Family Wiki
Register
שורה 27: שורה 27:
 
[[קובץ:תגובת_דוד.jpg|thumb|650px|מרכז|]] דוד עושה חסד עם הצדיק והולך להלוויה של גדול הדור.{{ש}}
 
[[קובץ:תגובת_דוד.jpg|thumb|650px|מרכז|]] דוד עושה חסד עם הצדיק והולך להלוויה של גדול הדור.{{ש}}
 
נבל מאוכזב ממנו, הוא מצדיק את הרדיפה של שאול. ואז "חורגים את החרב" שכן מדובר "מורד במלכות" - נבל !!!. ואז המסקנות
 
נבל מאוכזב ממנו, הוא מצדיק את הרדיפה של שאול. ואז "חורגים את החרב" שכן מדובר "מורד במלכות" - נבל !!!. ואז המסקנות
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= חגרו דוד חשב את עצמו כמלך, אחר שנמשח על פי נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כדין מורד במלכות ב''ד שחייב מיתה, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שדנו דיני נפשות, ולכן התחילו מן הצד כמ''ש חגרו איש חרבו, שמי שחגר חרבו גלה דעתו שמחייב אותו מיתה, ודוד חגר חרבו לבסוף כי הוא היה ראש השופטים כפי הדין : מלבי"ם על שמואל א
+
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= חגרו דוד חשב את עצמו כמלך, אחר שנמשח על פי נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כדין מורד במלכות ב''ד שחייב מיתה, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שדנו דיני נפשות, ולכן התחילו מן הצד כמ''ש חגרו איש חרבו, שמי שחגר חרבו גלה דעתו שמחייב אותו מיתה, ודוד חגר חרבו לבסוף כי הוא היה ראש השופטים כפי הדין : מלבי"ם על שמואל א}}
  +
}}
 
   
   

גרסה מ־09:26, 30 ביולי 2018

ימי_עיון_בתנ"ך_תשע"ח_-_נבל_בחטאו,_דוד_בתשובתו,_ואביגיל_בחכמתה_(שמ"א_כ"ה)_-_הרב_אליהו_ידיד-0

ימי עיון בתנ"ך תשע"ח - נבל בחטאו, דוד בתשובתו, ואביגיל בחכמתה (שמ"א כ"ה) - הרב אליהו ידיד-0

נבל בחטאו ,דוד בתשובתו ,ואביגיל בחכמתה מאת: הרב ידיד אליהו, נבל בחטאו ,דוד בתשובתו ,ואביגיל בחכמתה (שמ"א 74 כ"ה).
בשיעור נעיין בפרשת "נבל הכרמלי".
נעסוק ביחסי הגומלין בין שלשה אנשים : דוד נבל ואביגיל.
נבאר את ההתנגשות בין דוד ונבל והאסון שמנעה אביגיל הנביאה, בחכמתה.

סיפור המעשה: מפגש הפתיחה

נתחיל מהפסוק הראשון בספר שמואל א' פרק כ"ה

Cquote2 וימת שמואל ויקבצו כל־ישראל ויספדו־לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל־מדבר פארן Cquote1

. לכאורה אינו שייך לפרק, יש המתחילים בפסוק ב'. לדעת המרצה יש חשיבות לפסוק א'. למה הוא פונה לנבל ? דוד מגיע להלוויה של שמואל, נס מפני שאול המלך ואז פונה לנבל הוא משבט יהודה, הוא איש עשיר ומקווה כי יקבל ממנו עזרה. דוד מתאכזב, זוכה רק לקללות.

המלבי"ם מפרש:

Cquote2 ויקם דוד כל ימי חיי שמואל לא נגלה הדבר ששמואל משח את דוד כי ירא מלגלות כמש ושמע שאול והרגני (למעלה טז ב') ובמות שמואל נתגלה הדבר או על ידי שמואל עצמו לפני מותו או על ידי תלמידיו אחרי כן, ולכן הוסיף דוד להתירא משאול ובעוד עסקו בהספדו של שמואל הלך למדבר פארן : Cquote1
Cquote2 איש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת־אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את־צאנו בכרמל. ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת־שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו

(לכאורה עולה השאלה מה אישה עם תכונות כאלה מחפשת אצל רשע כזה.)
והאירוע
.וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִ֖ד בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־גֹזֵ֥ז נָבָ֖ל אֶת־צֹאנֽוֹ׃ וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַנְּעָרִ֗ים עֲל֤וּ כַרְמֶ֙לָה֙ וּבָאתֶ֣ם אֶל־נָבָ֔ל וּשְׁאֶלְתֶּם־ל֥וֹ בִשְׁמִ֖י לְשָׁלֽוֹם׃וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ וְעַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י גֹזְזִ֖ים לָ֑ךְ עַתָּ֗ה הָרֹעִ֤ים אֲשֶׁר־לְךָ֙ הָי֣וּ עִמָּ֔נוּ לֹ֣א הֶכְלַמְנ֗וּם וְלֹֽא־נִפְקַ֤ד לָהֶם֙ מְא֔וּמָה כָּל־יְמֵ֖י הֱיוֹתָ֥ם בַּכַּרְמֶֽל׃ שְׁאַ֨ל אֶת־נְעָרֶ֜יךָ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֗ךְ וְיִמְצְא֨וּ הַנְּעָרִ֥ים חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי־עַל־י֥וֹם ט֖וֹב בָּ֑נוּ תְּנָה־נָּ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֤א יָֽדְךָ֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבִנְךָ֖ לְדָוִֽד׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל־נָבָ֛ל כְּכָל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד וַיָּנֽוּחוּ

וזוכה תגובה חצופה ומזולזלת
וַיַּ֨עַן נָבָ֜ל אֶת־עַבְדֵ֤י דָוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י דָוִ֖ד וּמִ֣י בֶן־יִשָׁ֑י הַיּוֹם֙ רַבּ֣וּ עֲבָדִ֔ים הַמִּתְפָּ֣רְצִ֔ים אִ֖ישׁ מִפְּנֵ֥י אֲדֹנָֽיו׃ וְלָקַחְתִּ֤י אֶת־לַחְמִי֙ וְאֶת־מֵימַ֔י וְאֵת֙ טִבְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר טָבַ֖חְתִּי לְגֹֽזְזָ֑י וְנָֽתַתִּי֙ לַֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אֵ֥י מִזֶּ֖ה הֵֽמָּה׃ וַיַּהַפְכ֥וּ נַעֲרֵֽי־דָוִ֖ד לְדַרְכָּ֑ם וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ כְּכֹ֖ל הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֗וֹ וַֽיַּחְגְּרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־חַרְבּ֔וֹ וַיַּחְגֹּ֥ר גַּם־דָּוִ֖ד אֶת־חַרְבּ֑וֹ וַֽיַּעֲל֣וּ ׀ אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד כְּאַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֔ישׁ וּמָאתַ֖יִם יָשְׁב֥וּ עַל־הַכֵּלִֽים׃

Cquote1

הרקע, דוד נרדף. לא יכול להראות בציבור (עם 600 איש).מסתכן לבוא ללוויה ומייד נעלם. והוא מתאכזב מנבל.

נבל בחטאו

איפוא נבל

נבל לא הגיע להלוויה. משהו עוצר אותו. עושה מסיבה גדולה: חג הגז. מכאן החשיבות של פסוק א'. ונעבר לסיבה אשר בגללה נעלב

למה נבל נעלב

היו לו שלושה בנים ורק אני נשארתי. לא את דוד היה עליו למשוך - אותי עליו לבחור. יש לו סיבה אישית מדוע לא לבוא להלוויה לעומת זאת מה אומר דוד

תגובת דוד

דוד עושה חסד עם הצדיק והולך להלוויה של גדול הדור.

נבל מאוכזב ממנו, הוא מצדיק את הרדיפה של שאול. ואז "חורגים את החרב" שכן מדובר "מורד במלכות" - נבל !!!. ואז המסקנות

Cquote2 חגרו דוד חשב את עצמו כמלך, אחר שנמשח על פי נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה, ורצה לדונו כדין מורד במלכות בד שחייב מיתה, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שדנו דיני נפשות, ולכן התחילו מן הצד כמש חגרו איש חרבו, שמי שחגר חרבו גלה דעתו שמחייב אותו מיתה, ודוד חגר חרבו לבסוף כי הוא היה ראש השופטים כפי הדין : מלבי"ם על שמואל א Cquote1