ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה

עדעד כחול בחוף הכרמל צילם:Gideon Pisanty ויקיפדיה העברית


עדעד כחול הגן הבוטני על הר הצופים צילם:דניאל ונטורה

עַ‏דְעֲד כָּ‏‏‏‏חול‏ (שם מדעי: Limonium sinuatum) הוא שיח עשבוני רב-שנתי (מיקריפטופיט) המוכר בשם הפופולרי "אלמוות", הן כצמח תרבותי והן כצמח בר. השיח הוא עתיר עלים, היוצאים רק מבסיסו. העלים עבים וצוברים מים, הזמינים לצמח לכל השנה. מיקומו הגאוגרפי של ה"עדעד הכחול" ותכונות גבעולו ועליו מהווים דוגמא להתאמת צמח לבית גידולו הטבעי, שפת הים.

"עדעד כחול" (limonium sinuatum) נמנה על סוג עַ‏דְעֲד (Limonium) ממשפחת עָ‏פְרִיתִיִּ‏ים ונמנה על מערכת הצמחים בעלי פרחים (שם מדעי: Magnoliophyta) או מכוסי זרע (Angiospermae).

בשל תכונותיו הוא נחשב לפרח תרבותי נוח לגידול. מגדלי הפרחים הצליחו ליצור ממנו פרחים עם מגוון רחב של צבעים לעלי גביע. עקב נוחיות גידולו, שימושיו ואופן ריבוי, הוא מומלץ לבעלי הגינות הפרטיות.

ההתאמה לבית הגידול[עריכה | עריכת קוד מקור]

"עדעד כחול" הוא צמח הנחשב כמותאם לבית גידולו הטבעי - שפת הים ולעיתים מדבריות ומלחות. ניתן למצוא אותו, בצורתו התרבותית, ברחבי ישראל. כצמח בר ה"עדעד כחול" גדל בין סלעי הכורכר בחוף הים. ההתאמה לבית הגידול ניתנת לאבחנה בעובדות הבאות:

  • צמח הבר גדל בשפת הים במדרונות הפונים מזרחה, על מנת להיפגע כמה שפחות מהרוחות הבאות מהים, הכוללות רסיסי מלח, הפוגעים בגידול צמחים.
  • העלים והגבעולים נושאים בלוטות, שדרכן מפרש הצמח עודפי מלח שקלט מן הקרקע המלוחה או מרוח הים הנושאת רסס של מלח.
  • בגבעול הצמח אין עלים או שהם נושרים לאחר תקופה קצרה ולכן גם ההתאיידות של המים ממנו היא נמוכה. הפטוטרות חובקות בבסיסו את ה[גבעול ועם נשירת העלים בקיץ נשארים רק הנדנים לאורך הגבעול וההתאיידות מהצמח פוחתת לרמה המינימלית.
  • לצמח יש עלים רק בבסיסו, עלים בשרניים שצורתם כשושנים. מיקומם קרוב לפני הקרקע גורם לכך שהם ייפגעו פחות מהרוחות הנושבות לעומת העלים היוצאים מהגבעול כמוקבל בצמחים אחרים.
  • השטח החיצוני של העלים בבסיס הצמח ושל הגבעול עטוף בקשקשים סידניים, העושים את פני הצמח עמיד בפני רסיסי מי הים המגיעים מהרוחות הנושבות מהים.

השיח פורח בחודשים אפריל ומאי. כותרת הפרח היא ורודה ובולטת הרבה מהגביע ולכן נדמה כי הפריחה היא כחולה. פרחי העדעד זעירים, בצבע לבן, ואינם בולטים לעין. הם סדורים בתפרחות מטיפוס שיבולת או מכבד. הם פרחים "נכונים" מטיפוס 5, כלומר בעלי 5 עלי כותרת, 5 עלי גביע, 5 אבקנים ו־5 עלי שחלה.

ריבוי תרבותי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מהסוג "עדעד " במשפחת העופריתיים קיימים כ-250 מינים הגדלים בכל אזורי העולם ו-6 מינים גדלים בישראל [1]. הזנים תרבותיים. הם נמכרים בחנויות כ"צמחי קש". הצבעים של עלי הגביע הם: כחול (הנפוץ וממנו שמו), תכול, לבן, צהוב, ורוד וקרם. הצמחים גדלים ברוב אזורי הארץ : גליל עליון וגליל מערבי, כרמל, רמות מנשה, השומרון והשרון, מישור החוף וגוש דן.

הזנים הנמכרים במשתלות אימצו את התכונות של הצמח הטבעי ועמידים ליובש ומאפשרים ריבוי עצמי, אחרי הקטיף והייבוש של התפרוחות וליקוט הזרעים, שניתן לזרעם בעונה הבאה. זאת יש לבצע רק מצמחי הגינה - צמח הבר הוא צמח מוגן. באזורים מיעוטי מקורות השקיה הצמחים נחשבים למתאימים אפילו לשולי גינות, היכן שההשקיה אינה מגיעה, או כמילוי בין שיחים צעירים בגינות חדשות.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. המקור: אנציקלופדיה ynet - [http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-18043-PreYaan,00.html[

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, עם עובד, תל אביב, 1976, עמוד 282.
  • אבי שמידע ודוד דרום, פרחי הבר בישראל, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1986, עמוד 30

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

צמח צוף[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו כאן "גינת הפרפרים"

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, עם עובד, תל אביב, 1976, עמוד 282.
  • אבי שמידע ודוד דרום, פרחי הבר בישראל, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1986, עמוד 30


קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.