הערך נכתב במקור על ידי "האנציקלופדיסט" בוויקיפדיה העברית

פקודת שטח השיפוט והסמכויות תש"ח-1948 ניתנה במהלך מלחמת העצמאות והחילה את המשפט הישראלי גם על שטחי ארץ ישראל שבשליטת צה"ל ונמצאים מעבר לגבולות תוכנית החלוקה.

סעיף 1 לפקודה קובע: "כל חוק החל על מדינת ישראל כולה ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את שטח מדינת ישראל וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו במינשר כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל."

הפקודה סיפקה את הביסוס המשפטי להחזרתם למדינת ישראל, של השטחים שהוכרו בועידת סן רמו (1920), כחלק מהבית הלאומי היהודי ונמצאו מעבר לגבולות שהותוו בתוכנית החלוקה (1947) של האו"ם ואשר נכבשו במלחמת העצמאות, בידי צה"ל או כוחות המגן העבריים, שקדמו להקמתו[1].

לפקודה קדם מִנשר שפורסם שבועיים טרם חקיקתה, הדן ב"שלטון צבא-הגנה לישראל בארץ ישראל" ומפה שבה שורטט השטח שבשליטת צה"ל עד אותו היום. מפה נוספת שורטטה במרץ 1949 והחילה את הפקודה על השטח עליו השתלטה ישראל עד אותו המועד. מטרתם של המנשר, ושל הפקודה שביססה אותו, הייתה מניעת אנרכיה, הנובעת מחוסר חוקים תקפים כל שהם, בשטח שנכבש על ידי צה"ל או כוחות עבריים קודמים לו.

הפקודה נחקקה ב-16 בספטמבר 1948 על ידי מועצת המדינה הזמנית, ופורסמה ב-22 בספטמבר 1948.[2] ניתן לה תוקף למפרע, החל מיום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), יומה הראשון של מדינת ישראל. בשנת 1956 תוקנה הפקודה, ונוסף לה סעיף 2א, החורג ממטרתה המקורית וקובע: "כל כלי שיט או כלי טיס, באשר הם שם, הרשומים בישראל, יראו אותם, לעניין השיפוט של בתי המשפט, כאילו היו חלק משטח מדינת ישראל".[3]

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאז הקמתה נמנעה הכנסת מלקבוע את גבולות מדינת ישראל והמחוקק העדיף לקבוע את השטח עליו יחולו דיני המדינה.

בן-גוריון הסביר:

החלטנו להתחמק (אני בוחר בכוונה במילה זו) מהשאלה הזאת מטעם פשוט: אם האו"ם יקיים את החלטתו - הרי אנו מצדנו (אני אומר את דעת העם) נכבד את ההחלטות כולן. עד עכשיו לא עשה האו"ם כזאת... ולכן לא הכל מחייב אותנו ואנחנו השארנו את העניין הזה פתוח. לא אמרנו 'לא הגבולות של האו"ם'; גם לא אמרנו את ההיפך מזה. השארנו את הדבר הזה פתוח להתפתחות
– פרוטוקולים של מועצת העם מיום 14.5.1948, בעמ' 19[4]

נדבך ראשון בחקיקה ברוח זו, היה פקודת שטח נטוש, תש"ח-1948, מ-17 במאי 1948. בסעיף 2(א) לפקודה זו נקבע: "רשאית הממשלה להכריז בצו על כל שטח או מקום שנכבש, נכנע או נעזב כמפורש בסעיף 1(א) כשטח נטוש, ומשהכריזה על כך, ייחשב אותו שטח כשטח נטוש לצורכי פקודה זו וכל תקנה שתתוקן לפיה". בסעיף 2(ב) שלה נקבע: "לצורכי פקודה זו רשאית הממשלה להטיל בצו על כל שטח נטוש את החוק הקיים או כל חלק הימנו..."

נדבך שני בחקיקה ברוח זו היה פקודת שטח השיפוט והסמכויות והמנשרים שנלוו לה. לאחר מלחמת ששת הימים נחקק הנדבך השלישי באותה הרוח - תיקון מס' 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט,[5] שבו נוסף לה סעיף 11ב, האומר: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו". תיקון זה ששימש ככלי המשפטי לאיחוד ירושלים תחת ריבונות ישראלית.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.