המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


אכסנית_פקיעין-0

אכסנית פקיעין-0

בכיכר המרכזית בכפר, דצמבר 2006, המקור:ויקיפדיה,צילם:מיכאל יעקובסון

פקיעין הוא ישוב בגליל העליון בו לא פסק היישוב היהודי מאז חורבן בית שני עד היום הזה. במרכז הכפר בית כנסת אשר על אחד מכתליו אבן, אשר לפי מסורת מקומית הובא מירושלים. בכפר מערה המיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי. יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל ניסה לעודד את ההתיישבות היהודית במקום - ללא הצלחה. לשם כך המוסדות הלאומיים רכשו 12 מבנים במרכז הכפר. אלו עומדים ריקים עד היום. הנסיונות להתיישבות יהודית בכפר לא עלו עד היום יפה.

בכניסה לכפר ציון קברו של רבי אושעיה איש טיריא. עליו נאמר:"וקראו עליו 'וזרח השמש ובא השמש' (מדרש רבה קהלת פרשה א'). ציון קבר נוסף הוא של רבי יוסי דמן פקיעין (ראו אתר אילן תומא מטה)

יישר כח לעמית ולאנשי פקיעין על סיור מיוחד במינו לפקיעין.

שלשלת_הדורות_בקהילת_יהודי_פקיעין

שלשלת הדורות בקהילת יהודי פקיעין

יחד נתענג על מראות הכפר פקיעין והארץ כפי שנתגלו באלבומי התמונות של אנשי פקיעין, נתעד את הזיכרונות, את הסיפורים ונשוחח על ייחודה של קהילה וקשריה עם יצחק בן-צבי. בהשתתפות: ד"ר אלעד בן-דרור, ד"ר ראובן גפני, יעקב יניב, שישוחח עם מרגלית זינתי על פתגמים מחכמת הדורות בעברית ובערבית; ועם הזמרת שולי נתן בשירי אביב, גליל ופסח.

היהודיה האחרונה בפקיעין חושפת יומנים אבודים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מרגלית זינאצי מפקיעין - צולם בשנת 2011 על-ידי Ori~ ויקישיתוף

נחשפו יומני (בית הספר) מפקיעין היהודית[עריכה | עריכת קוד מקור]

נחשפו_יומני_פקיעין_העתיקים

נחשפו יומני פקיעין העתיקים

בשנים האחרונות ניסו עמותות שונות ליישב יהודים בפקיעין, מה שגרם להתססה בכפר ובהמשך אף למהומות קשות על רקע לאומני. כיום מנסה אחרונת היהודים, מרגלית זינאתי, לשמר את המורשת היהודית. השבוע חשפה זינאתי יומנים עתיקים משנת אלף תשע מאות שלושים ושש, שמתעדים את חיי היום יום בבית הספר היהודי.

אביב עזוז שלנו פגש אותה מחדר חדשות צפון במסגרת יומן מסע.

התלמידים שחילקו את ימיהם בין שיעור מולדת לעבודה בשדה, המורה שהציל את היישוב מפורעי "המרד הערבי" והנשיא שניסה להביא גאולה להתיישבות החקלאית: כל אלה נחשפים עכשיו לראשונה ביומני בית הספר היסודי משנות השלושים של המאה שעברה, שמצאה היהודיה האחרונה שנותרה ביישוב הגלילי העתיק. בין השאר הוא ציטט:

הפתיח - תלמידים שחילקו את ימיהם בין שיעור מולדת לעבודה בשדה, המורה שהציל את היישוב מפורעי "המרד הערבי" והנשיא שניסה להביא גאולה להתיישבות החקלאית: כל אלה נחשפים עכשיו לראשונה ביומני בית הספר היסודי משנות השלושים של המאה שעברה, שמצאה היהודיה האחרונה שנותרה ביישוב הגלילי העתיק אברהם הלך לתלוש עשבים לפרה. מלכה הלכה לעבוד בגינה בהוצאת תפוחי אדמה. שמעון שומר את החיטים על הגורן מפני התרנגולות". שורות אלה לקוחות מתוך יומן פקיעין משנת 1936, שנחשף כאן לראשונה.

קיימים גם יומנים מהשנים 1933 ו-1934, אבל הם מעניינים פחות. את שלושתם כתב המורה שלמה לוי, ובמבט ראשון הם מעוררים געגוע לחיים שמעולם לא חווית; חיים בכפר גלילי קטן אפוף הרים וחורש, שאנשיו חיים מאדמתם.

דפדוף מעמיק יותר מעלה תחושה שהנוסטלגיה מרמה: השורות מייצרות מתח בין הצורך הנואש בידיים עובדות לשאיפה להביס את הבורות; בין הניסיון העיקש להיאחז בקרקע ללימוד קריאה וכתיבה; ומהו צורך קיומי יותר: שהילד ידע לנווט בין פסוקי פרשת השבוע או שיעזור בפרנסה? עד שלוי בא לכפר התשובה הייתה מובנת.

"במלאות לנער 10 שנים ייקחהו אביו לעזר בעבודת האדמה", כתב חוקר ארץ ישראל אברהם משה לונץ. 1936, שנת היומן, הייתה ראשית עונת המאורעות שיימשכו עד 1939. הנוכחות בשדה הייתה חיונית גם מבחינה לאומית. חיטה שננטשה - נקצרה, ולא בידי זורעיה. מטע שנשכח - נקטף, ולא בידי נוטעיו. אלה, כך יתברר, יגרמו לבסוף ללוי לסגור בזעף את יומנו ולעזוב את פקיעין.


היומן יוצא כאן לאור הודות ליהודיה בודדה בפקיעין. היו שבאו והלכו ובאו, אבל מרגלית זינאתי תמיד הייתה כאן. היא גרה בבית קטן עם חללים גדולים ובהם אכסנה את הזמן: פרוכות ארון הקודש, מעילים של ספרי תורה, ספרי קודש, מחברות וכלי עבודה.

יומניו של לוי התחפרו בתוך כל אלה במשך 80 שנה. לדעת זינאתי, היומנים הם עוד אסמכתא לחיים היהודיים שהיו כאן. נותנים תוקף חדש לחיבור העתיק של משפחתה לכפר.

והכתבה מסתיימת - בדרך החוצה אני פוגש את סבתא עפיפי. "אנחנו חברים של משפחת זינאתי כל הזמן", היא אומרת כשעין אחת אליי ואחת אל מרגלית זינאתי שאורבת בצד. "לא אוהבת שאתה מדבר איתי", לוחשת לי עפיפי. "אבל אבא שלי זיכרונו לברכה, מוהאנא שריף, מוזכר בספר של רבקה אלפר 'אנשי פקיעין' שהוא עזר ליהודים, למשפחת זינאתי". המשפט הזה מזניק את זינאתי לבריקדות. "אף אחד לא עזר לנו, אנחנו. . . לא היה אף אחד. לא אתם ולא מישהו אחר".

סבתא עפיפי: "זה לא יפה, מרגלית, רבקה אלפר כתבה בספר על אבא שלי".
מרגלית זינאתי: "מי הציל את אבא שלי, מי? "
סבתא עפיפי: "לא הציל, עזר..."
מרגלית זינאתי: "אף אחד לא עזר. גם אבא שלך לא שמר אותנו. אף אחד לא שמר. אלוהים שמר".
סבתא עפיפי: "אלוהים שמר גם את אבא שלי וגם את אבא שלך. שומר על כולנו האלוהים".

בית הכנסת העתיק של פקיעין[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב: בית הכנסת העתיק של פקיעין

בשנת 1873 (תרל"ג) שופץ במרכז הכפר פקיעין בית כנסת ובחודש ניסן באותה שנה נחנך. את המימון להקמת בית הכנסת נתן יהודי מביירות בשם רפאל הלוי. כתובת המנציחה את תרומתו מצויה במשקוף בית הכנסת. המסורת המקומית מספרת שבית הכנסת הוקם במקום בית מדרשו של רבי יהושע בן חנניה.

חזית בית הכנסת מופיעה על צדו האחורי של שטר 100 ש"ח, מכיוון שיצחק בן צבי חקר בין היתר בספרו שאר ישוב את היישוב היהודי בפקיעין.

הישוב היהודי[עריכה | עריכת קוד מקור]

אכסניית "פקיעין לנצח" שעלתה באש באוקטובר 2007

כיום גרים בכפר דרוזים לצד מוסלמים, נוצרים ושני יהודים: מרגלית זינאתי - המחזיקה בידה את מפתחות בית הכנסת ואילן חי דוד תומא שכטר מצאצאי משפחת תומא הכהן.


יהודה אריאל כתב (ראו מטה): "שלשת משפחות הכהנים, תומא, עודה, זנאתי, יושבות בפקיעין מזמן בית המקדש ברציפות. ע'פ מורשת אבותינו אבי הכהנים הוא רבי יוסי דמן פקיעין. במסמך מתוך "מסעות" של בין-צבי, המסתמך על תיעוד של באסולה משנת 1522." הוא מונה בישוב 95 נפש (לא רשומה השנה)

רציפות הישוב היהודי בפקיעין נשמרה עד לשנת 1936, כאשר פרץ המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט). אז נאלצו תושבי פקיעין לעזוב את הכפר והם התיישבו זמנית בחדרה. בשנת 1948 (תש"ח) חזרה לכפר משפחת זינאתי. ליד פקיעין הוקם מושב פקיעין החדשה.

דר רבקה שפק-ליסק במאמרה (ראו מטה) כותבת כי בזמן המנדט - מפקד 1931 - עדיין נמנו בכפר 52 יהודים. כמו כן, היא מצטטת את רשימת תושביה היהודים של פקיעין מ-1922, המצויה בארכיון הציוני. הרשימה כללה את :משפחות אברהם נקיבלי, שלמה נקיבלי, מכלוף דהן, יוסף תומא , יוסף תומא- כהן, סבו של אילן, שלמה עודי, יצחק עודי, אברהם עודי, רחל עודי (אלמנה), שאול זינאתי, סבה של מרגלית זינאתי החיה בפקיעין גם כיום, יוסף זינאתי, אליהו מזרחי ומשה מזרחי.

ב-1926 הוקם בפקיעין בי"ס יהודי. המבנה קיים עד היום.

בשנים האחרונות הצטברו עדויות למקרים רבים של התנכלויות של החברה הדרוזית בפקיעין לחלק מהיהודים המתגוררים במקום ולקבוצות המבקרות במקום[1] [2].

באוקטובר 2007, התחוללו מהומות קשות ביישוב כנגד שוטרים. המהומות גלשו גם לפגיעה קשה בבתים היהודים. בית של משפחה יהודית נשרף, אכסניית "פקיעין לנצח" ובתים נוספים בכפר הפכו לבלתי ראויים למגורים. כתוצאה מכך, נאלצו חלק מהמשפחות היהודיות שעברו להתגורר בפקיעין לעזוב את היישוב. עד היום, (יולי 2009) "משטרת ישראל" מונעת את שובם של המשפחות היהודיות בשל העדר יכולת להבטיח את ביטחונם האישי.

ראו להלן את דברי הרב שמואל אליהו על אירוע פקיעין

תמונות פקיעין היהודית[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב שמואל אליהו על אירועי פקיעין[עריכה | עריכת קוד מקור]

Semul eliahu pekiiin.png

מתוך עלון השבת "קוממיות"


ספר תורה חדש הוכנס לבית הכנסת העתיק בישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

קרדיט: שי-לי בית זינאת

באירוע מרגש שהתקיים היום הוכנס ספר תורה לבית הכנסת העתיק בפקיעין על ידי מרגלית זינאתי ובמעמד יור ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל וסגן יור ההסתדרות הציונית העולמית גיל סגל חדשות סרוגים - 23.02.21 18:23 י"א באדר תשפא

אירוע הכנסת ספר תורה מרגש ומיוחד התקיים היום (שלישי) בבית הכנסת העתיק בפקיעין, מבנה שעל פי המסורת הוקם במקום בית מדרשו של רבי יהושע בן חנניה.

ספר התורה הוכנס על ידי מרגלית זינאתי בת ה-89 , שומרת הגחלת ונצר אחרון בפקיעין ליהודים מתקופת הבית השני, ומי שהדליקה משואה בשנת 70 למדינת ישראל. האירוע התקיים בנוכחות קהל מצומצם בהתאם למגבלות הקורונה, ובמעמד יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל וסגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית גיל סגל.

המועצה הציונית מבית ההסתדרות הציונית העולמית מפעילה את אתר המורשת בית זינאתי ובית הכנסת העתיק בפקיעין משנת 2014. את המקום פוקדים מדי שנה עשרות אלפי מבקרים שמסיירים באתרי פקיעין העתיקה. מתוודעים לכפר בו חיים בני ארבע דתות יחדיו וזוכים לביקור מרגש והיכרות עם סיפורם של שומרי הגחלת מפקיעין.

במהלך הטקס בירכה מרגלית זינאתי את ברכת הכוהנים והודתה לקהל שהגיע בימים בהם בשל הקורונה מעטים המבקרים באתר. "זה חלום שלי הרבה שנים, ואני מתרגשת שזכיתי לרגע הזה" אמרה.

יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית: "תדע כל אומה בעולם כי העם היהודי חי במולדתו, בכור מחצבתו ושורשיו נטועים עמוק באדמתה. הכנסת ספר התורה לבית הכנסת העתיק בפקיעין ריגשה אותי עד דמעות. עבר והווה, שייכות וזהות, מסורת וזיכרון, מתרכזים כאן בפקיעין וסוגרים את המעגל המדהים הזה של שיבתנו לארץ".

"היום, י"א באדר, יום הזיכרון לגיבורי תל חי, מסתיים באהבה ובהקדשה הבלתי נגמרת של הגב' מרגלית זינאתי, 'שומרת הגחלת היהודית'" הוסיף. "היותה נצר לשושלת יהודית מבית שני והעובדה שהיתה במשך שנים היהודיה היחידה בפקיעין, מעוררת תחושת השתאות וגאווה. אני מאחל לה עוד שנים רבות של בריאות ובטוח שעוד רבים אחרים ימשיכו וישמרו על הגחלת והקשר היהודי למקום עצום זה".

גיל סגל, סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית אמר כי:"הכנסת ספר תורה לבית הכנסת העתיק של פקיעין מהווה אירוע מרגש ומעצים לעם היהודי באשר הוא. בעשורים האחרונים הגברת מרגלית זינאתי פועלת במסירות אין קץ לשימור המורשת היהודית בפקיעין שקיימת מאז חורבן בית שני, ובעשייתה מהווה גשר וסמל לציונות בדורנו".

אוריאל רוזנבאום, מנהל בית זינאתי: "מדהים לראות איך מרגלית זינאתי בחייה ממשיכה לסמן לעצמה מטרה, לחלום ולהגשים. האישה הגדולה הזו היא סמל ליהדות המחוברת לאדמה, לרבי שמעון ולספר תורה, והכל בפשטות ובצניעות

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.