קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

עדה סרני

סיפורה_העלום_של_עדה_סרני_-_ד"ר_לילך_רוזנברג-פרידמן

סיפורה העלום של עדה סרני - ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן

הרצאתה של ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן: "בין 'גבעת עדה' ל'-נצר סרני': סיפורה העלום של עדה סרני, מפקדת ההעפלה מאיטליה", במסגרת ערב פתוח של המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, שנערך ב-19 ביוני 2012.

עדה סרני (1905 - נובמבר 1997), הייתה ממקימי גבעת ברנר, מראשי |"המוסד לעלייה ב'" באיטליה וכלת פרס ישראל.

ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן בהרצאה באוניברסיטת בר-אילן ציינה כי היא הצליחה לגרום להעפלה מאסיבית מאיטליה לארץ ישראל בשנים לאחר השואה. היא הצליחה לגרום לאיטלקים שיגלו בהעפלה "שיתוף אינטרסים". הם העלימו עין מהאוניות המפליגות ובכך תרמו שהפליטים יצאו מאיטליה (אינטרס שלהם} ויגיעו לקפריסין, בדרך לארץ ישראל.

היא נטלה חלק נכבד במבצע להטבעת אוניית הנשק לינו (מבצע שודד)] בנמל בארי שיעדה היה נמלי האוייב.

לדעתה, אין בסיס לטענה כי "השתמשה בקסמים נשים". ראשי הארגון חששו כי דמוי "מוסד ב'" יפגע אם ידעו כי אישה עומדת בראשה. בנוסף לכך בראש הארגון היו צברים ויוצאי אירופה והיה היתה חריגה - יוצאת איטליה - עם מנטליות אחרת.

יהודה ארזי אמר לה ההצלחות ירשמו לזכות אחרים הכשלונות יפלו עליך. היא היתה בצילם של הגברים: אנצו סירני, יגאל ארזי, שאול אביגדור וגם פול נוימן (בסרט אקסודוס).

היא ציינה שאין על שמה כל ישוב בארץ ישראל. המרצה בדעה שיש לגרום להנצחתה.

עד עלייתה ארצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

סרני נולדה ברומא, בת למשפחת אסקרלי (Ascarelli) האמידה, שאבותיה עזבו את ספרד בגירוש ספרד, בשנת 1492. משפחת אסקרלי הייתה רחוקה מהיהדות ומהציונות וילדיה חיו חיי עושר.

אחרי שסיימה את לימודיה באוניברסיטת רומא, נישאה לאנצו סרני (אותו הכירה עוד בלימודיה בתיכון) אשר באותה תקופה כבר היה פעיל בתנועה הציונית. בפברואר 1927 עלו בני הזוג לארץ ישראל עם בתם התינוקת, חנה, והתיישבו ברחובות.

השנים בגבעת ברנר[עריכה | עריכת קוד מקור]

התלהבותו של בעלה, שמצא עבודה בפרדס, לא דבקה בה, והחיים ברחובות היו קשים עליה. לאחר לידתה של בתם השנייה, הגר, מצאה את עצמה סרני על פרשת דרכים. היא התלבטה אם לעבור לתל אביב או לחזור לרומא, אך לבסוף החליטה להתיישב בקיבוץ. ביוני 1928 הצטרפה עם משפחתה לגרעין שהקים את גבעת ברנר.

סרני הסתגלה לקשיים האובייקטיביים הכרוכים בחיים ביישוב חדש וחסר תשתיות (אפילו מים היה צורך להוביל על חמורים). בארכיון הקיבוץ נרשם: "מחסנאית וראש המוסד" . בשנות השלושים הצטרפה עם ילדיה (ב-1930 נולד בנה השלישי, דניאל) לבעלה במספר שליחויות מטעם הקיבוץ והתנועה לאיטליה, לגרמניה ולארצות הברית.

בתחילת 1944 התנדב בעלה, אנצו סרני, לצנוח מאחורי קווי הגרמנים באיטליה, כדי ליצור קשר עם היהודים ששרדו שם. לאחר שצנח, ב-15 במאי 1944, אבד הקשר עמו. אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, כאשר התברר כי אנצו אינו בין השבויים שחזרו, פנתה עדה סרני לשאול מאירוב (לימים אביגור), ראש המוסד לעלייה ב' ובאישורו יצאה לאיטליה כדי לנסות להתחקות אחר גורלו של בעלה. באותו זמן נותרו שלושת ילדיה בגבעת ברנר.

באותה הזדמנות בקשה ממנה לעבוד ב"מוסד ב'", היתה סגנית של יהודה ארזי. כאשר עזב היא מונתה תחתיו לראש מוסד ב'. ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן ספרה כי בתור כיסוי מונתה לנהל את "הועד למען החייל". במכתב שהתגלה על-ידי שכוונתה היתה "מימוש עצמי" - זה לא היה מקובל .

פעילות במסגרת המוסד עלייה ב' באיטליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

החיפושים אחר בעלה הגיעו לסיומם כאשר נמצאה עדות כתובה לפיה אנצו סרני הוצא להורג במחנה הריכוז דכאו בנובמבר 1944.

באותו זמן פגשה סרני את יהודה ארזי, שריכז את פעילות המוסד לעלייה ב' באיטליה, ונענתה להצעה להצטרף למשימה. מיוני 1945 ועד קום המדינה פעלה סרני באיטליה, תחילה כסגנית של ארזי, ואחר כך (מאפריל 1947) כמפקדת המוסד באיטליה. במהלך תקופה זו הצליח המוסד לשגר מאיטליה יותר מ-20,000 מעפילים על עשרות ספינות, שיצאו לדרכן מאתרים שונים לאורך החוף האיטלקי (במסעותיה בכל רחבי איטליה נעזרה סרני בנהג מתנדב – מרדכי הוד, לימים מפקד חיל האוויר הישראלי).

בנוסף על פעילות ההעפלה הייתה סרני מעורבת גם ברכש נשק ואמצעי לחימה ושיגורם ארצה וכן בפעילות מבצעית של המוסד למניעת הגעתו של נשק למדינות ערב ("מבצע שודד"). היא הצליחה לגרום להטבעת אוניית הנשק "לינו".

בזכות ידיעת השפה האיטלקית נחישותה, חוכמתה ויש האומרים גם יופייה לפי ד"ר לילך רוזנברג-פרידמן "היבט מגדרי מובהק לדעת" , הצליחה סרני לקשור קשרים הדוקים עם ראשי השלטון באיטליה ולרתום אותם לתת יד לפעילות המוסד לעלייה ב' או לחלופין להעלים עין מפעילות זאת. בין היתר נפגשה כמה פעמים עם ראש הממשלה דה גספרי, עם מפכ"ל המשטרה האיטלקית (שפעולותיו סייעו בביצוע מבצע שודד) ועם מפקד הצי האיטלקי.

אחרי הקמת המדינה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אחרי שובה ארצה נמנעה סרני מלקחת חלק בפעילות ציבורית בישראל. היא סייעה ליהודה ארזי להשיג משקיעים לבניית מלון "רמת אביב" ואף בחרה את שם המלון (ובעקיפין את שם השכונה).

בשנת 1954 פקד את סרני אסון נוסף. בנה דניאל ואשתו שהייתה בהריון נהרגו ב"אסון מעגן", כאשר מטוס קל התרסק אל תוך הקהל שהשתתף בטקס זיכרון לצנחנים שפעלו באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.

בסוף שנות החמישים יצאה סרני בשליחות לאיטליה, במטרה להקים שדולה בקרב הצמרת האיטלקית למען יהודי ברית המועצות. סרני שבה ארצה ב-1969.

מיד אחרי מלחמת ששת הימים מונתה סרני כאחראית על "ריכוז האמאמצים לעודד את תושבי רצועת עזה לעזוב את הארץ". (שגב, 1967, עמ' 557)

בשנת 1995 זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ב-2007, יצא סרט, ששודר אף בטלוויזיה כמיני סדרה בת 4 פרקים, בשם "אקסודוס (חלומה של עדה)". הסרט התבסס על הרומן האוטוביוגרפי של סרני,
I clandestini del mare - הסוד של הים.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

עדה סרני, ספינות ללא דגל, הוצאת עם עובד, 1975

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.