Family Wiki
Advertisement

עינויים במרתפי האינקוויזיציה איור, "ההיסטוריה שלהאינקוויזיציה במקסיקו" בית התפוצות – המרכז לתיעוד חזותי באדיבות מטילדה ג'יני ברנתן

הנאשמים הראשונים בהתייהדות נשפטו בשנת 1528 וערכו להם תהלוכת "אוטו דה פה" בקתדראלה של מקסיקו. שני אנשים הועלו על המוקד באותו היום, אחד מהם היה הרננדו אלונזו, נגר שהועסק על ידי הכובשים הספרדים בפיקודו של קורטז. אולם רוב המשפטים וההוצאות להורג אירעו בשלהי המאה ה-16 ובמחצית הראשונה של המאה ה-17, והשיא היה בתהלוכת ה"אוטו דה פה" הידועה לשמצה ביום 11 באפריל 1649.

ראו גם:בית התפוצות

ראו גם:ביבלניק, פנחס. עולמם הדתי של המתייהדים במכסיקו במאה הי"ז -‫ פעמים 76 (תשנ"ח) 69-102 - להלן סיכום המאמר:
מתייהדים רבים נהגו לומר כי רק "תורת משה" מבטיחה את הישועה, ודבריהם נשמעים כהד רחוק של מה שאנוסים בחצי האי האיברי האמינו בו עוד במאה הט" ו. "תורת משה" זו כללה שורה של אמונות ומצוות, יחד עם שלילת הנצרות על כל ביטוייה, אך בולטת היעדרותם של חגים ומועדים שונים, וביניהם ראש השנה, שבועות, סוכות וחנוכה. ככלל, המקורות מעידים כי עולמם "היהודי " של המתייהדים במכסיקו היה דל מעולמם של מקיימי המצוות בחצי האי האיברי באותם ימים, הגם שהיה מושתת על אותם יסודות. ההבדל אומר דרשני , שכן המתייהדים במכסיקו עמדו בקשר עם העולם היהודי והאנוסי של אותם ימים; רובם המכריע נולדו בחצי האי האיברי , ובשורותיהם נמנו גם כאלה שביקרו ולמדו בקהילות יהודיות, דוגמת אלה שבאמסטרדם או בערי איטליה.

מידת בקיאותם ואדיקותם של המתייהדים בכל הקשור לקיום מצוות רחוקה היתה מאחידות. רוב נידוני האינקוויזיציה במכסיקו נמצאו אשמים בקיום מספר קטן של מצוות ומנהגים, ורק מעטים הואשמו בשורה ארוכה של "עבירות" הקשורות במעשי התייהדות. מתייהדים מעטים אלה, שבשורותיהם נמצאו גברים ונשים אחדים )דוגמת בלאנקה אנריקז, תומס טרביניו דה סוברימונטה, אנטוניו ואז טיראדו ושמעון ואז סביליה( , הפכו למנהיגים בזכות ידיעותיהם בענייני יהדות, ומקומם הוכר הן על ידי הנוצרים החדשים והן על ידי האינקוויזיטורים, שכינו אותם "רבנים".

המתייהדים במכסיקו חיו בעולם נוצרי , ומציאות זו הטביע את חותמה על עולם האמונות שלהם, משום היותם חשופים לנצרות ולסמליה. התוצאה היתה בילבול מושגים ותפיסה דתית גדושת סתירות. לדוגמה, חואן פאצ' יקו דה ליאון טען כי הצום באחד בינואר, ראש השנה הנוצרית, שהוא יום מילתו של ישו, עשוי להביא לצמים שנה טובה.

הדוגמה מאלפת משום שפאצ' יקו דה ליאון הגיע מספרד לליוורנו שבאיטליה עם הוריו בהיותו ילד, שם קיבל חינוך יהודי לכל דבר, ואף על פי כן , בהיותו במכסיקו ) ואולי לפני כן ? ( הפנים מושגים דתיים נוצריים, שיווה להם משמעות חדשה ושונה מהמקורית,ויצר מושג דתי חדש.

לסיכום, אותם "שומרי דת משה" סטו מהיהדות הנורמטיבית דאז ופיתחו פרשנויות משלהם לאמונות ולמנהגים, דוגמת שיטותיהם בכשרות, בחגים ובצומות. אין לדבר על "דת אנוסית" , או על תפיסה תיאולוגית מגובשת וחד-משמעית. מרביתם אמנם האמינו כי רק "דת משה" מבטיחה את הישועה, אך הם לא היו מסוגלים להסביר "דת משה" מהי . היהדות היתה עבורם יותר עניין של שייכות והזדהות היסטורית-דתית וקבוצתית )אתנית אם נרצה( מאשר עניין של ידע מוגדר. ניתן לומר שנתקיימה אצלם בעיקר "אמונה שבלב" , שניזונה מהכרה תודעתית על עבר משותף גם אם לא ידעו במדויק מה טיבו ומתקווה לעתיד משותף גם אם הוא היה מעורפל ונטול תוכן תיאולוגי מגובש .

ומתברר כי הם היו, לאור אמונותיהם וקשריהם עם אנוסים ויהודים בחלקים שונים של העולם, חלק מהפזורה הספרדית-הפורטוגלית של המאה הי "ז , גם אם נמצאו "בשוליים של העולם האירופי " שבאמריקה.

ודבר אחרון : המתייהדים שבמכסיקו בחרו מרצונם החופשי לעבור לארץ שבה היתה היהדות אסורה, ועקב כך גזרו על עצמם לחיות בהסוואה של נצרות. משמע מכאן כי "דת משה" לא עמדה בראש סולם הערכים שלהם, גם אם הם היו מוכנים להסתכן ולשלם מחיר יקר על קיומה.

המאמר מפרט את התנהגות האנוסים בתחומים הבאים:

  1. חברה ומשפחה - רוב המכריע של הנישואין היו במשפחה המורחבת. היו חשוב לא רק המוצא היהודי, אלה דרשו כי במשפחה החדשה יישמרו על המצוות.
  2. חגים ומועדים - המועדים נקבעו על פי זכרונות מעורפלים מהעבר או בשילוב

של הלוח הנוצרי עם התאריך העברי. בשבת נהגו להתרחץ וללבוש בגדים נקיים בימי שישי בערב, לאחר שבמהלך היום דאגו לנקות את הבית, להחליף סדינים למיטות ולערוך את השולחנות במפות ובמפיות נקיות.

  1. חשיבות צום אסתר - צום אחר בעל משמעות עליונה, גברים ונשיו נהגך לצום במשך שלושה .Reyna Esther ימים רצופים, מזריחת החמה ועד לשקיעתה. המתייהדים סברו כי הצום נועד לזכור את מעשיה של אסתר המלכהת - במכסיקו , ובחצי האי האיברי , הזדהו המתייהדים עם

סיפורה של אסתר , אשר , כמותם, נאלצה להסתיר את זהותה האמיתית

  1. פסח - המתייהדים נמנעו בחג מאכילת לחם ונהגו לאכול "מצות" . המצות

הוכנו על ידי מספר נשים אשר מילאו תפקיד מרכזי בהווי הדתי של המתייהדים

  1. מאכלות אסורים - ניכר מאוד במקורות. היו כאלה שהשתדלו להימנע בקביעות מאכילת חזיר או מטיגון בשומן חזיר , 118 אך היו רבים אחרים שבמשך כל ימות השבוע טיגנו בשומן חזיר ורק בשבתות וחגים נמנעו מלעשות זאת
  2. ברית מילה לא בוצע. שמרו רק על דקירה קלה.
  3. אבלות - המתייהדים השתדלו שהמת מבני קבוצתם ייקבר "קבורה יהודית". מיוחדים במינם הם

המקורות על בלאנקה אנריקז , שהיתה אחת המנהיגות של עדת האנוסים. היא שמרה על

  1. ציפיות משיחיות

תומה גומז מסר בפני חוקרי האינקוויזיציה כי גאספר דה פונמיקה שיכנעו כי הגאולה תגיע בשנת 1631 או 1632 ; הוא הוסיף כי במהלך 1632 או 1633 הפסיק להאמין ב"תורת משה" וחזר לנצרות. אם נכונים דבריו , ייתכן שגומז חזר לנצרות לאחר שתקוותיו התבדו . זו העדות היחידה על אמונתם של מתייהדים בהופעת המשיח בשנה מסוימת, אך היא מצטרפת לעדויות אחרות על הציפייה לבוא המשיח. במכסיקו , כמו בחצי האי האיברי מימי פרעות קנ"א ועד המאה הי"ז, נמצאו מתייהדים שהמשיכו להחזיק באמונה משיחית שעיקר מקורותיה יהודיים: הם דחו את טיעוני הנצרות על משיחיותו של ישו , האמינו בבואו של המשיח שייטיב עם מחזיקי "דת משה" ואף עודדו אחרים להאמין בדברים אלה

  1. נצרות ונוצרים - העמדתה של "תורת משה" כנגד הנצרות היתה מעמודי התווך של אמונותיהם של

המתייהדים, ואין ספק כי העובדה שהם נאלצו לנהל אורח חיים כפול חידדה ביתר שאת את התנגדותם לנצרות וסמליה. אם בבתיהם הם החניקו צלבים ותמונות שיש להם מוטיבים נוצריים, הרי שהדבר נעשה בעיקר כדי להטעות מבקרים; הם הלכו למיסה אך לא הקשיבו לדברי הכומר ולא התבוננו בסמלי הטקס; ] הם לעגו לדרשת הכומר וכלל לא הזכירו את שמם של ישו ומרים. מעשים אלה וכדוגמתם היו ביטוי נוסף לעמדתם העקרונית שדחתה כל מעשה נוצרי ואמונה נוצרית. המתייהדים גם לעגו לאמונות ולפולחן של הנצרות: לחגי הנוצרים, 165 לאמונה כי מרים היתה בתולה ולטיבו ולמשמעותו של הלחם הקדוש. 167 בסוגיות אלה ואחרות, המשיכו שומרי "דת משה" במכסיקו להחזיק באמונות ודעות שהיו מקובלות על יהודים ואנוסים במשך מאות בשנים.

  1. אמונות עממיות - עולם האמונות של המתייהדים כלל גם שורה ארוכה של אמונות שבמקרים רבים לא

ברור מה היה מקורן. אמונות אלה היו מקובלות על חלק ניכר מתושבי המושבה ובמקרים רבים אף הוחיקו על ידי תושביהם של חצי האי האיברי ויבשת אירופה כולה. 170 מריה גומז ובעלה, תומס טרביניו דה סוברימונטה, האמינו כי קריאת התרנגול בתחילת הלילה הוא סימן מבשר רעות, וכי מטעם זה יש להרוג את התרנגולים במקרים האלה. 171 מריה ריווירה האמינה כי אם כבה נר שהודלק לשלומו של אדם שנסע למרחקים, יש להסיק שאירע לו אסון , 172 ואילו ביאטריז אנריקז אסרה על שפחותיה להניח נרות או פמוטים על הרצפה, משום שלדעתה היה זה סימן המבשר על מותו של קרוב משפחה. איסבל דה סילבה גם החזיקה באמונה כי אין להפוך את הבגדים משום שהדבר מביא מזל רע.

  1. תפילות - במאי 1644 הודה לואיס דה ממקיטה

במשך שנים נהג לומר תפילה ארוכה למדי בספרדית, וכי עשה זאת בכיסוי ראש, כשפניו למזרח, פעמיים ביום: בבוקר )לפני אכילה( ובלילה. התפילה, וכאותה הוא ידע במלואה )גם אם לא ידע את שמה( , היתה "קריאת שמע" , על שלוש פרשותיה. את הפתיחה אמר Sema Israel Adonai Eja baru, sem qae bod, בעברית - כתוב כי מילות הפתיחה היו בהמשך הזכיר דה מסקיטה מספר פעמים את המילה .mal queu סט leo 1 תב baed כדי לשוות למילה צורת יחיד ולא צורת ,Dios אך בספרדית אמר 10 ט, ולא ,Adonai דהיינו ציצית

Advertisement