Family Wiki
Advertisement

חסידי האדמו"ר פינטו:"האש של שובה ישראל לא תכבה לעולם"

ספר הושע לאור ספרות חז"ל - שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ"

תמצית הערך: בסיומו של הספר מובא הפרק המתחיל בפסוק:"שובה ישראל עד ה' אלוהיך..". נהוג לומר לומר אותו בהפטרת שבת שובה, הנקראת עם שם ההפטרה. תנא דבי אליהו סקר את תולדות עם ישראל בימי הנביאים, אשר הביאו למצב שעל בני ישראל לשוב בתשובה וזאת באמצעות לימוד התורה; תשע ציטוטים מתוך הספר מצביעים על הגישה האופטימית של הנביא באשר לעתיד: חידוש מלכות בית דוד ובניית בית המקש וכן חזרת "עשרת השבטים, אך כל זה תלוי בתשובה וזה המוטו של הספר; הפרק האחרון של הספר מפרט את התשובה הנדרשת מעם ישראל: וידוי, בטחון בה' ובחירה במצווה ולא בעבירה ואז יהיה טוב על עם ישראל - כמו הורדת הטל;

לתשומת לב הקורא
  1. הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יצחק בן שחר, ראש ישיבת קדומים בפני באי כולל "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים.
  2. מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של השיעור בתוספת קטעי קישור.
  3. התוכן נכתב בעקבות שמיעת השיעור ובהתאם להבנתו של העורך.
  4. האחריות לתוכן היא של העורך בלבד.
  5. ההדגשות והמרכאות הן של העורך.
  6. מקור עיקרי מקראות תמימות - תרי עשר חלק א` - הוצאת אור עציון
  7. כתבי הקודש:כתר - בר אילן,ספריא,מכון ממרא,אתר 929 ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ (הושע י"ד,א') - כך נפתח הפרק האחרון של ספר הושע. ובסדר אליהו זוטא מובא סיכומו של הספר: בימי עוזיהו מלך יהודה נתנבאו ארבעה נביאים זקנים והושע בן בארי היה הזקן שבכולם והקב"ה היה צופה בכולם מי שהוא מבקש רחמים על בניו ומי שאינו מבקש רחמים עליהם א"ל הקב"ה להושע ראה לישראל מה חטאים הן עושין והיה לו להושע לומר לפני הקב"ה רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו רצונך בעולם גלגל עליהם מדת רחמיך ורחם עליהם ומחול לעונותיהם. ולא די שלא אמר הושע כך, אלא אמר לפני הקב״ה: רבונו של עולם כל העולם כולו שלך הוא. הבא עם אחר תחתיהם, שנאמר: תחילת דיבר ה׳ בהושע (הושע א;ב).(להלן המשך המאמר) אליהו זוטא ט

והלא הרבה נביאים היו מתנבאים לבני ישראל?[]

אלא תחילה לארבעה נביאים זקנים שהיו מתנבאים באותו פרק, היה דבר ה׳ אל הושע בתחילה.
באותה שעה אמר הקב״ה: מה אעשה לאותו בשר ודם הזקן. אני אומר לו לך קח לך אשת זנונים ויהיה לך בנים זנונים ממנה. ואח״כ אני אומר לו לך בדול עצמך ממנה, שאם יוכל להוציאה ולגרשה ולשלחה אף אני אשלח את ישראל מעל פני האדמה. שנאמר: ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ וילך ויקח את גומר בת דיבליים ותהר ותלד לו בן ויאמר ה׳ אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא וגו׳ ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל וגו׳ ותהר ותלד בן ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם (שם; ב-ט).

ולאחר שנולדו לו שני בנים ובת אחת ונגזרה על ישראל שלוש גזירות בעבורם, אמר הקב״ה להושע: הושע, מפני מה לא למדת מן משה רבך, כשדיברתי עמו פירש מן האשה. מפני מה אתה דר עם האשה, בדול עצמך מן האשה.

אמר לפניו: אמר לפניו: רבונו של עולם, אין אני אוכל להוציאה ולא לגרשה, שכבר יש לי בנים ממנה.

והם קניין אחד מחמישה קנינים[]

אמר לו הקב״ה: ומה אתה שנשאת אשת זנונים ובניך הם בני זנונים ואין אתה יודע אם אותם בנים הם ממך או אם הם משל אחרים, אתה אומר שאין אתה יכול לא להוציאה ולא משום שכבר יש לי בנים ממנה. מכל שכן בני ישראל הללו שהם חביביי בני חביביי בני אברהם יצחק ויעקב, והם קניין אחד מחמישה קנינים שקניתי לי בעולמי ואלו הם: תורה קניין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, בית המקדש קנין אחד, ישראל קניין אחד. ואתה אמרת העבירם באומה אחרת, היאך אוכל לשלחם מעל פני. כיון שידע הושע שחטא, התחיל לבקש רחמים על עצמו.

אמר לו הקב״ה: הושע עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלוש גזירות בעבורך. חזור ומרפא אותן שלוש גזירות מישראל.

מיד עמד הושע וביקש רחמים עליהם וביטל הגזירות, והתחיל לברך את ישראל שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד וגו׳ אימרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רוחמה וגו׳ וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה (שם ב; א-כה).

תולדות מלכי ישראל[]

בימי אחז מלך יהודה, היו ישראל עושים דברי תורה ומצוות. עמד אחז וחתם את התורה וגזר על ישראל שלא יעסקו בתורה ובמצוות, שנאמר: צור תעודה חתום תורה בלימודיי (ישעיהו ח;טז).

עד שאמר הקב״ה לישעיה: לך אמור לאחז, לא בשר ודם אתה? לך שאל לך אות מעם ה׳ אלוקיך. שנאמר: דבר אל אחז לאמור שאל לך אות מעם ה׳ אלוקיך העמק שאלה או הגבה למעלה ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה׳ ויאמר שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלוקיי (שם ז; י-יג).

בימי מנשה בן חזקיה מלך יהודה עמדו ישראל ועשו צלם של ד׳ פנים והעמידו לאותו צלם בהיכל, כדי שלא יתפלל שום אדם להקב״ה שם.

עד שאמר הקב״ה לישעיה: לך אמור לו לאותו בשר ודם, השמים כסאי והארץ הדום רגליי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי (שם סו;א). ולא השמים בלבד הם כסאי אלא, וילון ורקיע ושחקים וזבול ומכון ומעון וערבות כל אלו הם כסאי. ואני יושב למעלה מכולם, לכך נאמר: איזה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי.

וכיון שאירע בו אותו הדבר מיד שב בתשובה שנאמר: וכהצר לו חלה את פני ה׳ אלוקיו ויכנע מאוד מלפני אלוקי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה׳ הוא האלוקים (דה״ב לג; יב-יג).

ועליו ועל כיוצא בו ועל הדומים לו ועל העושים כמעשיו, עליהם הכתוב אומר: הוגעתם ה׳ בדבריכם ואמרתם במה הוגענו באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה׳ ובהם הוא חפץ או איה אלוקי המשפט (מלאכי ב;יז).

בימי הושע בן אלה מלך ישראל נלכדה הארץ וגלו עשרת השבטים בימיו.

וכי מה נשתנה הושע בן אלה מכל מלכי ישראל שהיו מלפניו שגלו ישראל בימיו?[]

אלא, משעמד ירבעם בן נבט עד שבא הושע בן אלה היתה ע״א תלויה ביחיד, והיתה קשה לפני אביהם שבשמים להגלות רבים מישראל בשביל עון היחיד. ומשבא הושע בן אלה הוא היה עומד וביטל כל המשמרות כולם שהיו עומדים על הדרכים מימי ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים - והיה מכריז ואומר: מי שרוצה לעלות לרגל לירושלים יבוא ויעלה. ושמט הקולר מן צוארו ותלאו בצואר הרבים. לכן עליו הכתוב אומר: ויעש הרע בעיני ה׳ רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וגו׳ ויגל את ישראל אשורה וישב אתם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי (מ״ב יז;ו).

מכאן אמרו: כל העושה מצוה ואינו גומרה מתחייב בנפשו ובכל אשר לו, וקובר את אשתו ובניו.

בימי צדקיהו מלך יהודה היה ירמיהו הנביא מתנבא על ישראל מה אם יעשו תשובה ויחזרו למוטב - ועמדו עליו ישראל להרגו. והשליכו את ירמיה לבור טיט, ואחר כך העלוהו מן הבור טיט ונתנו אותו בחצר המטרה.

פעמים רבות עמדו עליו ישראל על ירמיהו להרגו, והיה ירמיהו מקלל את ישראל קללות רבות. וכל קללה וקללה שהיה ירמיהו מקלל את ישראל - הקב״ה היה מתאנח כנגדו, שנאמר: כי את רגלים רצת וילאוך (ירמיהו יב;ה).

והיה הקב״ה מבקש לילך עמהם בגלות[]

ואז גלו בימי צדקיהו עשרת השבטים וגלו עמהם שבט יהודה ובנימין וגלו עמהם בני ירושלים, והיה הקב״ה מבקש לילך עמהם בגלות. מיד נתקבצו לפני הקב״ה מלאכי השרת לרצותו ולנחמו, ואמרו לפניו: רבונו של עולם כבר יש לך עכו״ם בעולם, ואנו אין לנו לא חקר ולא מספר.

אמר להם הקב״ה למלאכי השרת: וכי בשר ודם אני שאני צריך לניחומים? אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שכן נאמר בי: ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסובל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (ישעיהו מו;ד). לכך נאמר: על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי וגו׳ (שם כב;ד).

ולמה לא אמר הקב״ה אל המלאכים תקבצו לנחמני או אל תאספו לנחמני או אל תבואו לנחמני, ולמה אמר דווקא אל תאיצו לנחמני?

אלא אמר להם הקב״ה למלאכי השרת: ניחומים הללו ניאוצים הם לפניי. אלא לכו ורדו מלפניי וראו את עמי ישראל היאך הם הולכים בגולה ומשאות גדולות על כתפיהם.

מיד ירדו מלאכי השרת מלפני הקב״ה ויצאו כשהם מבוהלים, ונטלו את משאם של ישראל מעל כתפיהם.

ומיד יצאה השכינה גם כן עם ישראל בגולה, שנאמר: כה אמר ה׳ גואלכם קדוש ישראל למענכם שילחתי בבלה וגו׳ (שם מג;יד).

ואם תאמרו: כיון שאדם עובר עבירה ימות מיד. אם כן, יחרב כל העולם כולו.

בואו והכניסו את עצמיכם בדברי תורה[]

צא ולמד מן מנשה בן חזקיהו מלך יהודה שלא הניח עבודת כוכבים בעולם שלא עבד אותה. וחס עליו הקב״ה ולא הרגו מפני שעשה תשובה, ומפני הצדיקים שעתידים לצאת ממנו.

מכאן אמרו, אפילו הגדיל אדם הרבה עבירות זו למעלה מזו, ואחר כך הוא חוזר בתשובה. אומר הקב״ה: הריני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו. ואפילו עם יעמוד אדם ויחרף ויגדף כלפי מעלה, ואחר כך יחזור ויעשה תשובה. אומר הקב״ה: הריני עמו ברחמים והריני מוחל לו על כל עונותיו. שנאמר: החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה׳ אלוקים הלוא בשובו מדרכיו וחיה (יחזקאל יח;כג). ואומר: אמור אליהם חי אני נאום ה׳ אלוקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה (שם לג;יא). ואומר: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו (מלאכי ג;יח).

וכך אומר הקב״ה לישראל: בואו והכניסו את עצמיכם בדברי תורה, וראו מה שכתבתי לכם לישא את פשעיכם ולמחול את עונותיכם ולהעביר את חטאותיכם מעל פניי. ועכשיו להרבות עליי בדברי תורה, ודברו עמי בדברי תורה כאדם המדבר עם חבירו, שנאמר: שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו אשור לא יושיענו וגו׳ (הושע יד; ב-ד). (סוף תנא דבי אליהו)

אימרות נבחרות של הנביא הושע[]

  • לקט אמרות הנביא הושע על הגאולה העתידית
  1. "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָיִם׃(רש"י): ואת עמק עכור. עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי (ב',י"ז)
  2. "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל־ה' וְאֶל־טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃(ג',ה'); רש"י: אמר רבי שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש כד"א ההר הטוב הזה
  3. אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִחוּמָֽי(י"א,ח');׃(רבי יצחק אברבנאל):וזכר השם שהוא לא היה חפץ בהשחתת הרשעים ההם כי איך יתן אפרים בידי אויביו ואיך ימגן רוצה לומר ימסור ישראל בידי הלוחמים אותו כי אמגנך הוא מלשון אשר מגן צריך בידך (בראשית יד, כ), והענין שהיה אפרים עמו ונחלתו ואיך ימסרהו בידי אחר, ולפי שהיה גדול עונשם מנשוא הודיע שהיה ראוי שיהיה עונשם דומה לאדמה וצבואים אשר הפך ה' ביום חרון אפו, וכבר ידעת שהנביא במאמריו יכפול ענין אחד במלות שונות ולכן אמר אתנך אפרים אמגנך ישראל בהיות שניהם אחד אלא שאפרים רומז אל המלך וישראל רומז אל העם, או היה אפרים נאמר על שבט אפרים וישראל על שאר השבטים, וכנגד שניהם אמר איך אתנך כאדמה אפרים אשימך כצבואים ישראל, והנה לא המשילם לסדום ועמורה כ"א באדמה וצבואים לפי שישעיהו המשיל את בני יהודה בהם באומרו שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלקינו עם עמורה (ישעיה א, י) ובהיות שסדום ועמורה יוחדו למשל בית יהודה לכן המשיל הושע את בית ישראל בשתי הערים האחרות אדמה וצבואים, ואמר שעם היותם ראויים לאותו עונש נהפך עליו לבו ויחד נכמרו נחומיו כלומר נתגלגלו נחומים אשר אני נחם על הרעה שחשבתי לעשות להם
  4. לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָֽנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר(שם,ט');(רד"ק) ולא אבא בעיר. פירש הגאון רב סעדיה ז"ל ולא אבא בעיר אחרת אלא בירושלם. ועל הדרך הזה תירגם יונתן ולא אחליף בקרתא אוחרי עוד ית ירושלם והחכם ר' אברהם ן' עזרא פירש בקרבך קדוש אף על פי שלא אבא בעיר כמו שאמר האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ ורז"ל פירשו ואמרו משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר אלא שלא אבא בירושלים של מעלה עד שאבנה ירושלם של מטה ומי איכא ירושלם למעלה אין דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו
  5. כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, ואסור לו לצער את הקדוש הזה, שנאמר: "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר" (הושע יא, ט), משמע שאסור לו לאדם להתענות! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] — דמצי לצעורי נפשיה [שהוא יכול לצער את עצמו] בלא להינזק, הרי כאשר הוא צם ומתענה נקרא קדוש. הא [זה] — דלא מצי לצעורי נפשיה [זה שאיננו יכול לצער את נפשו] ובכל זאת מתענה ומזיק לעצמו, הוא שר' אלעזר דיבר בגנותו (תענית, י"א,ב' - לפי פירוש רבי עדין שטיינזלץ);(רש"י): כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן דהכי משמע בקרבך קדוש כלומר דאסור להתענות בקרבך קדוש רישיה דקרא קדריש בשביל שקדוש שרוי בצער לא אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא הוא:
  6. "ועוד אמר ר' חלבו, אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה (פסיעות גדולות), לפי שנראה כבורח משם. אמר אביי לפרש את דברי רב הונא: לא אמרן [אמרנו], לא נקבעה הלכה זו, אלא למיפק [לצאת] מבית הכנסת, שיש גנאי מיוחד ביציאה בפסיעה גסה מבית הכנסת, נוסף על כך שכרגיל אין לאדם ללכת בפסיעה גסה. אבל למיעל [להיכנס] — מצוה למרהט [לרוץ], שמותר ואף מצוה למהר בריצה לשם (הריא"ף), שנאמר: "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" (הושע ו, ג), שהנכנס במרוצה לבית הכנסת מראה בעצמו שהוא ממהר ולהוט ללכת אחרי ה(ברכות,ו',ב' לפי ביאור רבי עדין שטיינזלץ)
  7. ומעין דברי אביי אמר ר' זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא [בראשונה, כאשר הייתי רואה אותם את החכמים שהם רצים לדרשה של הרב בשבת], אמינא [הייתי אומר]: "קא מחליין רבנן שבתא" [מחללים הם החכמים שבת], שאסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, משום כבוד השבת. כיון דשמענא להא [ששמעתי את ההלכה הזאת] של ר' תנחום שאמר בשם ר' יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג" (שם יא, י), כלומר, במהירות ובלי להתעכב כאילו היה ארי מאחריו (ברכת ה'), מאז אנא נמי רהיטנא [אני גם כן רץ](שם)
  8. תנא דבי אליהו זוטא, סדר אליהו זוטא י״ג:א׳: משל למה"ד למלך בשר ודם שהיו לו בנים הרבה והיה אוהבן אהבה גמורה ושיגרן למקרא ולמשנה וללמוד דרך ארץ והיה מצפה להם ואומר אימתי יבואו לביתי ואראם וכיון שהוא רואה שאין בניו באים בא הוא והולך אצלם ועמד עליהם ומצא אותן כשהן קורין ושונין ועוסקין בדרך ארץ מיד הוא מושיב אותם בין ברכיו והיה מגפפן ומנשקן ומחבקן והביא אותן לעירו קצת מהן הוא ליקח על כתפיו ומהן על זרועותיו ומהן לפניו ומהן לאחוריו וכך עשה הקב"ה שנא' (ישעיהו מ׳:י״א) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. ואם תאמר הואיל והשפיל את עצמו כמו רועה שמא קטן הוא והלא ראה מה כתוב בתריה מיד (שם) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו הא לא יעשה הקב"ה כך אלא לפי שרחמיו מרובין בעולם. ומנין שהקב"ה היה מוצאן שהיו קורין ושונין ועוסקין בד"א שנאמר (הושע י״א:י׳) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים ואין ים אלא ד"ת שנאמר (קהלת א׳:ז׳) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא ואומר (הושע י״א:י״א) יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם ה'
  9. עֵינַיִךְ יוֹנִים, עֵינַיִךְ הֵן סַנְהֶדְּרִין, שֶׁהֵם עֵינַיִם לָעֵדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר טו, כד): וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה... מַה יּוֹנָה זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ נוֹטֵל גּוֹזָלֶיהָ מִתַּחְתֶּיהָ, אֵין מַנַּחַת שׁוֹבָכָהּ לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא בָּטְלוּ שָׁלשׁ רְגָלִים בַּשָּׁנָה. מַה יּוֹנָה זוֹ מְחַדֶּשֶׁת לָהּ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ גֹּרֶן, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְחַדְּשִׁים לָהֶם בְּכָל חֹדֶשׁ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. מַה יּוֹנָה זוֹ מְשׁוֹגֶרֶת רוֹגְלִיּוֹת הַרְבֵּה וְחוֹזֶרֶת לְשׁוֹבָכָהּ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יא, יא): יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר. וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. אֵלּוּ וָאֵלּוּ וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם ה'.

פרק י"ד: מרכיבי התשובה[]

  • לאחר דברי התוכחה באה הפורענות ובסיומה התשובה; נלמד מראובן - שבטו של הושע; התשובה כוללת וידוי על החטאים - לא קרבנות; לא נבטח יותר בפסילים;אעשה לך טוב כמו הורדת טל; ולסיום: תבחרי לבד: מצווה או עבירה-כמו בנות לוט;
  • א."תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ; תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה, מרדה בֵּאלֹהֶיהָ. בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ, ילדיהם הרכים ייגזרו, וְהָרִיּוֹתָיו, נשו תיו ההרות יְבֻקָּעוּ"; לאחר דברי התוכחה והפורענות הקש ים שצפה הושע, הוא חותם את ספרו בקריאה לעמו לשוב אל אלוקיו, שכן בו ימצא מרפא לפגעיו, וממנו תצמח ישועתו. כמו בחלקו האחרון של העניין הקודם, אף כאן משתמש הנביא בדימויים מעולם הטבע. (ביאור הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ); (מדרש תנחומא) - אֵין שׁוּבְךָ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָּשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ (הושע יד, ב). כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, טְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם (בראשית ג, כד). הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה. מַהוּ יְגֻרְךָ רָע (תזריע ט׳:א׳); רב יהודה רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתיב (ירמיהו ג, יד) (הנה) אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה ל"ק כאן מאהבה או מיראה כאן ע"י יסורין אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך (יומא, פ"ו,ב')
  • ב. "שובה ישראל עד ד' אלקיך", במדרש: '"וישב ראובן אל הבור', והיכן הי' ... ר"א אומר בשקו ובתעניתו (הי' עסוק), כשנפנה הלך והציץ לאותו בור הה"ד: 'וישב ראובן אל הבור', א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, ואיזה זה הושע, שנאמר: 'שובה ישראל עד ד' אלהיך"'. כבר העירו המפ' ז"ל דקשה בין על הסיבה בין על השכר. על הסיבה איך אמר "אתה פתחת בתשובה תחילה" והלא קדמוהו אדם וקין שהורו חז"ל ששבוד. ועל השכר איך אמר שהושע פותח תחילה בתשובה וכבר באת חובת התשובה מפורש בתורה ובנביאים הרבה, שמהם היו בימי הושע ומנ"ל שהוא הפותח, גם שמואל הזהיר ע"ד התשובהה וקדם הרבה להושע. וצ"ל שגדלות ענין התשובה ביאר הושע בזה יותר מהכל, וצריך להבין מה הוא
  • ג."קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃"; קְְחוּ עִמָּכֶם דְְּבָרִים. דברו איש אל רעהו, התייעצו ודונו כיצד לעשות זאת, וְְשׁוּבוּ אֶל־ה'. אִמְְְרוּ אֵלָיו: הרי אתה כָָּל־תִּשָּׂא עָוֹן, תסלח לכל חטא, וְְקַח, תזכור את ה טוֹב שיש בנו. וּנְְְשַׁלְְּמָה במקום זבחי פָרִים בדיבור שְְׂפָתֵינוּ. במקום להקריב קרבנות יקרים וגדולים ניתן לך את מלות הווידוי שלנו, שכן חשובה עצם הפנייה אליך. והשלכותיה הפוליטיות של מסקנה (ביאור הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ);ד"ה קחו עמכם דברים: אינו שואל מכם בתשובה לא כסף וזהב ולא עולות אלא דברים טובים, שתתוודו בהם עוונותיכם.(רד"ק)
  • ג."וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר" והיכן היה ר' אליעזר ור' יהושע רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו כשנפנה הלך והציץ לאותו בור הה"ד "וישב ראובן אל הבור" אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה ואיזה זה הושע שנאמר (הושע יד, ב): "שובה ישראל עד ה' אלהיך".(בראשית רבה פ"ד);(מהשיעור):ראובן התחיל וזה וזה משפיע על כל העם בעשרת ימי תשובה. אם העוונות יגיעו עד הרקיע השביעי אפילו עד לגובה הזה אני אקבל אותם, אפילו את כפרתי (לא מובן).
  • ד. "אַשּׁ֣וּר ׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם;אשור נאמר אליך בשפתותינו, שמעתה לא נבטח עוד על דבר זולתך, לא על אשור שבטחו בו מלכי ישראל בצר להם, כי אשור לא יושיענו, ולא נבטח על מצרים שנתנו לנו סוס ורכב שנלחם בכחנו, כי על סוס לא נרכב, ולא נבטח עוד על הפסילים והמערכת, כי לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, כי רק בך נבטח, מצד שידענו אשר בך ירוחם יתום, שמי שאין לו שום עוזר וסומך מצד הטבע אתה תרחם עליו מצד רחמיך וכן אחר שאין לנו בטחון ותקוה על שום דבר נמצא רחמים אצלך (המלבי"ם)
  • ו."אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן";אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה השיבה כהוגן שנא' (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו אמר לה הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם* שנאמר (הושע יד, ו) אהיה כטל לישראל ועוד שאלה שלא כהוגן אמרה לפניו רבש"ע (שיר השירים ח, ו) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך א"ל הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר (ישעיהו מט, טז) הן על כפים חקותיך: אין שואלין את הגשמים כו'(תענית,ד',א')
  • ז."יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן׃";
  • ח. "יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃"
  • ט. "אֶפְרַ֕יִם מַה־לִּ֥י ע֖וֹד לָֽעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא׃"

משלי הפירות- הזית, הדגן, כגפן וברוש.

  • י."מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם";אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מהו הכתוב): 'כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם' (הושע יד)? ... משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצווה - 'וצדיקים ילכו בם', הוא שנתכוין לשם עבירה - 'ופושעים יכשלו בם'.(מסכת נזיר, כ"ג,א')

השיעור הבא[]

  • ספר הושע - לאור ספרות חז"ל -
Advertisement