קדומים אדר תשע"ב

קדומים אדר תשע"ב

דבורת-דבש אירופית מאביקה פרח של פרסיון גדול, רכס אצבע, הר הכרמל, 12 במרץ 2006 צילם:Gideon Pisanty (Gidip)

פְּרַסְיוֹן גָּדוֹל (Prasium majus) הוא שיח גדול, גובהו עד 2 מ'. גדל בחברות שיחים (בתה וגריגה). ענפיו מעוצים, הופעתו יותר שיחנית מזו של יתר השפתניים, אך הוא יכול להופיע גם כבן-שיח נמוך או כמטפס. הצמח נשיר-קיץ.

פרסיון גדול פורח כחצי שנה, בין ינואר ליולי. הפרח דו-שפתני לבן עד לבן עכור, לא יפה במיוחד. הפרח מואבק על-ידי דבורים בינוניות. בעת הבשלת הפירות פתוח הגביע כעין סל, ובו 4 פרודות עסיסיות (לעיתים מתפתחות רק חלק מהן), בולטות בצבע סגול–שחור מבריק, והן מופצות על-ידי ציפורים. פרודות עסיסיות הן חריג במשפחת השפתניים.

פרסיון גדול צומח בחורש ובבתה ימתיכוניים בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון. המין יחיד בסוגו.

כתב מייק לבנה אתר צמח בשדה

מהויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • סוג זה נשחשב לפרימיטיבי יחסית במשפחת השפתניים. השם העברי הוא תעתיק ותרגום של השם הלטיני.
  • כמו כן, צבע הפרחים בהיר וכך הם בולטים על-רקע החורש שהצבעים השולטים בו הם שחור וירוק. כך המאביקים נמשכים אל פרחי הפרסיון. פרי הפרסיון שהוא, כאמור, עסיסי, מופץ באמצעות ציפורים שאוכלות אותו. צבעו השחור נחשב לצבע שמושך אליו ציפורים. בכך הפרסיון "נעזר" בבעל-חיים נפוץ בבית גידולו, ומפיץ את זרעיו למרחוק. צורת הפצה זו מותאמת במיוחד לצמחים מטפסים

תפוצת המין בארץ-ישראל ובעולם[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאביקה פרח של פרסיון. צלקת הפרח באה במגע עם גרגרי האבקה שעל גב הדבורה, שמקורם מפרח אחר. בהמשך, מאבקי הפרח הנוכחי יפזרו על גבה אבקה נוספת.]]תפוצת הפרסיון בעולם היא באזור הים-תיכוני. הוא מופיע בארצות מזרח הים התיכון, מדינות החופים הצפוניים של הים התיכון, וכן באיים ששוכנים בו.

בארץ, הפרסיון הוא צמח מצוי, והוא נפוץ בכל חבלי הארץ הים תיכוניים, ומופיע באופן נדיר גם בחבלים המדבריים של ארצנו. הוא מופיע בתצורות צומח שונות כדוגמת בתה וגריגה. הפרסיון עמיד בפני חומציות ועל כך תעיד הימצאותו בחורשות אורנים נטועות. הפרסיון מופיע גם במשוכות של כפרים נטושים יחד עם צמחי משוכות אופיניים אחרים דוגמת צבר מצוי, ובטראסות.

עניין מיוחד מעוררת הימצאותו של הפרסיון גם בבתי גידול יובשניים במקומות סלעיים בהר הנגב. ע"פ פרופ' אבינעם דנין, הפרטים מופיעים שם כשריד לתקופה לחה יותר ששררה שם בעבר, והם השתמרו כתוצאה מתוספת מי נגר [1].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.