המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


שער הכניסה למצודה מתקופת מלכי יהודה. (צילם: שירן שבתאי)

סיור מודרך במקום במסגרת סיורי "ארץ אהבתי" יינתן בחנוכה ביום א' 25.12 ע"י שבתאי שירן מורה דרך בטעם יהודי 0523246827 www.מורשתהגליל.com

היי דרומה לאילת- עין חצבה. - בחנוכה נרד שוב לאילת ושם נפגוש שוב את השכנים שפגשנו בסוכות בגליל ובאוגוסט ברמה ונספר בהתלהבות איך עשינו את הערבה בשעה נסיעה במהירות מופרזת.ואולי לא? אולי השנה נרד בניחותא ונקדיש את היום הראשון לערבה? בואו וננסה לעצור בדרך. תחנה ראשונה עין חצבה.

על האתר[עריכה | עריכת קוד מקור]

עין חצבה היא תמר המקראית שוכנת בקצה מעלה העקרבים גבולו הדרומי של שבט יהודה. שלמה המלך היה הראשון לבנות מצודה במקום (מלכים א' ט' י"ז) ואחריו חזקו את המצודה המלך יהושפט (מלכים א כב) ואמציה בן יואש (מלכים ב יד) ועוזיה בן אמציה (מלכים ב יד ו- טו) .
מה חפשו מלכים אלו בערבה הצחיחה?
הם חיפשו את מה שמחפשת מדינת ישראל היום. את הדרך לאילת. אילת היא המפתח לאפריקה, לתרשיש, לאופיר שם היו מכרות זהב. לשלמה המלך זה הלך, הוא הגיע לזהב אופיר והתעשר. יהושפט המלך נכשל האחרים הסתפקו בפיתוח אילת.

הסיור[עריכה | עריכת קוד מקור]

נתחיל את סירינו בשער הכניסה למצודה מתקופת מלכי יהודה. שער מסיבי כמותו נתגלו בחצור ובגזר ובמגידו. ניתן לזהות בברור שני תאים מכל צד, ואומנות בולטות פנימה. משני צידי השער יש גם מגדלים גדולים בנוסף, לחומה יש סוגרים קונסטרוקטיביים- חללים שמולאו בעפר כחיזוק לחומה.
בתקופת בית ראשון השער היה אחד ממוקדי החיים בישוב. שם היה מקום המשפט "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים ט"ז, י"ח) ושם גם בוצעו פסקי הדין "והוצאתם את שניהם אל שער העיר וסקלתם אותם באבנים" (דברים, כ"ב, כ"ד). שם ישבו מכובדי העיר "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ" (משלי, ל"א, כ"ג) ושם נעשו העסקים מכאן הביטויים הרווחים עד היום "שערי חליפין" ו"שערי משפט".אחריהם השאירו את חותמם במקום, האדומים והנבטים והרומים.
הרומים הותירו במקום שרידים של בית מרחץ. בית מרחץ היה חלק בלתי נפרד מן התרבות הרומית וגם יהודים הרבו להשתמש בהם, הלל הזקן החשיב את הרחצה בבית מרחץ כמצווה וכן מפורסם הסיפור ברבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. בית המרחץ נחפר ושומר ואפשר לראות את מערכת החימום התת קרקעי שלו.
גם הבריטים החזיקו תחנה במקום והותירו אחריהם שוקת להשקיית הסוסים.

האתר היום[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת 1967 התיישב במקום שמחה פרלמוטר, יהודי אמריקאי שחווה חזיונות נוצריים. הוא חי במקום עם אשתו יהודית, שהייתה נשואה לו כחוק ורחל, אשתו השנייה, הנוצרייה בדתה.. תושבי המקום מספרים כי במשך שנים טען שמחה שהוא שומע קולות מן האדמה. לאחר שמצא חרסים מהתקופה הישראלית והביאם לפני נוגעים בדבר, הוחלט על חפירות מסודרות במקום. שמחה ייסד במקום יישוב ששילב אורח חיים חרדי עם סממנים קיבוציים. היישוב, שהוכר כחווה חקלאית נקרא 'עיר אובות', על שם אחת התחנות של בני ישראל בדרכם ממצרים. למקום הצטרפו משפחות נוצריות מגרמניה, מהולנד ולימים גם מארצות הברית, שביקשו להתגייר. עם מותו התפרקה הקבוצה.

מדוע התמקמו כולם במקום הצחיח הזה?[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסתבר שבמשך אלפי שנים המקום לא היה צחיח כלל וכלל, במקום שפע מעיין עתיר מים בשם עין חוסוב ומעליו עץ שיזף רחב גזע ונוף, בולט למרחקים. בשנות השישים החלה מקורות בקידוחים תת קרקעים לטובת ישובי הסביבה והמעיין יבש. גם עץ השיזף שניזון ממנו היה בסכנת התיבשות והיום הוא מושקה בטפטפות

איך מגיעים?[עריכה | עריכת קוד מקור]

מצומת הערבה ממשיכים בכביש מס' 90 דרומה לעבר אילת. בצומת חצבה פונים ימינה, לעבר מעלה עקרבים, ומיד שמאלה, על פי השילוט לעיר אובות. האתר נמצא במרחק של פחות מקילומטר מהכביש ובסמוך אליו ישנה חנייה.

מהויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

נושא הערך הוא : תל הארכאולוגי בעין חצבה, המזוהה עם היישוב המקראי תמר. קיים אתר בשם דומה והוא מושב הסמוך אשר נכנה אותו מושב עין חצבה)

תמר היא תל ארכאולוגי בקרבת עיר אובות. הזיהוי המודרני של המקום עם תמר המקראית, שנזכרת כעיר שנבנתה על ידי שלמה המלך‏‏[1], נעשה כבר בשנות ה-50. מעלה עקרבים מוזכר בכמה מקומות כחלק מהגבול הדרומי של ארץ ישראל או של ממלכת יהודה או של נחלת שבט יהודה. עין חצבה נמצא על הגבול הדרומי של הממלכה, בקצה נחלת שבט גד, ולכן טבעי שיהיה פה ישוב עם אוריינטציה של הגנה. היה ניסיון לזהות את תמר המקראית עם מצד תמר שעל כביש מס' 25 בין צומת צפית וצומת הערבה, אולם לאחר שהמקום נחפר, הסתבר שיש בו מצודה רומית (דיוקלטיאנית) שהיא בעצם אתר חד-שכבתי: המצודה הקטנה שנבנתה במקום, נבנתה בתקופה הרומית. לא הייתה בנייה קודמת במקום ולאחר נטישת המצודה הרומית, לא נבנה עליה מבנה אחר. היות שבעין חצבה יש מצודה רומית שיושבת על שרידים קדומים יותר (שכאמור, קשורים למיקום בגבול הדרומי של הממלכה המקראית), כיום מקובל על רוב החוקרים לזהות את תמר המקראית ותמרה הרומית (שנזכרת במפות רומיות וכן במפת מידבא) כאן, ולא במצד תמר. הראשון שהציע לזהות את המקום עם תמר המקראית היה פרופ' יוחנן אהרוני, וכיום אי אפשר לקרוא לו "מצד תמר" כי השם כבר נתפס.

האתר ממוקם על צומת דרכים חשוב, שבו נפגשות גם היום הדרך היורדת ממעלה עקרבים עם הדרך המגיעה מים המלח. במקום יש גם מעיין, "עין חוצוב", אולם קידוחי מים שביצעה חברת מקורות באזור בשנות ה-60 גרמו לירידת מי התהום ולהתייבשות המעיין, וכיום רק עץ השיזף הגדול מעיד על מקומו של המעיין. מסורות שונות מספרות שזהו העץ העתיק ביותר בישראל, וההערכות הן שגיל העץ הוא בין 500 ל-1000 שנים. קשה לקבוע בוודאות את גיל העץ היות שעץ השיזף לא יוצר טבעות שנתיות בגזע. העץ מושקה כיום.

מבנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

צומת הדרכים החשוב והמעיין הנובע במדבר הפכו בימי קדם את תמר למקום בעל חשיבות רבה, ונתגלו במקום 6 שכבות:

  1. מצודה מהמאה ה-10 לפנה"ס (תקופת דוד ושלמה).
  2. מצודה יהודאית גדולה מאד (כ-10 דונם, כגודלו של כל תל באר שבע) מוקפת חומת סוגרים ומגדלי פינה, כאשר הפן הקיצוני של החומה הוא קדמות ונסוגות. המצודה, שמתוארכת למאות ה-9-8 לפנה"ס, יכולה להיות מיוחסת למלך יהושפט (מלכים א כב) שבנה אוניות תרשיש, או לאמציה בן יואש (מלכים ב יד) שכבש את סלע ונלחם עם האדומים, או לעוזיהו בן אמציה (מלכים ב יד ו- טו ודברי הימים ב, כו), שבנה מגדלים וחצב בורות רבים. הממצא מתאים לתקופת המלכים האלה, ויכול להיות שמלך אחד התחיל ואחר המשיך. כיום אפשר לראות בשטח את יסודות הקירות של המצודה הזו, כמו גם שרידי שתי ממגורות ששימשו לשמירת תבואות. הממגורות היו מדופנות בטיח על מנת למנוע חדירת לחות ומכרסמים פנימה. לתוך אחת הממגורות בנו הרומאים מאוחר יותר בור מים. בפינת המצודה נמצאת חומה עליונה גבוהה, חלקה משוחזר בבנייה חדשה לגמרי - זהו קו החומה הרומית. כן אפשר לראות את השער היהודאי, שלו 2 תאים מכל צד, ואומנות בולטות פנימה. משני צידי השער יש גם מגדלים גדולים שנראית בהם אומנה גדולה שכנראה תמכה במדרגות עץ שעלו למעלה. לחומה יש מין חלקלקה קדמית קטנה- היא בנויה קדמות ונסוגות. בנוסף, לחומה יש סוגרים קונסטרוקטיביים- חללים שמולאו בעפר ולא שימשו כחדרים כמו בבאר שבע. בנו קיר קדמי וקיר אחורי, ואת החלל באמצע מילאו בעפר. במצודה שבתל אל-ח'ליפה (ליד עקבה) סגנון הבנייה דומה, כמעט זהה בתוכנית של המצודה הזו. המצודה הגדולה נהרסה כנראה ברעש האדמה הגדול שאירע בשנת 760 לפנה"ס, שנזכר על ידי הנביא עמוס.
  3. לאחר מכן נבנתה כאן מצודה קטנה יותר שמשויכת לימי יאשיהו, המלך האחרון ממלכות יהודה, שבסוף המאה ה-7 חיזק את הממלכה ועשה מספר מפעלי בנייה. מתקופה זו התגלה באתר ממצא נדיר: גניזה של מקדש קטן, שהיה מחוץ לחומות המצודה ובו עושר של כלי פולחן וצלמיות חרס, כולם מנותצים וקבורים. הממצא המרשים ביותר היה של כנים מחרס בצורת אדם שנקראים "מקטרים". כמו כן התגלה חותם אדומי. ייתכן שהכלים שייכים למקדש אדומי, שכן ידוע כי האדומים חדרו ליהודה בסוף ימי הבית הראשון, ולאחר חורבן הבית כבר נמצאה נוכחות אדומית גם במרשה ובבית גוברין, לאחר שהאדומים חדרו עמוק יותר לתוך מרחב יהודה. האדומים הביאו איתם את התרבות והדת שלהם, ומכתבי ערד הם עדות נוספת לנוכחותם במרחב. הכלים התגלו כשהם מנותצים. הארכאולוגים סבורים שהכלים נותצו בכוונה תחילה, אולי בימי המלך יאשיהו (622-609 לפנה"ס), שביצע רפורמות דתיות בממלכתו. כיום כל הממצאים נמצאים במחסני רשות העתיקות.
  4. השלב הבא של תפקוד המקום הוא שלב נבטי, שאין הרבה ממצא ממנו בשטח, קצת מטבעות וחרסים ויסודות של קיר.
  5. השלב הרומי - מצודה רומית תקנית מדגם 'קסטלום' בגודל 50 על 50 מ' בערך. המצודה הייתה חלק מסדרת מצודות רומיות שנבנו בימי דיוקלטיאנוס בסוף המאה ה-3 לס', תקופה שבה הרומאים הידקו את האחיזה במרחב, ובעזרת הלגיון העשירי (שישב באילה, היא עקבה) פרצו את מעלה עקרבים ודרכים נוספות, הציבו אבני מיל ובנו מצדים לאורך הדרך. בצמוד למצודה היו בית מרחץ ואכסניה. בית המרחץ נחפר ושומר ואפשר לראות את מערכת ההיפוקאוסט שלו.
  6. השכבה האחרונה מהתקופה המוסלמית הקדומה, סוף המאה ה-7 לספירה.

בתקופת המנדט בנו כאן הבריטים את משטרת עין חוצוב. צה"ל השתלט על המקום במסגרת מבצע לוט (נובמבר 1948) וכאן התארגנה חטיבת גולני בדרכה לכיבוש אילת.

העצים שנראים כיום באתר הם נטיעה של קק"ל.

כיום מתוחזקים המבנים שבמקום על ידי קבוצה אמריקאית אוונגליסטית, אשר עובדת בשימור האתר ובכל שנה מקיימת במקום קורס משותף עם רשות העתיקות.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ‏"ואת בעלת ואת תמר במדבר בארץ"- מלכים א', ט י"ז‏

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • "החפירות בעין חצבה, תמר המקראית והרומית", קדמוניות 112 (1996).

תבנית:Coord/display/title

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.