עם הגעתנו לשומרון נטלתי חלק בהדרכת טיולים של מבקרים מכל חלקי הארץ בשומרון. לאחר מספר רב של סיורים ערכתי סקירה כתובה. תמצית ממנה אביא להלן. הסקירה נכונה לשנת 1996.
נקודת המוצא שלנו היא כביש חוצה שומרון. אנו נוסעים מזרחה, לנוף ארץ קדומה, אל ערס הווייתו של עם ישראל בבוא לארץ כנען לפני 3500 שנה בהנהגת יהושע בן נון. אל שמורת ההיסטוריה והטבע הגדולה ביותר בארץ; 5000 דונם של טבע ונוף, המהווים ציוני דרך בהתפתחות העם היהודי לתקופותיו: החל מזמן האבות, כיבוש הארץ, , תקופת המלוכה, החשמונאים, מרד בר-כוכבא ועד ימינו, בה חודשה ההתיישבות היהודית באזור. וכאז גם אתה: "כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו, לכם , כאשר דברתי עם משה". ואם נעשה כן יתקיים גם האמור בהמשך הפרק: "הלוא ציותייך חזק ואמץ, אל תערץ ואל תחת, כי עמך ד' אלוהים בכל אשר תלך" שמות מקומות שנעבור בהם היום נזכרים ב"פרשת השבוע" ונלמדים בשיעורי התנ"ך בבית הספר. אלה זכרונות המקשרים אותנו באלפי נימים לתקופות האושר הלאומי הקדומות כאשר : "וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע, כל ימי שלמה" - בלשונו של מחבר ספר מלכים.
'מגמת פנינו היא נחלאות השבטים אפרים ומנשה, כאשר העיר המרכזית שלהם היא שכם, בירת ממלכת ישראל בראשיתה. שכם היא העיר הראשונה לכניסה, לכיבוש ולנחלה - לבני יוסף ועיקר ברכת הארץ נפל בחלקה, בברכת יעקב אבינו ומשה רבינו. החולש על העיר שכם שולט על מרכז ארץ ישראל, על צומת דרכים מן החשובות בארצנו; את זאת למדנו מתקופת האבות ועד לחורבן מלכות ישראל. כשם שה"טבור" הוא מרכזו של גוף האדם כך שכם היא מרכזה של ארץ ישראל ונזכור זאת גם היום כאשר היא סגורה בפנינו. על מקומות אלה נשמע בשיעורי התנ"ך ומסיפורי המטיילים בשנות השחרור של כל שומרון. נותר רק מקום אחד שבו ניתן לבקר והוא : ישיבת "עוד יוסף חי" ליד קבר יוסף בשכם. על שכם ראה שני נספחים בסוף הפרק.
בצומת גלילות אירוע טרגי אירע מצפון מערב לצומת, בשנת 1978, במקום שהיום ניצבת מצבת זיכרון:
כאן על אם הדרך
נפלו בצהריי יום שבת
ב' אדר ב' תשל"ח - 11.3.1978
35 קורבנות אוטובוס הדמים
גברים, נשים וטף
שנטבחו בהתקפת מחבלים
והיו למאכלות אש
יהי זכרם ברוך
כתובת ענק על המצבה אומרת: "אַף כִי נָדַם הָאָדָם, כֹחוֹ עִמַנוּ, לֹא יִתָם לְעוֹלָם".
אנו עוברים באזור של צמתי תחבורה וננסה קצת לעשות סדר בנושא רשת הכבישים בארץ:
"חוצה- שומרון" הוא הכביש בו אנו נוסעים 5. הוא יוצא 22 ק"מ מצפון לתל אביב, חוצה את מדינת ישראל ומסתיים, היום (1995), במרחק 21 ק"מ, בצומת אורנית, אשר בשומרון . התוואי המתוכנן שלו הוא עד צומת פצאל וכביש הבקעה (מספר 90 ) - 75 ק"מ מצומת גלילות : זהו למעשה כביש רוחב של ארץ ישראל. "חוצה-שומרון" הוא כדוגמת הכבישים "חוצה בנימין" ו"חוצה-יהודה" המשלבים את היישוב היהודי ב"יהודה ושומרון" עם מדינת ישראל.
דרך האבות המקראית, המכונה כביש 60 העוברת בגב ההר, קרוב לפרשת המים של הרי השומרון חוצה את כביש "חוצה - שומרון" בצומת תפוח.
כביש החוף - ממנו יצאנו הוא ה”אוטוסטרדה" 2 כביש של 100 ק"מ - מתל אביב לחיפה. בצומת מורשה נעבור כביש רוחב נוסף באורך 205 ק"מ ממעבר הגבול רפיח עד חיפה.
בתוואי של דרך הים המקראית נפגוש בצומת קסם, היכן שהיום עובר כביש 444 ובקרוב יעבור כביש 6 המתוכנן. יש לשים לב כי עד לפני 100 שנים, הדרך הזאת הייתה המעבר היחידי, מצפונה של ארץ ישראל לדרומה. כל השטח מכביש זה מערבה עד חוף הים היה מוצף ממי הירקון וממזרח היו הרי השומרון.
לפני הכניסה לצומת קסם אנו עוברים על פני מסילת הברזל. מושג כללי בנושא הרכבת. התשתית לרשת הרכבות בארץ ישראל הונחה במלחמת העולם הראשונה (1914-1917) על ידי מהנדסים גרמנים שפעלו מטעם התורכים. המטרה הייתה לסייע לצבא התורכי להגן על הארץ מפני פלישה בריטית מחצי האי סיני. שיפור ברשת הרכבות בוצע על ידי שלטונות המנדט הבריטי. המסילה שאנו עוברים עתה, בין ראש העין - טול כרם - (עם התפלגות לעפולה - צמח ודמשק) - חדרה - חיפה - בירות הגיעה לרמה התקנית בשנת 1917.
סעיף אחר של המסילה, העובר במקביל לכביש "חוצה שומרון" - מצומת הירקון לצומת קסם" נסלל בשנת 1935 , בלעדית על ידי יהודים. כך הושגו שתי מטרות : תושבי תל אביב יכלו לנסוע לחיפה, דרך ראש העין במקום דרך לוד. ופרדסני פתח תקוה יכלו לייצא את יבול ההדרים באמצעות מסילת ברזל - חסכון ניכר בעלויות ההובלה.
מקורות[]
מקורות הירקון - במקביל לכביש נבחין ברצף של עצי איקליפטוסים גבוהים, אשר נטעו בראשית בניית פתח תקוה, על מנת ליבש את הביצות שנוצרו בשל עלית נהר הירקון על גדותיו. היום מי הירקון נשאבים למוביל הארצי, המתפצל לקווים: לנגב, לירושלים ולגוש דן - תל אביב, אשדוד ואשקלון ומתחבר לקו הנגב.. נציין כי במוקד זה עוברים שליש מכמות המים של מדינת ישראל. עתה רק מעט מים זורמים בירקון וניתן לבקר ב"גן לאומי - מקורות הירקון".
ראש העין - היא עיר מאז 1994. בני המקום הם צאצאי העולים מתימן במסגרת "מרבד-הקסמים" - אשר במסגרתה עלתה לישראל יהדות תימן באמצעות אוירונים. וכך עברו, תוך שעות, מהמאה התשע-עשרה למאה העשרים: הכירו את המכונית, החשמל ומכונות הבית והתעשייה. יחד עם זאת גם את אפיוני העולם המודרני כולל הפשע ותופעות נילוות. ראשוני העולים שוכנו במבנה מחנה צבאי בריטי היה במקום. מחנה העולים הפך למעברה ובשנת 1955 הוקמה במקום מועצה מקומית. רוב מבני הישוב הם חד-קומתיים ומאפיינים בכך את היישוב. בעיר יש מאות בתי כנסת, כאשר לרוב המשפחות יש בביתם מבנה או חדר המהווה בית כנסת משפחתי.
בית ארבעת המרחבים בעזבת צרטה בראש העין - צילם:אבישי טייכר
אבן העזר - המקראית (עזבת צרטה) 1.5 ק"מ אחרי צומת קסם, השטח הדרומי הפרוש לפנינו קשור לאירוע שהתרחש כאן לפני שלושת אלפי שנים: "ויהי דבר שמואל לכל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על אבן העזר ופלשתים חנו באפק. מקור השם "עזבת" מעיד כי האזור שימש לפעילות חקלאית של תושבי כפר "צרטה" - 12 ק"מ מזרחה. האתר יושב על גבעה בקצה שלוחה המשקיפה אל מרחבי מישור החוף. מכאן, ההשערה כי כאן נערכו הכוחות הישראליים לקראת המערכה כנגד פלשתים. נציין כי האתר הוא על הגבול האתני בין ההר הישראלי ומישור החוף הכניעני-פלישתי. בין הממצאים החשובים באתר נמצא אוסטרקון - חרס בכתב פרוטו- כנעני: 5 שורות ובהם 80 אותיות חרוטות ומופיע בהם א"ב רשום משמאל לימין. מניחים שזה תרגיל בקריאה וכתיבה. זו עדות חשובה לידיעת קרוא וכתוב בקרב תושבי ההר החקלאיים - האתר מלא בורות לאחסון חטה - מתקופת ההתנחלות והשופטים.
נגיע לאורנית, שערי תקוה ואלקנה מישובי היוזמה הפרטית בשומרון הישובים צמודים ל"קו-הירוק" ואפיונם היה שהם "5 דקות מכפר סבא". תושבי הישובים עובדים בגוש דן. המטרה של תושבי ישובים אלה הוא לזכות באיכות חיים טובה לאנשים הרגילים לקרבה לעיר ובכל זאת ליהנות מהשקט הכפרי. הבית המרווח, הדשא, הגינה עם עצי פרי, ולעיתים בריכת שחיה וכמובן, משכנים בעלי רמת חיים דומה ובעלי שאיפות דומות.
בצומת מסחה - אנו נכנסים ל"שמורת ההיסטוריה וטבע הגדולה ביותר בארץ", אשר הוזכרה בתחילת הטיול. סביבנו נוף עצי זית, למי שזוכר, כפי שהיה פעם באזור רמלה- לוד. צלילי ה"זית" נשמעים בשמות הכפרים הערביים שנעבור: מסחה - משחה, כינוי לשמן המשחה ובידיה - בית בד. בתחומי הישובים האלה נמצא שרידים רבים של בתי בד, גתות ושומרות, המעידים על התיישבות קדומה, מאז ההתנחלות הישראלית בימי יהושע.
להבדיל מארץ יהודה, שבה התקופה הישראלית באה לידי ביטוי ביצירת המדרגות החקלאיות - ה"טרסות", הרי בארץ השומרון שרידי מבנים חקלאיים מהווים את העדות לנוכחות היהודית הקדומה. הסיבה פשוטה: הרי השומרון אינם תלולים כהרי יהודה ולכן לא היה צורך בהכנת התשתית לגידולים החקלאיים. הנוחיות בגידולן באה לידי ביטוי בשפע המבנים שבהם שמרו וטיפלו בפרות: ענבי הגפן וזית השמן. בתקופת מסיק הזיתים, הסתיו, נבחין בקבוצות של נשים וילדים מסביב לעצי הזיתים, כאשר על הקרקע פרוסים בדים, אשר עליהם נופלים הזיתים המבושלים. רואים גם חמורים בצד הדרך המובילים שקי זיתים לעבר בתי הבד. רצוי לעצור ליד קבוצת מסיקי זיתים בעונה ואם הדבר אפשרי לעצור ליד בית בד ולעקוב אחרי תהליך הפקת הזית.
ח'רבת ערארה - דרומית ל"חוצה שומרון - הר בגובה 377 מ'. בצלע ההר נחשפים סלעים געשיים. החשיפה היא בצורת שפך ואפשר לזהות את ההר כ"הר געש". כמובן אנו נזכרים בכתוב בספר יהושע: "ויהי אחרי הדברים האלה (כריתת ברית לשבטי ישראל בשכם) וימת יהושע בן-נון עבד ה' בן מאה ועשר שנים. ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת-סרח אשר בהר אפרים מצפון להר -געש". אם זה "הר געש" אז היכן קברו של יהושע ? יכול להיות כפל חרת' (להלן). אך יש גם אפשרות אחרת : מצפון להר מתנשא מצוק משונן ובראשו מבנה ריבועי קטן הנקרא שיך עבדאללה . אם נזכור כי יהושע כונה "עבד ה'" הרי הדמיון מדהים ! לאחר הישוב ברקן נמצא הכפר הערבי כפל חרת'. לפי מסורות יהודיות, שומרוניות ומוסלמיות, נמצאים במקום קבריהם של יהושע בן נון, אביו-נון וכלב בן-יפנה. עולי רגל מציינים כי נהגו להשתטח על הקברים משנת 1258. אגב, בנקודה זו עבר קו הגנה התורכי במלחמת העולם הראשונה, כאשר הבריטים כבשו את ארץ ישראל בבואם ממצרים.
נגיע ל אזור התעשייה – ברקן ולעיר אריא ל - 80 מפעלים מצויים באזור התעשייה, מן המצליחים בארץ. עד שנת 1992 הוא נחשב לאזור תעשייה א', מאז נעצרה במעט התפתחותו.
אריאל[]
אריאל - הישוב העירוני הגדול בשומרון - 14.000 בשנת 1995. 40 ק"מ מתל אביב, 50 ק"מ מירושלים ו-600 מטר מעל פני הים. נתוני יסוד אלה מהווים את היסוד להצלחה: נגישות למרכזי התעסוקה ואקלים נוח. בהקמתה נקבע היעד: הקמת עיר המשמשת מרכז תרבותי, חינוכי וחברתי של השומרון. תחום היישוב מגיע ל30.000- דונם. בעיר מכללת יהודה ושומרון בה קיימות כל האפשרויות להשכלה על תיכונית: טכנית, אקדמית ועוד. הצלחתה היא באווירה המיוחדת - הרחק מהעיר, שקט כפרי ורצינות התלמידים. למכללה כח שאיבה ניכר ומערך הסעות מביא אליה תלמידים מיידי בוקר משפלת החוף - מנתניה עד תל אביב. כיום - 1995 - רשומים במכללה 2.500 תלמידים בשבע מסגרות לימוד.
נחל קנה[]
בדרך חזרה מאריאל בק"מ ה34.5- מצומת גלילות פונים צפונה לכיוון עמנואל וקדומים (כביש מספר 5066) במרחק של 5 ק"מ אנו עוברים על פני נחל קנה. הדרך בה אנו נוסעים נסללה עוד בתקופת המנדט הבריטי והיא מובילה אותנו לאחת משלושת שמורות הטבע הגדולות באזור שומרון ובנימין, האחרות הן בריחן - בצפון השומרון ובאום צפה בארץ בנימין. השמורות האלה נועדו בעיקר לצייד. ואכן גם היום אפשר לראות בהרים: שפני סלע, אילים ואפילו חזירי בר.
אנו עוברים ליד הישוב "רבבה", אשר הוקם על אדמה פרטית של "קרן ארץ ישראל" בקדומים. אותה קרן אשר מכרה השתתפויות באדמות השומרון ליהודים רבים בתקופת שלטון ה"ליכוד" - בשנים 1977-1992. העובדה שהיישוב נבנה על אדמה פרטית מנע את הקפאת הקמתו בשנת 1992.
נגיע לצומת דרכים, המובילה מערבה לישובים: יקיר ונופים. אם נכנס לאחד הישובים נוכל לערוך תצפית מרהיבה על נחל קנה. הנחל מתחיל ביובלים היוצאים מדרום מערב הר גריזים, עובר בשומרון - מתחת לאף שלנו - בין נחלות השבטים אפרים ומנשה ונשפך לנחל הירקון בין הוד השרון לפתח תקוה. מעבר לנחל אפשר להבחין בישוב קרני שומרון על מרכיביו: שתי הפסגות של "קרני" שומרון - כאשר על הצפונית ממוקם ביתו של גואל הקרקעות, משה זר, נוה מנחם ע"ש מנחם בגין ז"ל, מרכז קרני שומרון והישוב המערבי גינות שומרון. אפשר להבחין באזור בשרידי חקלאות עתיקה: שומרות, גדרי אבן וגתות. למטה, בנחל קנה, יש זרימה של מים, עם ברכות ובוסתנים אך זה כבר מסלול נפרד. מעניין להבחין בתופעה שהייתה קיימת בעבר וגם היום. בספר יהושע נאמר, כי לשבט אפרים היו ערים בתוך אזור שבט מנשה. מסתבר כי גם היום האדמות המצויות מצפון לנחל קנה הן בבעלות כפר ערבי המצוי מדרום לנחל קנה - הוא דיר אסתיא. בהמשך הדרך, המובילה לעיר החרדית עמנואל נוכל להבחין בעדרי צאן, הגולשים מהגבעות ואת הרועים הנקבצים, בדרך כלל בשעות אחרי הצהרים, עם הכבשים והעזים ליד הבארות ובתקופה המתאימה ליד מעיינות - תמונה תנכ"ית טיפוסית, המזכירה לנו את יעקב אבינו ; "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני-קדם. וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי-צאן רובצים עליה, כי מן-הבאר ההיא ישקו את העדרים והאבן גדלה על-פי הבאר. ונאספו שמה כל-העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את-האבן על פי הבאר למקמה".מקום זה נקרא " עין אל מעקודיה" - המעין בו רוחצים את הכבשים. נגיע לנחל קנה עצמו, המצוי בתוך מכתש הדומה לאמפיתאטרון, כאשר שורות העצים מהווים כעין שורות כסאות של הצופים. ממול, מצד מזרח מצויה חורבה, אשר שמה נפוץ בשומרון - "קצר אל-חרמיה" - מצודת השודדים - שם המעיד על פרנסת תושבי הסביבה בעבר.
נעלה לעמנואל - הישוב העירוני החרדי הראשון בשומרון. (אחריו באו ביתר עילית וקרית ספר). בעת הקמתו הוצבו לאורך הדרך תמרורי הדרך בהתיישבות החרדים בארץ ישראל מבית הבק בהר הגרמ"ק, פתח תקוה ועד ימינו לאלה. לישוב תוכנן עתיד יוצא דופן, לדוגמא שכל התחבורה העירונית תתנהל על חשמליות, אך סכסוכים בין היזמים הביאו לידי הקפאת הצמיחה. מכל מקום, הישוב נתן דוגמא חיובית להתיישבות העירונית החרדית "מעבר לקו הירוק".אם נסייר בעיר נוכל להבחין במרכז מסחרי נאה, מוסדות חינוך רבים, ישיבות של כל הזרמים החרדים עוד תופעה אופיינית: מחלונות של כל דירה אין אפשרות לראות מה קורה בדירות אחרות - בדיוק כפי שרש"י מפרש על הפסוק:"מה טובו אוהליך יעקב"
מעט לפני הצומת המגיע לכביש שכם- קלקיליה, נבחין בצד הדרך-מזרחה בברכת מים, המשמשת לצאן ולבקר המקומי. קיימת בה תופעת טבע ייחודית, בשלהי החורף נבחין בפריחה לבנה, מבריקה ביופיה, של צמח מים המכונה, מאין הוא בא לא ידוע, מכל מקום, זה אחד המקומות הבודדים בו הוא גדל בארץ ישראל. כאן נפנה מזרחה לכיוון קדומים.
נעבר את הישוב הערבי אלפונדק, אשר שורשו מעיד על שורשיו - פונדק דרכים. יסודו של הכפר הוא מראשית המאה, תושביו יוצאי כפרים שכנים, אך יש בו גרעין של יוצאי מצרים מהפועלים אשר הגיע לא"י בראשית המנדט הבריטי. נסיעה קצרה תביא אותנו לצומת פרעתא, אמתין. כפרים אלה, הנראים דרומית מהכביש, מכונים בשם "כפרי כיפה". הבתים בנויים על פסגת הגבעה וכך הגבעה מקבלת כעין תמונת "כיפה". יש לכך שתי סיבות: ביטחונית - קשה יותר על אויבים להגיע אל הפסגה, נציין כי אזור השומרון היה ידוע בחוסר שלטון בו עד לפני 100 שנה ושנייה - כלכלית , האדמות הפוריות במורד הגבעה מנוצלות רק לחקלאות. מקור שמו של הכפר פרעתא הוא כנראה מקראי : " וישפט אחריו את ישראל עבדון בן-הלל הפרעתוני... וימת עבדון - ויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי" (שופטים י"ב,יג-טו).
קדומים[]
קדומים - קדומים הוא היישוב היהודי הראשון בשומרון. הוקם בשנת 1976, אחרי שבע נסיונות התנחלות בתחנת הרכבת בסבסטיה. בנסיון האחרון הושגה פשרה באמצעות הסופר חיים גורי ושר הבטחון שמעון פרס, לפיו הורשו משפחות אחדות להתיישב בתוך הבסיס הצבאי. מהתיישבות זמנית זאת נוצר יישוב המונה היום 450 משפחות ,יותרמ- 3.000 נפש ומתפרס על פני שבע שכונות. בישוב מוסדות חינוך, כולל אולפנית "להבה" לבנות השומרון. בה לומדות תלמידות מכתה ו' עד כיתה י"ב במגמות יחודיות: לימודי ארץ ישראל, תקשורת ומדרשה תורנית . ישיבת קדומים ממוקמת על הפיסגה מעל היישוב - המכונה "גבעת רש"י" (בגימטריה 510) - בין השאר בשל הגובה שלה מעל פני הים 510 מטר. הישיבה כוללת מכון גבוהה ללימוד בעיות כלכליות ופיננסיות. בקדומים מצוייה גם מדרשת ארץ ישראל בה אולפן לעולים, הכשרה מקצועית לעולות צעירות מאתיופיה, קרן לרכישת מקרקעין (הישובים: צופים, רבבה ואבני חפץ - הוקמו על קרקעות אלה), מוזאון לעתיקות השומרון וארכיב לתולדות היישוב היהודי בשומרון.
שומרון העתיקה[]
שומרון העיר עולים להר בכביש מפותל. את פנינו מקבל שער, ממשיכים ברחוב "העמודים", מגיעים לרחבת הכניסה - כאן מגרש חניה. ממול עמודי מרכז העיר:הפורום ושרידי מקדש, ממשיכים ברגל לתיאטרון, למגדל העגול ומגיעים לארמון אחאב ועומרי. נציין כי המוצגים המפוארים שהתגלו פה, העשויים משנהב פיל, מצויים במוזאון רוקפלר, בירושלים. היסטוריה: לפי ספר מלכים, העיר שומרון נבנתה על ידי ישראלים מן המסד עד הטפחות. בסוף המאה התשיעית לפנ"ה קנה עמרי מלך ישראל את הר שומרון מידי שמר ובנה בה עיר מלכותית. יתרונות המקום שבחר גלויים לעין כל - הוא מצוי סמוך לצומת דרכים, כבימינו: מן הים לעבר הירדן- דרך שכם ומצפון הארץ לדרומה. האזור - מרכז חקלאי עשיר (אפילו עתה משמשים בערבוביה בהר שרידי עתיקות ומטעי שזיפים וזיתים). אחאב בן עמרי הרחיב את העיר ופאר אותה בארמונות נהדרים ובבתי שן יקרים. משך דורות הייתה העיר מרכז מדיני, צבאי ודתי לממלכת ישראל הצפונית. על שמה נקרא כל האזור בשם שומרון עד ימינו אלה. העיר נזכרת פעמים רבות בנבואות התוכחה, לדוגמא, מיכה מנבא כי תושם "לעיי השדה .. ויסודותיה אגלה". ואילו יחזקאל, הפונה לירושלים, קובע את סדר גודלה:"ואחותך הגדולה שומרון".
שכם[]
"ויבא יעקה שלם עיר שכם.. ויקן את חלקת השדה"(ל"ג,יח-יט)
שכם הולכת ונשמטת מאתנו. חלקת השדה שנקנתה בשכם ניתנה לקבורתו של יוסף. ו"זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולים לומר גזולים הם בידכם: מערת המכפלה, בית המקדש(=הר הבית) וקקבורתו של יוסף"(ב"ר ע"ט,ג) שכן כולםנקנו בכסף מלא. לצערנו כל האתרים המקודשים הללו נמצאים בלב הסכסוך העכשווי, ואומות העולם אומרים לנו" השב ! מן הראוי להעיף מבט כלפי שכם המקודשת ושחזר בחטף את ערכה במסורת ישראל. בעוד שהר הבית ומערת המכפלה, 'חבריה' לקנין-כסף, טבועים עמוק במורשתנו, - שכם איננה מעוגנת בתודעתנו כאתר-סגולה מובהק. אדרבה, בזכרוננו הלאומי נחרת מאמר חז"ל (סנהדרין ק"ב,א) "שכם - מקום מזומן לפורענות: בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד". צד שוה לפורענויות אלו היותן טבועות בחותם המחלוקת, הפלגנות. מלחמת בני יעקב בבעלי שכם; סכסוך השבטים עם אחיהם חולם המלכות; וירבעם בן נבט מזרעו של יוסף (=מאפרים) ממשיך במעגל הפלגני ומייסד מחלוקת בישראל "נחלקה מלכות בית דוד בשכם". עד כדי כך קשורה העיר במחלוקת שגם שמה מעיד: שכם - לשון חלק הוא" (רש"י ברא' מ"ח,כ"ב עה"פ "נתתי לך שכם אחד על אחיך") ובמדרש :" ויש אומרים היא סלע המחלוקת" (תו"ש וישלח ל"ה אות כ"ד).
פורעניות אלו של שיאים הן וחובקות את שלושת האיסורים החמורים ביותר: גילוי עריות (מעשה דינה בפרשת וישלח), שפיכות דמים (מכירת יוסף בפרשת וישב), ועבודה זרה (בעקבות פילוג המלוכה עך ידי ירבעם). וכאן בא ה"אבל" הגדול: דוקא שכם נבחרה להיות ראשונית לבויאת אברהם בארץ ("ויעבור .. עד מקום שכם", ברא'יב',ו) יעקב קונה בה שביתה (בפסוק המצוטט בראש העמוד). ויהושע בונה בה מזבח (יהושע ח,ל) הרי גריזים ועיבל הם הבמה למעמד מתן תורה בארץ ישראל, כהד חוזר להר סיני (ילקוט ראובני ראה).שכם של מחלוקת מולידה פורענות. אך יש בה גם שלמות" ויבא יעקב שלם עיר שכם" אומר רש"י: "שלם בגופו, שלם בממונו ושלם בתורתו".המקור : נקודת מבט בשבעון "שבת בשבתו" מאת הרב ישראל רוזן - ו'כסלו תשנ"ה - לשבת פרשת "וישלח"
נספח ב: מעשה שכם מסורת היא בידינו שלפני 3738 שנים בא אברהם אבינו מארצו וממולדתו לארץ כנען ועבר בארץ עד בואו שכמה. כאן נראה אליו ד' והבטיח לו כי זרעו יירש את הארץ הזאת, וכאן בנה מזבח ראשון לד'. 200 שנה אחר כך שם לשכם נכדו, יעקב, חנה אל מול שערי העיר שבמזרח, וקנה את חלקת השדה המשתרעת שם. בעקבות מעשה דינה, כבשו בניו את העיר והשמידו את יושביה. 3540 שנה לפני ימינו אלה אנו פוגשים ביוסף הנער, אשר מתוך הכרת החיבה המיוחדת שרכש לו יעקב אבינו, ומתוך הכרתו כי אין אחיו ממלאים באופן מושלם את רצון אביהם, הביא אליו את דיבתם רעה. והם, מצידם, שנאו אותו ולא יכלו לדברו לשלום. וב"שלישי" לסדר "וישב" מסופר כי יוסף בעל החלומות, זה שאחיו קינאו בו ודחו את חלומותיו, נשלח על-ידי אבא לראות את שלום אחיו הרועים בשכם - אך הם הלכו משם, בכך הרחיקו אותו מן המקום. האחים התנכרו אליו, זממו להמיתו באופן שידם לא תהיה בו, השליכו אותו לבור כשחייו בסכנה, ולא שמעו אליו בהתחננו אליהם בעת צרת נפשו. ובעבור תמורה של מה בכך נמכר יוסף לישמעלים, ובמשך זמן ארוך היה נתון תחת ידי זרים. לפני מותו ציווה על אחיו להעלו את עצמותיו עמם ממצרים, ולקוברו בשכם, אשר ניתנה לו לנחלה מאת אביו אוהבו. ולפני כ- 13 שנה, 15 שנים לארח ששוחררה העיר, וזמן קצר אחרי משבר ימית, בא לכאן רומם אלדובי מעירו ומישיבתו, וכאן, בקבר יוסף אשר ב"חלקת השדה" בנה ישיבה לד'. הוא וחבריו ניסו, במשך שנים ארוכות להתיישב בעיר, ולא עלה בידם. את העיר לא כבשו, ואת יושביה לא השמידו. את דיבת אחיהם לא הביאו רעב לפני אביהם שבשמים. ובכל זאת שנאום אחיהם . וביום שלישי, י"ט כסלו ה'תשנ"ו, "שלישי" לסדר "וישב", אחי יוסף, הלא הם מדינת ישראל וצבאה, הלכו משכם, ובכך הרחיקו את אנשי ישיבת "עוד יוסף חי" מקבר יוסף, והתנכלו להם, בהטילם עליהם צוי הגבלת תנועה. את חי כל מתיישבי האזור סיכנו, ואת שכם וקבר יוסף מכרו לישמעלים, בעבור תמורה של כלום.
ואני, שיותר מ - 12 שנה נמצא בשכם,
ואני, אשר מצאתי שם את מקומי,
אני בוכה.
יוסף איננו. ואני, אנא אני בא ?
המקור : נכתב בעת פינו שכם על ידי נעם לבנת ממקימי הישיבה. פורסם ב"נקודה" ינואר 1996
נספח: עיר הקודש שכם תובב"א[]
"ויבא יעקה שלם עיר שכם.. ויקן את חלקת השדה"(ל"ג,יח-יט)
שכם הולכת ונשמטת מאתנו. חלקת השדה שנקנתה בשכם ניתנה לקבורתו של יוסף. ו"זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולים לומר גזולים הם בידכם: מערת המכפלה, בית המקדש(=הר הבית) וקקבורתו של יוסף"(ב"ר ע"ט,ג) שכן כולםנקנו בכסף מלא. לצערנו כל האתרים המקודשים הללו נמצאים בלב הסכסוך העכשווי, ואומות העולם אומרים לנו" השב !
מן הראוי להעיף מבט כלפי שכם המקודשת ושחזר בחטף את ערכה במסורת ישראל. בעוד שהר הבית ומערת המכפלה, 'חבריה' לקנין-כסף, טבועים עמוק במורשתנו, - שכם איננה מעוגנת בתודעתנו כאתר-סגולה מובהק. אדרבה, בזכרוננו הלאומי נחרת מאמר חז"ל (סנהדרין ק"ב,א) "שכם - מקום מזומן לפורענות: בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד".
צד שוה לפורענויות אלו היותן טבועות בחותם המחלוקת, הפלגנות. מלחמת בני יעקב בבעלי שכם; סכסוך השבטים עם אחיהם חולם המלכות; וירבעם בן נבט מזרעו של יוסף (=מאפרים) ממשיך במעגל הפלגני ומייסד מחלוקת בישראל "נחלקה מלכות בית דוד בשכם". עד כדי כך קשורה העיר במחלוקת שגם שמה מעיד: שכם - לשון חלק הוא" (רש"י ברא' מ"ח,כ"ב עה"פ "נתתי לך שכם אחד על אחיך") ובמדרש :" ויש אומרים היא סלע המחלוקת" (תו"ש וישלח ל"ה אות כ"ד).
פורעניות אלו של שיאים הן וחובקות את שלושת האיסורים החמורים ביותר: גילוי עריות (מעשה דינה בפרשת וישלח), שפיכות דמים (מכירת יוסף בפרשת וישב), ועבודה זרה (בעקבות פילוג המלוכה עך ידי ירבעם). וכאן בא ה"אבל" הגדול: דוקא שכם נבחרה להיות ראשונית לבויאת אברהם בארץ ("ויעבור .. עד מקום שכם", ברא'יב',ו) יעקב קונה בה שביתה (בפסוק המצוטט בראש העמוד). ויהושע בונה בה מזבח (יהושע ח,ל) הרי גריזים ועיבל הם הבמה למעמד מתן תורה בארץ ישראל, כהד חוזר להר סיני (ילקוט ראובני ראה).שכם של מחלוקת מולידה פורענות. אך יש בה גם שלמות" ויבא יעקב שלם עיר שכם" אומר רש"י: "שלם בגופו, שלם בממונו ושלם בתורתו".המקור : נקודת מבט בשבעון "שבת בשבתו" מאת הרב ישראל רוזן - ו'כסלו תשנ"ה - לשבת פרשת "וישלח"
נספח ב: מעשה שכם[]
מסורת היא בידינו שלפני 3738 שנים בא אברהם אבינו מארצו וממולדתו לארץ כנען ועבר בארץ עד בואו שכמה. כאן נראה אליו ד' והבטיח לו כי זרעו יירש את הארץ הזאת, וכאן בנה מזבח ראשון לד'. 200 שנה אחר כך שם לשכם נכדו, יעקב, חנה אל מול שערי העיר שבמזרח, וקנה את חלקת השדה המשתרעת שם. בעקבות מעשה דינה, כבשו בניו את העיר והשמידו את יושביה. 3540 שנה לפני ימינו אלה אנו פוגשים ביוסף הנער, אשר מתוך הכרת החיבה המיוחדת שרכש לו יעקב אבינו, ומתוך הכרתו כי אין אחיו ממלאים באופן מושלם את רצון אביהם, הביא אליו את דיבתם רעה. והם, מצידם, שנאו אותו ולא יכלו לדברו לשלום. וב"שלישי" לסדר "וישב" מסופר כי יוסף בעל החלומות, זה שאחיו קינאו בו ודחו את חלומותיו, נשלח על-ידי אבא לראות את שלום אחיו הרועים בשכם - אך הם הלכו משם, בכך הרחיקו אותו מן המקום. האחים התנכרו אליו, זממו להמיתו באופן שידם לא תהיה בו, השליכו אותו לבור כשחייו בסכנה, ולא שמעו אליו בהתחננו אליהם בעת צרת נפשו. ובעבור תמורה של מה בכך נמכר יוסף לישמעלים, ובמשך זמן ארוך היה נתון תחת ידי זרים. לפני מותו ציווה על אחיו להעלו את עצמותיו עמם ממצרים, ולקוברו בשכם, אשר ניתנה לו לנחלה מאת אביו אוהבו. ולפני כ- 13 שנה, 15 שנים לארח ששוחררה העיר, וזמן קצר אחרי משבר ימית, בא לכאן רומם אלדובי מעירו ומישיבתו, וכאן, בקבר יוסף אשר ב"חלקת השדה" בנה ישיבה לד'. הוא וחבריו ניסו, במשך שנים ארוכות להתיישב בעיר, ולא עלה בידם. את העיר לא כבשו, ואת יושביה לא השמידו. את דיבת אחיהם לא הביאו רעב לפני אביהם שבשמים. ובכל זאת שנאום אחיהם . וביום שלישי, י"ט כסלו ה'תשנ"ו, "שלישי" לסדר "וישב", אחי יוסף, הלא הם מדינת ישראל וצבאה, הלכו משכם, ובכך הרחיקו את אנשי ישיבת "עוד יוסף חי" מקבר יוסף, והתנכלו להם, בהטילם עליהם צוי הגבלת תנועה. את חי כל מתיישבי האזור סיכנו, ואת שכם וקבר יוסף מכרו לישמעלים, בעבור תמורה של כלום.
ואני, שיותר מ - 12 שנה נמצא בשכם,
ואני, אשר מצאתי שם את מקומי,
אני בוכה.
יוסף איננו. ואני, אנא אני בא ?
המקור : נכתב בעת פינו שכם על ידי נעם לבנת ממקימי הישיבה. פורסם ב"נקודה" ינואר 1996