מאמר ראשון בסדרה:פרקים בתולדות קריית שמונה:1.יצירת ה"משולש" היהודי
מבט על עמק החולה והר החרמון מהדרך מראש פינה לצפת - הבתים הנראים בתמונה אלו הם בתי המושבה ראש פינה 1934 -1939 ; המקור:אוסף מטסון - מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית
"הנדיב בידוע", כפי שכונה הברון רוטשילד החליט בביקורו בארץ ישראל בשמת 1887 להקדיש תשומת לב מיוחדת לפיתוח הגליל. לשם כך הוא מינה את יהושע אוסוביצקי, מומחה למשא ומתן עם השלטון הטורקי - אשר שלט בארץ ולרכישת קרקעות - כאשר בעלות אינה מוסדרת, לבא-כוחו לגליל. תוך שנים בודדות הוא רכש אדמות להתיישבות יהודית ממטולה ותל חי עד לראש-פינה ויסוד-המעלה והשיג את הסכמת השלטונות לבניית המושבות. כך נוצר "המשולש" היהודי בגליל המזרחי - עמק החולה.
תרומתו של הברון[]
ביקוריו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד בארץ ישראל היוו אירועים חשובים מאוד בחיי המושבות הראשונות בארץ. הוא ביקר בארץ חמש פעמים: לראשונה הוא ביקר בה בשנת 1887 בהיותו בן 42. בביקורו זה היה בראש פינה וממנה המשיך צפונה, דרך גשר בנות יעקב, לסוריה. בדרך לגשר הוא צפה במספר אהלים על שפת אגם החולה. לשאלתו מי גר בהם, נאמר לו שאלו יהודים שהקימו במקום את המושבה יסוד המעלה וטרם קבלו רישיון לבנות בתים. הוא הורה מייד לפרוס עליהם חסותו.
במטרה לגבש תוכנית להתיישבות יהודית בגליל המזרחי הוא הורה לפקידו החרוץ יהושע אוסוביצקי לעלות לגליל, לבסס את היישוב היהודי הקיים באמצעות עידוד החקלאות והקמת תעשייות ולהרחיב את רשת הישובים על-ידי רכישת קרקעות מאסיבית. אוסוביצקי נחשב כ"מלך". הוא היה נוסע במרכבה רתומה לסוסים אבירים ופרשים מלפניו ומאחוריו. הערבים והיהודים העריצו אותו והיו נשבעים "בחייאת אוסוביצקי".גם הפקידים הטורקים פחדו ממנו כי היה בכוחו לגרום לפיטוריהם או למינוים.
אוסוביצקי מלך הגליל[]
בראש פינה התגלה כישרונו הניהולי של אוסוביצקי. לאחר שמונה כפקיד ראשי על כל המושבות בגליל הוא שאף להרחיב ולפתח את ראש פינה ולהפוך אותה לבירת הגליל. כינו את אזורו סַטְרַפִּיָה לאמור:מחוז מיוחד לשלטון. לאור נסיונו הקודם בארץ ישראל החל משנת 1882 בישובים הבאים: מקווה ישראל, ראשון לציון, מזכרת בתיה, פתח תקווה וקסטינה. הוא היה מקובל על השלטונות הטורקים וידע לשלם "בקשיש" לאנשים הנכונים.
פעולתו הראשונה הייתה להגדיל את שטח המושבה ראש פינה לפי שבעה - ל-32,000 דונם. הוא נסע לבירות שבלבנון ובעבור "תשלום מיוחד" קיבל אישור מהמושל הטורקי לבנות בתים. גם לאנשי המושל בצפת נתן דמי "לא יחרץ" על מנת שלא ילשינו לשלטונות בקושטא.
המושבה גדלה. ניטע גן הברון ומי המעיינות חוברו לבתים. אוסוביצקי החל במסע נרחב של קניית אדמות. הוא קנה את אדמות מטולה, תל חי, חמארה (כיום קיבוץ מעיין ברוך), אדמות בגליל התחתון ובסביבות טבריה. אוסוביצקי רכש שטח גדול בחורן (ממזרח לרמת הגולן, (כיום בשטח סוריה). על שטח זה התקיימה כשנתיים מושבה יהודית בשם תפארת בנימין.
אוסוביצקי סלל דרכים בגליל והקים תעשייה בגליל. בראש פינה וביסוד המעלה ניטעו אלפי עצי תות. בראש פינה הוקמה מטוויה למשי. האיכרים גידלו בבתיהם את הזחלים על מצע עלי תות והביאו את הפקעות למטוויה בראש פינה שם הועסקו עשרות פועלים יהודים, בעיקר נערים מצפת וכן משפחות יהודיות מחצביה בלבנון.
בראש פינה ניטעו גם גפנים ונבנה יקב. ביסוד המעלה נשתל גן פרחי גרניום ונבנה מפעל לתעשיית בושם.
רכישת אדמות מטולה[]
שטחה של מטולה נרכש בשנת 1893 ביוזמת חברת יק"א והברון רוטשילד מערבי נוצרי מצידון בשם ג'בור בֵּיי. בשטח זה ישב כפר בשם אומטולה שהיה מיושב על ידי דרוזים ולאחר רכישת הקרקע, הצטרפו מספר יהודים מישובי הגליל וצפת לכפר הדרוזי.
בשנת 1895 פרץ המרד הדרוזי כנגד השלטון הטורקי והדרוזים שבכפר הצטרפו למרד. כעבור זמן קצר התורכים דיכאו את המרד. בתור כוֹפֶר-ענושים לקחו כפרים אחדים בקצה הצפון, בהם ישבו הדרוזים. את בתיהם ואת אדמתם לקחו ואת התושבים גרשו להר הדרוזים. אחד הכפרים האלה היה מטולה. הממשלה התורכית הציע את הכפר למכירה פומבית במטרה לכסות את הוצאות המלחמה בדרוזים. בא כח הברון רוטשילד בראש-פינה יהשוע אוסוביצקי קנהו, שילם מחירו בכסף מלא והושיב בכפר ששים משפחות מן הפועלים הותיקים במושבות ובני איכרים. וכך המושבה מטולה ב-17 במאי 1896 על-ידי יוצאי מ"מושבות הברון" השונות (בעיקר ראשון לציון וזכרון יעקב). שטח האדמה שנקנה היה גדול ורחב-ידים, שנים-עשרה אלף דונם, ברם, רק מחצית השטח היה בגדר אדמה ראויה לעיבוד. הבתים היו חושות והיה צורך בבנייה חדשה. וכן הדרוזים היו חדורי נקם. וכך המצב הכלכלי של היישוב לא היה טוב. הגידול העיקרי היה הפלחה וכל איר קבל מאה דונם ומזה קשה היה להשיג פרנסה. היה ניסיון שלא הצליח לגדל טבק. גם את מטעי התאנים יפים שהדרוזים השאירו הזניחו.
ובכל זאת היה הישג, נכבשה הנקודה הצפונית של ארץ ישראל.
השלמת ה"משולש"[]
עוד שתי רכישות השלימו את "המשולש" היהודי:
- יסוד יסוד המעלה - נוסדה על-יד יוצא העיר מזריץ' מפולין. שליחם הוקסם משפע המים והדגה הימת החולה. הואהחליט על רכישת האדמות. הם רכשו מיעקב עבו, יהודי מצפת, בעל נכסים והקונסול של צרפת בעיר את "קולוניא מי מרום" - שטח של 2,500 דונם. מהיעדר רישיונות בניה נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים. במהלך שנים אלו דעך אט אט הסיוע הכספי מקופת החברה באירופה וכשלו נסיונתיהם של המתיישבים להשגת תמיכה כספית ורישיונות בניה. בשנת 1887 חל המפנה כאשר בעת ביקורו בארץ נענה הברון רוטשילד לבקשתם של אנשי המושבה לקחת אותה תחת חסותו. בסיועה של פקידות הברון הושגו רישיונות הבניה ועל פי המלצתו של אגרונום מטעם הברון הוחל בגידול ורדים] לתעשיית הבשמים ובנטיעת עצי תות לגידול טוואי המשי.
- כפר גלעדי - כפר גלעדי הוקם במלחמת העולם הראשונה, ביום 21 באוקטובר 1916, על אדמות שנרכשו אף הן מכספי הברון רוטשיל. ראשוני חלוציה היו חברי אגודת "השומר" שנוסדה בשנת 1909 בגליל. שאיפת המייסדים , שהיו שומרי מושבות, היתה להתישב על גבולות הארץ, במקןמןת מסוכנים ביותר. לפיכך בחרו בגבעה זו בקרבת גבול הארץ. צריף הראשונים התנוסס למרחוק ונקרא בפי הערבים "התחשיבה", וסימל את הישוב בשנותיו הראשונות. האמונה היתה אז שגבולות הארץ נקבעים בהתאם לתחומי ההתיישבות. תחילה חשבו לקרוא לישוב גבעת -השומר אבל בסוף הוחלט על השם כפר בר-גיורא. עם מות חברם, ישראל גלעדי, בשנת 1918, קראו לישוב בשמו.
כפר גלעדי כמו תל חי וישובים אחרים בסביבה היו חלק מההתיישבות החדשה בתחילה המאה ה-20 באצבע הגליל. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמצא היישוב בתחילה בתחום המנדט הצרפתי על סוריה, מאוחר יותר תוקן הגבול ואזור אצבע הגליל צורף למנדט הבריטי על ארץ ישראל. הימצאות היישובים היהודיים באצבע הגליל תרם להחלטה על צרוף האזור לארץ ישראל.
במלח"הע ה-1, עת חיפשו התורכים את אנשי ניל"י , הם אסרו את כל הגברים במקום והישוב ניטש. הוא נעזב פעם נוספת בעקבות ארועי תל-חי.
הפרק הבא בסדרה 2.התגבשות " אצבע" הגליל