פיוג'י

הערך נכתב ברובו על ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

פיוג'י (באיטלקית: Fiuggi) היא עיירת נופש ומרפא איטלקית, השוכנת בbפת פרוזינונה שבמחוז לאציו, צפונית-מזרחית לרומא. בעיר 9,158 תושבים. העיר, שכונתה "אנטיקולי די קמפניה" (Anticoli di Campagna) רכשה את המוניטין שלה במאה ה-14, כאשר האפיפיור בוניפקיוס השמיני טען כי אבני הכליות שלו נרפאו בשל מי המעיין שהובאו אליו מפיוג'י. מאתיים שנה לאחר מכן מיכלאנג'לו שיבח אף הוא את היתרונות של המים אשר ריפאו אותו מ"האבנים היחידות שהוא לא אוהב". בהמשך, בקבוקים של "מי פיוג'י" נשלחו למלכי אירופה. מתחילת המאה ה-20 רבים פוקדים את העיר למטרות ריפוי וספא.

תולדות העיר

כחלק ממדינת האפיפיור

מן המאה ה-16 ועד המאה ה-19 פיוג'י הייתה חלק ממדינת האפיפיור. בניגוד לערים אחרות, לעיר היה מקור הכנסה, מכירת המים המיוחדים, ולכן היא הוענקה למשפחות אצילים בתמורה לשירותים שנתנו לאפיפיור. האצילים לא עברו לגור בעיר, אך דאגו כי הנציגים שלהם יגבו מתושבי העיר את ההכנסות המגיעות להם. המעמד העליון שלא גר בעיר, החליט לצפות את חומות העיר מימי הביניים בציורים, דוגמת אלה המצויים ברומא. בימינו ישנה מגמה להסיר ציורים אלה ולהחזיר לחומות את המראה המקורי.

תיירות המרפא

משנת 1911 יזמה העיר את קידומה של תיירות המרפא. כחלק מהקידום נחנכו מעינות "פונטה בוניפאצ'ו השמיני" (Fonte Bonifacio VIII) על שם האפיפיור בוניפקיוס שפרסם את סגולות הריפוי. כן נפתח מלון יוקרי בשם "Il Grande Albergo Palazzo della Fonte" שהפך להיות משכן המשפחה המלכותית האיטלקית של אותם הימים, משפחת המלך ויטוריו אמנואלה השני. בשנת 1916 נחנכה מסילת הברזל בין העיר לבין רומא שחדלה לפעול, מסיבות כלכליות, בשנת 1982.

הבריגדה היהודית בימי מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה בעלות הברית הפכו את בית המלון לבית חולים, כאשר נבלמה התקדמותם בשל הקמת קו גוסטב - אחד ממערכות ההגנה של הצבא הגרמני במרכז איטליה כחלק מקו החורף. הבריגדה היהודית הגיעה לעיר, לאחר שבאוקטובר 1944, עגנה בנמל טאראנטו באיטליה, על מנת להשתתף בכיבוש איטליה יחד עם כוחות בעלות הברית. גדודי הבריגדה עלו צפונה והגיעו למחנה אימונים בפיוג'י.

הרב משה דב קספר, רב צבאי בבריגדה סיפר כי "היה מפתיע לראות באיזה מהירות הסתדרו האנשים והפכו את העיירה למוצב קדמי של ארץ ישראל". הנוכחות היהודית בעיר נודעה מרחוק על ידי השלטים בעברית ובאנגלית אשר הוצבו על ידי יחידת המשטרה הצבאית של הבריגדה, וכן בשל מגן דוד מוזהב על רקע כחול-לבן שהיה לסמל היחידה והושם בשלטיה. נוסף על כך, הדגל היהודי התנוסס בכל רחבי המחנה ואף למכוניות הבריגדה ניתנו כינויים עבריים כגון תל אביב, שרה ומטולה (שהייתה מכוניתו של הבריגדיר). יחידות צבא בעלות הברית שהיו בסביבה היו מודעות היטב לנוכחות הארץ-ישראלית.

חברי הבריגדה נכנסו למשטר חמור של אימונים לקראת יציאה לחזית. האימונים באיטליה היו שונים מהאימונים שהחיילים היהודים עברו בארבעת השנים הקודמות. באותן השנים נשלל מהם, מנימוקים פוליטיים אימונים בכלי נשק קרביים. כאן הם רוכזו במטרה להיות חלק מצבא העומד להתמודד בקרב נגד הגרמנים והמטרה הייתה להכשיר את החיילים ככל שיידרש. אימוני החיילים כללו מסעות הליכה, מטווחי ירי, הכרת דרך השימוש במקלעים, פצצות מרגמות ותותחי 25 ליטראות, אימונים בתפעול מערכות הקשר ופענוח צפנים.

אחד האירועים הבולטים של החיים התרבותיים של הבריגדה היה ביקורה של להקת "מעין זה" הארץ-ישראלית. הלהקה, שהייתה מורכבת מחיילים וחיילות מהיחידות בא"י, ביצעה קונצרט בעיר.

פרסום פקודות היום בשפה העברית, השימוש בשפה גם לצורכי תרגול, הוצאת כתבי עת ועיתונים, שמירת השבת והחגים הלאומיים - יצרו אווירה שעוררה את הגאווה הלאומית. לאחר שלושה וחצי חודשים היו מוכנים לקרבות והצטרפו לארמייה השמינית של הצבא הבריטימשך כיבוש צפון איטליה. בתקופת האימונים נהרג מפגיעת מוקש סמוך לפיוג'י אחד מחברי הבריגדה

לקריאה נוספת

• דב קנוהל (עורך ראשי), בהתנדב עם - מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה, איגוד החיילים המשוחררים בישראל, מורשת, הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב, 1989

קישורים חיצוניים

• ויקישיתוף

• אתר עמלנט מצטט את קיצור תולדות ההגנה, משרד הביטחון