ספר הושע - לאור ספרות חז"ל - פרקים ה',ו'

לתשומת לב הקורא
  1. הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יצחק בן שחר, ראש ישיבת קדומים בפני באי כולל "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים.
  2. מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של השיעור בתוספת קטעי קישור.
  3. התוכן נכתב בעקבות שמיעת השיעור ובהתאם להבנתו של העורך.
  4. האחריות לתוכן היא של העורך בלבד.
  5. ההדגשות והמרכאות הן של העורך.
  6. מקור עיקרי מקראות תמימות - תרי עשר חלק א` - הוצאת אור עציון
  7. כתבי הקודש:כתר - בר אילן,ספריא,מכון ממרא,אתר 929 ביאור:הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

לפי מהדורה "כתר" בר-אילן[עריכה | עריכת קוד מקור]

('מקראות גדולות הכתר', מהדיר ועורך מדעי: מנחם כהן, www.mgketer.org )

פרק ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

עם פירוש רש"י
(א) כי לכם המשפט - משפט הייסורין עליכם , בית המלך , כי אתם הייתם פח על המצפה ורשת על תבור - על שני הרים הללו הושיבו פרדסיאות , לשמור שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש. מדרש רבי תנחומא (? וראה סע"ר כב). (ב) ושחטה שטים העמיקו - משך שטיותם העמיקו. אני אמרתי: כל שאינו עולה לרגל עובר ב'עשה' , והם גזרו: כל העולה יהרג; הרי שהעמיקו יותר ממני. שחטה - לשון "זהב שחוט" (מ"א י , יז): נמשך ונטוה. ויונתן תירגם לשון שחיטת זבחים לעבודה זרה. ואני מוסר לכולם - ואף אני אייסרם בייסורין , אכין מוסר לכולם. (ג) כי עתה הזנית אפרים - עד הושע בן אלה היו תולין קלקלה במלכיהם , שהיו מעכבין אותם מלעלות לרגל; עמד זה וביטל פרדסיאות (ראה פירושו לעיל , א) - ולא עלו; לפיכך גלו. כי עתה הזנית אפרים , ואין לכם לתלות במלך. כך למדתי ב'סדר עולם' (סע"ר כב). (ד) לא יתנו מעלליהם - לא יעזבו דרכם הרעה; כמו "נתן ריחו" (שה"ש א , יב); "ולא נתנו... להרע עמדי" (בר' לא , ז). (ה) וענה גאון ישראל - "וימאך יקרא דישראל" (ת"י); כמו "לענות מפני" (שמ' י , ג) - לשון 'עוני' והכנעה. בפניו - "ואינון חזן" (ת"י). ודונש בן לברט (דונש ע' * 102 ) פירשו לשון עדות: בבא להם פורענותם , יעיד בהם ובפניהם גאון וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצוני. [וישראל ואפרים - כופל שמותם , כלומר: כלם כשלו. גם יהודה עמם - אף יהודה התחיל להלך אורחותם.] (ו) בצאנם ובבקרם - בקרבנותיהם. חלץ - נשמט; כמו "קח לך... חליצתם" (בנוסחנו: חליצתו; ש"ב ב , כא) - בגדים שתשמיט מעליהם. (ז) בנים זרים ילדו - שנתחתנו בגוים. יאכלם חדש - חדש אב. (ח) תקעו שופר - שיזהרו להשמר מן חרב הגייסות שיבאו עליהם. הריעו בבית (לפנינו: בית) און: אחריך - הגייס הולך , אתה , בנימן (בנוסחנו: בנימין)! זאת הריעו בבית און. ויונתן תירגם: תקעו שופר - בשורת חרב באה בעון שהמליכו עליהם את שאול שהיה בגבעה , ולא שמעו לקול שמואל שהיה מן הרמה; ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי , כגון ירבעם וחביריו , הריעו עליהם און ושבר גדול; אחריך בנימן - על שאיחרתם וחזרתם אחור מלעלות לרגל לבית המקדש , שהוא בחלקו של בנימן: אחריך בנימן - על איחורך את בנימן. (ט) לשמה תהיה ביום תוכחה - כשאבֹא להתווכח עמהם , יִשׁומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם. למה? כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה , והם עברו עליה. דבר אחר: אפרים לשמה תהיה וגו' , בשבטי ישראל הודעתי נאמנה - רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינא (ראה איכ"ר פתיחתא ו): ביום שנתווכח עמהם הקדוש ברוך הוא בדין לא יהי להם מענה , שהרי בשבטיהם הודעתי שדיני אמת: אתה מוצא , כשגלו עשרת השבטים , לא גלו יהודה ובנימן; והיו עשרת השבטים אומרים: מפני שהן בני פלטין שלו לא הגלה אותם; משוא פנים יש בדבר! וחס ושלום אין משוא פנים , אלא עדיין לא נתמלאת סאתם. כיון שחטאו , גלו; אז שממו עשרת השבטים מאין מענה בפיהם , ואמרו: הא אלהא הא תקוף הא קשוט , דאפילו לבני בייתיה לא נסיב אפין. לקיים מה שנאמר בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. (י) כמשיגי (בנוסחנו: כמסיגי) גבול - כאדם המדביק גבול חבירו , כך הם מהרו לאחוז בדרכי מלכי ישראל חביריהם , [כאמור למעלה (פס' ה): "כשל גם יהודה עמם"]; לפיכך עליהם אשפוך וגו'. וכמשמעו: היו גוזלים שדות. אך קשה בעיני , כי היה לו לכתוב 'משיגי גבול' ולא 'כמשיגי גבול'. (יא) עשוק אפרים - ביד האומות. רצוץ משפט - מיוסר בייסורין. ולמה לו כל זאת? כי הואיל ורצה והלך אחרי צוואות חדשות של נביאי הבעל. (יב) וכרקב - תולעת האוכל בעץ ושוחקו. (יג) מזורו - לשון חולי. וילך אפרים אל אשור - זה הושע בן אלה , שהיה לו לעבד , וישב וימרד (ע"פ מ"ב כד , א; ראה מ"ב יז , ג - ד). וישלח - יהודה אל מלך ירב - זה אחז , שנתן שחד לתגלת פלאסר לעזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו (ראה מ"ב טז , ז ואי'). והוא לא יוכל לרפוא לכם - מהרבה גדודים , מפלשתים וערביים שבאו על אחז , כמה שמפורש בדברי הימים: "כי חלק אחז את בית יי'... ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו" (דה"ב כח , כא). ולא יגהה מכם מזור - ולא יסיר מכם מכאוב (ראה ת"י). ואומר אני שהיא מן התיבות ה'הפוכות' , לשון "כאשר הוגה מן המסלה" (ש"ב כ , יג); "הורו והוגו מלב" (יש' נט , יג); "הגו סיגים מכסף" (מש' כה , ד). (יד) [אני אני - שונה ומשיב ידי עליהם. אטרף ואלך - ואלך לי עם הטרף ואשאנה ואין מוציאה מידי.] ואשא ואין מציל - אשא את הטרף. (טו) אלך - אסתלק מהם ואשובה אל השמים. אשר יאשמו - יחזיקו עצמם כאשמים , להודות על אשמתם. ישחרונני - יבקשוני.

פרק ו'[עריכה | עריכת קוד מקור]

עם פירוש רש"י)
(א) לכו ונשובה - ויאמרו: לכו ונשובה וגו'. יך - לשון הווה הוא; הוא מכה אותנו , והוא יחבשנו. (ב) יחיינו מיומים - יחזקנו משתי פורעניות שעברו עלינו , משתי מקדשות שחרבו. ביום השלישי - בבניין הבית השלישי יקימנו. מיומים - משתי עתים שעברו עלינו. ביום השלישי - בעת השלישי [יחיינו מיומים - יבריאנו משני ימים שיתחיל בתחבושת , כדרך רופא אומן מומחה לרבים האומר: בשני ימים אבריא את חולייך. ביום השלישי יקימנו - יקום והתהלך בחוץ על משענתו (ע"פ שמ' כא , יט). ונחיה לפניו - גם יאריך ימינו , לשון "ישמעאל יחיה לפניך" (בר' יז , יח). ומצינו דרכו של רופא חנם , הבראתו בשני ימים והקמתו בשלישי: "הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית יי'" (מ"ב כ , ה); כך פשוטו של דבר.]. (ג) לדעת את יי' - באמת ובתמים נכונים , כשחר זה אשר נכון מוצאו. ויבא (בנוסחנו: ויבוא) כגשם לנו - כגשם הבא להיות חיים לעולם , כך יבא להורות חיים לנו. יורה ארץ - ירוה ארץ. (ד) מה אעשה לך - מפני מידת הדין , [איך אוציא משפטיך לאור (ראה להלן , ה)]? חסדכם כענן בקר וגו' - כל טובתכם וצדקתכם אינן כלום. (ה) על כן חצבתי בנביאים וגו' - על אשר חצבתי להם דבריי על ידי הנביאים , והם לא נזהרו בהם , לפיכך הרגתים באמרי פי - בשביל אמרי פי; כך תירגם יונתן. על כן - כמו 'על אשר'; וכן "כי על כן ראיתי פניך" (בר' לג , י); "כי על כן לא נתתיה לשלה בני" (בר' לח , כו). ומשפטיך אור יצא - בתמיה: ואיך אוכל לשאת לכם פנים מפני מידת הדין?! ומוסב על "מה אעשה לך" (לעיל , ד). (ו) ודעת אלהים - חפצתי מעולות. (ז) כאדם - כאדם הראשון. שם בגדו בי - בארץ טובה שהושבתים בה , שם בגדו בי , כאדם שהכנסתיו לגן עדן ועבר על מצותי (ראה ב"ר יט , ט). (ח) עקבה מדם - מלאה אורבי רציחה; כמו "ואת עקבו" (יהו' ח , יג); "ויעקבני" (בר' כז , לו). (ט) וכחכי איש גדודים - וכאסיפות איש צייד דגים , האוספם יחד בחכה , כן חכי גדודיהם - חבורות כהניהם המתחברים ללכת בדרך אשר ירצחו שם כולם שכם אחד (ע"פ בר' מח , כב). כי זמה עשו - כי עצה היא אשר נתייעצו לפני אסיפתם , לאיזה מקום ילכו לרצח ולשלול שלל. וכחכי - 'איימורורש' בלעז. ואף בלשון משנה חכי איש לשון חיבור הוא (ראה ב"ק קיט , ב): ולא יטיל בו יותר משלשה חכין - הם תפירות שהסורק מחבר בהן שני ראשי הבגד יחד כשחובטן במקלות. ולשון זה משלי , והגון בעיניי; [וכן פירושו: וכשיש בהם חיבורי אדם הנאספים יחד , חבר כהנים , הוא לרצח יחד.] והראשון מדברי רבי מאיר שליח ציבור זצ"ל. שכמה - לשון 'כת אחת'. (י) שערוריה - יונתן תירגמו לשון שינוי , ששינו את דרכם. [וכן "שמה ושערוריה" (ראה יר' ה , ל).] (יא) גם יהודה - אף היא , הואיל וקלקלה , שת - המשית זמן פורענות לה. בשובי שבות עמי - בהוכיחי אותם לשובב משובותם. קציר - עת סילוקה וגלותה; כמו "עוד מעט ובאה עת הקציר לה" , בפורענות בבל בספר ירמיה (נא , לג). שבות עמי - לשון "משובה" (יר' ג , ו) , נערות וילדות; 'אינשביידורא' [בלעז]; וכן "בנים שובבים" (יר' ג , יד); "הבת השובבה" (יר' לא , כא).

השיעור הבא[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.