עין דארה

ד"ר ערן אריה – קודש בחול מה אנחנו באמת יודעים על מקדשים בימי המקרא?

מzoomמנים לסוכה - סדרת הרצאות לחג הסוכות תשפ"א - סדרת הרצאות לחג הסוכות מרצי המחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה באים להתארח אצלכם בסוכה חול המועד סוכות תשפ"א יום שני י"ז בתשרי 5.10.20 ד"ר ערן אריה - קודש בחול: מה אנחנו באמת יודעים על מקדשים בימי המקרא? Israel-Studies.Dept@biu.ac.il : טלפון: 03-5318350 אימייל Iisa.biu.ac.il : אתר המחלקה

Rebuilt sculpted wall of the Ain Dara temple

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
עין דארה (בערבית: عين دارة) הוא אתר ארכאולוגי השוכן בעמק האפרין (Afrin) בצפון סוריה, כ-67 ק"מ צפון מערבית לעיר חלב ובסמוך לגבול עם טורקיה. האתר כולל תל שטוח שגובהו 24 מטר, בשטח של 240 דונם ובתוכו תל גבוה יותר (אקרופוליס) בגובה 30 מטר ובשטח של 57 דונם.

האתר מצא את פרסומו בעקבות חשיפת מקדש המתוארך לתקופת הברזל, בעל דמיון אדריכלי לתיאור התנ"כי של מקדש שלמה בירושלים, וכן בעקבות חשיפת טביעות רגל ענקיות בפתחו של המקדש. חוקרים העוסקים בחקר המקדש היהודאי בתקופת שלמה המלך, רואים במבנה של המקדש בעין דארה, את המודל הקרוב ביותר, במבנה ובזמן, למודל המקדש בירושלים.

ב-26 בינואר 2018 נהרס האתר בהפצצה אווירית של חיל האוויר הטורקי במסגרת פלישת טורקיה למחוז עפרין בסוריה.

ארכאולוגיה

פסל האריה שנמצא ב-1955

החפירות באתר החלו בעקבות גילויו של פסל אריה גדול במהלך עבודות תשתית באזור. בשנים 1956, 1962, ו-1964 נחפר האקרופוליס בידי הארכאולוגים מוריס דונאנד (Maurice Dunand) הצרפתי ופייסל סייראפי מרשות העתיקות הסורית. בחפירות אלה נחשף המקדש ושכבות נוספות מתקופת הברונזה המאוחרת עד לתקופת הברזל.

בין השנים 1975–1992 ניהל עלי אבו אסף מרשות החפירות הסורית 16 עונות חפירה באקרופוליס והתמקד בחשיפת המקדש באתר. ממצאי חפירותיו התפרסמו רק ב-1990 בהוצאה בגרמנית.

בין השנים 1982–1984 בוצעו חפירות של התל הנמוך והמקדש גם בידי פול זמנסקי ואליזבת' סטון מארצות הברית. בחפירות אלה התמקדו שני החוקרים האמריקניים בניסיון לזהות את שכבות האתר ולתארכן, וכן ללמוד על הקשר בין הממצאים באתר לתרבויות האזור. חפירות אלה הופסקו טרם השלמתן מסיבות שאינן ברורות, אולם הניבו תובנות משמעותיות לגבי תושבי העיר ומאפייני המקדש.

היסטוריה

מסך הממצאים, נראה שהאתר יושב מאז התקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפנה"ס) ועד לתקופה הסלג'וקית (המאות ה-11–14 לספירה).

באקרופוליס זוהו שכבות מהתקופה הכלקוליתית, דרך תקופת הברונזה המאוחרת, תקופות ברזל א' וב', שכבות מהתקופה ההלניסטית והרומית, התקופה הביזנטית והתקופה האסלאמית, עד לסלג'וקית. בתל הנמוך נמצאו כ-20 שכבות מתקופת הברונזה המאוחרת (1,300 לפנה"ס), דרך תקופות הברזל א' וב', התקופה ההלניסטית ובתקופה הביזנטית. עיקר היישוב היה בתקופת הברזל ב' (עד כ-740 לפנה"ס). כלומר, האקרופוליס הגבוה יושב בכל התקופות למשך כ-5,000 שנה בעוד שהעיר התחתונה יושבה בתקופת הברונזה המאוחרת, אך פרחה בעיקר בתקופת הברזל ב'.

ממצאים אלה מתיישבים עם הידוע על קורות האזור: שליטה של האימפריה החתית למשך כ-100–150 שנה, עד אמצע המאה ה-12 לפנה"ס, והתקיימותה של הממלכה הסורו-חתית פתין/בית עוּנְקי/פלשתין למשך תקופת הברזל, עד לכיבושה בידי הצבא האשורי ב-738 לפנה"ס. כנראה, אז ננטשה העיר והוקמה מחדש באקרופוליס רק בתקופה ההלניסטית.

ממצאי תקופת הברזל הראו מגוון רחב של סגנונות קרמיקה, המצביעים על השפעות בינלאומיות אזוריות על העיר, בדגש על קרמיקה קפריסאית וקרמיקה אגאית בעלת מאפיינים דומים לאלה שנמצאו בערים הפלשתיות בדרום כנען בתקופה זו. בכך מצטרפים ממצאי האתר לממצאים אחרים בעמק אמוק, מערבית לו, ומחזקים את השערת הקשר בין תושבי המקום לגויי הים לאחר התמוטטות הממלכות בסוף תקופת הברונזה. בניגוד לסגנון העיטור החתי של המקדש באתר, באופן בלתי מוסבר, בחפירות מדגמיות של התל התחתון לא נמצאו כל ממצאים חתיים.

גודלו של האתר בשיא פריחתו, כ-240 דונם מצביעים על עיר גדולה ושוקקת חיים. על פי מקדמים דמוגרפיים מקובלים לאותה תקופה ביישוב עירוני (20–30 נפש לדונם), מוערכת האוכלוסייה שם בכ-4,000-6,000 תושבים. לאור גודלה, ובעיקר בהשוואה לעיר מרכזית אחרת באותה תקופה באתר תל-טאיינאט (138 דונם), הציעו חלק מחוקרי התקופה לזהות את האתר כעיר הבירה של ממלכת פתין – קינאולה, אולם אין בנושא זה אחדות דעים ותל טאיינאט עדיין נחשב לזיהוי המוערך של העיר.

המקדש

המקדש - מבט מדרום

חזות המקדש נראית כשילוב בין אדריכלות אופיינית למקדשים במרחב הסורו-כנעני בתקופת הברונזה והברזל, לבין סגנון עיטור חתי בולט. בדו"ח החפירה הסופי של אבו אסף, העריך הלה שהמקדש הוקדש לאלה אשתר – אלת פריון וזוגתו של בכיר האלים בתרבויות הכנענית, הסורו-חתיות, וגם בתרבות החתית עצמה (כ"יבוא" מהדרום). זיהוי זה מבוסס על תבלית אלה שנמצא בחלל השני במקדש וריבוי דימויי האריות בתבליטים המתקשרים לפולחן של אלה זו.

מבנה המקדש

מבט מהכניסה למקדש

תרשים סכמטי של המקדש

המקדש, הוא מבנה מלבני, עשוי קירות בזלת, בעל שלושה חללים עוקבים לאורכו. אורכו 38 מטר ורוחבו 28 מטר. חזיתו, הפונה לצפון, מצופה פסלי כרובים בעלי ראשי נשים, אריות בעלי ציפורניים בולטות ותשליבים דמויי מקלעת. גם מחיצת הקיר בין החלל הראשון לשני מצופה בפסלי אריות ותשליבי מקלעות, וקירות הצד הפנימיים בו מעוטרים בתבליטי מקלעות קצרים, כמעיין חלונות. החלל השלישי הוא חלק אינטגרלי מהחלל השני, אולם הוא מוגבה כבמה וייתכן שבצדו כבש לעליה אליו.

באתר נמצא בשימוש משני אדן בזלת מעוטר בתבליטי אלי הרים, אנשי ציפור ואנשי ליש העומדים בשורה עם ידיים מורמות, כמחזיקים את הבמה. חופרי האתר העריכו שהוא הוצב מסביב לבמת החלל השלישי וייתכן שתמך ב"חלל צף" ששימש כדביר, או בסמלי האלוהות בחלל זה.

המבנה המרכזי מוקף בקירות נוספים אשר יוצרים מסדרון היקפי מסביב למבנה. בחזית המבנה שתי כניסות, משמאל ומימין למסדרונות.

המבנה מרוצף, כנראה באבני גיר ובזלת. על אבני מרצפות אחדות (שנהפכו במקרה, על ידי החופרים) נמצאו חריטות בלתי ברורות. רובן נראות כמספר קווים אנכיים וחריטות שחוקות שייתכן והיוו ציור כלשהו. עד כה לא הצליחו החופרים לפענח את מהות החריטות הללו, אולם שללו אפשרות שמדובר בסימני הירוגליפים לווים (שהיו נפוצים בתקופה החתית והסורו-חתית). פול זמנסקי שחפר באתר העלה אפשרות שאלו הם סימונים לצורכי הבניה או לוגו לסימון זהות הסתת/בנאי שעיצב את האבן.

אף שהמקדש בנוי על אדמה שטוחה, מבנהו בנוי למעשה על הגבהה מדורגת שניכרת בשלושת מדרגות הכניסה, שלושת מדרגות המעבר מהחלל הראשון לשני וממנו לבמה. מרצפות הגיר לפני הכניסה הראשית מדרגות הכניסה הראשית מעוטרות בזוג טביעות רגל יחפות ענקיות. מרצפת אבן הגיר בפתח, לאחר המדרגות, מעוטרת גם בטביעת רגל שמאל באותו גודל, ומרצפת אבן הגיר בכניסה לחלל השני מעוטרת בטביעה דומה, של רגל ימין. בחזית הבניין, משני צידי הכניסה, שני עמודי בזלת, ככל הנראה לתמיכה בגג אכסדרת כניסה. ליד המקדש נמצאו פסלי אריות מונומנטליים, אולם לא ברור היכן אלה היו ביחס למבנה, או בתוכו.

חלק מהארכאולוגים שחקרו אתה המבנה העריכו, כי יש אפשרות לקומה שנייה בו, אם כי לא נמצאו בפועל מדרגות לקומה כזו.

שלבי בניית המקדש

בניתוח מסכם של חפירותיו, הציג עלי אבו אסף שלושה שלבים בבניית המקדש:

• שלב ראשון (1,300–1,000 לפנה"ס): בניית המבנה המרכזי עם שלושת החללים לאורכו.
• שלב שני (1,000–900 לפנה"ס): הקמת שני העמודים בכניסה, התבליטים בקדמת המבנה וסביב החלל השלישי.
• שלב שלישי (900–740 לפנה"ס): בניית הקיר ההיקפי השני והמסדרונות.

הקבלת המקדש באתר למקדש בירושלים

כאמור, המקדש הוא גולת הכותרת של ממצאי האתר ויש הרואים בו את הדגם הקרוב ביותר למבנה מקדש שלמה בירושלים. מכיוון שבהר הבית מעולם לא נערכה חפירה ארכאולוגית מסודרת, כמעט כל הידוע אודות המקדש שאוב מן תיאור התנ"כי והפרשנויות לתיאורו המעשי נתונות למחלוקות בלתי פתורות. יתרה מכך, חלק ניכר מהמושגים המצויים בתיאור המקראי על המקדש בירושלים אינם ברורים לחלוטין כיום וקיים קושי לתרגומם למושגים פיזיים. לפיכך, חלק מהטיעונים המחקריים אודות הקשר בין שני המקדשים מתייחס, למעשה, לשימוש מחקרי שנעשה בשרידי המקדש בעין דארה לשם הבנת המושגים הבלתי מובנים במקרא.

המחלוקת בדבר השוואת המקדש בירושלים למקדשים אחרים, שנמצאו באתרים ארכאולוגיים במרחב הסורו-כנעני, מתייחסת הן למישור האדריכלי והן למישור הרעיוני. במישור האדריכלי, עדיין טוענים חוקרים שמקדשים אחרים, ובעיקר המקדש בתל-תעינאט, כ-50 ק"מ דרום מזרחית לו, מתאימים יותר לתיאור המקראי, אך שמצב השתמרותם גרוע משל האתר בעין דארה. במישור הרעיוני, עיקר הביקורת להשוואה מתייחסת למהות המקדש – משכן אל, או גן אלוהי. הדמיון בין שני המקדשים מתבטא, כפי שהציג אותם ג'ון מונסון, בסוגיות הבאות:

• מבנה שלושה חללים אורכי: מתווה אדריכלי זה ברור מהתיאור המקראי, אולם הוא איננו חריג למקדשים במרחב הסורו-כנעני. מבחינה זו, המקדש בעין דארה מתאים לתיאור המקראי, כמו מקדשים אחרים.
• הגבהת רצפת המקדש: כאמור, במקדש עין דארה קיימת הגבהה הדרגתית של הרצפה שבאה ליד ביטוי במדרגות בין החללים ובכבש לחלל השלישי. לטענתו, גם במקדש שלמה בוצעה הגבהה כלשהו ופירש את "היציע" המוזכר בתיאור המקראי כסוג של מצע.
• עמודי הכניסה: שני העמודים באכסדרת הכניסה, אשר כנראה תמכו בגג הכניסה, ניתנים להשוואה ליכין ובועז – שני העמודים בכניסה למקדש שלמה.
• עיטור הקיר החיצוני והחלל הראשון: כפי שמתואר במקרא, "וְאֵת כָּל-קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע, פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת, וּפְטוּרֵי, צִצִּים--מִלִּפְנִים, וְלַחִיצוֹן, כך גם מעוטרים קירות המקדש בעין דארה – מבחוץ ומבפנים – בתשליבי מקלעות, ועיטורים אחרים שייתכן שניתן לפרשם כתימורות ופטורי ציצים. תבליטי הספינקס בעלי ראש אשה, הם כנראה הכרובים המוזכרים במקרא.
• מבנה הדביר: תושבות וחריצים שנמצאו ברצפת החלל השלישי יכולות להצביע על תמיכה במבנה פנימי כלשהו שלא שרד (מעץ?), בדומה לפרשנות אפשרית של מבנה הדביר בתוך ההיכל. כמו כן, הגבהתו של החלל השלישי יכול להסביר את הפער בגובה התקרה של המקדש (30 אמה) לבין גובה התקרה של הדביר (20 אמה). הכבש לחלל השלישי מצד שמאל, מדגיש הגבהה זו.
• המסדרונות החיצוניים: במקרא מוזכרות "צלעות" שפורשו במחקר כחדרים צדדים. ניתן להשוותם למסדרון ההיקפי החיצוני שנוסף בתקופת הברזל ב'. ייתכן שאלה נבנו בכמה מפלסים ומאפשרים להסביר את "הלולים" בהם עולים, המוזכרים בהקשר ל"צלעות". לולים אלה תורגמו בעבר למדרגות או סולמות ומתקשרים לאפשרות בניה דו מפלסית.
• חלונות וירטואליים: באתר בעין דארה נמצאו על קירות החלל הראשון תבליטים של תשליבי מקלעות המעוצבים כחלונות וירטואליים אטומים. ייתכן שאלה יכולים להסביר את המושג "חלוני שקופים אטומים".

טביעות הרגל

טביעות הרגל - ראו השוואה לרגלי האנשים

טביעות הרגל במרצפות אבן הגיר במקדש, הן מאפיין ייחודי למדי באומנות הפולחן של המזרח הקדום בכלל, ובתקופת הברזל בפרט. אמנם, נמצאו טביעות רגל טבועות במקדשים אחרים, כגון:

• מקדש Khonsu בעיר קרנק (סוריה). אלה היו בגודל טבעי של אדם וכנראה דימו את הכוהנים בקרבת האלוהות.
• בעיר אמר (סוריה) נמצאו טביעות רגל של תינוק, ומוערך שאלה שימשו בתהליך העברת אפוטרופוסות של הילד.
• טביעות רגל בגדלים שונים במקדשים במצרים (Qser Ibrim), שכנראה דימו עולי רגל נוצריים.
• טביעות רגל המקדשים הלניסטיים ורומיים, יחפות ונעולות סנדלים, שחלקן היו גדולות ממדים ודימו עקבות של אלים.
• טביעות הרגל של בודהה (בודהפאדה) ושיווה בתת-היבשת ההודית מהמאה הראשונה לפנה"ס.

ממדי טביעות הרגל בעין דארה מצביעים בבירור שמדובר בעקבותיו של אל/אלה, אולם לא ברורה המשמעות הסמלית של העקבות ומדוע הן מופיעות יחפות (שכן, לרוב אלים מופיעים באומנות הפולחנית, הן של המרחב הסורו-כנעני והן של המרחב החתי, נעולות סנדלים או נעליים). בהקשר זה הועלו מספר אפשרויות:

• הופעה של אל יחף מסמלת את כניסתו אל המשכן שהוא ביתו. שימת דגש על היותו של המקדש, משכן האל.
• שימוש בטביעות לצורכי פולחן. לדוגמה, סימון מקומות בהם כוהנים או עולי לרגל אמורים לקיים מחווה פולחנית כלשהי (השתחוות וכדומה).
• הדגשת קדושת המקום, בהתאם למוטיב המקראי של "שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ. כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא".
• סימון אירוע מיתולוגי של כניסה האל/אלה למקדש בעבר.

גלריית תמונות

דמות איש ליש באדן שנמצא באתר, אוסף מוזיאון ארצות המקרא ירושלים

טביעת רגל מהכניסה לאתר

חזית המקדש משמאל לכניסה

תבליטי הכרובים ושרידי האריות בחזית המקדש

חומה מהתקופה ההלניסטית

|}

ראו גם

• תל טאיינאט
• בית המקדש הראשון
• מבנה בית המקדש

לקריאה נוספת

• המאמר המלא של ג'ון מונסון באנגלית

• Rachel Bisaro,Rising from the Ashes An Archaeological Study of the Land of “Palistin” and the Early Iron Age in the Eastern Mediterranean, A Thesis submitted to The Faculty of The Columbian College of Arts and Sciences of the George Washington University, May, 2013.

קישורים חיצוניים

• ויקישיתוף

הערות שוליים

תבנית:ללא בוט תבנית:ללא בוט תבנית:ללא בוט