Yarmouk_Tunnel_Number_1_-_מנהרת_הרכבת_הראשונה_בירמוך

Yarmouk Tunnel Number 1 - מנהרת הרכבת הראשונה בירמוך

אל המנהרה הסודית "105"

מנהרת הירמוך.jpg

סרטון מאת העמית - ישראל נחמני מטיול דומה מלפני 3 שנים => 0youtu.be/J9-Fw20fsV בעקבות הרכבת החיג'אזית- מסילת הרכבת החיג'אזית, ידועה גם בשמות: "המסילה החיג'אזית", "רכבת החאג'" (בערבית: الخط الحديدي الحجازي; טורקית: Hicaz Demiryolu),

הוקמה ופעלה בתחילת המאה ה-20 בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר אל-מדינה שבחיג'אז (כיום חלק מערב הסעודית) על בסיס נתיב תעבורה עתיק שהוליך לאורך המורדות הפנימיים של הרכסים של החוף המזרחי של ים סוף עד לדרום מערב ערב היא תימן של ימינו.

הנחת המסילה החלה ב־1900 בהוראת סולטאן האימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני ובייעוץ של מומחים גרמנים. עלות הקמת המסילה הייתה כ־16 מיליון דולר שנתרמו על ידי הסולטאן הטורקי ושליטי מצרים ואיראן.

המסילה נחנכה ב־1 בספטמבר 1908, יום ציון הכתרתו של הסולטאן . המנהרה החיג'אזית - מנהרת הרכבת הטורקית בתוואי הירמוך, בקטע "צמח-דרעה".

זוהי מנהרת הרכבת ה-1 (והשנייה בתחום מדינת ישראל ביחד עם מנהרת ראס רשין מתחת לרכס חומש) מתוך 8 מנהרות שהיו בקטע זה. המנהרה מרשימה מאוד, ונשתמרה היטב. בתוך המנהרה מצוייה המסילה המקורית.

המנהרה אינה נגישה לאזרחים, אין אפשרות לבקר בה. למעט ביקורים באישור מיוחד של מפקד האוגדה.

סיור: בית ספר שדה קשת יהונתן ועמיתים לטיולים

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

אפיק הירמוך - ראו את גשר מסילת הברזל בבסיס האפיק

גשר על הירמוך

נחל הירמוך הוא נחר הזורם ממזרח למערב ומהווה גבול טבעי בין הגלעד מדרומו לחורן, לבשן ולגולן מצידו הצפוני. הנחל זורם מאזור החורן שבסוריה, לאורך כ-70 קילומטרים, ונשפך לנהר הירדן בנהריים.

הירמוך מהווה גבול בינלאומי בין ירדן לסוריה, ובין ירדן לישראל. בנקודה מסוימת, כקילומטר מזרחית לשפך נחל הרוקאד, הירמוך מהוה מפגש בין הגבולות של סוריה, ירדן וישראל, במה שקרוי "משולש הגבולות", 18 הקילומטרים המערביים שלו מהווים את גבול ישראל-ירדן.

מי הנהר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הנחל הוא נחל איתן וזורם בכול ימות השנה. הנהר מזרים בשנה 460 מיליון מ³ בממוצע. הכמות מתקרבת לספיקת הירדן. חלקה הגדול של כמות המים זורם בשטפונות החורף. [1]

במקום בו נשפך הירמוך לירדן הוקם בשנת 1930 על ידי פנחס רוטנברג מפעל חשמל. לצורך הפעלתו הוקם סכר על הנהר וכך הוקם סכר נהריים.

כיום רוב מי הנחל ויובליו נאגמים במפעלי מים של סוריה, ומיעוטם במפעלים של ירדן וישראל. ניצול מי הנהר מבוסס על הסכמים שנעשו בתיווך ארצות הברית. הירדנים היטו מערבית לחמת גדר חלק מהמים של הירמוק למנהרה באורך של 900 מטר (מהכביש לחמת גדר אפשר להבחין בפתח המנהרה) אל תעלת העור הירדנית, המשקה את בקעת הירדן. סוגיית ניצול מי הירמוך מהווה מוקד לסכסוכים בין ירדן לסוריה.

לפי ההסכמים, ישראל זכאית ל-40 מיליון מ³ בשנה. מים אלה משמשים להשקיית אדמות עמק הירדן ועמק בית שאן.

לירדנים תוכניות לניצול מי הירמוך.

דרך הירמוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

למרות שהנחל חתור בתוך קניון עמוק עדין הקניון שימש כאחת הדרכים הראשיות שעלו מארץ ישראל המערבית לאזורי הגלעד, הבשן והחורן.

בשנת 636 פרצו דרכו צבאות המוסלמים לארץ ישראל. בקרב הירמוך היכו הם את צבא הביזנטי. בכך באה לידי סיום שליטת האימפריה הביזנטית על ארץ ישראל והחלה תקופת השליטה הערבית.

בשנת 1905 בנו מהנדסים גרמנים באפיק הירמוך את הקטע המזרחי של רכבת העמק, אשר שרידיה נראים לאורכו גם כיום. הקטע חיבר את חיפה לדרעא בעבר הירדן עם מסילת הרכבת החיג'אזית, שפעלה בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית. [2].

הרכבת הלכה בקו זה על ליל הגשרים - 1946- אשר בו פוצץ אחד מגשרי הרכבת על ידי ההגנה, מערבית לחמת גדר, במטרה להקשות על הקשר בין המדינות השכנות לבין ארץ ישראל למורת רוחם של השלטונות הבריטים.

דרך ערוץ הירמוך פלשו צבאות סוריה ועירק לעמק הירדן במלחמת השחרור.

חמת גדר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפניה לערך מורחב:חמת גדר

בצפון מערב עמק הירמוך נובעים מעיינות חמת גדר.

הגשרים על נהר הירמוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

A_railway_bridge_over_the_Yarmuk_River,_destroyed_by_the_enemy_and_rebuilt_by_the_Canadian_ Bridging_Company_-_1919

רק הגשר הראשון כלול ברכבת העמק
בשנת 1905 בנו מהנדסים גרמנים באפיק הירמוך את הקטע המזרחי של רכבת העמק, אשר שרידיה נראים לאורכו גם כיום. הקטע חיבר את חיפה לדרעא בעבר הירדן עם מסילת הרכבת החיג'אזית, שפעלה בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית.

מסילה זו הייתה בשימוש עד ליל הגשרים - 1946 - אשר בו פוצץ השני מביןגשרי הרכבת על ידי ההגנה, מערבית לחמת גדר, במטרה להקשות על הקשר בין המדינות השכנות לבין ארץ ישראל למורת רוחם של השלטונות הבריטים. הגשר הראשון בנהרים פוצץ לאחר הכרזת המדינה על מנת למנוע את פלישת צבאות ערב לתחום ארץ-ישראל.

אורך קטע המסילה מצמח לדרעא לאורך נהר הירמוך היה 73 קילומטרים והפרש הגבהים בין קצוותיו 529 מטרים. לאורך קטע זה נכרו 8 מנהרות באורך כולל של 1,100 מטרים ונבנו11 גשרים. הקושי בהנחת המסילה בתוואי הירמוך האמיר את מחירי העלות של השלוחה החדשה בעשרות אחוזים. לשם ההשוואה, עלותו של קילומטר מסילה בקו דמשק דרעא הייתה כ-2,070 לירות טורקיות. לעומת זאת קילומטר אחד בקו חיפה דרעא נשא את תו המחיר 3,480 לירות, 68 אחוזים יותר.

המפה נטענת...

בתחום ישראל מצויים הגשרים הבאים:

  1. T בנהרים
  2. Z ג'סר אל-אהווה - פוצץ במלחמת העולם הראשונה ובליל הגשרים.
  3. Y גיסר אל-באנה - ניתן לצפיה מכביש אל-חמה - מערבית לאל-חמה
  4. X גיסר אבו-בוטמה - סמוך לעיקול הכביש לאל-חמה - מזרחית לאל-חמה

ג'סר אל-אהווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ג'סר אל-אהווה - פוצץ במלחמת העולם הראשונה ובליל הגשרים. - תמונות היסטוריות מארכיון המלחמנ האוסטרלי - בהקשה על התמונה תגיע לקישור המתאים

תמונות היסטוריות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ירמוך - מראה נוף-JNF020414 1945.jpeg

הגשרים מחוץ לתחום ארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בצילום מפל מוחייבה לנחל הירמוק - מאותה תצפית רואים הגגות האדומים של תחנות רכבת נוספות, המצויות מזרחית לאח-חמה

הגשרים של המסילה על פני נהר הירמוך ומנהרות בה היא עברה ותחנות רכבת נוספות בדרך ( נראים באפיק הנחל עם גגות רעפים אדומים) נצפים מהכביש העובר מעל חמת גדר עד משולש הגבולות ישראל, עבר הירדן וסוריה

אל גשר אל חמה המפוצץ ואל סכר הירמוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

סיכום => יום חמישי 17.12.20 ב' טבת תשפ"א - סיור ראשון מסוגו: "אל גשר אל חמה המפוצץ ואל סכר הירמוך" בהדרכת מדריכי ביס"ש קשת יהונתן  

אחד מזיכרונות הילדות שלי מחמת גדר הוא סיור בשלהי שנות השבעים באתר, כאשר החייל בעמדת התצפית של נקודת שלושת הגבולות, ישראל ירדן וסוריה, נאות לתת לי לצפות על האזור דרך המשקפת והסביר לי על חשיבותו הביטחונית.

בתור ילד לא הבנתי את משמעות ההסבר במלואו, אך האיום הנשקף מהמדינות עליהן צפיתי נקלט היטב.

מים רבים זרמו מאז בירמוך, סוריה התפוררה לגורמיה העדתיים, ירדן שורדת בקושי בעזרת סיוע אמריקאי ואילו מדינת-ישראל הפכה למרכז מדיני, כלכלי ותרבותי של האזור, ולאט לאט מתנערת מזיכרון שדי-העבר ושולטת בכל קצווי גבולותיה.

חניון שלומי אהרון - בבוקר רווי גשמי ברכה אני עושה דרכי צפונה אל רמת הגולן תוך התמוגגות ממפלי המים השוצפים בנחלי עמק בית שאן, ותצפית אל הירדן הזורם בגעש, היוצרים ציפיה לסיור בירמוך הזורם בעוז.

יחד עם עשרות עמיתים אנו מתכנסים סביב מדריכנו איש ביס"ש קשת יהונתן - אביתר ליכטמן, בחניון שלומי אהרון הסמוך לאל חמה.

חיוכי חברי לדרך יחד עם השמש הבוקעת מבעד לעננים ומחייכת אלינו גם היא, מפזרים את ערפילי הבוקר הגולשים מעל מורדות דרום רמת הגולן, תוך כדי שאביתר מודה ל'-עמיתים לטיולים' ובראשם עמית אררט על שיתוף הפעולה הפורה בהוצאת סיור היסטורי זה, בו בפעם הראשונה תתאפשר גישה תיירותית לגשר אל חמה המפוצץ הנטוי על הירמוך.

באדיבות הצבא יפתח היום שער ביטחון ממנו נרד אל ערוץ הירמוך, נבקר בגשר אל חמה ונמשיך אל מערכת המים עם הסכר שנבנתה על הירמוך על מנת להרוות את צימאון ממלכת ירדן ולמלא את הכינרת.

גשר אל-חמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כמתוכנן שער ברזל בגדר המערכת נפתח עבורנו, ואנו עושים דרכנו אליו בעשרות רכבים הממלאים את שולי כביש הגישה הצר. תוך דקות אנו זוכים לחזות בקרני השמש המאירות דרך האוויר הצלול לאחר סערת ליל אמש את פיתולי הירמוך החוצב לו מצוקי אדירים בסלעי דרום הרמה, ואת אזור צמח הנשקף דרך קניון הנהר.

דרך אספלט נוחה יורדת אל פיתולי הירמוך הטובלים בירק, ומיד מדריכנו מוביל מזרחה בדרך עפר מרובדת בעשבים טריים שאך הנצו לאחר החורף השופע, ומפיצים ריח רוקט עז ומעורר תיאבון.

הליכה קלה בשביל הסלט חושפת מראה ראשון של הירמוך הזורם בעוז הרחק תחתינו, ומיד נבלע בשלל שיחים ועצים המתרפקים על מי הנהר, אך שאון זרימתו ממשיך ללוות את מצעדנו לאורך תלוליות התוואי ההיסטורי של מסילת הברזל החיג'אזית.

אנו חולפים על פני אי אילו חלקי ברזל שניכר בהם כי נותרו להחליד כאן מזה שנים רבות, ועל פני מבנה בטון מתפורר אל נקודה בה נפלט 'וואוו' ארוך, ובמשך דקות ארוכות אנו בוהים בגשר אל-חמה הבנוי מסבכי פלדה חלודים, עליהם מסילת ברזל, הנאחזים בקושי על שתי עמודי אבן בזלת כבירים המתרוממים לגובה של כעשרים מטרים מעל קניון הירמוך הגועש, כאשר חלקה המרכזי של המסילה המגשרת על מפתח בן 130 מטרים חסר.

להשלמת התמונה הדרמטית עם מעט רוך,  קשתות בזלת יפות תומכות את גישת המסילה לחלקו הרחוק של הגשר, ואילו בחלק הסמוך אלינו הקרקע מספקת גישה נוחה ומתכנני הגשר הסתפקו ברמפת בזלת קטנה.

לאחר שספגנו את תחושת הדרמטיות של האתר מכנס אותנו אביתר אל מבנה הבטון אשר כנראה שימש אי אז לצורך תחזוקת מסילת הרכבת, וסוקר את ההיסטוריה הדרמטית שזרמה לה סביב מסילת רכבת זו.

מדריכנו פותח בסקירת דמותו של הסולטן הטורקי עבדול חמיד השני, אשר עלה לשלטון באמצע המאה ה19, אך ירש אימפריה חולה אשר כונתה "האיש החולה על הבוספורוס". כדי לבסס את שלטונו הסולטן אשר היה גם חובב טכנולוגיה מקדם את הרעיון לבנות רכבת אשר תסיע את המוסלמים המאמינים מכל רחבי האימפריה לאזור חיג'אז אשר בחצי האי ערב בו שוכנת מכה הקדושה למוסלמים, ואשר לפי דתם הם מצווים לעלות אליה לרגל לפחות פעם בחייהם.

האימפריה הטורקית החלשה התקשתה לשלוט על שטחיה העצומים ושבטים מקומיים גבו דמי מעבר מעולי הרגל, והקשו על ההגעה למכה, רכבת הקיטור אשר תוכננה ונבנתה על ידי מהנדס גרמני בשם מייסנר נועדה לאפשר הגעה תוך זמן קצר של שבוע בלבד מדמשק אשר בלב האימפריה הטורקית אל מכה בביטחון וממצב את הסולטן כראש ומגן המאמינים, כמו גם לאפשר מעבר חיילים וסחורות  בין חבלי ממלכתו.

לצורך בניית קו הרכבת שאורכו 1450 ק"מ, ללא תשתיות קודמות, מדמשק ועד חבל חיג'אז גוייסו 9000 חיילים, אשר בראשם כאמור המהנדס הגרמני מייסנר אשר התמודדו עם קשיים רבים, ביניהם איסור דתי מוסלמי על המהנדס הנוצרי להגיע לחבל חיג'אז שאילץ אותו לנהל את הבניה שם באמצעות באי כח, והכרח להשתמש באדני רכבת מברזל שכן שבטים מקומיים נהגו לגנוב את אדני העץ לצורך הסקה.

למרות כל הבעיות נחנכה הרכבת בתחילת המאה העשרים, תוך הוספת שלוחה לכיוון הים התיכון על מנת להוביל סחורות בדרך הים אל קו הרכבת. היות שנמלי לבנון היו באזור השפעה צרפתית, נבחרה חיפה כנמל המיועד והשלוחה אליה עברה מחיפה לבית שאן בקו רכבת העמק, ממנה צפונה לצמח תוך מעבר הירדן בגשר במקום בו יקום לעתיד הקיבוץ בעל השם המקורי גשר, מעבר הירמוך בגשר נוסף לתחנת צמח וממנה לכיוון סוריה תוך חציית הירמוך בגשר אל-חמה אשר מולנו, גשר נוסף בדרכה של הרכבת אל אתר המרפא חמת גדר, וגשרים ומנהרות רבים עד דרעא אשר בסוריה.

בתחילה נבנו שמונה תחנות אשר היו סמוכות למקורות מים ששימשו לצרכי ייצור הקיטור בדוודי הרכבת, ועם השנים נבנו עוד ועוד תחנות ובסך הכל 48 תחנות לאורך קו הרכבת.

הרכבת אשר נודעה באיטיותה סיפקה כר פורה לבדיחות בנושא, אך היוותה עוגן כלכלי חשוב. לשאלת העמיתים באשר למתקן הסיבוב בצמח, מבאר אביתר כי קטר קל יחסית שימש לתנועה אל תחנת צמח, ולפני תחילת המסע בשטח התלול יותר של אגן הירמוך הוחלף הקטר בקטר כבד ועוצמתי יותר (צמח בגובה של כ200 מטר תחת פני הים, דרעה פלוס 500, סה"כ עליה אימתנית של 700 מטר לקטרי הקיטור), מטרת מתקן הסיבוב שימש לביצוע פניית פרסה לקטרים המתחלפים מקל לכבד.

ליל הגשרים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שאון זרימת הירמוך מתערב בשאון ההיסטוריה ואביתר זורם אל הסכם סייקס-פיקו אשר מחלק את אזור המזרח התיכון בין בריטניה וצרפת, כמובן ללא התחשבות בדעתם של הילידים חסרי הבינה.

באזורנו הצרפתים למעלה על הגולן והבריטים מטה על תוואי הירמוך, ובאופן בלתי מפתיע הילידים מנסים לחבל בגשר אל חמה ב1916, אך הגשר תוקן במהרה.  לא ברור בדיוק מי חיבל בגשר אך יש היסטוריונים הסבורים כי פעולה זו בוצעה על ידי כוחות יהודים שזעמו על השלטון הצרפתי באצבע הגליל בה היו כבר נקודות יישוב יהודיות, והפרדתה לפי הסכם סייקס-פיקו משאר ארץ ישראל.

עם חלוף העשורים, גזרות הספר הלבן מונעות מפליטים יהודים ששרדו את זוועת השואה למצוא מקלט במולדתם והסטירה הזו בפני המוסר האנושי מצליחה לאחד את ארגוני המחתרת שלנו תחת הנהגה משותפת בשם תנועת המרי העברי, אשר יזמה את פעולת ליל הגשרים על מנת להוכיח לבריטים כי מולם עומד עם גאה ועיקש אשר יגבה מהם מחיר צבאי וכלכלי עצום תחת העוול ההיסטורי אשר הם מחוללים.

בתחילת 1946 יגאל אלון מתחיל לגלגל את רעיון המבצע בו תוכנן לפוצץ 11 גשרים שחיברו את ארץ ישראל המערבית לשאר אזור המזרח התיכון, לאחר תכנון שארך ארבע חודשים ארוכים תחת מידור כבד, הגדוד השלישי של הפלמ"ח מקבל את פקודת המבצע  ועשרים לוחמים יוצאים מאפיקים כאשר הם נושאים על גבם 20 קילו חומר נפץ כל אחד, (400 קילו סה"כ), ועימם עוד עשרים לוחמים לצרכי ליווי.

הכח מגיע בעגלות אל קיבוץ מסדה ומשם, במסע רגלי לאורך הירמוך אל גשר אל-חמה. הביצוע מושלם, מגדל השמירה הבריטי החולש על השטח (עדיין ניצב על הצוק מעלינו) מתגלה כלא מאויש, והכח מקדים את שעת הפעולה שתוכננה לפיצוץ כל הגשרים - 23:30, ונאלץ לחכות חצי שעה לפני הפעלת המטען. הכח אשר תכנן לסגת דרך עבר הירדן כדי להתחמק ממרדף בריטי חוצה את הגשר, מרים את מתג ההפעלה... והלוחמים מתארים פיצוץ אדיר אשר הרים את חלקו המרכזי של גשר הרכבת כשהוא לוהט באש עשרות מטרים באוויר ומיד נופל אל ערוץ הנהר.

הכח נסוג כאמור דרך עבר הירדן המזרחי, נתקל בסיור של חיל הספר הירדני, מניס אותו לאחר חילופי אש, ונסוג דרך מעברות הירדן אל אשדות יעקב.

הבריטים ההלומים מגלים כי הילידים חסרי החשיבות מתגלים למעשה ככח לוחם חזק ונחוש, ולבסוף לאחר מאבק עיקש נאלצים לסגת מארץ ישראל.

לפני שאנו ממשיכים בסיור מגלה מדריכנו כי קורות הברזל שראינו בדרכנו נועדו לתיקון הגשר, אך הבריטים אשר הבינו כי זמנם בארצנו עומד לפוג ויתרו על התיקון, הגשר השבור נותר כאנדרטה אילמת לגבורת תנועת המרי העברי, ואילו תנועת הרכבות נעצרה בתחנת צמח, ממנה מי שרצה בכך נסע ברכב גלגלי לתחנת חמת-גדר וממנה המשיך ברכבת אל סוריה.

מפגש שפיגל מנסור[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנו שבים בשביל הסלט ויורדים אל גדת הנהר, לאורך גדר המאזכרת בדוקרניה ימי איבה, בואכה סכר החוסם את זרימת הירמוך ליצירת אגם קטן בעל מפלס מוגבה, ממנו זורמים המים דרך סכר בטון בעל מגופה (אשר עקב הזרימה העזה אחריה גשם כולה שקועה תחת המים) אל מנהרה העוברת דרך הרכס ואל תעלת הע'ור הירדנית, כאשר חלק מהמים מושב דרך תעלה בסכר הבטון אל מורד אפיק הירמוך.

זכינו ביום בו הזרימה שופעת, ועודפי המים אשר מציפים את המערכת מעבר לקיבולתה זורמים מעל הסכר בקול שאון ומזינים את הצמחיה הסבוכה במורד הנהר.

שלט הנצחה קטן מגלה כי כאן הוא אחד מאתרי ההנצחה לפועלה של יחידת הקישור הצה"לית, פרויקט שקיבל את השם "חץ הדורות", אתר זה נקרא על שם קציני הקישור מצידנו ומהצד הירדני, מפגש שפיגל-מנצור.

קולו הקולח של אביתר מתגבר על שאון זרימת המים, וסוקר במהירות את האירועים ההיסטוריים שליוו אתר זה, נפילת נהריים אשר במורד הירמוך בידי הירדנים במלחמת הקוממיות, שחרור עוד מחבלי ארץ-ישראל בששת הימים ומלחמת ההתשה בה כוחות ירדנים וארגוני טרור פגעו בגבולותינו על מנת לבדוק את נחישותנו.

אחת מפעולות התגמול שגרמו לירדנים לחדול מפעולות הטרור הינה פיצוץ תעלת הע'ור המובילה מים מכאן לבקעה הירדנית, פעולה שהבהירה לירדן הצמאה למים כי לטרור נגדנו יש מחיר כבד.

בשנות התשעים מגעים בין ברוך שפיגל לעמיתו הירדני מנסור מבשרים את הסכם השלום בין ירדן וישראל, אשר אחד מסעיפיו הוא הקצאת 25 מיליון מטר קוב (מלמ"ק) מים מהכנרת לירדנים.

מים אלו נשאבים בסמוך לסכר דגניה ומועברים לאתר דן צמחי אשר ליד אשדות יעקב ומשם לירדן.

לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל בחאלד משעל, ועל מנת לשחרר את סוכני המוסד מסכימה ממשלת ישראל להגדיל את הקצאת המים ל50 מלמ"ק בשנה.

בשנים האחרונות תחת לחץ אמריקאי כמות זו מוכפלת שוב ל100 מלמ"ק, ולאחרונה נחתם הסכם להגדיל שוב כמות זו תמורת מים אשר יועברו ממתקן התפלה ירדני בעקבה לחקלאי הערבה.

אביתר שב למערכת המים הגועשת מולנו, ומגלה כי ספיקת אגן הירמוך הינה 450 מלמ"ק, ממנה תופסת סוריה באמצעות עשרות סכרים על יובלי הירמוך 300 מלמ"ק, ואילו שאר 150 מלמ"ק הזורמים באפיק הנהר מחולקים בין ירדן וישראל, כך שישראל מקבלת רבע מהמים אשר זורמים באפיק הירמוך אל מאגר ירמוכים ומשם לכנרת. נשאלת אם כן השאלה מדוע אנו שואבים מים מהירמוך לכנרת ומשם שוב לירדן?

והתשובה היא שמכיוון שיש חשש מתמיד בכרסום הסכם השלום על ידי הירדנים, מתעקשת ישראל לשמור על זכויות המים בירמוך, על כל צרה שלא תבוא.

תוספת נוספת לידע והחוויות שחווינו הייתה - הליכה קצרה במורד הנהר מעבר לחלקת קנה נאה מובילה אל גשר נייד המוטל בין שרידי צמחייה, על צידו האחד כתוב באנגלית גשר 'וארד', ועל צידו השני גשר 'באני האני' (אולי בדיחה פנימית של משתמשי הגשר), גשר זה שימש תרתי משמע כגשר בין מדינות והוצב על פני הירמוך כל אימת שנוצר הצורך במפגש חשאי בין נציגי המדינות, לעיתים אף במרכז הנהר.

אנו מסיימים סיור היסטורי זה, בשטח השלו כל כך בו טיילנו בחופשיות וללא ליווי צבאי צמוד,  בתקווה כי בעתיד יפתח אזור הירמוך בצורה חופשית לטובת המוני עם ישראל חובבי הטבע, ההיסטוריה והמורשת אשר הירמוך גדוש בהם.

תודות:[עריכה | עריכת קוד מקור]

לביס"ש קשת יהונתן, צוותה הנהדר ומדריכיה המוכשרים אשר ליוו בחן ובידע את מספר הקבוצות חסר התקדים שסייר לאורך הירמוך,

לאביתר ליכטמן אשר הוביל את קבוצתנו בין אשדות ההיסטוריה הקוצפים בידע קולח ובחיוך רחב,

לעמית אררט הפותח את גבולות הידע והארץ,

לעידו מאושר שבזכותו הסיורים זורמים ללא הפרעה,

לצה"ל על הנכונות והסיוע בארגון הסיורים,

ולהמוני העמיתים אשר כבשו ברגליהם שביל נוסף בו יבואו רבים.

אלבומי תמונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

באדיבות:  

בעמיתות, ירון בוצר [[1]]054-4538158

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. מקור: יצחקי גל
  2. הגשרים של המסילה על פני נהר הירמוך ומנהרות בה היא עברה ותחנות רכבת נוספות בדרך ( נראים באפיק הנחל עם גגות רעפים אדומים) נצפים מהכביש העובר מעל חמת גדר עד משולש הגבולות ישראל, עבר הירדן וסוריה

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • יצחקי גל, טבילה חמה באל חמה', מתוך דרך ארץ, בעריכת עירית זהרוני, משרד הבטחון , תשמ"ד - 1984.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.