתוך כעס ומה היתה עושה אמר רבי נחמן בר אבא היתה פנינה משכמת ואומרת ( פסיקתא רבתי מ״ג:א׳)
  • כי תוליד וגו'. א"ר יהושע בן לוי, לא חרבה א"י עד שעבדו בה ז' בתי דינין עבודת כוכבים מז, שנאמר (ירמיהו ט״ו:ט׳) אומללה יולדת השבעה וגו' מח, א"ר אמי, מאי קרא, כי תוליד בנים ובני בנים מט. (גיטין פ"ח א')  תורה תמימה על התורה, דברים ד׳:כ״ה:א
Advertisement