קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
אלכסנדר קרינקין, שנקרא בפי כל סנדר חדד נולד ב-1859 בעיירה קרינקין, הסמוכה לביאליסטוק שברוסיה הצארית(בימינו פולין) משם העיירה נגזר שם משפחתו.  בכפר ילדותו היה רגיל להסתובב בשדות בחברת בחורי הכפר הלא-יהודים, סנדר היה בנו של נפח רוסי יהודי. הייתה אגדה שבמהלך אחת המלחמות בין רוסיה ותורכיה קצין רוסי בכיר נפל בשבי התורכי, סנדר עדיין נער היה עוזרו של קבלן האספקה באותה חזית. כששמע שכל מאמציהם של הרוסים לשחרר את הקצין כשלו, הציע עצמו למשימה. ההצעה עוררה תחילה גיחוך. אך מכיוון שלרוסים לא היה מה להפסיד, נשאל סנדר מה הוא מתכנן לעשות, "תנו לי שני חיילים ואת השאר תראו בעצמכם" ענה. לאחר שקיבל את החיילים, השיג מדים תורכיים, ונעלם עמם למספר ימים, ובעזרתם עבר את הקווים. בשובו החזיר אתו את הקצין הרוסי. מה עשה וכיצד הצליח לא הסביר.


כשהיה בן שלשה עשר ב-1872 עלה לירושלים. ושאלה יפה היא אם עשה זאת לבד או יחד עם בני משפחתו. סנדר השכיר עצמו לנפח מקומי ועד מהרה יצא שמעו למרחק, והוא נחשב לאחד הנפחים הטובים בעיר. בירושלים כינוהו כולם סנדר חדד, משמע(בערבית) איש הברזל, הנפח. 


כעבור שנים אחדות בירושלים החל סנדר לנדוד ברחבי המזרח התיכון. תוך כדי עבר באיסטנבול וקפריסין ששם עבד כשומר, כך צבר ידע וניסיון על התחום שעמד לשמשו רבות בארץ ישראל.


איננו יודעים מתי בדיוק שב לארץ מנדודיו, אך ברור שהיה זה ברבע האחרון של המאה התשע עשרה, בסמוך לראשיתו של מפעל ההתיישבות החדשה. בארץ היה בין השומרים המצטיינים ביותר שהנחילו פחד בערבים, הסיפורים על המכות שנתן, אשר הוא כינם "החלקים", נפוצו בארץ ישראל והגיעו עד עבר הירדן מזרחה.


כשמייסדי פתח תקווה עלו על קרקע במלאבס, הם קראו לסנדר להצטרף אליהם. דומה שסנדר הצטרף אליהם ב-1883 בעלייה השנייה לפתח תקווה, אשר קבעה את מושבה הראשוני ביהוד, בסמוך לכפר הערבי יהודיה (בתחומי סביון של היום), אך גם זה אינו בטוח. 


בימיו הראשונים בפתח תקווה היה סנדר פועל חקלאי אצל אחד האיכרים, כעבור זמן מה פתח סנדר נפחייה ראשונה במושבה. עד מהרה גויס סנדר להגנת המושבה ותושביה, בעיקר באביב כאשר הערבים היו פושטים עם עדריהם על כל שדה ירוק. כעבור זמן מה גויס לפעילות זו באורך מלא, לא אחת ולא שתיים התעמת עם ערבים מאיימים והחזיר בהמות שנשדדו. אימו, רחל חדד הלוי, נרצחה על ידי ערבים מהכפר יהודיא בשנת 1886.


הסופר משה סמילנסקי(שהכיר את סנדר) אמר עליו:'' גבה קומה, חסון גו וזריז תנועה היה סקנדר. כינויו בפי הערבים היה 'חווג'ה סקנדר'. ונהדר היה מראהו מדי התפרצו אלי קרב רכוב על סוסתו האצילה, הזקופה והמהירה כחץ. לתוך המון המתנפלים היה מתפרץ כסער וגוזר על ימין ועל שמאל. את הנשק החם לא אהב. מנעוריו לא היה רגיל בנשק חם, והיה סומך אל ארובות ידיו בלבד. ידיו היו ידי ברזל, וכאשר יכה על ראש אויביו – ולא יוסיף, כי כחציר תחת החרמש היו נופלים המתגרים מתנופת ידו''


בני הדור הראשון של פתח תקווה סיפרו גם הם שהיה ''זועם ואיום'' בקרב, ובה במידה איש נוח וחביב על הבריות בימים כתיקונם. מרדכי לובמן(שגם כן הכיר את סנדר) סיפר: '' בין אוהלי קידר(אוהלי הבדואים) התפשטה אגדה מלאה אימה מסתורית על הגיבור היהודי, שגלל את חרפת 'ולאד אל מיתה' מעל היהודים המוזרים, שבאו מעבר לים לרשת את אדמת אבותיהם''.


כעשר שנים שמר סנדר חדד על פתח תקווה. באחת מהתקריות עם בדווים ביום שבת, כאשר בני המושבה היו בבית הכנסת. נודע למתפללים כי חבורת בדואים פשטה על השדות. הוא יצא לשדה, תפס את ראש השודדים ולקח אותו בשבי. שאר המתקיפים פגעו בו, הוא נפצע בגבו ויותר לא השתתף בשמירה על המושבה. מכאן ואילך, האיש החסון שטרם מלאו לו ארבעים, נאלץ להסתייע במקל הליכה. אט אט הוא החל להבריא כשהייתה בו יד הגורל. באחד הימים של שנת 1899 נסע בעגלה למושבות הדרום דאז, גדרה ובאר טוביה. אך התהפכה העגלה עליו והוא נפצע קשה. אילו קרה הדבר בעת שמצבו הבריאותי היה תקין, אולי הייתה התוצאה שונה, הוא נפטר כעבור שעות אחדות. הוא נקבר בפתח תקווה בהיותו בן ארבעים.


שנים רבות לא הייתה מצבה על קברו. אשתו ובנו נותרו בחוסר כל, ונעלמו בלי להותיר עקבות. רק בשלהי 1947, קרוב לחמישים שנה לאחר פטירתו, התאספו מוקירי זכרו של האיש, מבני המשפחות המייסדות של פתח תקווה, והחליטו לתקן את המעוות. על המצבה, הבנויה מאבן ירושלמית, נחקקה יד המחזיקה בנבוט, אות ועדות לדימוי של סנדר חדד, כפי שנשתמר בזיכרונם של ראשוני המושבה – שומר יהודי אמיץ, המגן על עצמו ועל מושבתו בנשק קר בלבד.


== מקורות בביליוגרפיים ==

"ספר הגבורה"(מאת מיכאל בר זוהר)

[[קטגוריה:פתח תקווה]]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.