דליה קרפל כתבה בעיתון הארץ על סיפורו המופלא של ההולנדי מהגליל, שעד יום מותו לא ידע שהוא יהודי והיא מפרטת:"שלושה חברים יצאו לדרך למסע רגלי מאמסטרדם לארץ הקודש. הם הגיעו הנה ב-1913, עבדו במושבות, צילמו את הארץ, וחזרו הביתה. רק אחד מהם נטע פה את חייו, התאהב עד כלות, נלחם בחירוף נפש בתל חי, וגם הקים את שמורת הטבע הראשונה בישראל."

בין השאר, הובאו בכתבה הדברים הבאים:
היוזמת להעלאת הזכרונות היתה:"אורנה לוי-רפופורט, נכדתו של פרנץ ון-דר הורן, מעצבת במקצועה ואם לשניים שחיה בראש פינה, אצרה את עיזבון סבה."

על בואם לארץ:"אונייה נשאה אותם לביירות, ומשם צעדו לדמשק, שם שהו במשך שבוע, עד שלהי מארס 1913. מדמשק יצאו ברגל והגיעו סמוך לבניאס, ומשם, לאחר שלושה ימי הליכה בגשמים שגרמו למי הירדן לגאות, הם הגיעו ב-2 באפריל לצפת. נחו קצת והמשיכו. עברו בנקודות יישוב יהודיות, ותמיד התקבלו יפה. חלק מהתיעוד שלהם היה איסוף חתימות מנציגי הרשויות בערים ובכפרים שבהם ביקרו. "

על מראה הארץ באותם הימים:"60 קילומטר הלכו ברגל. "ארץ שוממה, דלת אוכלוסין, ודרכיה חתחתים של אבן שוחקי סוליות", כתב מוסל. "הנוף שומם ועגום... הררי טרשים ומרחבים חסרי כל צל". ברמלה הם גילו לראשונה אזור פורה עם שדות חיטה ועצי זית, אך שיא היופי בעיניהם היה המושבה רחובות. על כפרי הערבים כתב מוסל: "גבב מכוער של בקתות חימר דחוסות ומטונפות" ואילו ברחובות, "בתים צחים, מסוידים לבן, ומרחק של כבוד מפריד ביניהם".

על הסכסוך הצפוי בארץ ישראל - ון-דר הורן ומוסל היו מודעים לנישולו של הפלאח הערבי מאדמותיו, אבל צידדו במתיישבים היהודים שרכשו קרקעות במחיר מלא מהאפנדים. הם הבינו שרכש אדמות מהממשלה הטורקית עדיף על קניית קרקעות חקלאיות מהפלאחים. מוסל כתב אז שניצני האיבה יובילו ל"שנאת עמים מובהקת". ארץ טובה היא אפוא ארץ ישראל, סיכם, "אך לפי שעה היא מרבה להניב מריבות לכל".

על המשפחה - "בחצר מגדל הצטלבו דרכיהם של רבים. פרנץ פגש שם את צילה רוז'שנסקי בת ה-21 ממטולה, אחותה של יהודית אשת מנחם הורביץ, ממייסדי כפר גלעדי. האגדה מספרת שהיא סירבה להינשא לו כי היה גוי, ובמר לבו עזב את הגליל ונסע לביירות, אך געגועיו אליה ניצחו והוא שב לזרועותיה. הם נעו ונדו בין בתים, בין ראש פינה לכפר גלעדי ולמטולה.

ארבעה ילדים נולדו לפרנץ ולצילה. כשנולדה בכורתם, פרצו געגועיו של פרנץ אל אהובת נעוריו. וכך כתב ביומנו: "יותר מעשר שנים לא יכולתי לשכוח את ז'אן. כאשר הילד הראשון שלי עמד להיוולד, הצעתי לצילה לתת לה את השם ז'אן (Jeane), או ז'אן (Jean) אם ייוולד בן. נולדה ילדה יפה בעלת עיניים כחולות יפות ושיער בלונדיני. כמה שעות אחרי הלידה היא מתה. היינו אומללים

יסוד "החברה להגנת הטבע" - בשנה זו החל פרנץ לטפח את מפל התנור בנחל עיון שבמזרח מטולה והוא ייסד את "האגודה למען האשד". הוא כתב לרבקה איך עבד עם פועלים במשך כמה ימים על שיפוצו של שביל הגישה שאורכו 70 מטר אל "האשד היחיד ביופיו בארצנו". הוא שיכנע פקיד מפיק"א, החברה להתיישבות יהודית שייסד הברון רוטשילד, ש-700 עצי צפצפה שאין להם מקום יינטעו ליד התנור. יהודה זיו כתב בספרו "רגע של מקום" שבאותה עת מלניקוב עיצב את אנדרטת האריה וכשהסתיים טקס הזיכרון לחללי תל חי, הקהל הוזמן לרדת לנחל עיון לחגוג את שמורת הטבע הראשונה בארץ. "כך נוסדה למעשה, החברה להגנת הטבע".

והסיום - "פרנץ המשיך בעבודתו כמדריך חקלאי ומומחה להרכבות של עצי פרי בפיק"א. כמי שהיה חלק מהנוף האנושי של הגליל, רבים זוכרים אותו ואת מטעיו, ואת הכרם שטיפח במרג' עיון, מצפון למטולה. זוכרים את הבית שבנה במטולה, עם רעפיו האדומים כבתי הבורגנים, שתמיד עלו ממנו צלילי מוזיקה מהפטיפון שהופעל בעזרת ידית, ומי שרצה בא לרקוד אצלם. הכל היה מעשה ידיו של ההולנדי החרוץ הזה. המטבח שבנה נמצא היום במוזיאון תל חי.

ב-1946 מת פרנץ ון-דר הורן בשנתו מדום לב, ביום הולדתו ה-55. כעבור 14 שנה, נפטרה רעייתו צילה. שניהם נטמנו בבית הקברות של כפר גלעדי.

"לא אנחנו נקטוף את הפירות של המפעל הציוני", כתב לידידו מוסל, "ואולי גם לא ילדינו, אבל לילדי ילדינו יש אולי סיכוי לחיים יותר מסודרים ושקטים במדינה היהודית העתידית שתהיה בוודאי אחת המדינות הקטנות היפות ביותר על פני כדור הארץ שלנו!"

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.