ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה
סאלי מאייר (1875 גרמניה - 1953 מילאנו איטליה) היה תעשיין פילנתרופ ומנהיג ציוני. הוא התיישב באיטליה בשנת 1891. היה בעל תעשיות הנייר "ויטה" (Vita) באיטליה. בימי מלחמת העולם השנייה היה נשיא איחוד הקהילות היהודיות בשווייץ. לאחר המלחמה היה נשיא קהילת יהודי מילאנו. ביוזמתו ובמימונו אורגנה מחדש הקהילה היהודית בעיר, שוקם בית הכנסת]] והקהילה הייתה מסוגלת לקלוט את אלפי הפליטים ממחנות העקורים שהגיעו לאיטליה.
כאשר היה נציג הג'וינט בשווייץ בשנות מלחמת העולם מייחסים לו יחס קשוח כלפי המהגרים היהודים. יחס שנבע מחששו לגורלם של היהודים שכבר הגיעו לשווייץ.
בשנת 1964 נקרא על שמו בית הספר היהודי החדש במילאנו וכן הוצאת ספרי מורשת יהדות איטליה -"מוסד שלמה מאיר, מכון למדעי היהדות, מילאנו". בשנת 1986 נקרא על שמו בית החולים לילדים במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. על שמו מוסדות חינוך יהודיים ואחרים בצפון איטליה.
תפקידו בשווייץ[]
רויטל שנור, בכתבה על הנושא במקום שאין אנשים בשבועון בשבע מביאה את סיפורה של רחה שטרנבוך על חסיד אומות העולם, פאול גריננגר, מפקד משטרת הגבולות בסנט גלן בשווייץ.
היא מתארת את שווייץ של ימי מלחמת העולם השנייה כמקום מקלט אידאלי ליהודים רבים. מדינה ששמרה על נייטרליות לאורך כל המלחמה. בשווייץ היו שגרירים מכל העולם, מהם ניתן היה להשיג אשרת כניסה לארץ מפלט אחרת. באופן רשמי הורשו פליטים פוליטיים למצוא מקלט בשווייץ, אך לא היהודים. הטבעת האות J באדום על כל תעודת זהות גרמנית שנשאו יהודים הביא לכך שיהודים רבים הוחזרו לאוסטריה ולגרמניה.
רחה ויצחק שטרנבוך החלו לפעול על מנת להציל את המגורשים וגריננגר סייע לידם על ידי העלמת עין. וכאן היא מוסיפה שלא כל יהודי שווייץ נרתמו לעזרת המגורשים. חלקם העדיפו להמתין עד יעבור זעם, בזכרם היטב את האנטישמיות שחוותה הקהילה השווייצרית. בחששם מפני התפרצות אנטישמית, הם העדיפו להניח לדברים להתנהל כפי שהם. לדבריה: "סאלי מאייר, ראש הג'וינט בשווייץ, אף טען שמחובתם של יהודי שווייץ לקבל עליהם את חוקי המדינה, בבחינת 'דינא דמלכותא דינא'. הוא דאג קודם כל לבני הקהילה השווייצרית ולמעמדם, ולכן סירב לשתף פעולה."
סאלי מאייר מוזכר גם בהקשר ליהדות סלובקיה. כאשר הרב וייסמנדל, הציע כי תמורת 50,000 דולר שהג'וינט הבטיח להעביר, יפסיקו המשלוחים להשמדה, נטען כי סאלי מאייר נציג הג'וינט, ונתן שוואלב מנהל משרדי הסוכנות היהודית, לא הסכימו לכך בטענה כי סלובקיה היא מדינה קטנה ו-50,000 דולר הוא סכום גדול יחסית. וכן, עקב החוק האמריקני, האוסר הוצאת כספים למדינת אויב. בסוף נמצא הפתרון בדרך אחרת והיהודים ניצלו.
אסטורה מאייר[]
בנו, המהנדס דר' אסטורה מאייר, היה קונסול לשם כבוד של מדינת ישראל במילאנו בשנים הראשונות למדינה. במשרדיו במרכז העיר היו משרדי הקונסוליה הישראלית שבמילאנו [1]. בעסקות עיסקי תעשיית הנייר הנרחבים שהיו לו בצפון-איטליה, הוא יזם בשנת 1953 את הקמת מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בחדרה והיה שותף בחברה. הוא נמנה עם המייסדים של החברה לישראל אשר הוקמה בשנת 1968 בעקבות הוועידה הכלכלית הראשונה שהתקיימה בירושלים. יחד עימו היו משקיעים מוכרים כמו: בנו גיטר, ויקטור קרטר, הברון אדמונד דה רוטשילד, סר זיגמונד ורבורג ושאול אייזנברג.
לקריאה נוספת[]
- ש.א. נכון (עורך), ספר זיכרון לסאלי מאייר, באיטלקית, להלן:
MAYER, SALLY, Scritti in memoria di Sally Mayer (1875-1953). Saggi sull' Ebraismo Italiano. Ed. by Umberto Nahon. Jerusalem, Fondazione Sally Mayer, 1956, Or.cloth. with dustjacket, 361, 231 pp. and 14 plates. Italian and Hebrew
.
הערות שוליים[]
- ↑ נסגרה מסיבות תקציביות