Iunim be parasht hasavua 1.jpg

עיונים בפרשת השבוע הוא לקט עיונים, אשר ראשיתם בשיעורים לפרשת השבוע שנתנו בישיבת ברכת משה במעלה אדומים, במכללת יעקב הרצוג שליד ישיבת הר עציון ובקבוצת כפר עציון.

העיונים יצאו בשני כרכים ובשתי מהדורות בהוצאת "ידיעות ספרים".

אביא לדוגמא מעט מהמאמר לפרשת בראשית.

עיונים לפרשת בראשית[עריכה | עריכת קוד מקור]

המחבר דן בפסוק :"יִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה" (ד', א'-ט"ז).

תחילה המחבר חיפש רמז מראש לגורל הקרבנות ומציין כי רק אצל הבל נכתב:"מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן" - (מן השמנים שבהן - לפי רבי סעדיה גאון). יחד עם זאת, הראשון שהביא את המנחה היה קין והבל אולי "נגרר".

לדעת הכותב הרצת היה "נקודת שפל בתהלילך ההדרדרות שהחל לפני כן. דברי העידוד והתוכחה העידו על כך:"הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ"

לאחר מכן הוא הציג את התחומים בהם יש ניגוד בון האחים, על-ידי השוואה מתי אח אחד קודם לשני:

  1. קין הבכור על פני הבל
  2. הבל רועה צאן וקין עובד אדמה (אולי הוא זכה באדמה עקבהיותו בכור)
  3. קין הביא את הקרבן ראשון, אולי בשל מעמד הבכורה
  4. אלוקים שעה למנחם הבל והתעלם ממנחת קין.

במחצית השנייה של המאמר המחבר עוסק בחיסרון בעבודת האדמה - חדעתו ואולי גם לדעת המקרא

בנספח הוא עוסר ב"רכבים והינזרותם מעבודת האדמה כפי שמוהא בספר ירמיהו (פרק ל"ה) א הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר. ב הָלוֹךְ, אֶל-בֵּית הָרֵכָבִים, וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם, וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל-אַחַת הַלְּשָׁכוֹת; וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם, יָיִן. ג וָאֶקַּח אֶת-יַאֲזַנְיָה בֶן-יִרְמְיָהוּ, בֶּן-חֲבַצִּנְיָה, וְאֶת-אֶחָיו, וְאֶת-כָּל-בָּנָיו--וְאֵת, כָּל-בֵּית הָרֵכָבִים. ד וָאָבִא אֹתָם, בֵּית יְהוָה, אֶל-לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן-יִגְדַּלְיָהוּ, אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֲשֶׁר-אֵצֶל, לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן-שַׁלֻּם, שֹׁמֵר הַסַּף. ה וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית-הָרֵכָבִים, גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן--וְכֹסוֹת; וָאֹמַר אֲלֵיהֶם, שְׁתוּ-יָיִן. ו וַיֹּאמְרוּ, לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן: כִּי יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר, לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם. ז וּבַיִת לֹא-תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה, לָכֶם: כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ, כָּל-יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. ח וַנִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, לְכֹל, אֲשֶׁר צִוָּנוּ: לְבִלְתִּי שְׁתוֹת-יַיִן, כָּל-יָמֵינוּ--אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ, בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ. ט וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים, לְשִׁבְתֵּנוּ; וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע, לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ. י וַנֵּשֶׁב, בָּאֳהָלִים; וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ. יא וַיְהִי, בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-הָאָרֶץ, וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם, מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם; וַנֵּשֶׁב, בִּירוּשָׁלִָם. {פ}

העטיפה האחרונית של הספר

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.