הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .

רבי יצחק אברבנאל מקשר את סיום ספר שופטים ותחילת ספר שמואל (ההבדל בהתנהגות הלווים בשני האירועים) ראו להלן:

בתחילתו של ספר שמואל, בפרק א', מתוארים המפגשים בין הדמויות הבאות:

  1. חנה, אלקנה ופנינה.
  2. חנה ועלי הכהן: במרכז תפילה חנה.
  3. חנה ועלי הכהן ואלקנה בתור מלווה את שמואל למשכן שילה, אליו הובאו "בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה", לכל אחד - פר אחד.

מכלול פרקי חנה כולל את פרק א' בספר שמואל ופרק ב' , עד פסוק י'. נוהגים לקרוא פרקים אלה בתור ההפטרה של ראש השנה, יום בו נפקדה חנה לפי המסורת.

תפילת חנה בפני עלי הכהן - מאתר: כיתת דובדבן - בית ספר נוף הרים סאסא המקור

תפילת חנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפסוקים הראשונים של פרקי חנה מצביעים על האירוע הצפוי:

Cquote2.svg וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם; וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא, בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי. וְלוֹ, שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה; וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים Cquote1.svg

ומכאן אנו עוברים לסופו של "פרקי חנה", היא תפילת חנה. והנה התפילה עצמה: והתפילה עצמה:

Cquote2.svg וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה'; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין-קָדוֹשׁ כַּה', כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ. אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם: כִּי אֵל דֵּעוֹת ה', ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים, חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים, אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ה', מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל. ה', מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם: כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. ט רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ: כִּי-לֹא בְכֹחַ, יִגְבַּר-אִישׁ. ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ה', יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ Cquote1.svg

בתפילה יש עקבות לתפילת העמידה כמו "ה', מֵמִית וּמְחַיֶּה;" - ברכת תחיית המתים ונלמדים ממנה הלכות תפילה. הרב שמואל אליהו כתב באתר ישיבה על תפילת נשים.

Cquote2.svg הרבה הלכות מהלכות תפילה נלמדים מתפילה של אשה. בגמרא (ברכות לא.) "אמר רַב הַמְנוּנָא, כַּמָּה הִלְכְתָא גַּבְרְוָתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מֵהַנֵי קְרָאֵי דְּחַנָּה" - כמה הלכות חשובות וגדולות לומדים אנו מתפילתה של חנה. "הִלְכְתָא גַּבְרְוָתָא". הלכה ראשונה שהמתפלל צריך לכוון את ליבו שנאמר "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ". הלכה שנייה שהמתפלל צריך לחתוך את התפילה בִּשְׂפָתָיו – "שפתיה נעות". הלכה שלישית שהקול לא ישמע – "וקולה לא ישמע". אלו הלכות בסיסיות לכל אדם שמתפלל תפילת שמונה עשרה. הגמרא לומדת עוד כמה וכמה הלכות חשובות מתפילת חנה. אנחנו מתחילים כל בוקר את התפילה בתפילת חנה. תפילה שמדברת על מלכות בית דוד. על בית המקדש. על כבודו של הקב"ה. Cquote1.svg

המפגש הראשון: חנה, אלקנה ופנינה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פנינה מימין עם אלקנה וחנה חוזרים לרמה המקור

כאמור בתחילת הפרשה "וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים". חז"ל אמרו:"

צא ולמד מחנה שהייתה עקרה תשע עשרה שנה וששה חדשים עד שבא שמואל ושמחה בו" פסיקתא רבה פרשה מ"ג.
המדרש הוסיף שפנינה הרבה להכעיסה וחז"ל מתארים את דרך פעולתה:

Cquote2.svg ויהי היום - ר' יהושע בן לוי אומר: ...את חנה, והייתה אומרת לאלקנה: תן לזה בני חלקו, ולזה בני חלקו, ולזה לא נתת חלקו. וכעסתה צרתה גם כעס, מכעסת וחוזרת ומכעסת.

מה הוות א"ל? זבנת לברך רבא סודר וכתונת וחלוק. אמר ר' נחמן בר אבא: הייתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: אין את עומדת ומרחצת פניהם של בניך כדי שילכו לבית הספר?! ובשש שעות הייתה אומרת לה: חנה אין את עומדת ומקבלת בניך שבאו מבית הספר?! ר' תנחום בר אבא אמר: היו יושבים לאכול והיה אלקנה נותן לכל אחד ואחד מבניו חלקו, הייתה פנינה מתכונת להכעיס את חנה. היתה אומרת לאלקנה :"תן לזה בני חלקו, ולזה בני לא נתנה חלקו" (ילקוט שמעוני , סימן ע"ו

Cquote1.svg

הכתוב הדגיש לגבי חמה :"וה' סגר רחמה". אולי יש קשר למספר 19 - השנים שהייתה עקרה. המספר 19 מסמל תקופה -שנת הלבנה. רש"י כתב כי במדבר סיני היו 38 שנה: 19 שנה בקדש ברנע ו-19 שנה במדבר (דברים פרק א'). במשניות - 19 - הוא מחזור בלוח העברי, הוא מחזור הלבנה. (אגב, ממלחמת העצמאות עד מלחמת ששת הימים חלפו גם 19 שנה). הבן שיוולד מסמל "מהפך" - תקופה חדשה.

חלקו הראשון של ספר שמואל הוא למעשה המשכו של ספר שופטים, כי הרי עלי ושמואל שופטים היו. רבי יצחק אברבנאל דן בכך

Cquote2.svg ואמנם יוחד הספר הזה (רוצה לומר ספר שמואל) בפני עצמו, למעלת השלם והקדוש שבשופטים שמואל הנביא, ולשלמות המעולה שבמלכים דוד עבד ה' Cquote1.svg

. הוא העלה את העם מהשפל המתואר בספר שופטים: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות לאירוע בחירת מקום בית המקדש על-ידי דוד המלך בסוף ספר שמואל. תקופה חדשה בתולדות ישראל החלה מחנה . היא הייתה עקרה 19 שנה - זמן רב חלף - כמו החץ והקשת - כמה נמתח יותר - התוצאה יותר חזקה.

אלקנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אלקנה נותן מנה אחת אפיים לחנה. / אהובה 5 המקור:אתר כיפה

בטרם הופעת שמואל הנביא, היה עלי הכוהן שופט בישראל. בעקבות מעשי בניו, חז"ל סברו כי התמעטה העלייה לרגל. והמדרש מציין כי אלקנה התמיד בעלייה לרגל, למרות שאחרים חדלו מכך .

אֶלְקָנָה בן יְרֹחָם הלוי, מרמתיים צופים, אביו של שמואל הנביא נשוי לשתי נשים - חנה ופנינה. על-פי ספר דברי הימים א', אלקנה היה מצאצאי קֹרַח. שם גם הובאה השלשלת עד לימי בניו של שמואל: "וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה:" (ו',י"ג)

אלקנה נהג לעלות לרגל למשכן שילה בעת שכיהנו שם עלי הכהן ובניו חפני ופנחס. על פי חז"ל, באותה תקופה רבים לא היו עולים לרגל, בגלל התנהגותם של בני עלי, שהיו מרעים לעולי הרגל; אולם אלקנה היה מקפיד לעלות לרגל, ובכל פעם היה עושה זאת בדרך אחרת – כל זאת על מנת לסחוף עוד אנשים לעלות לרגל לעבודת ה'.

במדרש נאמר, שאלקנה היה עולה לרגל ארבע פעמים בשנה, שלוש רגלים מהתורה ואחת שקיבל על עצמו.[1]

אלקנה, ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן להיכן תלכו? ואומרים לבית ה' שבשילה, שמשם תצא תורה ומצות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד? מיד עיניהם משגרות דמעות אומרים להם נלך עמכם? ואומרים להם הן, עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כלם עולים. ובדרך שהיה עולה שנה זו - לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כלם עולים, אמר לו הקב"ה אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחנכתם במצות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות, הא למדת שבשכר אלקנה שמואל.[2]

יחס אלקנה לשתי הנשים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מצוות האישה
המקור אתר הבת מצווה

במקרא מתואר יחסו המיוחד של אלקנה לאשתו, העקרה, חנה, והדברים באים לידי ביטוי כאן

Cquote2.svg וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ: הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ, מֵעֲשָׂרָה בָּנִים. Cquote1.svg

. אנשי המסורה מסרו לנו לקרוא את שלוש השאלות לָמֶה ברכות ובעדינות בסגו"ל וללא דגש במ"ם. אלקנה מדגיש כי הוא טוב לה מעשרה בנים לא שחנה טובה מעשרה בנים. לכאורה הוא ציפה שאהבתו אליה ישביע אותה. אבל זה לא מנחם אותה - היא אינה עונה ואינה נענית. החלל בעולמו אינו מתמלא על-ידי אהבת הבעל.

היא אינה נשמעת לו, אך גם לא מורדת. היא לא קמה מהשולחן כמו שעשה יהונתן לאביו, שאול המלך. (שמואל א' כ', ל"א ). היא נגשת, לבדה, אל פתח בית ה'.

Cquote2.svg וַתָּקָם חַנָּה, אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה; וְעֵלִי הַכֹּהֵן, יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, עַל-מְזוּזַת, הֵיכַל ה' Cquote1.svg

. ואז היא שואלת "מה רע בגוף שלי":

במסכת ברכות נאמר

Cquote2.svg 'וחנה היא מדברת על לבה' - אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: על עסקי לבה; אמרה לפניו: רבונו של עולם! כל מה שבראת באשה - לא בראת דבר אחד לבטלה: עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים להניק בהן; דדים הללו שנתת על לבי - למה לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן! (ל"א,ב' Cquote1.svg

ובהמשך

Cquote2.svg 'בעני אמתך אל [ולא] תשכח את אמתך ונתתה לאמתך' - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש 'אמתות' הללו למה? - אמרה חנה לפני הקב"ה : ריבונו של עולם! שלשה בדקי מיתה בראת באשה , ואמרי לה שלשה דבקי מיתה (שהאישה נדבקת בהם בשעת סכנה) , ואלו הן: נדה, וחלה, והדלקת הנר (מסכת שבת) ; כלום עברתי על אחת מהן? (שם) Cquote1.svg

. ועל כך נאמר: נדה, חלה והדלקת הנר הם ראשי תיבות חנה. (מתאים גם לראשי התיבות "חינה" - מנהג לרגל הכלולות של יהדות תימן.)

רבי ישראל מרזין מבאר על הפסוק מספר מלכים :"וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן. " (ד',ב') . אין לי בעל - איני צריכה נידה, אין לי אוכל - לא אוכל לאפות חלה, נשאר לי השמן כדי להדליק נר.

המפגש השני: בין עלי לחנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המפגש השלישי: חנה, עלי ושמואל[עריכה | עריכת קוד מקור]

המפגש השני: בין עלי לחנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המפגש השלישי: חנה, עלי ושמואל[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבי יצחק אברבנאל על הקשר בין סיום ספר שופטים לבית תחילת ספר שמואל[עריכה | עריכת קוד מקור]

השאלה הראשונה בפסוק הראשון. וזה אם באמרו מן הרמתים, והוא היה מן הרמה האחת ולא משתי הרמות כאמרו (בספ' סי' ב' י"א) וילך אלקנה אל ביתו הרמתה (וסי' ז' י"ז) ותשובו הרמתה, והיה ראוי שיאמר איש אחד מן הרמתה. ואם באמרו צופים, ואם אמר זה על הרמות ששתיהם צופות זו לזו, היה ראוי שיאמר צופות זו אל זו לא שאמר צופים לבד, ואם פירוש צופים נביאים כמו שת"י היה ראוי שיאמ' ממשפחת צופים, והיה לו לפרש זה בספור משפחתו כאשר אמר בן ירוחם בן אליהוא בן תוחו בן צוף אפרתי ששם היה ראוי שיאמר צופים לא בספור מקומו. ואם באמרו גם כן בסוף הפסוק אפרתי, ואם אמר זה להודיע שהיה אלקנה יושב בהר אפרים כבר אמר מהר אפרים, ואם להודיע משפחתו שהוא משבט אפרים הוא בלתי אפשר, לפי שכבר התבאר בספר דברי הימים (דברי הימים א' ו') שהיה אלקנה לוי:

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
זויהי איש אחד וגומ'. כבר פירשתי בפסוק ויהי אחרי מות משה וגו' שאין מנהג הלשון להתחיל הספור בוי"ו כמו שחשב רבי דוד קמחי, אבל בא לקשר ולדבק הספור ההוא עם הספור הקודם, ולפי שבסוף ספר שופטים סופר ענין פלגש בגבעה ומהאיש ההוא אשר היה דר בירכתי הר אפרים ומפלגשו נמשכה רעה רבה לכל ישראל, ספר בכאן אחריו דבר בחלופו, שהיה איש אחד לוי גם כן ומהר אפרים ושמו אלקנה שממנו ומחנה אשתו נמשכה בלידת שמואל בנה טובה גדולה, כדי שלא נחרף הלוים ולא נקלל הר אפרים שממנו יצא רעה לישראל אחרי שמשם גם כן צוה ה' את הברכה. ובספר דברי הימים (דברי הימים א' ו') התבאר שהיה אלקנה לוי מבני אביסף בן קרח, ומפני זה ייחדה חנה את שמואל בנה לשרת את ה' כל הימים להיותו לוי, ולפי שהיו מקצת הלוי' באים לשרת וקצתם היו עומדים בארצותם ובעריהם. ופי' הפסוק לפי דעת המפרשים כך הוא שהיו שם שתי רמות והיו צופות זו אל זו, וספר שהיה האיש הזה מאחת מהרמות הצופות אשר בהר אפרים והוא מדברי חז"ל (מגילה י"ד ע"א).

ורלב"ג פירש בו עוד שהודיע בזה מעלת משפחתו, ושהיה רמתים שבא בקמ"ץ כמו רמתים בחיר"ק תחת התי"ו, וכמוהו (משלי כ"ח) ונעקש דרכים יפול באחת, יאמר שהיה איש אחד מן האנשים הרמתים שוכני הרמה הצופיה העתידות והנביאים אשר היו בהר אפרים, ויקראו יושבי הרמה רמתים כמו יושבי מצרים שיקראו מצריים, והודיע בזה שהיה שמואל ממשפחות בני הנביאים, כי היה מבני קרח אשר שרתה עליהם רוח הקדש, ולהיות הרמה מקום הנביאים מקדם קדמתה קבע שם שמואל ביתו, כמו שאמר (סימן ז' י"ז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, והדעת הזה לקוח ג"כ מחז"ל ממסכת מגלה פרק קמא (דף י"ד ע"א), אמ"ר אבא מאי דכתיב צופי' מהר אפרי'? אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל. ואפשר לפרש עוד צופים שם משפחה, להיותם מבני צוף שנקרא שמו צופי בספר דברי הימים (דברי הימים א' ו'), וכן תמצא אחרי זה בספורי שאול ודוד (סי' ט' ה') המה באו בארץ צוף, ולכן ייחס אלקנ' בכאן אל ראש המשפחה בן תחו בן צוף שהיה אבי היחס ונקראה הארץ על שמו, ויאמר שהיה איש אחד מן הרמתים אנשי הרמה מן הצופים שנקראים כן הדרים בהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תחו בן צוף, שאותו הצוף אבי היחס היה אפרתי, רוצה לומר דר ויושב בהר אפרים, הנה אם כן אמרו אפרתי יחזור לצוף שזכר לא לאלקנה ומשמות אלקנה ואבותיו שזכר למדנו הכתוב בייחוס שמואל שהיו אבותיו כלם יראי אלקים אנשי אמת, כי אלקנה רומז שקנה האלקים לנחלה לו, וכן ירוחם יורה שהיה אביו רחמן ומטיב לבריות, וכן אליהוא יורה גם כן שהיה אבי אביו דבק עם השכינה את האלקים התהלך ולכן נקרא אליהוא, ובן תחו בן צוף הם היו אבות היחס, ואותו צוף הראשון היה אפרתי שוכן בהר אפרים ושם היו נחלותיו. ולמדנו מזה למה היה הנביא שמואל ביתו ברמתה, להיותו מנהג אבותיו כך, ולמה זכה למעלת הנבואה, להיותו ממשפחת צופים ומבני צוף האפרתי אבי אבותיו, ולמה היה חסיד ירא השם וסר מרע, להיות זה נמשך אליו בטבע מאבותיו שהיו כלם חסידי עליון אלקנה ירוחם ואליהו וגומר. ובבמדבר רבה (סי' רל"ח ע"ד) אמרו כל מקום שנאמר אחד גדול הוא, והביאו רבים ומהם אלקנה, שנאמר ויהי איש אחד מן הרמתים, שהיה גדול בדורו, והותרה עם זה השאלה הראשונה:

תפילת חנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. אליהו רבה פרשה ט'.
  2. ילקוט שמעוני שמואל א' רמז עז.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.