עצי שיטים

עצי שיטים - מאת: אורן סעיד

מעצי שיטים הכינו את קרשי המשכן. נחלקו חוקרי זמנינו, באיזה מין שיטה השתמשו: שיטה מלבינה או שיטת היאור.

עצי השיטים היוו את עץ הבנייה של המשכן. מהם הכינו את קרשי המשכן: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד" (כו, טו-טז). הבריחים שחיברו את הקרשים היו עשויים עצי שיטים (כו, כו). כמו כן בנו מהם את המזבח (שם כז, א), הארון ובדיו (בדי הארון הם המוטות שבהם הרימו את הארון; שם כה, יג), השולחן (שם, כג) ועמודים לכפורת ולמסך (שם כו, לב).

השיטה נמנית עם העצים שיפריחו את המדבר בחזון הגאולה: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיה מא, יט). על תפוצתה של השיטה בארץ מעידים שמות המקומות: שיטים - בעבר הירדן מול הגלגל (במדבר כה, א); נחל השיטים זוהה עם נחל קדרון שמימיו מגיעים לים המלח, או עם ואדי א-שונט, דרומית לבית לחם

"וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יצא יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים" (יואל ד, יט); בית השיטה זוהה עם הכפר שיטה לא הרחק מבית שאן.

הזיהוי : Acacia

כמעט שאין חולקים על זיהוי עצי שיטים עם העצים מהסוג - ACACIA, המכונים במצרית שנדט וכן בערבית שנט ובמדרש (מדרש הגדול פרשת תרומה) שוניטא. לכאן יש לקשר את העץ המכונה באכדית SAMETU. שיטת היאור נקראת במצרית מגן; באכדית MESAKKANU - MISMAKANNA פירושו עץ המגן - השיטה

יש הסבורים כי השיטה שנמנתה בספר ישעיה אינה ACACIA, כי זו גדלה באזורים ערבתיים ואינה מסמלת את הפרחת השממה. ואולם לא כל השיטים הן מדבריות; אפשר שהנביא נתכוון לשיטה המלבינה, הגדלה בסביבות פוריות. חז"ל מנו שיטה בין מיני הארזים (ראש השנה כג, א) - עצים גדולים וחסונים. התלמוד הבבלי מפרש: שיטה - תורניתא. לפי רש"י היא פין=PINUS, אך אפשר שגם תורניתא זהה עם ACACIA.

מניין הגיעו עצי השיטה

חז"ל דנו בשאלה מניין היו לאבותינו עצי שיטים במדבר, ונתנו עליה תשובות שונות: יעקב נטעם בשעה שירד מצרימה, או שהביאום עמם ממצרים

ר' לוי סבור שהביאום למצרים מ'מגדל צבעיא', מקום בעמק הירדן ליד שפך הירמוך (בראשית רבה פרשה צד). בתקופת התלמוד היו במקום זה עצי שיטים מקודשים: "עצי שיטים היו במגדל צבעיא, באו ושאלו לר' חנינא, המותר לעשות בהם עבודה? אמר להם: מכיוון שנהגו בהם אבותיכם באיסור, אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש" (ירושלמי פסחים פרק ד הלכה ד). האבן עזרא מפרש (כה, ה) כי לקחו את עצי השיטים מיער של עצי שיטים שהיה סמוך להר סיני: "...והנה לא ידענו אם קבלה היתה היא ביד אבותינו שממצרים הוציאום גם אנחנו נסור אל משמעתם. ואם סברא היא יש לבקש דרך אחרת. ונאמר כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים" (כה ,ה).

עצי השיטים נועדו בעיקר לקורות. מעצי השיטה נוטף שרף, שהקדמונים השתמשו בו לצורכי רפואה.

גירסת פרופ' יהודה פליקס

פרופ' יהודה פליקס כותב

הנימוקים המביאים אותנו למסקנה ש"עצי שטים עומדים" וכן 'שטה' שבישעיהו היו מהמין שיטה מלבינה:

1. התורה הדגישה שלבניית המשכן השתמשו ב"עצי שטים עומדים", היינו עצים זקופי גזע שניתן להפיק מהם קרשים ישרים ורחבים. רק השיטה המלבינה יכולה לספק גזעים רחבים כאלה, בעוד שהשיטים המדבריות הן בעלות גזע קצר ומעוקל.
2. המשקל הסגולי של עצת השיטה המלבינה הוא נמוך מאד (0.52 גרם לסמ"ק). עובדה זו יש בה כדי להסביר את הנאמר שארבע עגלות בלבד הובילו את קרשי המשכן פרופ' יהודה פליקס, בספרו " עצי בשמים יער ונוי, צמחי התנ"ך וחז"ל", הוצאת ראובן מס ירושלים, 1997, בערך "שיטה" עמ' 236-242. הוא מציין, שכבר החוקר ברוך צ'יזיק בספרו "אוצר הצמחים" [הרצליה תשי"ב, עמ' 721] , הקדימו בזיהוי זה של שיטת המשכן עם השיטה המלבינה.
3. העצה של השיטה המלבינה משובחת מאד לבנייה. במיוחד חשובה תכונתה שלא להיסדק ולא לשנות את נפחה בעת ספיגת רטיבות (טל וגשם) וייבוש לסירוגין, דבר שהיה טוב מאד למבנה מיטלטל כמשכן, שבו היו הקרשים משולבים. מניסויים למדתי כי שאר מיני השיטה נסדקים במעבר מרטיבות ליובש.
4. לשיטה המלבינה נתכוון ישעיהו בשם 'שטה' אותה מנה עם העצים שיפריחו את דרך הגאולים במדבר, באשר אף היא, כשאר העצים שנמנו אתה, זקוקה לקרקע לחה ופוריה. ברור שהנביא לא נתכוון לשיטים המדבריות הגדלות ממילא במדבר ובערבה.

גירסת פרופ' כסלו

לעומת זאת, פרופ' כסלו טוען

קיימים כמה מינים של שיטה, ביניהם: "שיטה מלבינה" ו"שיטת היאור". לא קל לברר באיזו שיטה השתמשו בני ישראל לבניית המשכן. הלוא מדובר בקרשים ענקיים, שגובהם עשר אמות ורוחבם אמה וחצי. שיטת היאור היא עץ לא גדול, ואי אפשר להפיק ממנו קרשים בגודל כזה. מנגד, השיטה המלבינה היא אמנם עץ גדול-מימדים אלא שאיכותו ירודה, הוא רגיש לפגעי המזיקים ובלתי ניתן לעיבוד. לכן קשה להניח שקרשי המשכן, שהיו אמורים להיות משובחים וגם איתנים כדי שיוכלו לעמוד מול פגעי הטבע ובכל טלטולי הדרך, נעשו מהשיטה המלבינה. לכן הוא מעלה סברה, שבני ישראל השתמשו בשיטת היאור. ומה באשר לגודל? אפשר שחיברו כמה קרשים קטנים לקרש גדול אחד, או כדברי המדרש (תנחומא תרומה) שזה היה מעשה ניסים ואכן תגלית ארכיאולוגית של תרמילי פרי של עץ השיטה בארץ ישראל, מאשרת כי אכן צמח בעבר גם סוג זה של עץ השיטה, שיטת היאור.

גירסת פרופ' זהר עמר

שיטה מלבינה בתל שימרון (עמק ייזרעאל) - שיטה מלבינה (שם מדעי: Faidherbia albida, לעיתים Acacia albida; שם עממי באנגלית Ana tree ובערבית הראז) היא עץ נשיר מתת-משפחת המימוסיים, משפחת הקטניות. מוצא העץ ומקום גידולו העיקרי בסוואנות של מזרח אפריקה במקומות בהם יורדים 600–900 מילימטר גשמי קיץ ולצידי נחלים. שמו של המין נגזר מהגוון הלבן של הגזע.- המקור:ויקישיתוף

שיטים עומדים "וַיַּעַשׂ אֶת-הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" (שמות לו, כ).

עצי שיטים נזכרים 28 פעמים בקשר לבניין המשכן וכליו, כמו הארון והשולחן. העצים לבניית המשכן היו מתרומת העם: "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים" (שמות לה כד), אך לא ברור מהיכן השיגום, עניין שמהווה פתח לפרשנויות אחדות. על שם העץ נקראו כנראה שמות מקומות: אחת מתחנות בני ישראל במדבר (במדבר כה א), מקום בערבות מואב שבעבר הירדן המזרחי (במדבר לג מט, יהושע ב א, ג א; מיכה ו ה), 'בית השטה' (שופטים ז כב) ו'נחל השטים' (יואל ד יח). שמות מקומות אלה רומזים שהעץ גדל כרגיל באזורים צחיחים. יוצא דופן, הוא אזכור יחידאי למין שיטה הנזכר בין העצים שיפריחו את השממה (ישעיה מא יט), כלומר שמקורו צפוני לח.

בתרגומים הקדומים ישנם זיהויים שונים לשיטה המקראית. אולם מקובלת היא מסורת הזיהוי של רב סעדיה גאון: "סנט" (سنط), כלומר Acacia ולדעת יהודה בן קֻריש היא מקבילה לשונית ערבית ל'שטה' העברית. יתירה מזאת, לדעת רבים מהחוקרים יש קשר פילולוגי בין המילה 'santh' במצרית ל'שטה', 'שוניטא' ו'סנט' וכולם מכוונים לעצים מהסוג Acacia, הנקראים גם בעברית המודרנית שיטה.

קרשי המשכן היו "עצי שטים עומדים, עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד" (שם, כו טו- טז, לו כ-כא). משמעות המילה "עומדים" היא כנראה, עצים ישרים ומהוקצעים שניתן לחברם בקלות זה לזה. השאלה היא: האם מדובר בעצים שכל קרש עשוי מקשה אחת, אורכו כחמישה מטר ורוחבו כשבעים ס"מ או שמא כל קרש היו עשוי בעצמו מכמה קורות שחיברו אותם יחדיו.

לשם כך עלינו לבחון את התכונות וההתאמה של מיני שיטה שגדלים באזורי המדבריות של ארץֿישראל וסיני: שיטת הנגב (A. negevensis), שיטת הסוכך (A. tortilis) ושיטה סלילנית (A. raddiana). למעשה עצי השיטים מהווים את פוטנציאל העצה העיקרי באזורי המדבריות, וההנחה שמדובר בעצים מקומיים אלה מתבססת על העובדה שאחת מתחנות בני ישראל במדבר נקראה 'שטים' (במדבר כה א; ראו במיוחד פירוש אבן עזרא לשמות כה ה).

הסבר זה טוב בכל הקשור ליצירת כלי המקדש הקטנים, אבל אינו מתאים לקרשי המשכן הגדולים. עצים אלה אינם מתאימים לכאורה למפרט הטכני שהמקרא מתאר כ'עצי שטים עומדים' (שמות כו טו -טז) ול"בריח התיכון" (שמות לו לג), דהיינו עצים בעלי קורות ישרות וכה גדולות. באופן נדיר ניתן אולי למצוא פרטים בודדים כאלה של שיטת הנגב, אבל לא כמות כה גדולה כפי שנדרש לבנית המשכן. אפשרות שעשויה להתאים היא שהשתמשו בעץ שיטת הנילוס (A. nilotica), ואותה יבאו ממצרים ולפי סברה אחת במחקר אפשר ובעבר הוא גדל בתחומי סיני וארץ-ישראל.

כבר חז"ל עסקו בשאלה מניין השיגו בני ישראל עצי שיטים במדבר. להלן דעתו של רבי לוי:

ממגדל צבעיא קצצום והביאום עמהם למצרים ולא נמצא בהם קשר ולא פקע. עצי שיטים היו במגדלא והיו נוהגים בהם איסור משום קדושת הארון. באו ושאלו את ר' חנינא אם מותר לקצצם. אמר להם: מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש (בראשית רבא צד, ד; ירושלמי פסחים ל ע"ד; תנחומא, תרומה, ט).

לפי הצעה זו מדובר בעצים מאזור "מגדל צבעיה", כנראה ליד טבריה (או בעבר הירדן הצפוני) מעניינת המסורת המקומית שבשל "קדושת הארון" שמרו על חורשת עצים אלה מפני כריתה. מסורת זו מתאימה לעץ השיטה המלבינה (A. albida), הגדלה כיום בתפרוסת מקוטעת בצפון הארץ, בבקעת הירדן ובגלעד. מדובר בעץ שממנו ניתן להפיק קורות עץ גדולות וישרות. יהודה פליקס צידד בזיהוי זה והראה שלעץ משקל סגולי קל ובעל עמידות גבוהה לפגעי מזג האויר ומתאים לתיאור השיטה הצפונית מישעיהו (מא יט). למעשה, מכל מיני השיטים שהוזכרו לעיל נמצאו שרידים בוטנוארכיאולוגים מתקופת המקרא בדרום הארץ ובמצרים. למשל, ממצא עשיר ביותר של שיטה סלילנית נמצא מתקופת הברזל, בעיקר בתל באר שבע וכן בתל ערד ובתל שרע (נחל גרר).

ישנן גישות פרשניות אחדות לגבי אופן השגת עצי השיטים הללו. אבן עזרא סבר שאם מדרש חז"ל שלעיל הוא בגדר סברה ולא בקבלה, הרי שיש לדחות אותה ולכן נראה לדעתו שמדובר בעצים מאזור המדבר: "ונאמר כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים (אבן עזרא כה, ה; השוו: ר' יוסף בכור שור, החזקוני לשמות כה ה). ר' יצחק אברבנאל (לשמות כה) מציע פתרון כולל לשאלה מהיכן השיגו את כל החומרים לבניית המשכן: "והיותר נכון הוא שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות ומשם קנו השמן למאור והבשמים ושמן למשחה ולקטרת כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים ומשם גם כן קנו עצי שטים".

להרחבה

מ' כסלו וא' שמחוני, "ערער אדום כאזרח הארץ בתקופה הרומית – התמודדות של צמחי מפלט עם תהליכי הכחדה", יער 4 (תשס"ד), עמ' 53-47.

ז' עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 151 – 152.

י' פליקס, "סנה, עצי שטים ומן", סיני (ג' גבירמן ואחרים עורכים), א, תלֿאביב תשמ"ז, עמ' 533 -535.

הערות שוליים

© כל הזכויות שמורות למחבר ]]