Family Wiki
Advertisement

ערברבה שעירה בעין אל פוואר מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

'עֲרַבְרַבָּה שְׂעִירָה( Epilobium hirsutum) הוא עשבוני רב-שנתי הגדל בביצות ובתי גידול לחים.

בית אל מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

בקיץ, בעונת הפריחה בבתי גידול לחים, אי-אפשר להתעלם מנוכחותם הוורודה-עזה של פרחי הערברבה. זו גם דעתם של המבקרים הרבים בפרחיה: פרפרים, דבורי בר וזבובים העוטים על הצוף והאבקה שכה מועטים בעונה זו. האבקנים והצלקת מבשילים בו-זמנית עם פתיחת הפרחים. בפרחים בוגרים הצלקת מסתלסלת כלפי מטה ונוגעת באבקנים − כך מתאפשר מנגנון חרום של האבקה עצמית וייצור מסויים של זרעים גם באין מאביקים. גננים רבים ברחבי תבל אימצו את הערברבה עקב יפי פרחיה, אך עד מהרה הסתבר שמדובר בסוס טרויאני − צמח בודד עשוי ליצור עשרות אלפי זרעים קטנים המצוידים בציצת שערות והנפוצים ברוח לכל עבר. זרעים אלו מתנחלים עד מהרה בבתי גידול לחים, החל משלוליות ליד ברזים דולפים וכלה בשדות לחים, תעלות ומקווי מים, הרחק מבית הגידול המקורי. אלו שלא נבטו שומרים על חיוניותם כמה שנים ומחכים להזדמנות מתאימה. לצמחים הבוגרים קני שורש המרחיבים את גבולם ואת כושר תחרותם כנגד הצמחים המקוריים בבית הגידול או צמחי התרבות שבהם אנחנו חפצים. כושר פלשנות אדיר זה הביא למעמדה המפוקפק כעשב רע בקנה מידה עולמי, במיוחד בצפון אמריקה ואוסטרליה. לעלים הצעירים ריח עדין המתפוגג עם ייבושם. באירופה השתמשו בהם בעבר לזיוף תה למרות רעילותם. ברחבי העולם השתמשו בצמח במשך הדורות, למניעת שטפי דם ודלקות ולטיפול בגידולי עור, בעצירות ובבעיות בערמונית.

מתוך: אמוץ דפני ונעם עביצל (2018) "מכותרת ועד צמרת -200 מלים על 200 פרחים". הספר יופיע בימים הקרובים. לרכישה אנא פנו אל:

מאתר "צמח השדה"[]

מעין מאיר - ליד נוה צוף מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

ערברבה שעירה היא צמח ירוק רב-שנתי גבוה (עד 2 מ') של גדות-נחלים ושאר נופים לחים, לפעמים גם צידי דרכים, תעלות ביוב וברזים דולפים. נקרא ערברבה בגלל בית-הגידול, המשותף לו ולעץ ערבה. הגבעול מכוסה שערות מפושקות. גם ההלקט שעיר. העלים חובקים את הגבעול בבסיסיהם. עורקי העלים נמשכים עד לשולי העלה (וכך נבדיל בינה לבין שנית גדולה, הדומה לה באין פרחים, כי לשנית עורק היקפי מקביל לשפת העלה, ורשת העורקים מגיעה רק עד אליו). עֲרַבְרַבָּה שְׂעִירָה פורחת במשך כל הקיץ ויותר, ממאי עד דצמבר. לפרח 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת, 2–12 אבקנים, 4 צלקות מפושקות, בולטות לעין כמו בקרובו נר-הלילה. הפרח גדול, קוטרו 2–4 ס"מ. הוא מפריש צוף ומואבק על-ידי חרקים שוחרי צוף. הפרי הלקט סרגלי הנפתח ב-4 קשוות, נפתח מראשו כלפי בסיסו. הזרעים מרובים, עם ציצת שערות. הפצת הזרעים ברוח יעילה. ערברבה שעירה גדלה בכל חלקי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתה העולמית רחבה באירופה ובאסיה. בסוג 200 מינים, בארץ 3 מינים. הסוג שכיח עד שולט בנופים נרחבים באירופה, עד הרחק בצפון. הוא בולט שם בנוף בפריחתו הורודה ובפירותיו עם חוטי המשי המבריקים.

כתב מייק לבנה

משפחת הנר-הלילה Onagraceae[]

מהויקיפדיה
משפחת נר-הלילה (שם מדעי: Onagraceae, באנגלית: Evening Primrose family) היא משפחת צמחים בסדרת ההדסאים. המשפחה מונה 640 - 650 סוגים של עשבים, שיחים ואף 20 - 24 מיני עצים. צמחי המשפחה נפוצים בין האזורים הממוזגים לטרופיים ביבשות השונות.

הצמחים במשפחה מתאפיינים בפרחים בעלי עטיף כפול, כשמספר עלי הכותרת (בדרך כלל ארבעה) זהה למספר עלי הגביע. בכמה סוגים (כמו בפוקסיה) עלי הגביע צבעוניים כמו עלי הכותרת ומעניקים רושם של פרח בעל שמונה עלי כותרת. עלי הצמחים מסודרים לרוב במבנה מסורג או נגדי. בדרך כלל הם פשוטים ודמויי רומח בצורתם. זרעי הצמחים במשפחה קטנים למדי, ויש סוגים (כמו הערברבה) בהם ההתרבות מתבצעת על ידי הרוח. באחרים, כמו הפוקסיה, הפצת הזרעים נעשית על ידי ציפורים.

בצמחיית ארץ ישראל גדלים בר המינים מדד זוחל, ערברבה שעירה ומספר מינים נוספים של סוגים אלו. נר-הלילה החופי ונר-הלילה הוורוד הם כנראה מינים פולשים שהובאו מארצות הברית, והתפשטו בחולות מישור החוף.

בגינון נפוצים בשימוש מינים תרבותיים של נר הלילה, קלרקיה ופוקסיה.


Advertisement