"שוב מצטווה הושע להיכנס למערכת יחסים לא נורמטיבית. הפעם הציווי הוא לקחת אישה "אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת" כמשל לעם הפונה אל אלוהים אחרים. אם בפעם הקודמת הדרך לתיקון היחסים הקלוקלים היה הליכה זוגית למדבר, הרי שהפעם הפתרון שונה. גם הפעם ישנו מעין מדבר, אך במדבר הזה האישה תשב בודדה. ללא בעל וללא מאהבים. והבדידות היא שתעורר מחדש את הכמיהה אל הבעל, אל האל." המקור: אתר 929

ספר הושע לאור ספרות חז"ל - פרקים ג'-ד'
תמצית הערך: נחזור לתחילת הספר: היתכן לצוות על אדם לשאת אישה ולהביא בנים לעולם - כאשר הוא לא מודע למהות משפחתו; הנביא מצווה על נישואין לאישה נוספת - המחשה נוספת למציאות של חוסר נאמנות;אך אז תגיע תקווה לאחרית הימים:יבקשו את אלוקים,יקבלו את דוד מלכם ויבנה בית המקדש; עלוליפ להגיע לגלות (איכה); הזנות והשתיה פוגים בכם; מלכות יהודה לעומת מלכות ישראל;והסיכום:אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל

לתשומת לב הקורא
  1. הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יצחק בן שחר, ראש ישיבת קדומים בפני באי כולל "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים.
  2. מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של השיעור בתוספת קטעי קישור.
  3. התוכן נכתב בעקבות שמיעת השיעור ובהתאם להבנתו של העורך.
  4. האחריות לתוכן היא של העורך בלבד.
  5. ההדגשות והמרכאות הן של העורך.
  6. מקור עיקרי מקראות תמימות - תרי עשר חלק א` - הוצאת אור עציון
  7. כתבי הקודש:כתר - בר אילן,ספריא,מכון ממרא,אתר 929 ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

השלמה מהפרקים: א' וב'[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • האם יתכן כי הציווי הוא כ"פשוטו": לשאת אישה ולא לדעת מי הבנים

ביאור: הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

פרק א' מתאר את המציאות בהווה - הכעס הוא חיצוני: פרק ב'מביא את המשמעות הניצחית; הרי לא יתכן כ"פשוטו" שבשעת כעס יחליף הקב"ה את עם ישראל תרגום יונתן - "שְׁרָיוּת פִּתְגָמָא דַייָ בְּהוֹשֵׁעַ וַאֲמַר יְיָ לְהוֹשֵׁעַ אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרְתָּא טַעֲוָתָא דְאִינוּן מוֹסִיפִין לְמֶחְטֵי אֲרֵי מִטְעָא יִטְעוּן דַיְרֵי אַרְעָא מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַיָי:(פורטל הדף היומי): שריות פִּתְגָּם (=צו) דיי בהושע ואָמַר יי להושע הוֹלֵךְ אתנבי נבואה על יָשַׁבְתִּי עִיר טָעוּת שהֵם מוסיפין למחטי אֲרִי מטעא יטעון דִּירִים אֶרֶץ מאַחַר פולחנא דיי:,

  • רש"י פירש:"קח לך אשת זנונים. רבותינו אמרו כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ר"פ האשה: גוילדי זנונים. שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל' לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה:
  • התלמוד הבבלי - "אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל שנא' (הושע א, ב) ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים (מסכת פסחים, פ"ז,א');(רש"י): הכי גרסינן - אומר לו קח לך אשת זנונים ואחר כך אומר לו שלחה: וילדי זנונים - שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים:
  • מדרש במדבר רבא:"וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו' (הושע ב, א)... דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (הושע א, ב ג): לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וגו' וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר וגו' וְכָל הָעִנְיָן (הושע א, ט): קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וגו', וְאַחַר כָּךְ (הושע ב, א): וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו', מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם כָּךְ הָיָה מְחַבְּבָן, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹהֲבָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ אָמַר מְגַרְשָׁהּ אֲנִי וְאֵינִי חָס עַל בָּנֶיהָ, לֹא הִיא אִשְׁתִּי וְלֹא אֲנִי אִישָׁהּ, יָרַד לַשּׁוּק הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי, אָמַר לוֹ עֲשֵׂה לְאִשְׁתִּי תַּכְשִׁיטִים שֶׁל זָהָב, הָלַךְ אוֹהֲבוֹ וּמָצָא לוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ תַּכְשִׁיטִים, הָלַךְ וְאָמַר לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ לֹא שְׁמַעְתֶּן שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם אִשְׁתּוֹ וְהוּא אוֹמֵר לָהּ מְגַרְשָׁהּ אֲנִי, עַכְשָׁו רָאִיתִי אוֹתוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה תַּכְשִׁיטִין לְאִשְׁתִּי. כָּךְ כְּשֶׁכָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר לְהוֹשֵׁעַ: קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וגו', אֵינִי מְבַקְשָׁהּ (הושע ב, ב): זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ וגו', אֵינִי מְרַחֵם עָלֶיהָ (הושע ב, ו): קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה, לֹא הִיא שֶׁלִּי וְלֹא אֲנִי שֶׁלָּהּ, (הושע א, ט): כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם. אָמַר לָהֶם הוֹשֵׁעַ אֻמּוֹת הָעוֹלָם מָה אַתֶּם סְבוּרִים בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים הַלָּלוּ כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, שֶׁהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם, רְאוּ הֵיאַךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם... אָמַר אִם בְּשָׁעָה שֶׁהֵם חוֹטְאִים כָּךְ הוּא מְחַבְּבָם, כְּשֶׁהֵם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַף כָּאן: כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וגו', וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו: וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו'.(ב',ט"ו)

פרק ג':באחרית הימים ישובו בתשובה - בינתיים על הנביא לשאת אישה מנאפת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בטרם הגאולה, קח אישה אחרת ותחוש את משמעות חוסר הנאמנות ואז יגיע אחרית הימים: ישובו לקב"ה, דוד המלך ימלא את תפקידו ויבנה בית המקדש

הציווי לנביא דומה לנאמר לירמיהו הנביא:"כֹּֽה־אָמַ֤ר ה' אֵלַ֔י עֲשֵׂ֣ה לְךָ֔ מוֹסֵר֖וֹת וּמֹט֑וֹת וּנְתַתָּ֖ם עַל־צַוָּארֶֽךָ׃(כ"ז,ב')

  • המלב"ם: "אמר ה' אלי עוד, אחר המשל הראשון שהמשיל את ישראל כאשת איש הזונה מתחת בעלה וצוה אל הנביא שיקח ג"כ אשה בדרך נשואין שהיא זונה מתחת אישה. בא אל הנביא ציוי אחרת, לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת שיאהב אשה בדרך אהבה לא בדרך קיחה ונשואין כהאשה הראשונה שלקח בדרך נשואין, ושלא תהיה אשת איש הזונה מתחת בעלה רק תהיה פנויה שאין לה בעל בדרך נשואין, רק יש לה ריע שהיא אהובה ממנו ביותר והיא מנאפת בעד אתנן גם עם אנשים אחרים חוץ מן הריע, והגם שלא תקרא בשם זונה כי אין לה בעל בכ"ז היא בוגדת בהריע האוהב אותה, וזה יהיה משל אחר להמשיל בו את ענין עדת ישראל אחר גלותם, שאז שלחם ה' מעל פניו ובטל את האירוסין הקודמים ונעשית כפנויה, והיא אחר שאמר לא עמי אתה, ומאז היא מנאפת לא זונה, כי אין לה בעל קבוע, ובכ"ז היא אהובת ריע, שהגם שאין ה' אוהב אותה כאהבת בעל הוא אוהב אותה כאהבת ריע, שהגם שאין אהבתו אליה בפרהסיא הוא אוהב אותה ומשגיח עליה בצנעה בהשגחה נסתרת.
  • "וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יהָ יָמִ֤ים רַבִּים֙ תֵּ֣שְׁבִי לִ֔י לֹ֣א תִזְנִ֔י וְלֹ֥א תִֽהְיִ֖י לְאִ֑ישׁ וְגַם־אֲנִ֖י אֵלָֽיִךְ׃(ג');

    ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

  • ובאחרית הימים - חז"ל מרחיבים על הפסוק:

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

  • רש"י - ישובו בני ישראל ובקשו את ה' וגו'. תנא משום ר"ש בן יוחאי בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקד' הה"ד (מלכים א י״ב:ט״ז) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (שם) אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך ראה ביתך דוד (שם) זה ב"ה אמר רבי שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש כד"א ההר הטוב הזה
  • מדרש תנחומא - מַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם מִתְיָרְאִין מִן הָעֲוֹנוֹת, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין בּוֹ יֵצֶר הָרַע, אַתֶּם מִתְפַּחֲדִין עַל הַטּוּב הַצָּפוּן לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ (הושע ג, ה). וּמַהוּ טוּבוֹ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן (דברים ג, כה).
  • תלמוד ירושלמי - "נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה שהיא לשמנה על שם בריתי היתה אתו החיים. א"ר אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד (תהילים כ״ט:ה׳) קול ה' שובר ארזים שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל על שם (יחזקאל ל״ו:ח׳) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל למה כי קרבו לבוא נתקבצו הגליות והדין נעשה הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים (הושע ג׳:ה׳) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מי חייא הוא דוד שמיה אין מי דמכייא הוא דוד שמיה. א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא (תהילים י״ח:נ״א) ועושה חסד למשיחו לדוד. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו. ר' יודן בריה דר' אייבו אמר מנחם שמו. אמר חנינה בריה דר' אבהו ולא פליגי חושבניה דהדין כחושבניה דהדין הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה (מסכת ברכות, י"ז)
  • מדרש שמואל - לפי רבי שמעון בר יוחאי (מדרש שמואל פרשה י"ג), אין ישראל רואים סימן ברכה לעולם עד שיחזרו ויבקשו את שלושתם: מלכות שמים, מלכות בית דוד (משיח) ובית המקדש! ולהלן המדרש מילקוט שמעוני:

פרק ד':"דמים בדמים נגעו"[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הנביא חוזר לתיאור חטאי עם ישראל במלואו עצמתם: אין אמת,אין חסד ואין דעת אלוקים בארץ, רצח,התנגדות למורי הוראה, אין דעת - גם הבנים, שהם הערבים לעתיד קיום התורה; "כעם ככהן" - לא נהגו כהוגן ובזה השפיעו על המצב המוסרי - הביאו לזנות ושתיית תירוש; מאחר שחטאו גלו (איכה); חטא הסוטה לא התגלה יותר; ההבדל בין ממלכת יהודה לבין ממלכת ישראל; לסיום: הדימוי לכבש לעומת השור;

ביאורהרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

  • (ספרי):"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" - מגיד הכתוב שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה, שנא' (הושע ד א) "שמעו דבר ה' בית יעקב, כי ריב לה' עם יעקב, ועם ישראל יתוכח, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ."
    "אין אמת" - אין דברי אמת. נאמר כאן אמת, ונאמר להלן אמת, שנאמר (משלי כג כג) "אמת קנה ואל תמכור".{{ש}"ואין חסד" - אין דברי חסד נאמרים, שנא' (תהלים לג ה) "חסד ה' מלאה הארץ".

"ואין דעת" - אין דברי דעת, שנ' (הושע ד ו) "נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת".

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

  • (רש"י):"ודמים בדמים נגעו. חובין על חובין מוסיפין ולפי משמעו פרצו הגדר והרבו שפיכות דמים עד נגע דם הרוג זה בדם חבירו.
ד ד הושע.png
  • (רש"י):"אך איש אל ירב - אתם מתרים בנביאי אמת שלא יריבון אתכם ולא יוכיחו אתכם , כמה שנאמר בעמוס , שאמר לו אמציה כהן ביתאל: "לא תנבא על בית (בנוסחנו ללא 'בית') יעקב (לפנינו: ישראל) ולא תטיף על בית ישחק" (ז , טז); והוא היה בימי ירבעם בן יואש (ראה עמ' א , א) , שנתנבא הושע בימיו (ראה הו' א , א). ועמך כמריבי כהן - "נצן עם מלפיהון" (ת"י); שהכהנים היו בני הוראה , כמה שנאמר "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י).(מקראות גדולות - בר אילן)

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

  • ((רש"י):ודמיתי - כמו "נדמו עמי" (להלן , ו); כאדם היושב ותוהא , ואין מענה בפיו (כנ"ל)

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

  • (ספרי): "ואין דעת" - אין דברי דעת, שנ' (הושע ד ו) "נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת".
  • (מדרש תנחומא): בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי. אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם תְּנוּ לִי עָרֵב שֶׁתְּקַיְּמוּ אוֹתָהּ. אָמְרוּ לוֹ: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יִהְיוּ עֲרֵבִים. אָמַר לָהֶן. אֲבוֹתֵיכֶם הֵן בְּעַצְמָם צְרִיכִים עֲרֵבִים. אַבְרָהָם אָמַר, בַּמָּה אֵדַע (בראשית טו, ח). יִצְחָק אָהַב אֶת שׂוֹנְאִי, דִּכְתִיב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי (מלאכי א, ג). יַעֲקֹב אָמַר, נִסְתְּרָה דַרְכִּי (ישעיה מ, כח). אָמְרוּ לוֹ: בָּנֵינוּ יִהְיוּ עֲרֵבִים שֶׁלָּנוּ. מִיָּד קִבְּלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז (תהלים ח, ג). לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבַטְּלִין אֶת הַתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִן הָעֲרֵבִין,שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי (הושע ד, ו).
  • (מסכת יומא):"(אמר) ר' אלעזר כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ר' אבהו אמר מורידין אותו מגדולתו שנאמר כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי (ל"ח,ב')

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

(רש"י): והיה כעם ככהן - אני אשוה את העם לביזיון כהניי , שחיללו אותם מִכַּהן להם ולי; אף אני אחלל את העם באומות. כך תירגמו יונתן.כמו שהם עשו לכהנים, כך אעשה לעם:גם הכהנים לא היו בסדר:
(תרגום יונתן):וִיהֵי כְמָא דַאֲשַׁוֵי חִילוֹנָאָה כְּכָהֲנָא לְאַפָּסָא קֻדשַׁי כֵּין אַפֵּיס יָת יְקָרְהוֹן וַאֲשַׁוֵי דְיַקִיר לְדִבסִיר בְּדִיל לְאִתפְּרָעָא מִנְהוֹן כְּאוֹרחָתְהוֹן בִּישָׁתָא וּכעוּבָדֵיהוֹן מְקֻלקְלַיָא אֲתִיב לְהוֹן :

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

(דר"ק):זנות יין (בנוסחנו: ויין) ותירוש יקח לב - הזנות שהם מתעסקים בו והתמדת השתייה שעושין יקח לבם; שאין להם לב להבין אי זה דרך הטוב וילכו בה (ע"פ שמ' יח , כ). וזכר תירוש אחר שאמר יין , כי התירוש , הוא היין החדש , הוא לוקח הלב ומשכר מהרה.

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

(איכה רבתי): רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ישעיה ה, ח): הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת... הִגַּעְתֶּם חֻרְבָּן רִאשׁוֹן לְחֻרְבָּן שֵׁנִי, מַה חֻרְבָּן רִאשׁוֹן צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, אַף חֻרְבָּן שֵׁנִי צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. עַד אֶפֶס מָקוֹם, מִי גָרַם לַמָּקוֹם לֵחָרֵב עַל שֶׁלֹא הִנִּיחוּ מָקוֹם שֶׁלֹא עָבְדוּ בוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, בַּתְּחִלָּה הָיוּ עוֹבְדִין אוֹתוֹ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ח, יב): וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶּן אָדָם וגו' עֹשִׂים בַּחשֶׁךְ וגו', וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָם חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין אַחַר הַדֶּלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, ח): וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ, וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין עַל הַגַּגּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה א, ה): וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בַּגַּנּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, ג): זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יג): עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בַּשָֹּׂדוֹת, דִּכְתִיב (הושע יב, יב): גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי... שֶׁחָטְאוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה.
תופעות חמורות היו גם בימי בית שני: נישואי תערובת ואי-שמירת השבת. לאחר זמן נעלמו התופעות. האמת של הנביא תתממש בימי בית שני

ביאורהרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

(רש"י): לא אפקוד על בנותיכם. עוד לבדקן במים המרים כשתזנינה למה כי בעליהם עם זונות יפרדו וכאשר אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו:
(ילקוט שמעוני) לא ברור לי הקשר להושע - המחבר: אַרְבָּעָה מְלָכִים הָיוּ, מָה שֶׁתָּבַע זֶה לֹא תָּבַע זֶה,וְאֵלּו הֵם: דָּוִד וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וִיחִזְקִיָּהוּ.
דָּוִד אָמַר: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהילים יח, לח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן,שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם" (שמואל-א ל, יז),וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר לוֹ בַּלֵּילוּת בְּזִיקִים וּבְרָקִים,זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, ה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חֶשְׁכִּי" (תהילים יח, כט).
עָמַד אָסָא וְאָמַר: אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לַהֲרֹג לָהֶם,אֶלָּא אֲנִי רוֹדֵף אוֹתָם וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן,שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ...כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי ה'" (דברי הימים-ב יד, יב) – "לִפְנֵי אָסָא" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "לִפְנֵי ה'".
עָמַד יְהוֹשָׁפָט וְאָמַר: אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף,אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן,שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן ה' מְאָרְבִים – עַל בְּנֵי עַמּוֹן... וַיִּנָּגֵפוּ" (שם כ, כב).
עָמַד חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר: אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה, אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן בְּמִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן,שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר" (מלכים-ב יט, לה).

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

(רש"י): אם זונה אתה ישראל. לא ילמדו בני יהודה דרכם, ל"א אם זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה אם זונה ישראל אין בני יהודה חייבין בכך ואיני מחייבם כמו שאמור למעלה (הושע א׳:ז׳) ואת בית יהודה ארחם: ,ואל תבואו. בני יהודה הגלגל ובלבד שלא יבואו בני יהודה הגלגל ששם י' השבטי' עובדים עכו"ם שנא' כל רעתם בגלגל (לקמן ט) בגלגל הרבו לפשוע (עמוס ד׳:ד׳): ,ואל תעלו בית און. הוא בית אל שהעמיד שם ירבע' את העגלי': ,ואל תשבעו. עמהם חי ה' כי אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו (ירמיהו ה׳:ב׳) כשהיו נשבעים בשקר היו מזכירים שם שמים וכשהיו נשבעין באמת נשבעים בשם הבעלים.

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

(רש"י):כי כפרה סוררה. כתורא דאתפטים ובעיט כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה עתה ירעם. מרעית מצומצמת ככבש הרועה במרחב ולא כשור פטם שאובסין אותו בשעורין וכרשינין.(הכבש לעומת השור)

ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

(רש"י): חבור עצבים אפרים. נצמד לעכו"ם ואי אפשר לו לפרוש לפיכך הנח לו אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל:

נושא פרק ד הושע.png

השיעור הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.