קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
נחלת ישראל - רמה הייתה אגודה יהודית שפעלה החל מסוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד למלחמת השחרור "כדי לשמש מכשיר של יהדות התפוצות להשבת אדמות ארץ ישראל כחלק מחזון התחייה של העם היהודי בארצו"[1]. האגודה עסקה בניסיונות לרכישת קרקעות באזור סובב ירושלים והקמת יישוב דתי אורתודוכסי בנבי סמואל ורמות.

השם 'רמה' מתייחס לזיהוי שרווח בין היישוב המקראי בנחלת שבט בנימין, רמה לבין אזור נבי סמואל.

החל משנות ה-80 חידשו צאצאי חברי 'אגודת נחלת ישראל רמה' את פעילות האגודה על ידי הקמת קרן הנאמנות 'נחלה - גאולת קרקעות ישראל'.

קורות האגודה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפני הקמת מדינת ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תרל"ט (1878) עת התעצמה ההתיישבות היהודית המתחדשת בארץ ישראל רכשו יהודים קרקעות חקלאיות על מנת לבסס התיישבות יהודית באמצעות הקמת מושבות.

אגודת 'נחלת ישראל' (שיוסדה ונקראה ע"ש מייסדה היהודי האמריקאי ישראל רובינשטיין), נוסדה בשנת 1886, בעת שביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת נבי סמואל. עם מייסדיה נמנו הרב יעקב מנדלבוים, יצחק רובינשטיין ויצחק צבי ריבלין. 60 המייסדים היו ברובם בני היישוב הישן בירושלים, וקבעו את אורחות היישוב על פי המסורת היהודית - אורתודוקסית חרדית.

עם הקמתה פנתה האגודה לתנועת חובבי ציון ברוסיה ודיווחה כי רכשה 3,500 דונם אדמה פורייה שמעיינות מפכים בה, וכי קיבלה שטרות מקנה מהשלטונות הטורקיים על חלק מהקרקע. מאוחר יותר מסרה החברה כי קנתה לפי שעה רק 50 דונם במקום, ובשנת 1888 טענו ראשיה כי קנתה 500 דונם.

האגודה החלה למכור קרקעות ליהודים רוסים. הקרקעות חולקו על פי גורל, אולם ב-1890 קבעו שליחים של הקונים מהעיר סטילאוו, שבאו לבחון את המקום, כי הוא אינו ראוי לעיבוד.

ב-1895 בסיוע רבי יעקב משה מן עלתה על הקרקע קבוצה של 13 משפחות תימניות ששכרו בית בכפר בית איכסא והחלו לעבד את הקרקע. אולם, מחסור בבתים בכפר בית איכסא, המרחק בינו לבין הקרקע, ושנת שמיטה הביאו לעזיבת המקום. על פעילות האגודה כותב בזיכרונותיו הרב שלום אלשיך, אשר היה הרב הראשי וראב"ד ליהודי תימן בירושלים "...כי רוטשילד קנה הרבה מקומות בארץ ישראל וכי הרשות נתונה מאת המלך ליהודים אשר בכל תפוצות העולם לבוא ולהתיישב בארץ ישראל". השמועה עוררה התרגשות רבתי בקרב יהודי תימן, ורבים מכרו בחופזה את מטלטליהם ורכושם כדי לזכות ולעלות לארץ הקודש. הם כינו את עלייתם אעלה בתמר. באותן שנים החלו משפחות תימניות לעלות על קרקע בתוך שטחי סילוואן והחלו לקנות לעצמם אדמות ובתים בכפר השילוח, חלק מהאדמות שנרכשו רשומות גם במירשם הטאבו כאשר בשיא פריחתו מנה כפר השילוח בין 150 ל-200 משפחות, אשר גרו ב-65 בתי ההקדש ובעוד כ-45–65 בתים פרטיים. בכפר השילוח פעלו מוסדות ציבור הנצרכים לקהילה, כגון בתי כנסת, מקוואות, מרפאה, חנויות מכולת, בית המורי – בית ספר, גן ילדים ועוד.

בשנת 1904 נתקבל פירמאן (זיכיון) מהשלטון העות'מאני לבניית בית מלון במקום, אולם גם יוזמה זו לא התממשה.

בשנים 1910-1914 נעשה ניסיון נוסף להחיות את האגודה ולרכוש קרקעות נוספות בעזרת ד"ר יצחק לוי ובמימון אפ"ק, אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעזבו הקרקעות, ובגלל רישום מעורפל של המקרקעין אבד חלק מרכוש האגודה.

בראשית 1921 נרשמה האגודה ברשם האגודות השיתופיות בשם 'נחלת ישראל - רמה'.

לנוכח העובדה שקרקעות האגודה לא היו ממוקמות ברצף אלא היו בשני ריכוזים עיקריים, האחד בשטח 500 דונם על גבול היישובים ג'יב ונבי סמואל, ואילו השני היה על אדמות טרשים ובחלקו בבעלות משותפת עם ערבים, נמצא קושי בתכנון היישוב.

לאחר דיונים ארוכים בין חברי האגודה, הוסכם כי יירכש אתר מרכזי נוסף לתחילת התיישבות חברי האגודה, תוך ניסיון להמשיך ולרכוש את רצף החלקות המצויות באזור החלקות שבבעלות האגודה. המקום שנרכש הוא אל בורג', בו היה כבר היה מבנה קיים (שרידי מבצר צלבני). בראשית 1924 הוכשר הבית למגורים, והתיישבו 15 חברי האגודה (תימנים ואשכנזים). החברים קיבלו נשק להגנה על המבנים, והאגודה המשיכה ורכשה עוד כ-1,500 דונם במקום.

בשנת 1929, בפרעות תרפ"ט, נאלצו המתיישבים לנטוש את המקום. השכנים הערבים הרסו את הבתים וסילקו את אבני הגבול.

בשנת 1943 פנה ועד האגודה אל הקק"ל בבקשה כי תעזור לו ליישב את המקום. בתמורה הציע ועד האגודה להסכם עם הקק"ל, כי ימכור לה 500 דונם באזור נבי סמואל תוך שהקק"ל מתחייבת להקים במקום יישוב דתי תוך שנתיים וחצי. הקק"ל לא הקימה את היישוב, והאגודה תבעה את הקק"ל בדין תורה, אולם הקק"ל סירבה להתדיין בדין תורה עם האגודה.

לאחר קום המדינה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת 1948 נכבשו שטחי-האגודה על ידי ממלכת ירדן ושוחררו על ידי ישראל בשנת 1967.

חלק מקרקעותיה של האגודה, שסופחו לאחר מלחמת ששת הימים לתחום שיפוט העיר ירושלים, הופקעו והיוו הבסיס להקמת שכונות רמות אלון ורמות פולין. חלקם האחר, שנותר מחוץ לירושלים המאוחדת, הפך בהגדרה זמנית לרכוש ממשלתי, עד לחתימת הסכם שלום שיגדיר את מעמדם הסופי של הקרקעות. האגודה וחברי האגודה שקרקעותיה היו רשומים על שמם ניסו לבטל הכרזה זו, ואף זכו בתביעות שנוהלו בעניין המקרקעין בבתי דין במינהל האזרחי, אולם פסקי הדין נפסלו על ידי בג"ץ שקבע כי על-מנת לשמור על הסדר הציבורי ביהודה ושומרון, אין בשלב זה, להחזיר הקרקעות לאגודה וחבריה.

על קרקעות האגודה שמחוץ לירושלים הוקמו היישובים מחנה גבעון (שצורף לגבעת זאב) וגבעון החדשה.

עם השנים נפסקה פעילותה של האגודה.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • יאיר פז, רכישת קרקעות על ידי יהודים בסביבות ירושלים.
  • שמואל שמיר, שוב לאחר מאה שנה, עתמול יג 3 (77).
  • פנקסי האגודה השיתופית.


הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. יש להזין הערת שוליים בתבנית
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.