מראה 1918

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

ניצנה_עיירת_קצה_של_המסילה-0

ניצנה עיירת קצה של המסילה-0

ניצנה עיירת קצה של המסילה

אדריכל טל קציר ודר' אבי ששון, עוג'ה אל חפיר עיירת קצה של המסילה - המקורות ההיסטוריים והמימצאים. הרצאה בכנס כנס הרכבות בדרום ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה


בתקופה העות'מאנית[עריכה | עריכת קוד מקור]

פנחס פיק, Meissner Pasha and the construction of railways in Palestine and neighaboring countries באתר Google Books

מראה משנת 1956 "מבצע סיני"

השימוש ברכבות בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה הגיע להיקף יחסי שלא נודע כמוהו עד היום. כלי רכב מוטוריים כמעט לא היו בארץ ורוב התחבורה של חיילות צבא, נשק ותחמושת ואספקה, בוצעה ברכבות. הצבא הטורקי השתמש במסילת הרכבת החיג'אזית להובלת האספקה לארץ.

בעקבות ההוראה של ג'מאל פאשה לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים הועלה לראשונה הצורך ברכבת שתגיע לדרום ארץ ישראל. הטורקים הטילו את המשימה של תכנון הרכבת אל תעלת סואץ על היינריך מייסנר, מהנדס גרמני שעבד עם השלטון הטורקי וזכה לתואר פשה המכובד. מייסנר שינה את תכנון המסלול של מסילה חדשה שנעה מעפולה דרך השומרון לשכם ותוכננה להגיע לירושלים. מסלול אחר שלה נסלל מטול כרם ומשם ל"תחנת הרכבת נחל שורק היא ואדי צראר", אל-פאלוג'ה היום מערבית מצומת פלוגות בין אשקלון לקרית גת ומשמר הנגב של היום ולבאר שבע. באוקטובר 1915 הגיעה מסילת הרכבת לתחנת הרכבת בבאר שבע. התחנה הפכה למרכז הלוגיסטי החשוב של הצבא העות'מאני, לקראת כיבוש תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי למושבתם החשובה באותם הימים הודו.

למרות כשלונם בכיבוש התעלה שמונה חודשים קודם לכן, הטורקים עדיין לא נואשו מלכבוש את אזור התעלה. הם המשיכו את בניית המסילה דרך ביר עסלוג' (משאבי שדה), ושרידי הסוללה שלה, נראים עד היום, דרומית לבאר שבע, ביציאות הדרומיות של העיר לכיוון משאבי שדה. משם המסילה המשיכה לנחל לבן ובמאי 1916 הגיעה המסילה לניצנה, מקום מושבה של המפקדה הטורקית האזורית, משם המשיכה המסילה כ-17 ק"מ נוספים עד עזוז, (בארותיים) שם חצתה את הגבול לסיני והגיעה עד היישוב הערבי קציימה הוא קוסיימה כ- 30 ק"מ מעזוז - התחנה הסופית של הרכבת, אשר תחנתה הראשונית הייתה דמשק. זרועה נוספת של הרכבת הגיע עד ל: מסילת הברזל למאידבה Maydaba. שריד לחניה של הרכבת בקוסימה (אולי הייתה תחנה גם) היא חורשת האקליפטוס הנטועה במקום והקיימת עד היום שנטעה על-ידי תלמידי מקווה ישראל באותה השנים.

בצידו הצפוני-מערבי של העיירה נמצאים התמרים המסמנים את מקום מעיינות עיו המדבר. סמוך לדקלים מצויה חורשת אקליפטוסים עבותים. אלה ניטעו במלחמת העולם הראשונה על ידי צעירים עבריים, בראשות אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקוה ישראל. על ידי הקמת "קבוצת נוטעים", שנטעה עצים גם במקומות אחרים בגבול המדבר, הצליחו הצעירים להשתחרר מהשירות בצבא הטורקי.


תוואי משוער של מסילת הברזל[עריכה | עריכת קוד מקור]

ניצנה, בארותיים-עזוז - בצמוד לכביש לקוסימה

המפה נטענת...

A= ניצנה - (עוג'ה אל חפיר
B= בארותיים - עזוז
C= קוסיימה Al-Qosimah

תמונות ממסילה: ממצרים = Mishray מישראל : אתר עמוד ענן

אתר עמוד ענן כתב כי במעבר הגבול בין ישראל לבין מצרים, ניתן להבחיו היטב בשרידי מסילת הברזל בחצי האי סיני

התמונות מגוגול ארף על המסילה בחצי האי סיני הוצגו בכנס הרכבות על-ידי אבי נבון

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.