תוואי המעלה שדרכו הובאו בהמות הקורבן אל שערי חולדה בואכה הר הבית. בצהוב למעלה: השער המשולש

בעשר נקודות שונות על פני הכותל הדרומי של הר הבית עוד בולטים על הקיר העתיק סימני פיח גדולים. מישהו ממש התעלל בכותל בנקודות הללו. מה שנראה כמו תוצאה של בעירה איטית וממושכת, או לחלופין פעולתו של חומר כימי לאורך עשרות בשנים, נגס באבן והשיל ממנה כמה וכמה סנטימטרים. בקיצור, הטביע בה חותם בל יימחה שנותר עד ימינו. פרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה וד"ר יובל ברוך, כיום ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, חפרו שם בין השנים 1998 ל־2000 וזיהו שהכתמים המדוברים הם בצורה של קשתות, זו למעלה מזו. כשחיברו קו דמיוני על גביהם התחוור לשניים שמעל הקשתות עבר בימי הבית השני רחוב שעלה ממזרח, מכיוון הקדרון, עד לפתח שערי חולדה ומשם אל הר הבית פנימה. את מסקנותיהם כותבים השניים במאמר שפורסם לאחרונה בקובץ "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה".

  • המקור: ארנון סגל כתמי הכותל הדרומי: חרכי הצצה לעבר רחוק - כמה כתמי פיח על גבי הכותל הדרומי של הר הבית הובילו את הארכיאולוגים פרופ' רוני רייך וד"ר יובל ברוך לזהות את הנתיב שדרכו הובלו בעלי החיים בדרך לשחיטתם כקורבן במקדש

השאלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקורבנות הוקרבו במקדש בכל יום, אבל ברגלים כמות בעלי החיים שנדרשה לעבודת הקורבנות הייתה גדולה בהרבה, ואילו בערב הפסח, בעת הקרבת קורבן הפסח, בתוך זמן קצר מאוד נשחטו במקדש בה בשעה אלפי קורבנות. להערכת רייך וברוך מדובר היה בכ־5,000 כבשים ועיזים שהוקרבו במועד הזה, שהיה צריך לשנע אל הר הבית מבעוד מועד באופן מאורגן בידי רשויות המקדש והשלטונות. שני הארכיאולוגים מציעים שאלפי הבהמות הללו הוכנסו אל מתחם ההר בעיקר מכאן, מהכבש המרוצף שהיה קיים בשלהי ימי הבית השני בצמוד לכותל הדרומי על גבי הקשתות.

הפתרון[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאור זאת הם מניחים שכל אלו הובאו אל ההר דווקא בכבש שלאורך הכותל הדרומי. בניגוד לגשר מהעיר העליונה, מדובר במקרה הזה באזור מרוחק מהעיר ומבתי מגוריה. שער חולדה המזרחי, כאמור, רחב יותר ממקבילו המערבי והוא בעל שלושה פתחים. זאת, לכאורה, בניגוד להיגיון שכן קהל רב יותר זרם דווקא בשער המערבי. זה המזרחי היה מצוי בעת ההיא בשולי העיר. רייך וברוך מציעים שהפתח הימני מבין השלושה בשער חולדה המזרחי שימש לכניסת בעלי חיים לשטח ההר. אלו המתינו בו לשחיטתם בדירים ששכנו במתחמים התת־קרקעיים שכונו לימים בידי הצלבנים בשם המוטעה "אורוות שלמה". אכן, בסינון עפר הר הבית שהוצא בידי הוואקף בעת החפירה הבלתי־חוקית שקיים שם בשנת 1999, נמצאו לא מעט עצמות חרוכות של בעלי חיים כשרים להקרבה.

שלילת הגשר מהר הבית להר הזיתים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אין גם כל סיבה לבנות גשר כזה בעבור פרה שעברה בו רק אחת לחמישים או מאה שנים, ובסך הכול שמונה פעמים בלבד לאורך ההיסטוריה. במשנה עצמה לא מוזכר גשר שהוליך מהר הבית להר הזיתים אלא כבש בלבד, כלומר ככל הנראה מבנה זמני בהתאם לשכיחות הלא־גבוהה של האירוע הזה. כך או אחרת, השניים מציעים שהחל בימי הורדוס ועד החורבן הפרה שהוצאה מהר הבית פסעה בנחת במורד הרחוב הסלול והמשיכה להר הזיתים במסלול בעל שיפוע מתון יחסית, פחות או יותר בנתיב שבו מתעקל כיום כביש העופל עד לגשר גת שמנים ומשם במעלה הר הזיתים אל מקום שחיטתה.

חידת הפיח[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנוסף יש לזכור שלא בכל תאי הקשתות שמתחת לכותל הדרומי נותרו סימני פיח, אלא רק בעשרה מהם. לאור זאת יש לאתר סיבה אחרת ליצירתם של הכתמים. אולי אחסנו כאן שמנים או חומרים כימיים אחרים לצורכי המקדש היומיומיים, ואלו פעלו את פעולתם לאורך שנים על הסלעים? השניים מעלים השערה ש"בליה זו נוצרה לא מאירועי המלחמה על ירושלים, אלא מפעילות הנוגעת לתפקוד התאים המקומרים שמתחת לדרך המדוברת: אחסון בעלי חיים, מלאכה כלשהי שהצריכה שימוש בחומרים כימיים חריפים, אחסון חומרים כלשהם כמו שמנים, וכדומה, שהתקיימה במקום במשך עשרות רבות של שנים, מאז שנבנו הקמרונות והדרך שעליהם ועד לחורבנם בידי הרומאים". במקרה הזה, אם כן, סימני הפיח על הקיר אינם זכר לחורבן אלא דווקא זכר לימים של בניין.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.