הקבוצה הראשונה של "עליית הנוער" מגרמניה צועדת לעבר קיבוץ עין חרוד - 19 בפברואר 1934המקור:National Photo Collection [1] ,serial
מפעל להעלאת ילדים ובני נוער יהודים לארץ ישראל, לקליטתם בישובים חקלאיים ובמוסדות ולהכשרתם לחיי עבודה וחקלאות. הוקם בשנת 1932 בברלין ביזמתה של רחה פרייאר ובהמשך הנריטה סולד. כעבור שנה עבר לאחריות הסוכנות היהודית. בשנת 1977 הועבר מפעל עליית הנוער למשרד החינוך.
בסך הכל התחנכו במסגרות עליית הנוער במהלך השנים יותר מ-250,000 חניכים. בתקופות השיא (בשנות ה-50 ובשנות-80) הגיע מספר החניכים לכ-18,000 בשנה. עד שנת 1996 היתה עליית הנוער מחלקה בסוכנות ומומנה מכספי מגביות. בשנה זו הועברה עליית הנוער למשרד החינוך והיא כיום חלק מהמינהל לחינוך התיישבותי.
תולדות התנועה[]
(המקור:משה סמילנסקי, "פרקים בתולדות הישוב ספר שביעי הוצאת דביר תל אביב 1959)
לרעיון עליית הנוער היו שתי אימהות הנריטה סלד ורחל פריר. בשנת 1932 [1] שררה בגרמניה אבטלה שפגעה קשות בצעירים היהודיים. ואז נולד הרעיון בלב רחה פריר:"את היהודים הצעירים האלה, מחוסרי העבודה, יש לעלות לארץ ישראל ולהשרישם במשקי עובדים". כאשר עם ישראל עומד להקים מולדת לא ניתן להשלים עם צעירים שיימשיכו בחיי ניוון. אנצו סירני מיוצאי יהדות איטליה עודד אותה וכך סוכם בקבוצות נוער בגילאי 15-16 יוכלו להתקבל אל משקי העובדים:קיבוצים ומושבים. הראשונים בתכנון היו הקיבוצים: עין חרוד וגבע והמושב נהלל. אך 12 הנערים הראשונים הגיעו דווקא לכפר נוער "בן שמן". במקביל תוכנן לעלות ארצה חבורת נוער דתית לקיבוץ רודגם (היום קבוצת יבנה]]. אך אלו עלו בשנת 1934, לאחר שהנריטה סולד, שעמדה בראש המחלקה הסוציאלית של הועד הלאומי תמכה ברעיון ודר' חיים ארלוזורוב ממנהיגי הישוב, הצטרף לתמיכה.
זמן ההכשרה נקבע לשנתיים- שלוש, לאחר מכן היה על הנערים לצאת להתיישבות עצמאית וכך הוקמו הישובים הראשונים: אלונים בעמק יזרעאל ושדה אליהו בעמק בית שאן. כשני-שליש מבוגרי עליית הנוער הלכו להתיישבות חקלאית.
המבנה של "חברת הילדים" ולאחר מכן "כפר הנוער" היה הנהלת עליית הנוער: "ההורים", המדריכים - "האחים" וחברי הקיבוצים בהם גרו - "החברים". סדר היום היה כדלקמן:חצי יום לעבודה (החלק הדומיננטי), חצי יום ללימודים כלליים ושעות הערב לשיחות בנושאי חברה, למשחקים ולבילויים.
עליית ילדי טהרן[]
ראו ערך מורחב:ילדי טהרן
בשנת 1943, חמש שנים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיע ארצה שיירה של 800 ילדים מפולין דרך טהרן
"ילדי הזמן"[]
ילדי הזמן – עליית הנוער 1948-1933, מאת דבורה הכהן; יד ושם, מכון בן-גוריון ויד יצחק בן-צבי, 2011, 468 עמ'
במוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות של מקור ראשון הובא בקורת על הספר על-ידי ד"ר חיים שלם הוא מרצה וחוקר בתולדות השואה והתקומה במכללות ירושלים ואפרתה ביום 24 פברואר 2012 תחת הכותרת גשר לעולם חדש - בין השאר הוא ציין את הדברים הבאים:
- מתגלה ממשלת בריטניה בהגבלותיה המכוערות והדרקוניות (גיל, מימון ועוד) שגזרו את "גורלם של ילדים רבים שעמדו לעלות ונדחו בידי הבריטים אף בשל חריגה קלה ממסגרת הגיל (17-15) שהם קבעו" (61), כמיטב המסורת הבריטית "הנאורה" והצבועה.
- כמיטב המסורת הפלגנית שכה אפיינה את היישוב ולא פסקה עד עצם היום הזה: "פעילי תנועות הנוער שעסקו בפועל בבחירת הנערים… היו נאמנים לתנועות ששלחו אותם… זו הייתה המסורת בקרב השליחים הארצישראלים… התנועות עשו מאמצים בגיוס חברים לשורותיהן כדי להעצים את השפעתן" (68). זו הייתה בדיוק אותה רעה חולה, בבחינת די-אן-איי שהיה מובנה בחברה היישובית, ששילמה על כך מחיר כבד בכל הקשור למחלוקת סביב פרשת "ילדי טהרן" מספר שנים מאוחר יותר.
- בפרקו התשיעי של הספר, "ילדים בעין הסערה", הפותח בהצגת גורל ילדי עליית הנוער במלחמת העולם השנייה, מדגישה המחברת נתון חשוב ביותר, המעיד אולי יותר מכול על הצלחת החינוך בארץ למרות כל חילוקי הדעות והקשיים. 2,000 מתנדבים לצבא הבריטי במלחמתו בנאצים, מתוך המספר הכולל של 26,000 מבני היישוב, באו מקרב שורות בוגרי עליית הנוער. ובעידן האייטמים התקשורתיים הנוכחיים צריך לציין כי 200 מתוך 4,000 הנשים המתנדבות היו בוגרות עליית הנוער. זהו אחוז גבוה יחסית לכלל מתגייסי היישוב
הערות שוליים[]
- ↑ באופן סימלי עלית הנוער נוסדה ביום 31 ינואר 1932 - יום עלית הנאצים לשלטון