Family Wiki
Register
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

Senigallia-collage

סניגליהאיטלקית: Senigallia; עד לתחילת המאה ה-20 נקראה סיניגגליה [Sinigaglia]) היא קומונה ונמל דיג קטן היושבת על חופי הים האדריאטי וממוקמת בנפת אנקונה שבמחוז מארקה, איטליה, במרחק של 25 ק"מ מהעיר אנקונה. סניגליה היא אחת מאתרי הנופש שעל חוף הים המתויירים ביותר במחוז, ובאים אליה תיירים (בעיקר משפחות) מכל רחבי אירופה. נהר המיסה זורם בתוך העיר וממנה נשפך אל הים האדריאטי.

היסטוריה[]

סניגליה נוסדה במאה ה-4 לפנה"ס על ידי שבט גאלי מהסנונים (Senones). מעט לפני שנת 280 לפנה"ס (בקירוב), נכבשה סניגליה על ידי הרומאים והפכה לקולוניה הרומית הראשונה לחופי הים האדריאטי. שמה של העיר (Sini) הוא ככל הנראה שיבוש של הרומאים את השם שניתן לה על ידי הסנונים, ואילו התוספת "Gallica" נועדה על מנת להבדיל בינה לבין העיר סיינה (Siena) שבאטרוריה. סניגליה מוזכרת בהקשר של תבוסת עזרובעל ברקה בקרב מטאורוס שהתרחש באזור בשנת 207 לפנה"ס.

סניגליה הוחרבה על ידי פומפיוס בשנת 82 לפנה"ס ומתקופה זו אינה נזכרת לעיתים קרובות. בהמשך הוחרבה העיר שנית על ידי אלאריק הראשון מלך הוויזיגותים, בוצרה על ידי הביזנטים והוחרבה על ידי הלומברדים במאה ה-8 ושוב על ידי הסרצנים במאה ה-9.

בסניגליה מתקיים אחד מהגדולים שבירידים באיטליה, ומקורו מתוארך לשנת 1200 כאשר קיבל סרגיוס (Sergius) דוכס סינגליה שרידים ודאיים של מריה מגדלנה מדוכס מרסיי, שאת ביתו הוא אירס. ליריד מגיעים סוחרים מצרפת, הולנד, אוסטריה, גרמניה ובעיקר מהלבנט.

העיר ניזוקה באופן קשה כתוצאה ממלחמות הגואלפים והגיבלינים עד כדי כך שנבחרה על ידי דנטה כדוגמה אופיינית לעיר חריבה. במאה ה-15 נכבשה ועברה מיד ליד בין בית מלטסטה ויריביהם. בשנים 1450-1455 הקים סיג'יזמונדו פאנדולפו מאלאטסטה (Sigismondo Pandolfo Malatesta) מרימיני ביצורים חזקים סביב העיר. האפיפיור פיוס השני העניק את העיר לאחיינו, אנטוניו פיקולומיני (Antonio Piccolomini), אך לאחר מותו של האפיפיור בשנת 1464 הסירו אותו אנשי העיר מעליהם. בשנת 1742 ניסה ג'קומו פיקולומיני (Giacomo Piccolomini) לכבוש את העיר, אך נכשל. האפיפור סיקסטוס הרביעי העביר את השליטה בעיר למשפחת דלה רוברה (Della Rovere) ומהם הועברה השליטה בעיר בשנת 1516 לידי לורנצו דה מדיצ'י. משנת 1624 הפכה סניגליה לחלק ממדינת האפיפיור ובדומה לשאר שטחי המארקה, היא נמסרה בשנת 1860 לממלכת איטליה.

Senigallia-misa01

נהר המיסה העובר בתוך העיר.

אתרים מרכזיים[]

על אף היותה עיר עתיקה העשירה בהיסטוריה, חזותה של סינגליה כיום היא מודרנית ורחובותיה רחבים.

  • פיאצה דל דוקה (Piazza del Duca) - כיכר נאה מהמאה ה-15 התחומה בין שני מבנים מפוארים.
  • פורטיצ'י ארקולאני (Portici Ercolani) - שדירת עמודים מונומנטלית המלווה את הנהר.
  • מצודת רוקה רוברסקה (Rocca Roveresca) - מצודה גותית שנבנתה על ידי האדריכל באצ'ו פונטלי (Baccio Pontelli) עבור משפחת דלה רוברה.
  • כנסיית דנטה מריה דלה גרציה (Santa Maria delle Grazie) - נמצאת מחוץ לעיר, היא אחת משתי הכנסיות היחידות שידוע כי נבנו על ידי באצ'ו פונטלי. בנוסף, בכנסייה מוצג הציור "המדונה מסניגליה" (Madonna di Senigallia) שצייר פיירו דלה פרנצ'סקה.

יהדות סיניגליה[]

המצב בהווה- בגטו עלתה המשפחה מ- 3.63 חברים מ- 1801 ל- 4.38 ב- 1846. בהכרת תודה לפיוס התשיעי לפתיחת הגטו (1847) הציעו יהודי סניגאליה 150 מגן זהב לשומר לאומי והגדיר אותו כ"כוכב ונמל לתקוות החדשות והמתוקות של העמים ". באותה עת התגוררו בעיר 390 יהודים שהיו מעורבים במסחר של מאמנים, חנוונים, מאמנים, בנקאים, מנהלי דלפקים ובעיקר "תעשיינים" שביצעו את העבודה השונה ביותר. ב -13 בספטמבר 1860 כבש הגנרל סיאלדיני את העיר בשמו של ויקטור עמנואל השני, ועם גזירתם של 25 בספטמבר, השיגו היהודים הסניגאלים וכל אלה של המארשים שוויון מלא. ב -1870 חיו בסניגליה כ -300 יהודים. בשנת 1885, עם יישום תוכנית שיקום נרחבת לעיר, החלה עיריית סניגאליה בתוכנית עבודות בשכונות הנמל והגטו. ב- 1969 היו 30 יהודים, שנחשבו לחלק מקהילת אנקונה. כיום נותרו בסניגאליה 3 משפחות של יהודים: זוארס (6 חברים), המורפורגו (5 חברים) ודודי האחרונים (2 חברים). הם מתקבצים לפסטיבלים החשובים ביותר בבית הכנסת הממוקם בויה דיי קומרסיאנטי 20, שם, על חשבונם, החזירו את הגג; אחרת הם זורמים לתוך אנקונה. בית הכנסת של סניגאליה ישוחזר בקרוב: ה- EEC העמיד לרשותו חצי מיליארד דולר והעבודה תתחיל בקרוב.

מיקום בית הכנסת: La sinagoga di Senigallia è situata in via dei Commercianti 20, in quello che era l'antico ghetto ebraico della città. (מהויקיפדיה האיטלקית)
תיאור בית הכנסת
בניית בית הכנסת של הטקס האיטלקי, משנת 1634, שנה לאחר הקמת הגטו בסניגאליה. בית הכנסת הישן על Arsilli (לשעבר דרך הכנסת) היה צריך לנטוש בשלב זה בגלל שהם באו למצוא מחוץ למתחם בגטו. בעת ובעונה אחת היה הבניין ב- Comm Commercianti בן שלוש קומות ובית הכנסת שוכן בקומה השנייה והשלישית. בעקבות רעידת האדמה החזקה 1930, אשר ערערה את יציבות הבניין, הוחלט להעביר את בית ההכנסה בקומה הראשונה ושנייה. בגלריה אפשר לראות את החלונות המגודרים ששייכים לבית הכנסת לפני רעידת האדמה.

פרוזדור הכניסה מוביל דרך שתי דלתות נפרדות לאולם התפילה ולמטרוניו. אולם התפילה הוא מלבני, מואר על ידי ארבעה חלונות גדולים על הקיר מול הכניסה, ועליו המאה התשע עשרה הווילון.

הריהוט העתיק מהמאה השמונה עשרה נהרסו כאשר הכנסת פוטר ב -1799 ושופצה במאה התשע עשרה מוקדם, נפגעו ברעידת האדמה של 1930. מימין הוא ארון עץ, צבוע לבן עם קישוטי זהב, שמעליו כיפה. על הקיר ממול הוא עץ Tevah הקטנה, ענייה, עם סוגר זהב עם דוכן ושני עמודים. החלק התחתון של הקירות המטויחים לבנים מכוסה בפאנלים מעץ המשמשים כמחיצות לספסלים. באמצע החדר שולחן ארוך עם שתי שורות של ספסלים בצדדים הארוכים יותר, מקבילים לאלו שנקבעו על הקירות.

בעקבות הירידה הדמוגרפית של הקהילה היהודית המקומית, בית הכנסת של סניגאליה, אף כי מעולם לא ננטש לחלוטין, חווה בעיות רציניות של שימור. לאחרונה הוכרז על שיקום הכספים של הקהילה האירופית.

123211 IlghettoebraicoaSenigallia ralf

"השכונה היהודית" בעיר

(מהויקיפדיה האיטלקית)
היהודים הגיעו מארצות דוברות גרמנית, לאחר שנת 1348 בעקבות "המגפה השחורה" כאשר היהודים הואשמו בה כתוצאה מכך נשרפו יהודים רבים בחיים. אנשים ומשפחות שהיו ברי מזל מספיק כדי לשרוד עברו [[ונציה] ו אנקונה, כנראה בגלל הקרבה של הים גרם להם להרגיש בטוחים יותר.

היהודים [הספרדים]] (המילה "ספרד", ספרד), שגורשו מ [ספרד] בשנת 1492, החלו בגירה ארוכה, דרך פורטוגל ומדינות צפון אירופה, שהובאו אל ליוורנו ולאחר מכן [במארשה]], במאה השש עשרה.


מיקום הגטו[]

Piazza sinigalia
Lapide sinigalia

רחובות חילקו את הגטו לארבעה רחובות, בכניסה היו ארבעת שערי הגטו. האזור שערם בגטו עכשיו כמה מטרים מהארמון של הדוכס, פורום Annonario, על הגדה השמאלית של הנהר Misa; הכביש הראשי היה כביש הגטו, בין קורסו לבין ס. אנטוניו, מקלי והאופספדייל. היו מבנים בבעלות משפחות אצילות: בוויירה, אמטי, אנדריני, מארסלי, פאליה, מונטיני, אלברטיני.

המקום בו היה הגטו השתנה מאז 1892; הבניינים הורדו על ידי תוכניות אחת או יותר לאחר רעידת האדמה של 1930. בשנת הפיאצה Simoncelli, בשעת 34, היה שלט לזכרו של יוזמת מועצת הגטו הישנה לתרבות המשותפת של סניגאליה סרג'יו Anselmi וביקוש על ידי הרוזן אלסנדרו בוואריה כדי לכבד את זכרם של יהודי המוזיקולוג לבטינו padovano אשר תרם לעיר בניין Via della Cupetta כי המשותף לך תבנה מרכז לשיקום יצירה. הנתיב היחיד של הגטו הוא הדרך של הסוחרים, כדי 20 יש את בית ההכנסה ואת מיקום הארכיון שבו הם נמצאים כעת רק כמה ספרים. בית הכנסת נבנה בשנת 1634, עם הקמת הגטו, שכן הראשון היה מחוץ למתחם; זה טקס איטלקי. הוא היה גבוה מרצפה, אך הורד לאחר רעידת האדמה של 1930; אולם התפילה ממוקם בקומה הראשונה. המטרוניאו מתנוסס בחלונות מגולפים, שהיו אלה של בית הכנסת לפני רעידת האדמה; דלת הכניסה יש שתי דלתות עם פורטל אבן איסטריאן. בקומה הראשונה יש משרד, שני חדרים קטנים של מעבר, מעזרת הנשים שבו יש ארון שבו נשמר כמה ספרי תורה (הרולס לחוק), ובאולם התפילה. lapide.jpg (12,755 בתים) המדרגות ואז להוביל רצפה (לפני רעידת האדמה היה חדר שהעסיק בקומה השלישית ורביעית). דלת אחת גדולה מהמאה השמונה-עשרה מובילה אל בית הכנסת; על הקיר ממול ישנם 4 חלונות גדולים עם המאה התשע עשרה הווילון מי, עם שני חלונות על הקיר מימין, איגוף ארון (ארון); לפני שיש tevah (פודיום), השטח הכבוש על ידי המנחה במהלך התפילה, זה גובל מרפסת חצי עגול של עץ מגולף מוזהבים שהיוו את tevah העתיקה, עם tulipes של ה 900 הראשונים ליישם את הקירות (נח על 6 עמודים קורינתיים זהובים, ניתן היה לגשת אליו על ידי טיפוס שני מדרגות חצי עגולות בצדדים); הארון עשוי מעץ צבוע לבן עם אפריזי זהב, מכוסה על ידי כיפה. על הקיר השמאלי טבלה מעץ ירודה, מצוירת באפריזים מוזהבים עם דוכן ושני פמוטים. הרהיטים העתיקים נהרסו בשק של 1799, אז הם נבנו מחדש בתחילת 800 ו ניזוק ברעידת האדמה. לוחות עץ לכסות את החלק התחתון של הקירות לאורך כל אורך לשמש משענות לאחור הספסלים. בין שתי שורות של ספסלים כפולים, מקבילים לאלה קבועים לקיר, יש כמה שולחנות לימוד. בית הכנסת הקודם היה ממוקם כנראה ויה ארסילי (Via Via Sinaagoga), אשר Via dei Commercianti הוא רחוב צדדי.

parco.jpg (13245 בתים) בית הקברות ממוקם Via delle Grazie, n.2; זהו מ 800 פונקציות, כשזה חוסל הקברות של המאה השש עשרה הישן אשר היה ממוקם בתוך העיר (בויה האט), שבו החברה יש גינות ציבוריות (פארק אנה פרנק). בשנת 1869 חליטת המועצה כי היער במנזר לשעבר של גרייס (3 קילומטר מהעיר) צריך לשמש קברות עירוניים, שנחנך על ידי האדריכל Enea ההגוי, ב 1871; שבע שנים לאחר מכן, בצד ימין של הכנסייה, הוקם בית הקברות היהודי. הקבורה הראשונה שתחילתה בשנת 1878; שערי בית הקברות ממשיכים לפעול עד 1893. ו "מוקפת חומה והוא מחובר אל השער על ידי שביל ארוך אשר, ב 1977, את המצבות בבית הקברות הישן נאספו. הודות לסרג'יו אנסלמי, נמצאו 85 מצבות ואנדרטאות מהמאות ה -17, ה -18 וה -19.

אישים ידועים[]

  • ג'ובאני מריה מאסטאי פרטי, שבשנת 1846 נבחר לאפיפיור ונודע כפיוס התשיעי, נולד בסניגליה ב-13 במאי 1792.
  • גאטנו בדיני (1806-1864), קרדינל ודיפלומט של הכנסייה הקתולית.
  • מנוח ליידה-טדסקו (1895-1982), מלחין, מנצח וכנר יהודי.
  • מריו ג'אקומלי (1925–2000), צלם.

קישורים חיצוניים[]

תבנית:בריטניקה 11

Advertisement