הערך המקורי בוויקיפדיה העברית שודרג כאן על ידי האנציקלופדיסט

"עיקרי התחיה" הוא מסמך היסוד של הציונות המשיחית לדורותיה מברית הבריונים ועד למחתרת היהודית[1]. את המסמך בן שמונה-עשר העיקרים המתווה את הדרך לגאולת ישראל חיבר אברהם שטרן (יאיר) בעזרתם של חנוך קלעי ויקב אורנשטיין ב-1940 והם התפרסמו בגיליונות ב' (4 סעיפים) וה' (14 סעיפים) של כתב העת 'במחתרת' של הלח"י בנובמבר 1940 ובפברואר 1941".

בעיקרי התחיה שנועדו להיות אבני היסוד האידאולוגיים של חברי מחתרת הלח"י קובע יאיר שארץ ישראל נועדה לעם ישראל לא על מנת לפתור בעייה כלשהי אלא בגלל גדולתו ויעודו המשיחי ולכן הקדים את האידיאל הדתי - עם סגולה, יוצר דת הייחוד, מחוקק מוסר הנביאים - כמסד הציונות, לאידיאל הארצי (פתרון בעיית היהודים) ההרצליאני ולאידיאל הרוחני (פתרון בעיית היהדות) של אחד העם[2].

השם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הנסמך, 'עיקרי', לקוח מתורת העיקרים בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים ואילו הסומך, 'תחיה', לקוח מבעיות התחיה של העם היהודי בארץ ישראל שהחלו להתעורר עם העלייה הראשונה וכינוס הקונגרס הציוני הראשון. 'עיקרי התחיה' מזכירים את הלכות מלכים של הרמב"ם במשנה תורה בהלקח בחשבון שהרמב"ם לא הכיר את תהליכי החילון והמודרניזציה שעברו החל מסוף המאה ה-18 על היהודים.

יח' עיקרי התחיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

א. העם - העם העברי הוא עם סגולה: יוצר דת היחוד, מחוקק מוסר הנביאים, נושא תרבות עולם; גדול במסורת הגבורה ומסירות הנפש; ברצון-החיים וכח-הסבל; באור רוחו; בביטחונו בגאולה.

ב. המכורה - היא ארץ-ישראל בתחומיה המפורשים בתורה (בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת טו-יח) היא ארץ החיים בה ישכון לבטח העם העברי כולו.

ג. העם ומכורתו - את ארץ-ישראל כבש ישראל בחרב. בה היה לעם ובה בלבד ישוב לתחיה. לפיכך יש לישראל, ורק לו, זכות הבעלות על ארץ-ישראל. זכות זו היא מוחלטת, היא לא פקעה ולא תוכל לפקוע עוד לעולם.

ד. היעוד: 1) גאולת הארץ; 2) תקופת המלכות; 3) תחית האומה: אין תקומת המלכות בלא גאולת הארץ, ואין תחית האומה בלא תקומת המלכות.


ואלה תפקידי הארגון בתור המלחמה והכיבוש:

ה. חנוך - חנוך העם לאהבת החרות וטפוח נאמנות קנאית לקנייניו הנצחיים. השרשת הרעיון, כי גורל הען נתון בידיו הוא. חדוש ההכרה: "הסיף והספר נתנו מכורכין מן השמיים" (ויקרא רבה, ל"ה, ח').

ו. אחדות - אחוד העם כולו סביב דגלה של תנועת החרות העברית, שמוש בגאוניותם, מעמדם ומאדם של היחידים - וכוון מרצם, מסירותם ולהטם המהפכני של ההמונים למלחמת שחרור.

ז. בריתות - כריתת בריתות עם כל המעוניים במלחמת הא' המוכנים לסייע לו במישרים.

ח. כח - חשול הכל הלוחם והאדרתו - במכורה ובתפוצות, במחתרת ובקסרקטין, להיותו צבא-גאולה עברי על דגלו, נשקו ומפקדיו.

ט. מלחמה - מלחמת תמיד עם כל העומדים לשטן לקיום היעוד.

י. כבוש - כבוש המכורה בחיל מידי זרים לאחוזת עולם.

ואלה תפקידי הארגון בתור האדנות והגאולה:

יא. אדנות - חדוש האדנות העברית על הארץ הגאולה.

יב. משטר הצדק - הקמת משטר חברתי ברוח מוסר ישראל והצדק הנבואי. במשטר זה לא יהיה רעב ומובטל. בו יחיו חיי אחוה, כבוד וחרות כל בני האומה, באשר הם בניה, אות ומופת לגויים.

יג. החיאת השממות - בנין החרבות והחיאת השממות, לעליית המליונים, פרייתם ורבייתם.

יד. משפט הזרים - פתרון בעיית הזרים על ידי חלופי אוכלוסים.

טו. קבוץ גלויות - קבוץ גלויות שלם במלכות ישראל.

טז. שלטון - האדרת העם העברי להיותו גורם צבאי, מדיני, תרבותי וכלכלי ראשון במעלה במזרח ובחופי הים התכון.

יז. תחיה - החיאת הלשון העברית בפי כל העם, חדוש עצמותו ההיסטורית והרוחנית של ישראל, צרוף האופי הלאומי בכור התחיה.

יח. הבית - בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה.

העיתוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאור המבוכה הרעיונית ואובדן הדרך של אנשי האצ"ל בסוף שנת 1939 עת החליטו להצטרף למאמץ המלחמה הבריטי בנאצים, ולשם כך חדלו לפעול נגדם בארץ ישראל, פעולה בה החלו בעקבות הספר הלבן של 1939, הקימו הפורשים מן האצ"ל, בראשות יאיר, את 'האצ"ל בישראל' - שמו הראשון של הלח"י, ביוני 1940, ויאיר ראה צורך לחדד את האידאולוגיה שתנחה את המחתרת בפעילותה:

Cquote2.svg המפקדה החליטה, לפיכך, לעקור מן השורש, פעם אחת ולתמיד את האפשרות של מבוכה רעיונית...יש צורך לברר לאנשים בדיוק נמרץ מהי מטרת האצ"ל שלשמה דורשת המפקדה ותדרוש להבא עוד יותר את הקרבנות המקסימליים מאנשיה. לשם כך נוסחו "עיקרי התחיה". כל אחד ואחד מאתנו חייב לעבור היטב על כל העיקרים ולברר לעצמו פעם אחת ולתמיד אם עיקרים אלה מזדהים במאה אחוז, ללא כל צל של ספק, עם אותם העיקרים שהוא מוכן להילחם עבורם. מי שאינו מסבת המשברים בארגונים הצבאיים בחוסר הבהירות באשר למטרות ולאמצעים. וכן מוטב שיעזוב מיד, אולם אלה הנשארים חייבים לדעת שעיקרים אלה קבועים ואין דבר אשר יכול לשנותם Cquote1.svg

ברוח הדברים הללו טען יאיר בפני נתן ילין מור שסיבת המשברים בארגונים הצבאיים בחוסר הבהירות באשר למטרות ולאמצעים. כדי למנוע משברים בעתיד, מצא לנכון לנסח את עיקרי התחייה, "שישמשו קו-מנחה למלחמתנו בעתיד, עד הניצחון ומעבר לו"[3].

התקופה הנידונה קשה מאוד ללח"י, הוא נרדף על ידי הבריטים, הערבים, ההגנה, ועל ידי שרות הידיעות של האצ"ל בראשות ישראל פריצקר, חלק מן המפקדים נאסר ואחרים מסגירים עצמם לבריטים. ניסוח ופרסום ההעיקרים בעת ההיא הוא בבחינת "מן המצר קראתיך י-ה".

טקסטים שקדמו למסמך 'עיקרי התחיה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת 1940, ביקש שטרן מחנוך קלעי, ממפקדי האצ"ל שעברו עם הפורשים אל תנועת הלח"י, לחבר לו טיוטה לעיקרים שיבהירו את מטרת התנועה. קלעי ניסח ארבעה-עשר סעיפים, אשר שטרן עיבד אותם לאחר מכן למסמך בעל שמונה-עשר סעיפים, הוא "עיקרי התחייה". שטרן כנראה הושפע בעריכתו את טיוטת קלעי מכמה מקורות:

משנת חיב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת 1935, פרסם יעקב כהן בהוצאה פרטית שלו חוברת הנקראת 'משנת חיב"ד'. חיב"ד הם ראשי תיבות של 'חיל בן-דוד'. החוברת לא השתייכה אל ארגון או תנועה כלשהי. משנת חיב"ד כוללת 102 סעיפים המתמצתים לדעתו את המחשבה היהודית הלאומית, "החיבדי"ת היא האידאולוגיה של האדם העברי השלם". הביטוי "חיל בן-דוד" משמעו "סמל עליון של גאולת ישראל ושל קיום חזיונות הנביאים". בין הסעיפים נזכרו יסודות התחייה העברית: גאולת ישראל, קיבוץ גלויות, עצמאות מדינית, יעדים לאומיים וכו' כן דובר שם על צדק חברתי ורוח הפעילות הלאומית-האישית.‏[4]

לפי שמשנת חיב"ד לא הייתה קשורה לארגון כלשהו, היא לא זכתה לתגובות ציבוריות ואף לא בעיתונות. אולם סופה שהגיעה אל 'ברית הקנאים' תנועה שפעלה בפולין ושם החליטו בכיריה לאמץ את חוברת זאת כבסיס האידאולוגי שלהם.‏[5]

חוקת ברית החשמונאים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת 1938 כתב מאיר מדן חוקה לתנועת הנוער ברית החשמונאים:

א. החשמונאי נאמן לאלהי ישראל ומוכן למסור את נפשו על קדושת שם אלהיו, תורתו, עמו וארצו.

ב. החשמונאי מצפה לביאת המשיח ושואף להקמת מלכות ישראל.

ג. החשמונאי אוהב כל אחד מישראל עד למסירות נפש.

ד. החשמונאי מכוון את מעשיו לשם שמיים והוא מופת לכול בהתנהגותו ובמידותיו.

ה. החשמונאי ממשיך את שלשלשת החשמונאים והקנאים ומוכן להתגייס למלחמת שחרור העם.

ו. החשמונאי בז לפחדנות ולהכנעה בפני התקיף, ומחזיר את עטרת הגבורה והגאון הישראלי.

ז. החשמונאי מציית לפקודת מפקדיו ומדריכיו.

השפעת החוקה, שהייתה ידועה אז, כנראה השפיעה על שטרן לסגנן אף "חוקה" משלו לתנועה אותה הקים, ושאל כמה מושגי יסוד: הביטוי "מלכות ישראל" שנכתב בחוקה ונמצא ב"עיקרי התחיה" (בשונה מהמונח "מדינה עברית"), "מלחמת שחרור", "הגאון הישראלי" ועוד.‏[6]

'עקרונות ומסקנות'[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב-29 ביולי 1939, יצא באופן חד-פעמי העיתון 'אמר לעם'‏[7] לתנועת האצ"ל. בין המאמרים הובא קטע של שטרן הנקרא 'עקרונות ומסקנות'. מחבר המאמר חתם בשם אב"י, ראשי תיבות של אלעזר בן יאיר (שכן אברהם שטרן בחר בגללו את שם המחתרת 'יאיר'‏[8]).

תחת הכותרת מהפסוק בירמיה (מח,י) "ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם", מתייחס שטרן אל גזירות הספר הלבן והמרד בהם. ואף שם אפשר למצוא קטעים רבים שהיו כנגד קלעי בחיבורו את העיקרים, כמו "הכח מכריע תמיד בחיי כובש ארצות ולוחמי החרות", בנוגע לאותם מהפכנים שכבשו את ארצם בכח הזרוע כותב שטרן: "לא על הסכם זה או אחר בנו את עתיד עמם, לא בגבולות שקבעה ברית-שלום ראו את גבולות ארצם, בדעת הבוגדים מבפנים ובדעת הקהל מבחוץ לא התחשבו ובמצפון העולם ובצדק לא האמינו

הם ידעו דבר אחד - עמם צריך להיות, צריך להיות אדון ושליט בארצו, הם ידע ו כי הזכות היחידה בעולם היא זכות החיים, והצדק היחידי בעולם זהו כח. והנכס היקר בעולם הוא - חרות...גדולתו של ישראל נחתך תמיד בחרב. שטרן היה אז עדיין מפקד באצ"ל, אולם מושגי-היסוד שלו בהם התבטא כמנהיג הלח"י היו כבר אז: "האצ"ל חי ולוחם להקמתה של מלכות ישראל...ארץ ישראל היא כברת ארץ אשר עליה ישם עם ישראל כולו, בזמן מן הזמנים. את גבולותיה של הארץ הוא יציב בעצמו בחרב הכיבוש כשיקים את מלכות ישראל, ולשם הקמת המלכות יש ליצור כח עצמאי מזוין עברי, על נשקו קציניו וחייליו" ועוד שם.


  1. ברוך פלח, המשיחיות הציונית הרדיקלית, מברית הבריונים ועד המחתרת היהודית, עבודת דוקטורט בהנחייתה של ד"ר תמר וולף-מונזון
  2. "מתוך 'אקדמיה באלף' ברשת א' של קול ישראל, שיחות של ד"ר ברוך פלח עם ד"ר אפרים יעקב בנושא: "המשיחיות הציונית הרדיקלית, מברית הבריונים ועד המחתרת היהודית"
  3. נתן ילין מור,לוחמי חרות ישראל - אנשים, רעיונות, עלילות, עמ' 60
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.