נפש החיים

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

נפש החיים הוא ספר קבלי למחצה שנכתב בידי הרב חיים מוולוז'ין, גדול תלמידיו של הגאון מווילנא, אב בית דין העיר וולוז'ין ומייסד ישיבת וולוז'ין. תוכן הספר נסוב על גדלות האל ויחסו לעולם, טיבה של הנשמה, מעלת התפילה וחשיבות לימוד התורה, עד כדי הצבתה כערך עליון.

הספר הוא ביטוי חשוב של התפישה הליטאית-מתנגדית והרב מבריסק כינהו "שולחן ערוך בהשקפה". הוא כולל לא מעט וויכוחים גלויים וסמויים עם החסידות. יש הטוענים כי בעיקר הוא מתפלמס עם ספר התניא של ר' שניאור זלמן מלאדי אך נראה כי חיציו מכוונים בעיקר דווקא אל דרכם של הבעש"ט והמגיד ממזריטש.

הספר ראה אור לראשונה בווילנה בשנת תקפ"ד, ובשנית בווילנה בשנת תקצ"ז. במהדורה זו נוספו לספר 'פרקי הביניים' (המכונים לעיתים 'שמונה פרקים', בעקבות חיבורו של הרמב"ם בשם זה), שנדפסו בין השער השלישי לשער הרביעי, ובהם עיקר ביקורתו החזיתית של ר' חיים נגד החסידות.

מטרת הספר

מטרת הספר להסביר את הסוגיות החשובות ביהדות ועבודת השם, והוא נכתב גם כביקורת ואלטרנטיבה לרעיונותיה המחודשים של תנועת החסידות מיסודו של רבי ישראל בעל שם טוב. רבי חיים מוולוז'ין מבקר בחריפות את הרעיונות החסידיים, כמו עליונות הדבקות הרגשית ויראת השמים על-פני לימוד התורה, הזלזול במי שלומד תורה שלא במעלה העליונה של לשמה, והעדפת כוונת הלב על פני ההקפדה על קיום פרטי המצוות. הספר מתבסס על ספר הזוהר, עץ חיים, וספרי קבלה נוספים, ובפרט על תורת רבו הגדול הגאון מווילנא.

תוכן הספר

הספר מתחלק לארבעה שערים:

שער א' - מהות האדם (22 פרקים)

הרעיון המרכזי של שער זה, מפרש על פי הקבלה את קביעת התנ"ך שהאדם נברא בצלם אלוהים, במובן זה, שכפי ששם אלוהים מבטא שליטה ואדנות של האלוהות על כל היקום (בעל הכוחות כולם), כך האדם כולל בתבניתו את כל הכוחות והעולמות כולם, ולכן יש בידיו כוחות של היקום להשפיע על כולו לטובה או לרעה, מרום מעלתו הנסתרת ועד לתחתיתו הגלויה, עם כל העולמות הנגלים והנסתרים שבו; ואפילו, להוסיף כוח בפמליה של מעלה,(שם פרק ט), ולתגבר את הגילוי האלוהי בעולם על פי הנאמר "תנו עוז לאלוהים" (תהלים סח לה) ו"רוכב שמים בעזרך" (דברים לג, כה). בדבר זה האדם עליון על המלאכים. ואין צורך לאדם במתווכים בינו לבין האלוהות. כמו כן, מכיוון שבכל מעשה ומעשה האדם יכול להשפיע מבחינה מטפיזית על כל היקומים, יש להזהר ולדקדק במעשים כפי שהתורה שהיא נשמת העולם מדריכה עליהם. אמנם האבות שהייתה להם רוח הקודש, ידעו בגלל השגתם הגבוהה לקיים את התורה עוד לפני שניתנה, ולפעמים ראו שצריך לשנות מעשים מסוימים מכיוון, שבהשגתם הגבוהה ראו שיצא ממעשיהם תיקון גדול בעולמות, אבל מאז שמשה גדול הנביאים הוריד את התורה, לא בשמים היא, ואין אדם שיכול לקבוע שהפרה של מצווה מסוימת תגרום לתיקון, אלא אם כן הוא נביא, ואז הוא יכול לבטל מצווה בתנאים מסוימים לפרק זמן מוגדר('הוראת שעה').

שער ב' - מהות התפילה (18 פרקים)

אף שיש פער לא נתפס בין עצמות הבורא האינסופית לבין האדם, וזוהי ולכאורה מחשבת עזות לפנות אליו, במצוות התפילה הוא גילה שזהו רצונו.

עבודת האל שבלב זו תפילה והיא המזון הרוחני לעולמות ולאדם עצמו, ולכן היא עומדת ברומו של עולם. הברכה שאנו מברכים את האלוהים, אין בה כוונה לעצמותו האינסופית כשלעצמה, שהיא סתומה מכל ואין לנו בה שום תפיסה בה; אלא לעצמות אינסוף מצד כוחותיו האלוהיים המתחברים אל העולם מצד הכרותינו והשגותינו, שבזה תפילת האדם מעוררת את השפע האלוהי לרדת ולהחיות הכול, שזה עניין הברכה, השפע והריבוי החיוניות האלוהית בעולם.

כאשר האדם מתפלל, אסור לו להתפלל אל ההתגלויות של האלוהות בעולם הזה, אלא אל יחידו של עולם, אל העצמות האלוהית בלבד. ב"קוראינו אליו" (שם פרק ד) - אליו ולא אל מידותיו. כוונת התפילה צריכה להיות להוסיף כוח בעולמות העליוניים, כשם שחייל משליך נפשו על כבוד מלכו.

שער ג' - על האלוהות (14 פרקים)

האלוהים הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ולכן הוא נקרא "המקום", ולכן בכל רגע כל העולמות מתהווים וקיימים מרצונו, ולכן הוא נקרא בשם הויה, שהוא מתחבר ברצונו לעולמות להוום ולקיימם בכל רגע. יחס האלוהות לעולם הוא יחס הנשמה לגוף ולא עוד אלא שבאמת "לית אתר פנוי מינה (=אין מקום פנוי ממנו)" (שם פרקים ג', ו', י"ד); "ואין עוד מלבדו יתברך ממש שום דבר כלל בכל העולמות" (שם פ"ב). האלוהות ממלאת את הכול, "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיה כ"ג), ועצמותו נמצאת בכל בצורה שווה. אמנם מבחינתנו אין אנו במדרגה של תפיסת האלוהות כשלעצמה, אלא בתפיסה של השתלשלות העולמות ומדרגתם, ומהצד הזה אנחנו מקיימים את המצוות, ומבדילים בין טוב לרע.

פרקים (8 פרקים)

חלק זה כולל את עיקר ביקורתו החזיתית כלפי החסידים. ר' חיים מתאר את דרכיהם הפסולות בעיניו על סמך מה שראה בעיניו ושמע. את החסידים הוא מתאר כיהודים "אשר קרבת אלקים יחפצון", ביטוי סובלני יחסית, ורואה את דרכיהם כשגגה. יש בפרקים אלה אזהרה להישמר מיהירות בעבודת האל, וכן אזהרה מפני העדפת יתר של הכוונה והדביקות על פני דקדוק פרטי הלכה.

שער ד' - על חשיבות לימוד התורה (34 פרקים)

ישנה חשיבות עצומה ללמוד את החוק העברי בתלמוד ומפרשיו ולא רק ללמוד ספרי מוסר ויראה. יש חשיבות להבין את הדברים, ואין צורך ללמוד אותם בהתפעלות ודבקות רגשית. התורה היא הדיבור האלוהי, ואור כל העולמים וחיות וקיום ושורש של הכול, והעולם נברא בשביל התורה שהייתה התוכנית האדריכלית שלו. ולכן כל לימוד תורה כשלעצמו, גם בלא כוונות ודבקות רגשית, דבוק בדיבור האלוהי שברא את כל העולמות וייסד ארץ והוא נעשה שותף במעשה בראשית (שם פרק י"א).

שורש התורה הוא בעליון שבעולמות המטפיזיים, והיא הראשית שהיא למעלה אפילו מעולם האצילות, "ישראל שעלו במחשבה תחילה" (בראשית רבה א ד, ושם פרק י"א). ולכן כל הלומד תורה מוסיף חיוניות אלוהית, אור ושפע אצילי בכל העולמות כולם, שמאירים ושמחים בהתגלות הזו, עד שאותה חיות אצילית מגיעה אליו לטהרו, לקדשו ולהשלימו ולהעבירו מהנהגה טבעית להנהגה ניסית.

השפעתו בעולם הפילוסופיה

פילוסופים שונים הושפעו מספריו של רבי חיים מוולוז'ין. ביניהם - עמנואל לוינס בספרו חירות קשה, וכן ישעיהו ליבוביץ שאף מסר שיעורים בספרו המקביל של רבי חיים מוולוז'ין על פרקי אבות רוח חיים. אם כי השקפותיהם היו רחוקות מהשקפות המחבר.

לקריאה נוספת

• רבי גדליהו אהרן קניג, חיי נפש, ירושלים תשכ"ח. (האם יש סתירה בין דברי "נפש החיים" בעניין התפילה, לבין אחד מיסודות החסידות להתקשר לצדיקים בזמן התפילה).
• הרב שלמה אבינר, פירוש על הספר, הוצאת ספריית חווה.
• הרב דוד ג'יאמי, נפש החיים עם ביאורים והרחבות, מתוך עיון והשוואה לכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק - שער א

קישורים חיצוניים

• מקורות ויקי* ספר נפש החיים, אתר דעת
• ספר נפש החיים כקובץ טקסט להורדה
• סדרת הרצאות מתוך הספר 'נפש החיים' - הרב זמיר כהן, באתר הידברות
• אליעזר באומגרטן, הערות על מבנהו של הספר נפש החיים, מורשת ישראל 9 (תשעב) 64-81
• סדרת שיעורים בספר 'נפש החיים' - הרב בועז שלום, באתר טעמו וראו