Family Wiki
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

סאגת עינוייו של סימון; איור מתוך כרוניקת נירנברג (אינקונבולום), 1493

עלילת הדם בטרנטו הייתה עלילת דם שאירעה בשנת 1475 בעיר טְרֶנְטוֹ(Trento) במחוז אלטו אדיג'ה שבצפון איטליה, על רקע רציחתו של [ילד נוצרי בן שנתיים בשם סימונינו (סימון) אונפרדורבן. ב-23 במרץ 1475 נעלם סימון מבית הוריו. ב-26 במרץ 1475, ערב "יום שישי הטוב", התגלתה גופתו של סימון, פעוט כבן שנתיים וחצי, בסמוך לביתו (ולפי גרסאות אחרות, במרתפו או בבארו) של יהודי תושב העיר, מלווה בריבית בשם שמואל. באותה עת הייתה טרנטו בישופות ובראשה יוהנס הינדרבך (Johannes Hinderbach), תחת השפעת האימפריה הרומית הקדושה, בשליטת פרידריך השלישי.

מיד לאחר שהתגלתה הגופה הכריז הבישוף כי קהילת טרנטו היהודית כולה, כולל מספר מומרים לדת הנוצרית, אשמים ברצח הילד. יהודי העיר כולם נעצרו, עונו וחלקם הוצאו להורג במוקד או בעריפת ראשם. פרוטוקול מלא של משפטם תועד בלטינית ונחתם על ידי נוטריון. עותקים מן הפרוטוקול תורגמו לשפות שונות והופצו ברחבי אירופה.

הבישוף הינדרבך אף פנה לאפיפיור סיקסטוס הרביעי בבקשה להעלתו של סימון לדרגת "קדוש בכנסייה". הינדנבך אף הציב מצבת שיש לזכרו של הילד בכנסייה בעיר טרנטו, אשר הפכה למוקד עלייה לרגל במשך מאות שנים. הינדנבך אף עודד אנשי ספרות מקומיים לכתוב שירה, סיפורים וחיבורים אחרים לכבודו של סימון ונגד היהודים והבאים עימם במגע. כתבים אלה היו בין הראשונים שנדפסו בעיר טרנטו. כמאה שנים לאחר המקרה הועלה סימון לדרגת קדוש על ידי האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר וזכרו צוין, ב-24 במרץ מדי שנה, עד לביטול קדושתו.

סימני שאלה ראשונים בעולם הנוצרי באשר לגרסה המקובלת של עלילת הדם, הועלו כבר על ידי בישוף ונטימיליה (Ventimiglia), בטיסטה דה ג'וּדיצי (Battista de' Giudici;‏ 14281484), אשר נשלח לטרנטו על ידי האפיפיור בעיצומה של העלילה, בשנת 1475. דה ג'וּדיצי היה משוכנע כי יהודי טרנטו אינם קשורים לרצח הילד, ואף כתב שני חיבורים להגנתם, ללא הועיל. ב|מאה ה-20 חזרו מספר חוקרי נצרות וקבעו כי קיימים סימני שאלה יסודיים באשר לקדושתו של סימון ולנסיבות מותו, ובשנת 1965 הכריז האפיפיור פאולוס השישי על הסרת התואר קדוש מסימון.

עלילת הדם בטרנטו ליבתה אף פעולות נגד היהודים בערים אחרות באיטליה, בהן ונציה, מילאנו ופדואה.

השערורייה סביב "פסח של דם"[]

ספרו, "פסח של דם" מספר ברובו על רציחתו של הילד הנוצרי סימון (יש אומרים סימונינו) מטרנטו במרץ 1475. יהודי העיר הואשמו ברצח ובשימוש בדמו לעשיית המצות. בעקבות הרצח הועלו על המוקד 13 מיהודי העיר. טואף טוען בספרו שלא ניתן לפסול את האפשרות שההאשמות נגד כמה מהיהודים היו מבוססות.

הטענות, שהתפרשו כעלילת דם חדשה, עוררו זעם רב בקהילה היהודית ברחבי העולם. בתגובה הודיע טואף על הפסקת הפצת הספר עד לבדיקה מחודשת. לדבריו, התכוון רק להצביע על סגנון דיבור שהיה רווח באותה עת, ושהיה עשוי לעורר את החשדות על היהודים ולהביא לעלילות מסוג זה.

לאחר פרסום הספר יצא טואף לאיטליה. באיטליה הוציא טואף לאור בתחילת 2008 מהדורה מחודשת של הספר ובה חזר בו מטענותיו וקבע שאין יסוד לטענה שיהודים הרגו נוצרים לצורך שימוש בדמם.

"עלילות הדם הם שקר, השתמשו רק באבקה"[]

פרופסור אריאל טואף, שעורר בזמנו סערה קשה עם פרסום ספרו 'פסח של דם', חוזר בו במהדורה חדשה של הספר ו'מגלה' במבוא כי חלה טעות היסטורית, וכי היהודים כלל לא רצחו נוצרים על מנת להשתמש בדמם.

האיש מנסה לתקן את הנזק שחולל כשהצדיק במהדורה הראשונה של ספרו את העלילה הנוצרית העתיקה, לפיה יהודים רצחו נוצרים ומהלו את דמם במצות של פסח. לדבריו: "יהודים לא ביצעו רצח למטרות פולחן, זה היה סטריאוטיפ נוצרי לחלוטין".

כיוון שאין טוב בלא רע, מקפיד פרופ' טואף 'להבהיר': "לא מן הנמנע שגורמי שוליים בקרב יהודי אשכנז עשו שימוש באבקה מדם יבש בזמן טקסי הפסח. אך אין כל קשר בין 'פולחן דם' כזה לבין רצח ילדים, שכן באזורי אשכנז בימי הביניים החזיקו יהודים ונוצרים בביתם אבקה כזאת, כסגולה מרפאת. הדם נתרם על ידי תורמים חיים, לעתים ילדים, ונעשה תמורת תשלום. לאחר מכן יובש לשם שימוש במשחות ובאבקות".

אריאל טואף שימש בתפקיד 'ראש המחלקה לתולדות עם ישראל' באוניברסיטת בר אילן עד לפני כשנה, אז נמלט מישראל בעקבות הסערה הקשה שעורר עם פרסום ספרו ההזוי.

'פסח של דם', הינו ספר אנטישמי הלכה למעשה, ומבוסס על סיפור 'רציחתו' של הנער הנוצרי סימון מטרנטו במרץ 1475. הספר עורר ביקורת קשה של היסטוריונים וחוקרים מכל רחבי העולם, יהודים כלא יהודים, שפסלו את 'ממצאי' הספר, וקבעו שאינו עומד בקריטריונים אקדמיים מינימליים.

מפרסם הספר, אריאל טואף, הוא בנו של הרב אליהוא טואף, שהיה רבה הראשי של רומא, ונחשב לאחד מהבולטים ביהדות איטליה דהיום. הוא היה אהוד מאד על האפיפיורים לדורותיהם, הוזכר בצוואתו של אחד מהם, ואירח את ממשיכו לביקור בבית הכנסת הגדול ברומא.

מן הראוי לאזכר, כי עם פרסום הספר בשנת 2007 הגיב דובר אוניברסיטת בר אילן, שמוליק אלגרבלי: "הפרופ' טואף הוא מגדולי החוקרים בתחומו, ודרכו המדעית אמונה עלינו. טענות המחקר יתבררו כשהמחבר ישוב לארץ".

המקור: http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=4270

לקריאה נוספת[]

  • שלמה סימונסון, עלילה בטרנטו: האפיפיור איננו מאמין, אבל נכנע. עת-מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 1994; י"ט(3):19.
  • Anna Esposito et Diego Quaglioni, Processi contro gli Ebrei di Trento, (1475-1478), Padoue, Cedam – Casa Editrice Dott. Antonio Milani, 1990.
  • Paul Oskar Kristeller, The Alleged Ritual Murder of Simon of Trent (1475) and Its Literary Repercussions: A Bibliographical Study, Proceedings of the American Academy for Jewish Research, 1993.
  • R. Po-Chia Hsia, Trent 1475: Stories of a Ritual Murder Trial, New Haven, Conn.: Yale University Press, 1992.
  • Wolfgang Treue, Der Trienter Judenprozess: Voraussetzungen — Abldufe — Auswirkungen (1475-1588), Hanover: Hahnsche Buchhandlungen. 1996. ISBN 3-7752-5613-X תבנית:גרמנית
  • Ariel Toaff, Pasque di sangue: ebrei d’Europa e omicidi rituali ["פסח של דם"], Bologna:‪ Il mulino,‎‪ 2007.

קישורים חיצוניים[]

עלילת הדם בטרנטו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת

הערות שוליים[]

Advertisement