Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


|}המקום המשוער של התקרית בהר-עיבל בה פתחו ביריות חיילים של "המשטרה- הפלסטנאיית" על קבוצה מטיילים יהודיים בהר, שאורגנו על-ידי נחמיה פרלמן

משירי נחמיה פרלמן[]

(התקליטור הופץ ביום הזכרון הראשון לפטירתו)
הנעימות והמילים

971311500-1.jpg

ארץ אחת לעם אחד
כי אתה אחד ושמך אחד
אתה אחד ושמך אחד
ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ
שמע ישראל ה' אלקינו
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד
אחד מי יודע

המקור: להתקרב אליו

משיריו של נחמיה פרלמן זל
שירה - יאיר הררי
תופים - ניר סגל
גיטרות, בס, קלידים, נשיפה - ראובן חיון
עיבוד והפקה מוסיקלית - ראובן חיון


אזכרה שנתית[]

Perlma nechmia zal.jpg

הר עיבל "הר - השמחה"[]

מתוך ספרו של נחמיה על הר-עיבל - סיוון תשנ"ט

ראו ערך מורחב: הר עיבל "הר השמחה"

בספר, אשר נכתב שנתיים לפני האירוע בהר עיבל, הביא נחמיה פרלמן מבחר מקורות מהמקרא ומחז"ל על ההר. בו הוא התווה תוכנית להקמת מדרשה על ההר והציג את המסמכים שהוגשו לרשויות במטרה לממש את הרעיון.

בספר הובאו גם צילומי מכתבים של אישים תורניים ואחרים אשר תמכו בנחמיה ועודדו אותו להמשיך לפעול למימוש תוכניתו.

נחמיה ז"ל[]

ספר התורה של נחמיה ז"ל, שכן זמנית, עד העברתו למשכן קבוע בשכם או בהר עיבל, בביהכ" נ במצפה ישי, וכעת במרכז תורני הוד השרון

נחמיה פרלמן. החליט לצאת לקרב על חייו, שפיותו ושמו הטוב צילום: אריק סולטן

מאתר ערוץ שבע

עוזי ברוך כתב באתר ערוץ שבע נחמיה פרלמן הלך לעולמו

עו"ד נחמיה פרלמן שאחרי 11 שנה זוכה מאחריות על אירועי הדמים בהר עיבל, נפטר היום (חמישי) ממחלת הסרטן. הלוויתו תיערך בשעה 22:00 בבית העלמין סגולה בפתח תקווה.

פרלמן בשנות השישים לחייו, סגן אלוף במילואים, ניצח במערכה משפטית ארוכה שניהל מול המערכת הצבאית ואף זכה ב-770 אלף שקלים פיצוי לאחר שצה"ל טען כי הטעה באופן זדוני את מערכת הביטחון.

כזכור במהלך הטיול באוקטובר שנת 2000 הותקפה על ההר קבוצת מטיילים בהדרכתו, אז גם נרצח הרב בנימין הרלינג הי"ד ונפצעו ארבעה נוספים. ועדה צבאית בראשות האלוף יורם יאיר קבעה אז שפרלמן אשם באירוע שכן הוא הונה את צה"ל וערך טיול ללא אישור. לאחר מערכה ממושכת קבעה פרקליטות המדינה שנעשה עוול לפרלמן ואף הורתה לפצותו.


לאחר זיכויו המוחלט אמר פרלמן לערוץ 7, "כל השנים טענו שהוצאתי את הטיול ללא אישור, בפועל הטיול לווה בשני ג'יפים. הם טענו בוועדה שהטעיתי את הצבא כשטענתי שיש אישור לטיול. לשמחתי במהלך השנים החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק וכך גם מבקר המדינה שקבע שהפרקליט הצבאי דאז צריך להתנצל בפני. במהלך השנים לא קיבלתי אף התנצלות ונאלצתי ללכת על תביעה אזרחית. לשמחתי פרקליטת המדינה קבעה חד משמעית שנעשה לי עוול".

על הנזק למשפחתו שנעשה ב-11 השנים עד לזיכויו אמר בראיון "אחת עשרה שנה שאני לא קיים. במשך שנים שכבתי במיטה. כל התכניות שלי נגוזו, הייתי אז בתהליך של בניית משרד עורכי דין, של הקמת מדרשה ציונית בהר עיבל, ובתחילתה של פעילות פוליטית בקדומים ובמסגרת הארצית. חוץ מהרב דניאל שילה אף אחד לא עמד מאחורי".

נחמיה פרלמן הוא תושב קדומים אב לתשעה. פעיל בעידוד ההתיישבות בארץ ישראל בכלל ובאזור שכם בפרט.

נחמיה פרלמן שירת בצ.ה.ל 27 שנים והשתחרר בדרגת סגן אלוף. את עיקר שירותו עשה באגף התכנון של צה"ל ובתפקידו האחרון היה ראש ענף נהלים ופקודות. קודם לכן שירת בפרקליטות הצבאית, בין השאר כסנגור פיקוד מרכז. את המילואים עשה בפרקליטות הצבאית. הוא פתח משרד עורך דין ועבד רבות עם הסנגוריה הציבורית.

לאחר הגשת התביעה נגד משרד הבטחון (להלן) הופסק שירות המילואים שלו וחדל לקבל הפניות מהסנגוריה הציבורית.

לזכרו של חבר[]

המנון_צה

המנון צה

המנון צה"ל נחמיה פרלמן ויהודה וסרמן

"מרכז אריה" - צולם בשבעה. בצד ימין: הרב דניאל שילה, ידידו של נחמיה, לשעבר רבה של קדומים

בחלק הקדמי של התמונה: מחנה קדום - באמצע : גבעת ישי בטרם בנייה - באופק הכפר הערבי אמתין

נחמיה פרלמן סייע בגישתו האנושית והאופטימית לחברים רבים שנקלעו למצוקה משפטית או בירוקרטית, לאור מקצועו כפרקליט וניסיונו העשיר בצבא. כאשר החלו האירועים נגד המתיישבים היהודיים, המשטרה זימנה לחקירה את המותקפים. נחמיה פרלמן, עו"ד במקצועו, חיבר מסמך עקרונות פעולה לנחקר וסייע בהתנדבות למי שפנה אליו. לדעתו, אין לפעול לפי הגישה שהייתה מקובלת ולשמור על "זכות השתיקה". הוא סבר שהשתיקה עלולה להזיק לנחקר. במקום זה הציע התנהגות שונה, אשר לדעתו עונה על דרישות המחוקק ומשפרת את מצבו המשפטי של הנחקר. ראו להלן "דף לנחקר"

נחמיה ייזכר לטוב, בין השאר, על פעולותיו בתחומים הבאים:

  • עידוד חיילי צה"ל. לשם כך הפיק , על חשבונו, סדרה של ספרונים אותם כינה "פניני כיס לחייל". בספרונים אלו ריכז קטעי הגות, לימוד ותפילה לחיילי צה"ל הן לימי שגרה והן לקראת יציאה לקרב. את "פניני הכיס" נהג להעניק לחיילים אותם אסף ברכבו ב"טרמפ" וכן חילק אותו בריכוזי חיילים , בבסיסי צה"ל ובטרפיאדות . ב"פניני הכיס" הוא גם הציע סיוע לחיילים שנקלעו למצוקה ונזקקו לעצה משפטית . בימיו האחרונים נחמיה תכנן להדפיס ספרון נוסף של "פניני הכיס" .
  • הקמת מרכז אריה - "לאמונה ולאומנות יהודית ולפיתוח הקהילה", בקומת הקרקע של ביתו הוא הקים את "מרכז אריה" על-שם אביו ז"ל. בו נערכו סעודות מצווה וכן שמחות לתושבי הישוב, באולם יש תערוכה קטנה של יצירות אומנות הקשורות לבית המקדש, אוסף כלי בית מראשית המאה וכן ארון קודש שהובא מהגולה לקדומים.
    סמלו היה האריה וצוטט בו:"הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא"(ספר במדבר כ"ג, כ"ד).
  • קידום ההתיישבות היהודית בשומרון - נחמיה ראה בחזונו הקמת רצף של ישובים שיקיפו בטבעת את העיר שכם. (ראו למטה המכתב המדגיש זאת) הוא דחף לסלילת כביש שיחבר את קדומים ל"חוות גלעד" ומשם הלאה ליישובים יצהר , ברכה ושאר יישובי גב ההר. "כביש גלעד" שנסלל מאוחר יותר היווה התגשמות חזון זה. לאחר שנחתמו "הסכמי אוסלו" הוא חשש כי "הגבעה הדרומית" של הישוב, מעבר לכביש הראשי תנותק מקדומים. הוא עלה לגבעה, הציב עליה אוטובוס ישן ששימש לו כמבנה ארעי , חיבר אליה מים וחשמל, הקים סוכה-סככה, נטע כרם (לדבריו יש עדיין שרידים של הכרם במקום) והקים דיר עיזים (אשר כולם נגנבו מייד). בסככתו היינו מתכנסים לתפילות ואירועים בשבתות , בחגים ובמועדים נוספים עד שהוקמה במקום שכונת קבע היא מצפה ישי
    ההיאחזות העיקשת שלו במקום תרמה רבות להכללת הגבעה בתחום הישוב קדומים.
  • חידוש הישוב היהודי בשכם - זו הייתה תקוותו הגדולה. נחמיה חקר את תולדות הישוב היהודי בשכם ובמסגרת זו נחשף לפניו חיבורו של דוד מילר נציג הישוב היהודי בשכם בשנות המנדט. דוד מילר ניהל בית ספר ועסק בהוראת הלשון העברית לבני הקהילה השומרונית בשכם בהתאם להמלצת יצחק בן צבי שהיה מראשי הישוב היהודי בארץ ולימים נשיא המדינה השני. בנוסף לתפקידו כמנהל בית הספר השומרוני בשכם, הוא ריכז והעביר דיווחים שוטפים למוסדות הלאומיים על הלכי הרוח בציבור הערבי. בשנת 1939 פרסם דוד מילר ספר בשם "מכתבים פוליטיים" ובו הוא סיכם את דעתו על עתיד יחסי יהודים-ערבים בארץ ישראל. בתוכניתו היה גם לחדש את היישוב היהודי בעיר שכם. נחמיה פרלמן הוציא לאור מחדש את ספרו.

ה"מזבח" על הר עיבל

  • העניין במימצאי הר-עיבל' - הוא ראה חשיבות רבה בשמירת הקשר עם השריד העתיק שאדם זרטל מצא בהר-עיבל: האתר המשוער של מזבח יהושע בן-נון המצוי בשיפולים הצפונים של ההר: בגובה 790 מטר מעל פני הים , למטה מפסגת ההר (940 מטר). אתר המזבח התגלה בשנת 1980 במסגרת סקר העתיקות ביהודה ושומרון, שנערך על ידי מחלקת העתיקות. באתר התגלה גל אבנים גבוה במיוחד. בחפירות שנערכו באתר התגלו מימצאים המעידים לכאורה כי היה במקום אתר פולחני. בספר יהושע (פרק ח' פסוק ל')מובא תאור מעשהו של יהושע בן נון בהר עיבל "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל" . כאשר יהושע נכנס לארץ ישראל, אחת המקומות הראשונים אליו הגיע היה "הר עיבל". כפי שנדרשו לעשות כן בני ישראל בהתאם לאמור בספר דברים (פרק כז פסוקים ד,ה ): "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹקֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:" הנסיון שלו לשמור על הקשר על ההר היה גם מעשהו החשוב (להלן)

את הבית שבנה למשפחתו בגבעת שלם הוא מיקם במקום גבוה, הצופה אל הר-עיבל. נדמה לי כי לבית זה התכונן לעבור בעתיד - מול הר עיבל.

יהי זכרו ברוך

דני

על הר עיבל[]

מזכרת מנחמיה פרלמן

אירוע הר עיבל[]

פרלמן עם קבוצת המטיילים בהר עיבל רגע לפני שנפתחה אש צילום: יוסף פריאל

קלמן ליבסקינד באתר NRG ביום 9/12/2011 מסכם את האירוע אחרי 11 שנה, נחמיה פרלמן יכול לנוח - שנים לאחר שהצבא האשים אותו באחריות לפיגוע בהר עיבל בטענה ש"הטעה את צה"ל באופן זדוני", מדריך הטיולים זוכה מכל מאשמה

להלן סיפור המעשה - "הכל התחיל כמה ימים לפני הטיול שתוכנן לחול המועד סוכות, לפני 11 שנה נחמיה פרלמן, שכבר הדריך כמה וכמה טיולים באזור,תיכנן טיול להר עיבל. הטיול קבל את אישורו של מפקד חטיבת שומרון, אלוף משנה יוסי אדירי. בקשה בפקס נשלחה אליו לאישור הטיול.

"בניגוד למה שייטען מאוחר יותר נגד פרלמן, הבקשה כללה את המסלול המתוכנן המפורט ואף צורפה אליה מפה. בסיורים קודמים על ההר הסתפקו בדרך כלל המטיילים בביקור באתר מזבח יהושע הנמצא בצדו הצפוני ובירידה של כמה מאות מטרים מזרחה מהחניון שבראש ההר לכיוון מצפה יוסף, המשקיף על קבר יוסף."

הפעם ביקש פרלמן לרדת רחוק יותר, לעבר נקודה המצויה מעל המקום הקרוי "עראק איתין" (ראו מפה לעיל), שממנה ניתן להשקיף אל עבר שרידי השער המזרחי של שכם העתיקה. אל"מ אדירי אישר לקיים את הטיול.

ה"טיול" את המסלול החלו, כאמור, 29 מטיילים, שבעה מתוכם ילדים, הקטנה בת שמונה חודשים. בתום הליכה של כחצי שעה, רובה בתוך חורשת אורנים, הגיעה הקבוצה אל מצפה יוסף ואחרי תצפית, הדרכה קצרה ותפילת מנחה המשיכה למטה. המורד התלול הקשה על אחדים, שבחרו לא להמשיך.

שניים מן החיילים נשארו איתם. השניים האחרים המשיכו לצעוד בראש הטור, שבשל קשיי ההליכה הלך והשתרך. סמוך לשעה רבע לאחת הגיעה הקבוצה אל שביל עזים שהיה אמור להיות הנקודה הנמוכה בטיול. מכאן היו אמורים לפנות שמאלה לעבר המזבח וממנו חזרה לאוטובוס.

פרלמן, שהכיר את השטח, הציע למי שהלכו עמו בראש לפנות קודם כמה עשרות מטרים ימינה על אותו קו גובה כדי לשפר את יכולת התצפית ואז לחזור. כמה רגעים אחר כך זוהתה הקבוצה על ידי חמושים במחנה הפליטים עסכר, הפרוש למרגלות ההר. בתוך שניות מצאו את עצמם עשרות המטיילים כברווזים במטווח, מזנקים לעבר סלע ענקי שהיה בסמוך בניסיון להגן על עצמם.

התנהגות צהל - "כמעט כל מה שהיה יכול להשתבש בצה"ל סביב אירוע הר עיבל, אכן השתבש. נדמה שלא יהיה מופרך להעריך שאם רק חלק מהתקלות שנתגלו בהתנהלות הכוחות היה נחסך, התוצאה הטראגית הייתה יכולה להיות שונה.

חרף העובדה שבחטיבת שומרון הייתה מונחת הבקשה המפורטת של פרלמן לאישור הסיור, לא הצליחו מעט הכוחות שהסתובבו על ההר למצוא במשך זמן ממושך את המטיילים. התחקיר שבוצע אחרי האירועים העלה כי במשך שעות ארוכות לא ריכז אף גורם פיקודי מאמץ מסודר לאיתור הקבוצה. בנוסף, התברר כי בשום שלב גם לא הוכן כוח של ממש שיוכל לחלץ את הנפגעים, לכשיאותרו.

הצוות המשמעותי הראשון שהגיע לצורך הזה היה של יחידת "שלדג", יחידה מיוחדת של חיל האוויר, שנחתה באזור רק לקראת חשיכה. עד להגעת "שלדג", הכוח שנאסף בשטח אל מול הירי הפלסטיני המאסיבי והצורך לחלץ עשרות מטיילים, בהם נפגעים, כלל בסך הכל 23 חיילים משלוש יחידות שונות, רובם מפקדים, חובשים וקשרים.

צה"ל עשה מאמצים גדולים לאתר את המטיילים ולייצר לעצמו תמונת מצב ברורה באשר למיקומם, אך ללא הצלחה. אם לא די בכך, הרי שבשעה הראשונה של הירי נתגלתה בעיית קליטה במכשיר הקשר שנשא עמו אחד מחיילי הליווי ולא אפשרה לו ליצור קשר עם מפקדיו שהסתובבו בפסגת ההר, בחיפושים.

כוח ראשון שהגיע לשטח פגש את אחד המטיילים, שהחליט להישאר מאחור בשלב מוקדם של הטיול, וניסה להסתייע בו בניסיון להבין איפה נמצאים חבריו. המטייל, שבעצמו לא ידע, שלח אותם לכיוון שאותו העריך כאפשרי. אחרי כמה מאות מטרים הבינו החיילים שהם לא בכיוון הנכון ושבו למעלה.

רק שלוש שעות אחרי תחילת הירי, כאשר כוח הכוננות של הר עיבל גלש למטה במדרון לעבר מחנה עסכר ונפתחה לעברו אש, התגלה אחד המטיילים על שיפולי השלוחה הסמוכה. הכוח דיווח לאחור כי כל תנועה שלו גוררת ירי כבד והודיע כי מהמקום שבו הוא נמצא ולנוכח האש העזה אין שום סיכוי לחלץ את הפצועים"

ה"כיסוי -"האלוף במילואים יורם יאיר, יה-יה, הפגין ביטחון עצמי רב מול חבורת הכתבים שנאספה למסיבת העיתונאים המיוחדת שכינס צה"ל בבית סוקולוב, וירה בכל העוצמה. כמה שבועות קודם לכן, ב-19 באוקטובר 2000, הותקפה קבוצת מטיילים על הר עיבל בירי פלסטיני עז מכיוון מחנות הפליטים הסמוכים לשכם.


נחמיה פרלמן. החליט לצאת לקרב על חייו, שפיותו ושמו הטוב במשך כחמש שעות שכבו 29 חברי הקבוצה מאחורי סלעים, תחת אש עזה ומדויקת, ממתינים לשווא לצה"ל שיבוא לחלץ אותם. כשלימינו תא"ל אלעזר שטרן ולשמאלו תא"ל יואב גלנט, שני עמיתיו לצוות שתחקר את האירועים, הציג יאיר את מסקנותיו.

למרות שורת תקלות שהתגלו אצל כוחות צה"ל, שאת תפקודו שלו מונה לבדוק, בחר האלוף יאיר להפיל באופן חריג את התיק דווקא על מדריך הטיול, האזרח נחמיה פרלמן. במשך דקות ארוכות הוא הלם בו בלשונו. בשפה בוטה, בלתי צבאית בעליל, קבע יה-יה כי פרלמן הטעה את כוחות צה"ל "באופן זדוני ומכוון" ולא עשה דבר כדי לחלץ את חבריו.

ההזמנה לטיול[]

Har eval tiul.jpg

על אגודת בני אמונים שהקים נחמיה פרלמן

דף עזרה ראשונה לנחקר[]

דף עזרה ראשונה לנחקר

על מידת הזהירות שבה נהג נחמיה תעיד העובדה שמדובר בגירסה מספר 7 !!!

דר' שלום פליסר כתב[]

שלום רב לך, דניאל!
הייתי המום, הבוקר, כששמעתי את הבשורה הרעה, אודות פטירתו של חברי הצדיק, נחמיה פרלמן ז"ל. ראשית - משום שלא ידעתי כלל שהיה חולה... לו ידעתי - הייתי מתפלל עליו בכל שמו"ע כפי שאני מתפלל על כאלה (יבלחט"א) שאינם קרובים ללבי כמוהו, אף אינם מוכרים לי. התקשרתי אליו, לפני מס' שבועות, "סתם לשמוע מה שלומו" - אף מילה עלהיותו חולה...!!! כזה הוא היה: לא מקטר, לא מתלונן, הכל "ברוך השם!". לך תנחש שהוא חולה סופני, כאשר אינו רומז לך אפילו...
שנית - עצם פטירתו והעובדה שלא ידעתי ולא הגעתי ללוותו בדרכו האחרונה, דיכדכו את רוחי מאוד.
חברותנו החלה בשנת תשל"ה, כאשר "חיזרנו", כרווקים בשנות העשרים, אחרי שתי אחיות: אני עם הגדולה והוא עם הצעירה שבהן. הסתבר לנו אז, שהיינו גם מקורבים לחצרו של האדמו"ר מקרעטשניף, רחובות, בלי לדעת זה על זה. הייתי אז בתום לימודי ברפואת-שיניים והוא היה סטודנט למשפטים ב"בר-אילן".
השנים הפרידו בינינו. מפעם לפעם נפגשנו - תמיד בשמחה זה בזה. אני זוכר שישבנו יחד בקנטינה של מחנה מטכ"ל. אני במילואים, כרופא במרפאת השיניים. הוא - כסגן-אלוף. הוא לא גילה מה היה תפקידו שם, אני גם לא חיטטתי. אז שמעתי מפיו שהוא נשוי, אב לילדים, שעובר להתיישב בקדומים... גם סיפר לי על פרוייקטים שונים שביוזמתו ובתכניותיו, כמו חוברות-כיס לחיילים, ענייני-צדקה ועוד...
פעילותי ב"ערוץ 7" והפקת האלבום הראשון של שירי המחאה שלי - עוררו אותו לחדש עמי את הקשר. אף הזמין כמה עותקים של האלבום. הופעתי אצלו בהתנדבות, בקדומים, באירוע של הנחת אבן-הפינה לשכונה חדשה עפ"י יוזמתו. זה היה במוצ"ש אחד של קיץ תשנ"ה - כשהיה הכרח להראות נחישות בהתיישבות בארץ-ישראל. אז למדתי להכיר את נחמיה כאיש-ארץ-ישראל חם ותוסס... גם ראיתיו בתוך ביתו, כאיש משפחה שהחיבוק שלו הוא חיבוק ראוי לשמו. פגישתנו הבאה היתה במקרה, ברחוב... היה עמדי עותק של האלבום הכפול שלי ונחמיה ביקש לקנותו. אף שלקחתי את העותק עבור עיתונאי מסויים - מסרתיו לנחמיה, לפי שלא בכל יום הזדמן לי לפגשו. לא עלה על דעתי, שפרשת הטיול והירצחו של הרב הרלינג, הי"ד, עלו לנחמיה במחיר בריאותו... סתם, מתוך עניין ידידותי, התקשרתי אליו לשמוע מה שלומו... כאמור לעיל: - "ברוך השם!". לא ידעתי, שהוא מברך על הרעה...!!!
לבי, לבי, לאלמנתו ולילדים שנשארו עם חלל ענקי שפעור בלב...! יהי זכרו ושמו הטוב - נחמה פורתא עבורם וינוחמו בבנין ירושלים והארץ, שנחמיה אהב כל-כך. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, עם נשמות הצדיקים בחיק השכינה, אמן!!!

שבת שלום ומבורך בשמחות ובשורות טובות! שלום

לאחר האזנה לראיון בערוץ שבע[]

כתבתי לדר' פלוסר בתגובה לדברים שנאמרו בראיון:
דר' יקר
זה העולם
אין מה לעשות
חותני היקר ז"ל
היה עושה מעשי חסד רבים
פעם שאלתי אותו
האם לא נמאס לך להיות "פריאר"

הוא השיב לי
בזכות ה"פריארים" קיים העולם
אלה שעושים ולא עושים חשבון

כזה היה נחמיה

יהי זכרו ברוך

דני

דר' פלוסר השיב לי
ממש ככה!
מישהו אמר פעם:
"החיים הם כמו גלידה.
צריך ליהנות מהם לפני שהם נמסים!"
אני מרגיש תחושה של החמצה:
נחמיה, ז"ל, "התמוסס" לי - לפני שהספקתי
ליהנות ממנו ומאישיותו כל-צרכי... עכשיו אני מרגיש
תחושה של צער והפסד ולא רק זה, אלא
גם אכזבה מהעובדה שהחיים מציבים לנו
אתגרים והרפתקאות אישיות בכמות כזאת
שאין לנו פנאי להקדיש תשומת לב לחברים
וכשאנחנו נזכרים בהם סוף-סוף... הם כבר אינם!
עכשיו גם צורבת לי הידיעה שלא הייתי מעודכן
בכל פרשת הטיול להר-עיבל והשתלשלותה
מאז הרצח הנתעב של הרב הרלינג הי"ד
ועד לנצחונו המשפטי של נחמיה.
לא ידעתי ולא עקבתי אחר ההתפתחויות...
אני מתאר לעצמי, שנחמיה הבין בטעות
כאילו שגם אני בין ה"לא-איכפת'ניקים" הרבים
ולכן ענה לי ב"ברוך השם" לאקוני, בלי לפרט יותר
כששאלתיו לשלומו, בטלפון, לפני מס' שבועות...
אולי, לפיכך, הסתיר ממני את עובדת היותו חולה???
והמחשבה הזאת כואבת לי מאוד...! יהי רצון
שאפיק מזה לקחים לגבי יחסי אל כל האחרים, יבלחט"א!
 
בבנין ציון וירושלים ננוחם
על דאבדין ולא משתכחין!!!
 
שבוע טוב! שלום

שמחה ווקר כתב[]

נחמיה כתב כמה ספרים כולל הר העיבל הר השמחה ספר על דוד מלר עיר העברי שכם הוא יזם את פנקסים לחייל בשיתוף ממ קדומים

נחמיה היה פעיל ב"בני אמונים" הספר תורה בישיבת דומים להר עיבל אי"ה נחמיה גם פתח אולם לשימוש משהו אריה על שם אביו

נחמיה למד בישיבת קדומים בכולל גם היה תלמיד של הרב שלמה אבינר שליט"א

פעם נסעתי אני ומשפחתי אתו לירושלים לכנס מכון מאיר הוא הקפיד על המשפחה לציית הוראות הרב אבינר לטרמפיסטים

הבית על מצפה קדומים

הוא קיבל את אישורים לבנייה באזור מצפה ישי

יהי זכרו ברוך

שבת שלום

שמחה

אלי ברט כתב[]

יש לי להלן מספר נקודות שטרם העלו:

הגבעה המזרחית[]

  1. נחמיה אסף נער ע"מ לחבר אותו לישוב א"י בכלל, ולקדומים בפרט. לצורך כך הוא לקח אותם, כבונוס, לבריכה בשבי שומרון, ואח"כ סלל דרך העולה מתחנת האוטובוס שעל הכביש, לגבעה המזרחית (לימים "מצפה ישי").

המיקום שנבחר לא היה בראש הגבעה, כי זה היה גבוה מידי לטיפוס, ולכן בחר את הטרסה הנמוכה יותר, שכבר נחצבה לפני שהממשלה עצרה את כל העבודות. הגישה היתה מההר עצמו, ונסיעה לאורך דרך עפר שבהמשכה ירדה לכיוון הטרסה.

הדרך היתה קשה, כי עלתה ישירות להר, ולכן בנה מעקה בחלק מהמקומות, חצב מדרגות באדמה וחזק אותם עם קרשים וברזלים, ולמקום התלול ביותר הביא מדרגות ברזל.

נחמיה הביא סנדות, ובנה מחנה, כמו מחנה בני עקיבא. הרציונל היה, שזה לא משהו קבוע, לא מחובר לקרקע, וכלפי חוץ זה נראה מחניה בלבד. הוא שאף לקים פעילויות נער שם, ע"מ לחבר אותם לארץ ישראל ולקדומים. הכניסה למחנה היתה מתחת לשער גבוה , ובהמשכו מספר חדרי סככות מוצלות.

גם בנה גדר לאורך הטרסה, ושתל ענבים לארכה.

הוא שאף לשלב את כל הישוב בכך. שמעון קב וצות תחזוקה עזרו בהבאת חשמל והקמת פרוג'קטור במקום, כך שהמקום תמיד היה מואר, ונראה הן מהכביש והן מהישוב. עקב בעית עומס, היה קשה להוסיף תאורת חשמל נוספת ללא נפילת כל הקב.

  1. נחמיה הצליח לקים מסםר פעילויות ישוביות, כגון הקפות שניות ומדורת ל"ג בעומר מרכזית
  1. בשלב שני, הוא הקים – בכספו ובכספי תרומות, מבנה ביכ"נ עשוי משלד ברזל וקירות משטחי פח (אסכורית), ושם התקים מנין שבועי כל ערב שבת, עם דגש להבאת נער שיקים את המנין ויתפעל אותו. היו שם ספסלים, שולחנות ומפות שבת ותאורה פלורצנטית נוספת. פרויקט זה התקים זמן רב, גם כשלא היה תמיד מנין. שלטים הודפסו ונתלו כל יום שישי בקדומים להזמנת תושבים להגיע למנין. ההתאספות היתה בטרמפיאדה, ומשם יחד לביהכ"נ שבגבעה.

גם מבנה זה הוקם ע"י שמעון קב וצות תחזוקה.

  1. בשלב הבא הוא תכנן להגדיל את המבנה לאורך כל הטרסה (כ- 30 מטר אורך נוספים), ולקים שם פעיליות נוספות, כולל אולם שמחות. הוא התחיל להקים את השלד, אך הפרויקט נתקל בבעיות מימון, ולא התקדם.
  2. בחנוכה גם נבנתה חנוכיה על צלע הגבעה, שנצפתה היטב מהכביש ומהישוב
  1. היתה חשיבות מיוחדת לכך, שהכל יראה מהכביש, כך שכל המכוניות הערביות יראו את הפעילות.


שכם והר עיבל[]

  1. למיטב זכרוני, ספר התורה שכתב היה עבור הר עיבל. הוא גם קים שם ארוע כולל כיבוד ושתיה.
  1. כתב את החוברת: "הר עיבל – הר השמחה", בו נסה למחוק את הסטיגמה שלו כ-"הר הקללה". בו פירט את הדרך להר בתקופת יהושע, המזבח והאבנים. דגש מיוחד על הברית והערבות ההדדית שנכרתה בהר במעמד זה, והחשיבות לאורך כל תולדות ישראל.
  1. בחוברת פירט תכניות שונות, כגון: אתר ארכיאולוגי, אתר נופש פעיל, אכסניה למטילים, כביש מההר אל אילון מורה, אתר תצפית על שכם וקבר יוסף
  1. נחמיה כתב את הספר "והיה כי תבא לשכם", ובו כלל גם את מחקרו על תולדות הישוב היהודי בשכם, הטיול הגדול של "מחנות העולים" משנת 1942, ובעיקר כתביו של דוד מילר, שנסה לחדש את הישוב היהודי בשכם בסוף שנות העשרים של המאה העשרים, כולל הקמת ביס"פ עברי ע"י דוד מילר.
  2. כמו כן התכתבויות רבות עם גורמים ממשלתיים וצבאיים אישי ציבור ורבנים, לחזק את הזיקה והנוכחות היהודית במקומות אלו.

חינוך=[]

הגברת המודעות לשכם ולהר עיבל בקרב הנער

הקנת "בני אמונים" לשילוב נער לערכי ההתישבות, ומסורת פעולויות גוש אמונים – דור האבות של הנער.

פעולות לחיזוק נוכחות בגבעה המזרחית, כולל תפילת ליל שבת, מדורת ל"ג בעומר וכל'.

טיול מהגבעה המזרחית ל-חות גלעד בדרכי עפר להדגשת הקשר והקרבה בין הישובים.


בברכה,

אלי ברט.

לזכרו בבטאון קדומים: קדומבע[]

Nechemia perlman kdumba.jpg
Advertisement