נבי-רובין

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Nabi Rubin cropped 02905u — הפסטיבל השנתי נבי רובין. צולם מראש המינרט לכיוון צפון

נבי רובין הוא שמו של אזור בשפך נחל שורק, מקום קבורה וכפר בדואי שהוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20. הכפר נקרא על שם הקבר נבי רובין שיוחס במסורת הערבית לראובן בן יעקב, אף על פי שהיסטוריונים אחדים טוענים כי הקבר הוא בעצם קברו של שיח' ערבי. הכפר היה שייך לנפת רמלה מחוז לוד (1945), שטחי אדמותיו היו 31,002 דונם ובשנת 1945 מנה 1,420 נפשות^[1]. במהלך מלחמת העצמאות ב-1 ביוני]1948 נכבש הכפר על ידי חטיבת גבעתי.

היסטוריה[]

אזור שפך נחל שורק (בעבר Nahr Rubin) היה מיושב עוד מתקופות קדומות, כחלק ממערכת יישובים שבין יבנה ליבנה ים^[2]. אזור נבי רובין שימש כנקודת מסחר חשובה בהיותו על צומת דרכים של דרך הים והדרך שהובילה לנמל יבנה ים. עדות ראשונה ליריד מסחר כזה ידועה מ-1184 ומתוארת בסיפרו של קלוד קונדר^[3]. סוחרים מדמשק סחרו עם נוצרים מעכו בעבדים, סוסים יקרי ערך מגזע פרסי וכורדי, ואף כלי נשק מתימן והודו. בשנים מאוחרות יותר הגיעו לאזור גם סוחרים איטלקיים מסיציליה וצלבנים מרודוס וכריתים. ירידי מסחר אלו התקיימו עד המלחמה בין הממלוכים והסוחרים הצלבנים במאה ה-13. במאה ה-15 בנה השליט הממלוכי של ירושלים מקדש ומסגד באזור, לפי כתביו של מוג'יר א-דין, כנראה לאור האמונה שקבור שם ראובן בנו של יעקב הקדוש למוסלמים ונקראה Al-Nabi Rubin. בספרות היהודית קברו של ראובן נזכר ב"ספר הישר" וממוקם בעבר הירדן. ההיסטוריונית רבקה גונן טוענת^[4] כי הקבר בנבי רובין שייך כנראה לשיח' ערבי. ההיסטוריון וליד ח'אלדי כתב היא הקבר נבנה כנראה על מקדש כנעני ומקור ההילולות באזור הם בטקסים של עבודה זרה.

עלייה לרגל[]

העלייה לנבי רובין (זיארה) מדי שנה בסוף הקיץ נזכרה בכתבי הגאוגרף המוסלמי אבו אלפידא (1331-1273)^[5]. הוא מתאר את החגיגה השנתית הגדולה (מוסם) המתקיימת 9 פרסאות מדרום ליפו, ואשר מושכת רוכלים וסוחרים מחוץ לארץ. ב-1816 ביקר נוסע אנגלי בשם Irby במקום ותיאר כי בזמן החגיגות כ- 30,000 ערבים היו מתקבצים מכל כפרי האזור. בחגיגות שהתקיימו ב-1935 נבנה הקולנוע הפלסטיני הראשון ליד המסגד והקרין לראשונה סרט דוקומנטרי מקומי^[6]. הסופר ס. יזהר סיפר שנהג כילד לחצות את החולות בין ביתו אשר ברחובות לנבי רובין על מנת לבקר בפסטיבל. פסטיבל דומה התקיים גם בנבי מוסא.

הכפר[]

בשנות ה-30 התמקמו במקום ה-Abu Sawayrih, שבט בדואים שהגיע מחצי האי סיני, כנראה צאצאיהם של שבט al-Maliha. ב-1944 נבנה במקום בית ספר. שטח הכפר כלל את כל החולות עד דרום יפו, וגדלו היה רק שני לאזור תחת שליטת יבנה הקרובה. אנשי הכפר עסקו בעיקר בחקלאות, אך מקור הכנסה חשוב היה גם מאירוח החגיגות. ב-1944 הוכשרו כ-683 דונם כמטעי פירות הדר ובננות, ו-4357 דונם כשדות דגן.

במהלך מלחמת העצמאות, ב-18 ביולי 1948, נרצחו 5 נוסעיו של מטוס אירוואן של חיל האוויר הישראלי, שטס ממפעל המלח בסדום לתל אביב ונאלץ לנחות נחיתת אונס בחולות נבי רובין. בעקבות התקרית ביצעה חטיבת גבעתי בסוף חודש אוגוסט 1948 את "מבצע ניקיון" לסילוק הלוחמים והתושבים הערבים משטח החולות שבין נחל שורק (באזור נבי רובין) לנחל לכיש.

בשנות ה-60 הרס מינהל מקרקעי ישראל את בתי הכפר. על כך התלונן אחד מאנשי קיבוץ סמוך: "היו בתי אבן נהדרים, היה זה מקום לציירים, היו באים לשם תיירים ומתפעלים. היום הכל הרוס"^[7].

צריח המסגד הגבוה קרס בראשית שנות ה-90. למעט מתפללים יהודים בודדים הבאים להתפלל במקום, אין במסגד פעילות.

גדר כורכר מקיפה חצר רחבה אשר באחת מפינותיה נמצאת הכניסה לבסיס מגדל המואזין שקרס. בסמוך אליו חדר קטן ואפלולי בעל כיפה, כשבמרכזו מצבת הקבר.

מעל לפתח החדר כתובת ערבית מן התקופה הממלוכית חקוקה באבן: "בשם אללה הרחמן, הרחום. ציווה לבנות הקבר המבורך הזה, הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה, על נביא אללה רובין השלום"