Family Wiki
Advertisement

תיאור של הפריצה לכלא עכו בסרט אקסודוס משנת 1960

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

בשנת 1945 התגוררו בעיר, לפי אומדן שלטונות המנדט 12,360 תושבים (מתוכם רק 50 יהודים)

המונוגרפיה של אהרונסון[]

לתולדות הישוב היהודי - החצי השני סוקר את תקופת המנדט[]

חלק ניכר מהכתבה, בחצי השני, סוקר את עכו בתקופת המנדט

דרומי 2.png

על עכו התקופת המנדט הבריטי[]

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו
בזמן המנדט הבריטי שימשה עכו כבירת נפת עכו במחוז הגליל והעיר התרחבה אל מחוץ לחומות, אולם התפתחותה הכלכלית של העיר נבלמה, שכן בזמן זה הפכה חיפה לעיר הנמל המרכזית בארץ ישראל, וחשיבותה של עכו פחתה. עם תחילת המנדט הבריטי היו בעיר כ-6,500 תושבים, מהם כמאה יהודים. בעלייה הרביעית הגיעו עולים גם לעכו, ובהם "קבוצת הזיפזיף", הדייגים הסלוניקאים והדייגים מהים השחור. קבוצות אלו חיזקו את היישוב היהודי בעכו והעשירו את חיי התרבות בה. מספר היהודים גדל במאות אחוזים בין השנים 1925–1929. בעקבות מאורעות תרפ"ט פונו יהודי העיר על ידי הבריטים. בין היהודים שחיו בעכו בשנות ה-20 נמנים משפחת יחיאל ויצמן (אביו של הנשיא עזר ויצמן), נוח ואסתר מישקובסקי (הוריה של הסופרת לאה נאור), משפחת לוריא (הורי ההיסטוריון יהושע לוריא) ועוד. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הקים חיל האוויר המלכותי מנחת מטוסים מזרחית לעיר (כיום סמוך לקיבוץ שמרת) שנקרא RAF St. Jean. המנחת שימש גם את חיל האוויר האמריקני בעת המערכה בצפון אפריקה.

מעולם היצירה[]

בכתבה הובא מידע על עולי רגל יהודיים, על סיכויי החקלאות ועל עתידה האפשרית של עכו למרות הבכורה שנטלה חיפה

מעולם היצירה 01.PNG
מעולם היצירה 02.PNG

בית חרושת לגפרוריפ "נור"[]

חיפה ועכו בית החרושת נור לגפרורים
הצבור העברי בארץ ישראל , לא אהב ונלחם בעבור עבודה עברית במפעלים יהודיים בארץ ישראל,בתקופת המנדט ובמיוחד בשנת 1935 בעת שהתגברו ההסתות ומרד הסוחרים הערביים והצבור הערבי כנגד רכישת סחורות מבתי חרושת יהודיים .
בית החרושת נור הוקם בשנת 1923 במבנה עותומאני שנרכש ,בידי בעלי הון יהודיים משפחת ויצמן מנהלו ואחד היזמים וייצמן יצחק שנפטר בשנת 1959, המפעל נבנה כדוגמת מפעל לגפרורים שהיה בידי המשפחה בקובנה, הבעלים הרופא יצחק ויצמן ,מהלוחמים במחלת המלריה ,ביחד עם דר מר ביסוד המעלה ,בטרם שינה את ייעודו בחיים ופתח את מפעל נור , המפעל הוקם גם בעזרת מחלקת המסחר בסוכנות היהודית, מיקומו והקמתו נקבע בעיר הערבית עכו .
מיקומו של בית החרושת נור- על פי האגדות מיקומו של מפעל נור נקבע בעכו ,כיום ברחוב בן עמי 31 ,כצעד נגד למלחמה של הצבור היהודי , לעבודה עברית בתנאי שכר ותנאים משופרים לעובדים .יש הטוענים כי ברצונו של המנהל ויצמן נראה הצורך לפתוח מקום שערבים ויהודים יעבדו יחדיו, אך קרוב לוודאי שמחיר הקרקע הזול ומחיר הזול של השכר לעובדים בעיר ,היו הסיבות היותר נכונות בבחירת המקום.

סוף דבר[]

את העובדים היהודיים מחיפה וחזרה למפעל נור, העבירו במכוניות משוריינות שהוזמנו בידי המפעל לצורך זה עקב המצב הביטחוני הבעייתי בעיר ערבית ותושבים יהודיים, חיי כארבעים מפועלי חברת נור ,שהוסעו בשתי מכוניות מהמפעל למגוריהם בחיפה בגמר יום העבודה , ניצלו בשנת 1947 ,כאשר בכביש הוטמן מוקש כנגד רכבים , אך כיוון שזוהה המוקש ממרחק ,הצליחו מכוניות התובלה לבלום בטרם עלו עליו, בתקופת המלחמה כיוון שלא ניתן היה לעבוד במפעל בעכו, משום היותה ערבית עבר המפעל לאזור חדרה.
בתחילת שנת 1948 סגר המפעל הישן של נור סופית את שעריו בעכו ועבר למקום חדש על שטח של שלושים דונם שנרכש בשנת 1939 ליד בית חרושת רצף ,באזור התעשייה במפרץ חיפה ,המשרדים היו ברחוב המלכים 26 , למפעל החדש הוכנסו מכונות חדשות ובשלב הראשון הוא העסיק כשישים עובדים,את הסחורה החל לשווק באפריל באותה השנה, במבנה הישן המשיכו להשתמש בו כמחסן החברה לחומרי גלם וסחורה מוגמרת עד שנות התשעים.
בשנים שלאחר מכן החלו למכור את המכונות הישנות למפעלי היציקה באזור במטרת מחזור הברזל,לצערנו עבר המבנה מעשי ונדליזם וגניבת אבנים וחלקים מעוצבים בסגנון האוריינטלי ולכן הוא נשאר במצבו הנוכחי עד אשר יבוא גואל לייסוריו.
על פי זכרוני והאגדות בשנת 1962 ערכה נור תחרות איסוף קופסאות גפרורים ריקות שעליהם הייתה התווית, "חבל על כול טיפה " במבצע לחסכון במים הארצי ,על כול קופסא הייתה מודפסת אות עברית ,שכאשר הרכיבו את האותיות התקבלה הסיסמא "חבל על כול טיפה" מי שאסף את כול אותיות ,השתתף בהגרלת פרסים של חברות : תנובה,אגד ,עסיס,פז גז ועוד .


להתפתחות התעשיה בעכו[]

להתפתחות התעשחיב בעכון.png

יהודים בכלא עכו[]

ראשון אסיר ציון

מצודת עכו שימשה את הבריטים ככלא וגרדום. אסירים יהודים מפורסמים כזאב ז'בוטינסקי, אב"א אחי מאיר (ראו במסגרת) ושלמה בן-יוסף נכלאו במצודה. בן יוסף היה הראשון בעולי הגרדום. היהודים הספרדים כמו גם האשכנזים סייעו כמיטב יכולתם לאסירי כלא עכו. המוכתאר היהודי אברהם צורי נהג לארח בביתו את אסירי הכלא בשבתות וחגים, תוך שהוא ערב לכך שהם יחזרו אל הכלא עם צאת השבת או החג.


מעצר חברי ההגנה בכלא עכו[]

המעצר הגיע עם סיום שיתוף הפעולה בין כוחות הצבא הבריטי לבין ההגנה בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט – שלאחריהם חזר השלטון הבריטי לראות ב"הגנה" מחתרת ככל יתר המחתרות בארץ, כזאת שיש לדכאה. 43 העצורים היו חברי קורס מפקדי מחלקות ביבניאל שהוסווה תחת שלט גדול המכריז על קורס לאימון גופני של "הפועל". גזר הדין שקיבלו היה כה חמור, עד שביטא בעבור רבים את ההפכפכות של השלטון המנדטורי בארץ ישראל – ל-42 מהעצורים 10 שנות מאסר, ומאסר עולם לאבשלום טאו שכיוון נשק אל הבריטים. תחילה הובלו לכלא עכו, ולאחר-מכן נלקחו למחנה המעצר מזרעה. העצורים, שלא פעם התייחסו אל עצמם כאל שבויים, העידו כי גזר הדין ניתן "בישיבה חטופה של בית-דין צבאי ובפרוצדורה של יציאה-לידי-חובה". מה שהיה אף גרוע מתנאי הכליאה הייתה השעה שבה בחר השלטון המנדטורי לכלוא "לשנות כלא רבות מ"ג קצינים צעירים מן ההגנה העברית" – שעת דוחק ומצור, חודש לתוך מלחמת העולם השנייה "עת נזעק היישוב העברי לגייס כל כחותיו למלחמה נגד הנאציזם העולה לשעבד את העולם ולהשמיד את עמנו".

על שביתת הרעב[]

שביתת הרעב של אסירי עכו.PNG

הפריצה לכלא עכו[]

ב-4 במאי 1947 פרצו אנשי האצ"ל אל מצודת עכו על מנת לשחרר את האסירים היהודים שנכלאו שם על ידי הבריטים. 27 אסירים שוחררו, מהם 20 מאנשי האצ"ל ו-7 מאנשי הלח"י. 9 לוחמים נהרגו וחמישה נפלו בשבי במהלך הפעולה. הפרצה לכלא עכו הכתה בהלם את דעת הקהל הבריטית

כיצד הועלו לגרדום[]

(הארץ 30 יולי 1947)

כיצד העולו לגרדום.png
הוצאה להורג בעכו.png






















כיבוש עכו במלחמת העצמאות[]

1948 המפקד היהודי שכבש את עכו.png
Advertisement