סולידריות וערבות יהודית בעת החדשה - ד"ר דב לויטן
סולידריות וערבות יהודית בעת החדשה - ד"ר דב לויטן
סולידריות וערבות יהודית בעת החדשה מאת ד"ר דב לויטן במסגרת הקורס "עולמות נפגשים" לשנת תשע"ב, באוניברסיטת בר-אילן
המרצה יוצא מההנחה כי הסולדריות והערבות ההדדית בקרב העם היהודי היא מאבני היסוד של היהדות והיתה קיימת מאז ומתמיד. ביטוי לכך האימרא "כל ישראל ערבים זה לזה". המקור הקדום ביותר בו נאמר משפט זה הוא מדרש ההלכה ספרא בחוקותי פרק ז', ה', על הפסוק: "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו(ויקרא,כ"ו,ל"ז), המצוטט גם בתלמוד.
| אינו אומר איש באחיו אלא איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. | ||
(תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין,כ"ז,ל"ז) המקור ופרטים נוספים ראו בויקיפדיה העברית
אבן יסוד ביהדות[]
לויטן הביא ציטוט מחז"ל ויקרא רבה, : "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז) נמשלו ישראל לשה: מה דרכו של שה? לוקה באחד מאיבריו וכולם מרגישים, אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים. תני רבי ישמעאל: משל לבני אדם שהיו באים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: למה אתה עושה כן? אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו: מפני שאתה מציף עלינו את הספינה וכו' (פרשה ד')
הרמב"ם ראה בכך מצווה והוא מונה אותה הלכות רוצח ושמירת נפש "ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חברו, ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה בליבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו". הרמב"ם מציין שלקיום המצווה יכול אדם גם להזעיק אחרים שיצילו. הרמב"ם קובע כי האיסור "לא תעמוד על דם רעך" הוא מן הלאוים החמורים, משום "שכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים כל העולם כולו".
מאז חורבן הבית ויציאת העם היהודי לגולה, העקרון המשיך להתקיים אם כי בעיקר על בסיס המקומי.
בעת החדשה[]
אדגרדו מורטרה מימין; התמונה צולמה בערך ב-1880
מאז מחצית המאה ה-19, חל שינוי מהותי, הערבות עברה לפסים בינלאומיים, ביטוי לכך בשני אירועים. במאה ה-20, התופעה הלכה והתפתחה וזאת בעקבות השואה והקמת מדינת ישראל.
בשנת 1840 התרחש האירוע המכונן, ונקרא על שם המקום בו אירע - "עלילות דמשק". הייתה זו עלילת דם, כדוגמת אלו שקרו בבריטניה - במאה ה-12 ובאיטליה במאה ה-15.
העלילה חוללה זעזוע גדול בקרב יהדות העולם. בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי הואשמו דמויות מפתח בקהילה היהודית בדמשק בחטיפתם וברציחתם לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות. בחקירה אכזרית שנוהלה על ידי מושל סוריה ולובתה על ידי הקונסול הצרפתי מצאו את מותם מספר חשודים. העלילה הופסקה הודות להתערבותם של אישי ציבור יהודיים ומדינאים מן המערב.(ניסוח הקטע - מהויקיפדיה העברית)
פעלו למענם משה מונטיפיורי, המשורר הגרמני היינריך היינה. בסופו של דבר, הצליחה משפחת רוטשילד עם משלחת יהודים צרפתיים בראשות אדולף כרמייה פעלה אצל שליט מצרים, מוחמד עלי,להציל היהודים.
פרשה נוספת התרחשה בשנת 1858 כאשר אדגרדו מורטארה מבולוניה הועבר לחסות הכנסיה הקתולית. מחאות על כך התקבלו משליטי העולם: נפוליאון השלישי, הקיסר פרנץ יוזף הראשון ואפילו נשיא ארצות הברית גרנט. המחאה פשטה בכל רחבי אירופה וארצות הברית.
כל זה לא עזר כי בסופו של דבר הוא הצהיר כי רצונו להשאר נוצרי.
- עליו תוכלו לקרוא כאן אדגרדו מורטארה
את המשך ההרצאה ניתן לשמוע בקישור לעיל