המקור הערך בויקיפדיה העברית [1]

ראו גם אוצר ישראל - כרך 7 "סמיכות רבנים" עמ' 222

ביהדות, סמיכה לרבנות, היא גורם ההמשכיות של הסמכות לפסוק הלכה וניתנת ע"י תואר הניתן מרב לתלמידו.

בעבר נמשכה, לפי המסורת, שלשלת של סמיכה ממשה רבנו עד תקופת המשנה, כאמור במשנה הראשונה של פרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". בתקופת התנאים ולאחר מכן בתקופת האמוראים בעת פיזור ישראל באיזורים שונים ברחבי העולם עד כדי מקומות רחוקים של חודשי נסיעה ממקום למקום נפסקה סמיכה רציפה זו כהמשך אחד, ומאז כל רב הבוחן את תלמידו ומוצאהו מלא בש"ס ופוסקים וראוי להוראה סומכו לרבנות על מנת להמשיך את שולשלת הרבנות והפסיקה.

בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הכירו הרומאים בחשיבות הסמיכה ושעל ידי זה נגרמת ההמשכיות לעם ישראל, ואסרו את הסמיכה, אז נערכה סמיכת רבי יהודה בן בבא המובאת להלן. שמסר את נפשו לסמוך את ארבעת תלמידיו, מאחר וידע את חשיבות הסמיכה להמשכיו עם ישראל.

חידוש הסמיכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב-1538 ניסו רבני העיר צפת ובראשם רבי יעקב בֵּירָב לחדש את הסמיכה. רבי יעקב בירב סמך ארבעה חכמים: את רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני (המבי"ט), רבי יוסף סאגיס ורבי משה קורדובירו (הרמ"ק). גם שרשרת סמיכה זו לא נמשכה יותר משני דורות, עקב התנגדותו של רבי יעקב בן חביב (הרלב"ח) שהיה רבה של ירושלים. הוא נימק זאת בכך שאין תוקף הלכתי לסמיכה כזאת. את טענותיו ערך הרלב"ח בספר הנקרא קונטרס הסמיכה.

ההלכה היהודית כיום מתנהלת מתוך ההנחה שאין סמכות רבנית עליונה (כדוגמת הסנהדרין) שיכולה לפסוק הלכה לכלל ישראל. מהנחה זו נובעים כללים שונים, בין היתר: אין לאף בית דין רבני סמכות לגזור על אדם עונש מוות.

רבי יוסף קארו שנסמך ע"י רבי יעקב בֵּירָב כנ"ל, כן המשיך את הסמיכה הזאת, בסומכו את רבי משה אלשיך שסמך את רבי חיים ויטאל, אך יש הסוברים לומר שחזר בזה, ורואים זאת מתוך שלא כתב זאת בשלחן ערוך שלו.

פעולה של סמיכת רב את תלמידו קיימת גם היום כנ"ל. אבל אין לה שום תוקף הלכתי משמעותי, והוא מהווה רק כהמלצה למחזיק התעודה, שהוא יכול לשמש כרב. מלבד סמיכה שסומכים רבנים את תלמידיהם באופן פרטי, הרבנות הראשית לישראל עורכת מבחני הסמכה ומסמיכה רבנים.

סמיכה בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתורה (דברים ל"ד, במדבר כ"ז) מסופר שמשה סמך את יהושע ממשיכו. "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו". יש הרואים בהאצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים, המתוארת בספר במדבר פרק י"א, סמיכה של הזקנים.

הסמכה ברבנות הראשית[עריכה | עריכת קוד מקור]

קיימים שלושה סוגי הסמכות הניתנות על ידי הרבנות הראשית לאנשים שעברו את מסלול המבחנים הנדרש לכל הסמכה:

רבי יהודה בן בבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

סמיכה שיש בה מסירות נפש מופיעה בסיפורו של ר' יהודה בן בבא, שסמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס (מסכת סנהדרין י"ד):

"גזרה מלכות גזרה על ישראל, שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהם יעקרו..."

בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושה לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב:

"ישב בין שני הרים גדולים ובין שתי ערים גדולות ובין שני תחומי שבת וסמך שם חמישה זקנים"

בין הזקנים שסמך היו רבי מאיר, ר' שמעון בר יוחאי, ר' יוסף בן חלפתא ורבי יהודה בן אלעי, שהיה מורו של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה.

בן בבא נתפס על ידי הרומאים, אך המוסמכים הצליחו להימלט. הוא לא הסגיר אותם, אף שהרומאים דקרו אותו שלוש מאות פעם בחניתות. קברו מצוי בפאתי שפרעם.

על שם האירוע קרוי צומת הסמוך לשפרעם בשם "צומת סומך".

בתקופת הגאונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי ממצאים שנמצאו ע"י חוקרים מסוימים נמצא שעוד בשנה ד"א תתנ"ד היה הסמיכה במקומות מסוימים.

בית מדרשו של הרי"ף[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש הסוברים לומר שבבית מדרשו של רבי יצחק אלפסי כל נמשכה הסמיכה, למרות היותו שנים רבות לאחרי איסור הסמיכה ולאחרי תקופת הגאונים שבהם היה עידן הסמיכה במקומות מסוימים.

גרסת הרבי מליובאוויטש[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי מליובאווטש הוכיח שלא יתכן לומר שבאיזה שהוא שלב נפסקה הסמיכה בבת אחת, זהו תהליך שקרה במשך שנים ומחמת פיזור המקומות. הוא מסביר את טעם ההפסק מחמת איסור "לא תתגודדו" (איסור לעשות חבורות חבורות וחילוקים בתוך עם ישראל) על כן גם המקומות שנמשכה בהם הסמיכה הפסיקו מחמת האיסור הנ"ל למקומות שנפסקה בהם מחמת איסור המלכות או חוסר אנשים מתאימים.


חוברת מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ספריית רמב"ם הפועלת במסגרת ספריית אריאלה בתל אביב פירסמה חוברת בנידון. הנה דף הפתיחה:

Semicut rabanim.png

כוללת דוגמאות לכתבי סמיכה

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.